‏”‏משפט חוקר”‏ עיקר־אמונה המבוסס על המקרא?‏

ה־22 באוקטובר 1844,‏ היה יום מלא ציפייה לכ־000,‏50 אנשים בחוף המזרחי של ארצות־הברית.‏ מנהיגם הרוחני,‏ ויליאם מילר,‏ אמר ששיבת ישוע המשיח תתחולל ביום ההוא.‏ חסידי מילר,‏ ציפו במקומות שבהם נערכות אסיפותיהם עד רדת החשיכה.‏ כשהפציע שחר יום המחרת,‏ האדון טרם בא.‏ מפוכחים מן האשליה,‏ שבו לביתם,‏ ומאז יום זה היה זכור כ”‏אכזבה הגדולה”‏.‏

עם זאת,‏ כעבור זמן קצר האכזבה פינתה את מקומה לתקווה.‏ צעירה ושמה אלן הרמן שכנעה קבוצה קטנה של מילריסטים שאלוהים גילה בחזונות שמניין הזמנים שלהם היה נכון.‏ היא טענה שהאירוע הרב־חשיבות התרחש ביום ההוא — ואז המשיח נכנס אל ”‏קודש־הקודשים השמימי”‏.‏

כעבור יותר מעשר שנים,‏ ג׳יימס ווייט,‏ מטיף אַדוֶנטִיסְטי (‏שנשא את אלן הרמן לאשה)‏ המציא מטבע לשון לתיאור טיב פעילותו של המשיח מאז אוקטובר 1844.‏ בכתב־העת ריוויו אנד הרלד מ־29 בינואר 1857,‏ ווייט אמר שישוע החל ב”‏משפט חוקר”‏.‏ וזו נשארה האמונה היסודית של כשבעה מיליון איש הנקראים האדוֶנטיסטים של היום השביעי.‏

אולם,‏ למדנים מכובדים מסוימים בכנסיית האדוֶנטיסטים של היום השביעי (‏SDA)‏ תהו אם ”‏משפט חוקר”‏ הוא עיקר־אמונה המבוסס על המקרא.‏ מדוע הם שוקלים זאת מחדש?‏ לו היית אדוֶנטיסט של היום השביעי שאלה זו היתה מעניינת אותך.‏ אך ראשית,‏ מהו ”‏משפט חוקר”‏?‏

מה זה?‏

הפסוק העיקרי שמוזכר כתומך בעיקר־אמונה זה הוא דניאל ח׳:‏14‏.‏ שם נאמר:‏ ”‏ויאמר אלי:‏ ’‏עד ערב בוקר אלפיים ושלוש מאות;‏ ונצדק [‏”‏ונִטְהר”‏,‏ תרגום המלך גֵ’‏ימס‏]‏ קודש’‏”‏.‏ בשל הביטוי ‏”‏ונִטְהר קודש”‏,‏ אדוֶנטיסטים רבים מקשרים פסוק זה לכתוב בויקרא פרק ט״ז‏.‏ שם מתואר טיהור הקודש ביום הכיפורים על־ידי הכהן הגדול.‏ הם גם מקשרים את דברי דניאל לכתוב בעברים פרק ט׳‏‏,‏ המתאר את ישוע ככהן הגדול יותר אשר בשמים.‏ אחד מלמדני האדוֶנטיסטים של היום השביעי אומר כי הנימוקים לכך מבוססים על שיטת ”‏הפסוקים כהוכחה”‏.‏ הפרט מאתר ”‏מילה מסוימת,‏ כגון קודש,‏ בדניאל ח׳:‏14,‏ בויקרא ט״ז ובעברים ז׳,‏ ח׳‏ ו־ט׳”‏,‏ ומסיק מכך ”‏שכל הפסוקים דנים בדבר אחד”‏.‏

האדוֶנטיסטים מסבירים זאת כך:‏ השירות שביצעו כוהני עם־ישראל הקדום מדי יום בחלק של המשכן שנקרא קודש,‏ הביא לסליחת חטאים.‏ ביום הכיפורים,‏ הכהן הגדול ביצע שירות פעם בשנה בקודש־הקודשים (‏החדר הפנימי ביותר של המקדש)‏ שהניב מחיקת חטאים.‏ הם הסיקו שכהונתו של המשיח בשמים מכילה שני שלבים.‏ הראשון,‏ החל עם עלייתו השמיימה במאה הראשונה,‏ הסתיים ב־1844 והניב סליחת חטאים.‏ השני,‏ ”‏שלב המשפט”‏,‏ החל ב־22 באוקטובר 1844,‏ עדיין נמשך ויניב מחיקת חטאים.‏ כיצד מתבצעת מחיקת החטאים?‏

