האם אתה זוכר?
האם נהנית מן הדברים שקראת בהוצאות האחרונות של המצפה? אם כן, הכתוב להלן ירענן את זיכרונך ויעניין אותך:
▫ מה משמעות המילה היוונית פארוסיה, המופיעה במתי כ״ד:3, 27, 37, 39?
Vine’s Expository Dictionary of New Testament Words (המילון הפרשני למילים בברית החדשה מאת ווין) מציין: ”פארוסיה, ... מצביעה הן על ההופעה והן על הנוכחות הנובעת ממנה”. לפיכך, אין מדובר רק במועד ההופעה, אלא בנוכחות הנמשכת מרגע ההופעה ואילך. — 8/15, עמ׳ 11.
▫ כיצד ”קוצרו הימים ההם” כדי שיינצל ”בשר” במאה הראשונה לספירה, וכיצד יתרחש הדבר בקנה־מידה רחב יותר? (מתי כ״ד:22)
בשנת 66 לספירה, הסירו הרומאים במפתיע את המצור שהטילו על ירושלים, דבר שהרשה ל”בשר” משיחי להימלט. בדומה לכך, אנו מצפים כי המתקפה הממשמשת ובאה על ”בבל הגדולה” תתקצר בדרך כלשהי. כך משיחיים משוחים ובני־לווייתם יינצלו מהשמדה אפשרית. — 8/15, עמ׳ 18–20.
▫ כיצד עלינו להגיב אם מישהו מתחיל ליטול מן הסמלים של ערב־הזיכרון או חדל לעשות כן?
אין צורך שיתר המשיחיים יטרידו עצמם בנידון. ישוע אמר: ”אני הרועה הטוב. אני מכיר את שלי”. באותה ודאות, יהוה מכיר את אלה שבחר באמת ובתמים כבניו הרוחניים (יוחנן י׳:14; רומים ח׳:16, 17). — 8/15, עמ׳ 31.
▫ מה היתה תכליתה העיקרית של תורת משה?
בראש ובראשונה, היא לימדה את בני־ישראל כי הם זקוקים למשיח, אשר יפדה אותם מן החטא (גלטים ג׳:24). התורה גם לימדה יראת אלוהים וציות, ועזרה לעם־ישראל להיבדל ממנהגיהם המושחתים של עמי הסביבה (ויקרא י״ח:24, 25). — 9/1, עמ׳ 9.
▫ מהי תכליתה של הברית החדשה? (ירמיהו ל״א:31–34)
התכלית היא ליצור עַם של מלכים וכוהנים לברכת האנושות כולה (שמות י״ט:6; פטרוס א׳. ב׳:9; ההתגלות ה׳:10). — 9/1, עמ׳ 14, 15.
▫ מדוע עלינו ליישם בפועל את אמנות ההתנצלות?
התנצלות יכולה לעזור להקל על הכאב שנגרם מהאי־שלימות ולתקן יחסים מתוחים. כל התנצלות מצדנו מהווה שיעור בענווה, ומכשירה אותנו לגלות רגישות רבה יותר לרגשות הזולת. — 9/15, עמ׳ 24.
▫ האם המבול הכל־עולמי של ימי נוח הוא עובדה היסטורית?
כן. ניתן למצוא בכל רחבי העולם, החל ביבשות אמריקה וכלה באוסטרליה, סיפורים קדומים המתארים מבול כל־עולמי. תפוצתו הנרחבת של נושא זה תומכת בעובדה שמבול כל־עולמי אכן התרחש, ככתוב במקרא (בראשית ז׳:11–20). — 9/15, עמ׳ 25.
▫ מה כרוך בגילוי הכנסת־אורחים? (רומים י״ב:13)
הכנסת־אורחים מתורגמת ממילה יוונית המורכבת משני שורשי מילים שמשמעם ”אהבה” ו”זר”. לפיכך, ביסודו של דבר הכנסת־אורחים משמעה ”אהבת זרים”. אך הכנסת־אורחים אינה מסתכמת באהבה עקרונית, הנובעת מתחושת מחויבות. היא ביטוי של חיבה, רגש וידידות כנים. — 10/1, עמ׳ 9.
▫ מהו טיעונו של פאולוס בקורינתים א׳. פרק ז׳ באשר לנישואין ולרווקות? נישואין הם לגיטימיים, ובנסיבות מסוימות מומלצים לאנשים מסוימים. אך אין להכחיש כי הרווקות מועילה למשיחי או למשיחית החפצים לשרת את יהוה באין מפריע ככל האפשר. — 10/15, עמ׳ 13.
▫ באילו דרכים על זקן־קהילה ’לדאוג לקרוביו’? (טימותיאוס א׳. ה׳:8)
זקן־קהילה צריך ’לדאוג לקרוביו’ — אשתו וילדיו — חומרית, רוחנית ורגשית. — 10/15, עמ׳ 22.
▫ כיצד יהוה מנחם את משרתיו?
רוח־קודשו של אלוהים פועלת כ”מנחם” (יוחנן י״ד:16). אלוהים מנחם בדרך נוספת והיא באמצעות דברו, המקרא (רומים ט״ו:4). אלוהים יודע את צרכינו האישיים, ואנו יכולים לשמש כלי בידיו כדי לנחם איש את אחיו, כשם שפאולוס התנחם באמצעות דיווחו של טיטוס על הקורינתים (קורינתים ב׳. ז׳:11–13). — 11/1, עמ׳ 10, 12.
▫ על מה מרמז תיאור פאולוס את יהוה כ”אב הרחמים”, ככתוב בקורינתים ב׳. א׳:3?
שם־העצם היווני המתורגם ל”רחמים” נגזר ממילה המביעה צער על סבלו של הזולת. כך פאולוס מתאר את הרגשות העדינים של אלוהים כלפי כל אחד ממשרתיו הנאמנים הסובל צרות. — 11/1, עמ׳ 13.
▫ מה השיג צום בני־ישראל ביום הכיפורים השנתי? (ויקרא ט״ז:29–31; כ״ג:27)
קיום הצום עורר באנשי ישראל מודעות גדולה יותר לחטאיהם ולצורך שלהם בכפרה. בכך הם הביעו את צערם על חטאיהם ואת חרטתם לפני אלוהים. — 11/15, עמ׳ 5.
▫ מה כרוך בצו לצעירים: ”וזכור את בוראיך בימי בחורותיך”? (קהלת י״ב:1)
בר־סמכא אחד אומר כי המילה ”זכור” לא אחת מרמזת על ”רגש חיבה כלפי הזיכרון והפעולה שנלוות אליו”. לכן ציות לצו, ”וזכור את בוראיך”, אינו מסתכם רק בהרהורים ביהוה. כרוכה בכך פעולה, עשיית הרצוי בעיניו. — 12/1, עמ׳ 16.