מי מאמין ברוחות רעות?‏

המאמין אתה,‏ כי יש בכוחן של רוחות סמויות־מן־העין להשפיע על חייך?‏ רבים ישיבו על כך בלאו מוחלט.‏ בעודם מכירים בקיומו של אלהים,‏ הם לועגים לעצם הרעיון שקיימים פועלי רשע על־אנושיים.‏

חוסר האמונה בקיומן של רוחות,‏ השכיח בעולם המערבי,‏ נובע בחלקו מהשפעת הנצרות,‏ שלימדה במשך דורות כי כדור־הארץ הוא מרכז היקום ושהוא תלוי בין גן־העדן שבשמים לאש הגיהינום שמתחת לאדמה.‏ לפי תפישה זו,‏ נהנו המלאכים מאושר שמימי,‏ בעוד שהשדים ניהלו את ענייני גיהינום.‏

ככל שתגליות המדע גרמו לאנשים להפנות עורף לרעיונות כוזבים בנוגע למבנה היקום,‏ כן יצאה מן האופנה גם האמונה ביצורים רוחניים.‏ האנציקלופדיה בריטניקה החדשה מציינת:‏ ”‏בעקבות מהפכת קופרניקוס מן המאה ה־16 (‏המבוססת על התיאוריה של האסטרונום הפולני קופרניקוס)‏,‏ שלפיה.‏.‏.‏ לא נחשב עוד כדור־הארץ כמרכז היקום,‏ אלא ככוכב־לכת המהווה חלק ממערכת השמש,‏ שהינה אך חלק מזערי מגלקסיה ביקום הנראה אין־סופי — המושגים ’‏מלאכים’‏ ו’‏שדים’‏ חדלו להיראות הולמים.‏

אף כי רבים אינם מאמינים שקיימות רוחות רעות,‏ ישנם מיליונים המאמינים בכך.‏ האמונה במלאכים חוטאים מילאה תפקיד נכבד בדתות רבות,‏ הן בעבר והן בימינו.‏ מלבד תפקידם כמשחיתי הרוחניות,‏ נחשבים מלאכים רעים אלה לגורמים האחראיים לאסונות כגון מלחמות,‏ רעב ורעידות־אדמה,‏ וכן מחלות,‏ הפרעות נפשיות ומוות.‏

השטן,‏ הרוח הרעה הראשית בנצרות וביהדות,‏ מכונה באיסלאם אִיבְּלִיס.‏ בדת הפרסית העתיקה,‏ הזוֹרוֹאַסְטְרִית,‏ הוא מופיע כאַנְגְרָה מַיְנְיוּ.‏ בדת הגנוסטית ששגשגה במאות השניה והשלישית אחרי הספירה,‏ נחשב השטן ל’‏דֶמְיוּרְג’‏,‏ מושג המתאר אל קנאי ונחות,‏ אשר לו סגדה מרבית האנושות מתוך בורות.‏

הרוחות הרעות הנחותות יותר (‏הנתונות למרותה של הרוח הרעה הראשית)‏ בולטות במיוחד בדתות המזרח.‏ ההינדים מאמינים,‏ כי האָסוּרוֹת (‏השדים)‏ פועלות נגד הדֶווֹת (‏האלים)‏.‏ המפחידות ביותר מבין האסורות הן הרִיקְצ׳וֹת,‏ ישויות מבהילות השוכנות דרך קבע בבתי־הקברות.‏

הבודהיסטים רואים בשדים כוחות בעלי אישיות,‏ אשר מונעים מן האדם להגיע לנִירְוַנָה,‏ מצב של דעיכת התשוקות [‏הקרוי גם ”‏אושר עליון”‏]‏.‏ המפתה הראשי מביניהם הוא המַהְרָה על שלוש בנותיו — רַהְטִי (‏תשוקה)‏,‏ רַאגָ’‏ה (‏עונג)‏ וטַאנְהָא (‏אי־שקט)‏.‏

המאמינים הסיניים משתמשים במדורות,‏ בלפידים ובפצצות־רעש על־מנת להתגונן מפני הגוּאֶה או מהשדים בטבע.‏ גם בדתות היפניות רווחת האמונה בקיומם של שדים רבים,‏ כולל הטֶנְגוּאוֹת מזרות־האימה,‏ דיבוקים הנכנסים בבני־אדם ומשתלטים עליהם עד גירושם על־ידי כוהני־דת.‏

בקרב הדתות מוכות הבערות הנפוצות באסיה,‏ באפריקה,‏ באוקיניה ובאמריקה,‏ רווחת האמונה בקיומם של יצורים רוחניים מועילים או מזיקים,‏ בהתאם לנסיבות ולמזגם האופייני.‏ אנשים סוגדים לרוחות אלה כדי להרחיק מעליהם אסונות או על־מנת ליהנות מחסדיהן.‏

הוסף על כל אלה את העניין הרב שאנשים מגלים בכשפים ובספיריטיזם ויתבהר לך,‏ כי לאמונה ברוחות רעות היסטוריה ארוכה עם שורשים עמוקים.‏ אולם,‏ האם הגיוני להאמין בקיומם של יצורים מעין אלה?‏ המקרא מציין שהם אכן קיימים.‏ אך,‏ אם קיימות רוחות רעות,‏ מדוע אלהים מרשה להן להשפיע על האדם ולהזיק לו?‏