מאז 1844,‏ ישוע אמור לחקור את תולדות חייהם של כל הטוענים להיות מאמינים (‏קודם המתים ואחר כך החיים)‏ כדי לקבוע אם הם ראויים לחיי־נצח.‏ בחינה זו היא ”‏משפט חוקר”‏.‏ לאחר שהאנשים יישפטו כך,‏ חטאיהם של מי שיעברו בחינה זו יימחו מן הספרים.‏ אך אלן ווייט הסבירה ששמם של מי שנכשלו בבחינה זו ’‏יימחה מספר החיים’‏.‏ כך ”‏ייחרץ גורל הכל לחיים או למוות”‏.‏ בשלב זה,‏ הקודש השמימי יטוהר והכתוב בדניאל ח׳:‏14 יתגשם.‏ זה עיקר־אמונה שמלמדים האדוֶנטיסטים של היום השביעי.‏ אך,‏ אדוֶנטיסט ריוויו (‏Adventist Review)‏ היוצא מטעם האדוֶנטיסטים מודה:‏ ”‏המונח משפט חוקר אינו מופיע במקרא”‏.‏

החוליה הלשונית החסרה

עיקר־אמונה זה הטריד כמה אדוֶנטיסטים.‏ לדברי משקיף אחד,‏ ”‏ההיסטוריה מעידה שמנהיגים נאמנים בשורותינו באים במבוכה בשעה שהם מהרהרים בעיקר־האמונה המסורתי שלנו בנושא המשפט החוקר”‏.‏ הוא הוסיף ואמר שבשנים האחרונות המבוכה הפכה לספק כשלמדנים החלו ”‏לפקפק בעמודי־תווך רבים של ההסבר המסורתי שלנו לגבי הקודש”‏.‏ הבה נבחן עתה שניים מהם.‏

עמוד־תווך ראשון:‏ הקשר בין דניאל פרק ח׳‏ ובין ויקרא פרק ט״ז‏.‏ הנחה זו מתערערת לנוכח שתי בעיות עיקריות — שפה והקשר.‏ ראשית,‏ נבחן את השפה.‏ האדוֶנטיסטים מאמינים ש’‏הקודש הנטהר’‏ בדניאל פרק ח׳‏ הוא התגשמות נבואית של ’‏הקודש הנטהר’‏ בספר ויקרא פרק ט״ז‏.‏ היקש זה נראה סביר עד אשר למדו המתרגמים כי המילה ”‏נטהר”‏ בתרגום המלך גֵ’‏ימס היא תרגום שגוי של הפועל צדק המופיע בדניאל ח׳:‏14‏.‏ הפרופסור לתיאולוגיה אנטוני א.‏ הוֹוקֶמֶה מציין:‏ ”‏מצער שהמילה תורגמה לנטהר‏,‏ מאחר שהפועל העברי שבדרך־כלל מתורגם כך [‏טהר‏]‏ כלל אינו מופיע כאן”‏.‏a תרגום המלך גֵ’‏ימס לויקרא פרק ט״ז הזכיר את המילה טוהר במקומות שהופיעו צורות הפועל ”‏וטיהרוֹ”‏,‏ ”‏לטהר”‏ (‏ויקרא ט״ז:‏19,‏ 30‏)‏.‏ לכן ד״ר הווקמה הסיק כראוי:‏ ”‏לוּ התכוון דניאל לסוג הטיהור שנעשה ביום הכיפורים,‏ הוא היה מזכיר את הפועל טהר ולא צדק”‏.‏ עם זאת,‏ צדק אינו מופיע בויקרא,‏ וגם טהר אינו מוזכר בדניאל.‏ החוליה הלשונית חסרה.‏

על מה מעיד ההקשר?‏

כעת,‏ תן דעתך להקשר.‏ האדוֶנטיסטים טוענים שהכתוב בדניאל ח׳:‏14 הוא ”‏אִי בתוך ההקשר”‏,‏ ואין לו כל קשר לפסוקים הקודמים.‏ אך על־פי המסגרת הנלווית ”‏דניאל ח׳:‏14 בהקשרו”‏,‏ האם זה הרושם המתקבל מקריאת הכתוב בדניאל ח׳:‏9–14‏?‏ פסוק 9 מזהה תוקף,‏ קרן קטנה.‏ פסוקים 10–12 מגלים שתוקף זה יתקוף את המקדש.‏ פסוק 13 שואל,‏ ’‏עד מתי תימשך המתקפה?‏’‏ ופסוק 14 משיב:‏ ”‏עד ערב בוקר אלפיים ושלוש מאות;‏ ונצדק קודש”‏.‏ ברור אפוא,‏ שפסוק 13 מעלה שאלה הזוכה לתשובה בפסוק 14.‏ התיאולוג דזמונד פורד אומר:‏ ”‏ניתוק דניאל ח׳:‏14 מקריאה זו [‏”‏עד מתי?‏”‏ בפסוק 13]‏ חסר כל בסיס פרשני”‏.‏b

מדוע האדוֶנטיסטים מוציאים את פסוק 14 מהקשרו?‏ כדי להימנע מהמסקנה המביכה.‏ ההקשר מייחס את טומאת הקודש,‏ המוזכר בפסוק 14,‏ לפעילותה של הקרן הקטנה.‏ אולם,‏ עיקר־האמונה ”‏משפט חוקר”‏ מייחס את טומאת הקודש לפעילותו של המשיח.‏ הוא אמור להעביר את חטאי המאמינים למקדש השמימי.‏ אם כן,‏ מה יקרה אם האדוֶנטיסטים יקבלו הן את עיקר־האמונה והן את הקשרו?‏ ד״ר ריימונד פ.‏ קַטְרֵל,‏ אדוֶנטיסט של היום השביעי ועורך משנה לשעבר של פרשנות המקרא מאת האדוֶנטיסטים של היום השביעי (‏SDA Bible Commentary)‏ כותב:‏ ”‏העמדת הפנים שפרשנות האדוֶנטיסטים של היום השביעי בוחנת את דניאל ח׳:‏14 בהקשרו תהיה אם כן זיהוי הקרן הקטנה עם המשיח”‏.‏ ד״ר קטרל מודה בכנות:‏ ”‏אין ביכולתנו ליישב את ההקשר עם הפרשנות האדוֶנטיסטית”‏.‏ לפיכך,‏ באשר ל”‏משפט חוקר”‏,‏ הכנסייה האדוֶנטיסטית צריכה לבחור — לקבל את עיקר־האמונה או לקבל את ההקשר של דניאל ח׳:‏14‏.‏ למרבה הצער,‏ היא אימצה את הראשון ודחתה את השני.‏ ד״ר קטרל אומר שאין פלא שתלמידי מקרא בעלי ידע מאשימים את האדוֶנטיסטים ב”‏ייחוס פירוש לפסוק‏”‏ שלא ניתן ”‏להסיקו מתוך הפסוק”‏!‏

בשנת 1967,‏ הכין ד״ר קטרל שיעור לבית־ספר לשיעורי דת בימי שבת על ספר דניאל,‏ ושיעור זה נשלח לכנסיות האדוֶנטיסטים של היום השביעי בכל רחבי העולם.‏ הוא לימד שדניאל ח׳:‏14 אינו מנותק מהקשרו ושה’‏טיהור’‏ אינו מתייחס למאמינים.‏ בולט היה שהשיעור השמיט כל אזכור ל”‏משפט חוקר”‏.‏

כמה תגובות ראויות לציון

באיזו מידה מודעים האדוֶנטיסטים שעמוד־תווך זה חלש מכדי לתמוך בעיקר־האמונה ”‏משפט חוקר”‏?‏ ד״ר קטרל שאל 27 תיאולוגים אדוֶנטיסטים מן השורה הראשונה,‏ ’‏אילו סיבות לשוניות או הקשריות תוכל לתת לקשר בין דניאל פרק ח׳‏ ובין ויקרא פרק ט״ז‏?‏’‏ מה היתה תשובתם?‏

‏”‏כל העשרים ושבעה אישרו שלא קיימות סיבות לשוניות או הקשריות לייחוס דניאל ח׳:‏14 להתגשמות הנבואית של יום הכיפורים ולמשפט החוקר.‏ הוא שאל אותם,‏ ’‏האם יש לכם סיבות נוספות ליצירת קשר זה?‏’‏ מרבית הלמדנים האדוֶנטיסטים אמרו שאין להם כל סיבות נוספות,‏ חמש השיבו שהם ראו קשר משום שכך עשתה אלן ווייט ושניים אמרו שהם ביססו את עיקר־האמונה על ”‏צירוף מקרים מבורך”‏ בתרגום.‏ התיאולוג פורד העיר:‏ ”‏מסקנות אלה שהציעה עילית למדנינו מוכיחות למעשה שאי־אפשר להצדיק את עיקר־האמונה המסורתי שלנו המבוסס על דניאל ח׳:‏14‏”‏.‏

תמיכה כלשהי מהאיגרת אל העברים?‏

עמוד־תווך שני:‏ דניאל ח׳:‏14 קשור לאיגרת אל העברים פרק ט׳.‏ ”‏כל הכתבים הראשוניים שלנו נעזרים מאוד בעברים ט׳‏ בהסבר דניאל ח׳:‏14‏”‏,‏ אומר התיאולוג פורד.‏ קשר זה נולד לאחר ”‏האכזבה הגדולה”‏ בשנת 1844.‏ היירם אדסן,‏ חסידו של מילר,‏ חיפש אחר הכוונה והשליך את המקרא שלו על השולחן כדי שהמקרא ייפתח מאליו.‏ מה היתה התוצאה?‏ המקרא נפתח בעברים פרקים ח׳‏ ו־ט׳.‏ פורד אומר:‏ ”‏מה יכול היה להיות הולם וסמלי יותר מן הטענה האדוֶנטיסטית שבפרקים אלה טמון המפתח למשמעות 1844 ולמשמעות דניאל ח׳:‏14‏!‏”‏

‏”‏טענה זו הינה מכרעת לאדוֶנטיסטים של היום השביעי”‏,‏ מוסיף ד״ר פורד בספרו דניאל ח׳:‏14‏,‏ יום הכיפורים והמשפט החוקר‏.‏ ”‏רק בעברים פרק ט׳‏‏.‏.‏.‏ ניתן למצוא הסבר מפורט של משמעות.‏.‏.‏ עיקר־האמונה בנושא הקודש,‏ הכה חיוני לנו”‏.‏ עברים פרק ט׳‏ הוא אפוא הפרק בהא הידיעה ב”‏ברית החדשה”‏,‏ שנועד להסביר לנו את המשמעות הנבואית של ויקרא פרק ט״ז‏.‏ אך האדוֶנטיסטים גם אומרים כי דניאל ח׳:‏14 הוא הפסוק ב”‏ברית הישנה”‏ העושה כן.‏ אם שתי ההצהרות נכונות,‏ חייב להיות קשר גם בין עברים פרק ט׳‏ ובין דניאל פרק ח׳‏‏.‏

דזמונד פורד מציין:‏ ”‏דברים מסוימים בולטים מייד כשקוראים את עברים פרק ט׳‏‏.‏ אין כל רמז ברור לספר דניאל,‏ ובוודאי שלא לדניאל ח׳:‏14‏.‏.‏.‏ הפרק כולו הוא ייחוס של ויקרא ט״ז‏”‏.‏ הוא מציין:‏ ”‏לא ייתכן שעיקר־האמונה שלנו בנושא הקודש יימצא בספר היחיד בברית החדשה הדן במשמעות שירותי המקדש.‏ בכך הכירו הכותבים האדוֶנטיסטים הנודעים בכל רחבי העולם”‏.‏ אם כן,‏ גם עמוד־התווך השני חלש מכדי לתמוך בעיקר־האמונה הבעייתי.‏

אולם,‏ מסקנה זו אינה חדשה.‏ ד״ר קטרל אומר כי שנים רבות ”‏למדני המקרא מטעם הכנסייה היו מודעים היטב לסוגיות הפרשנות שבהן נתקל הפירוש המסורתי שלנו לדניאל ח׳:‏14 ולעברים ט’‏”‏.‏ לפני כ־80 שנה,‏ האדוֶנטיסט הרב־השפעה א.‏ ג׳.‏ וָוגְאֶנֶר כתב:‏ ”‏עיקר־האמונה האדוֶנטיסטי באשר לקודש,‏ לרבות ’‏המשפט החוקר’‏ שלו.‏.‏.‏ ,‏ הוא למעשה הכחשת הכפרה”‏ (‏הודאה באמונה [‏Confession of Faith]‏)‏ לפני יותר מ־30 שנה,‏ הובאו סוגיות כאלה בפני המועצה הכללית,‏ הנהגת כנסיית האדוֶנטיסטים של היום השביעי.‏

סוגיות ומבוי סתום

המועצה הכללית מינתה ”‏ועדה לסוגיות ספר דניאל”‏.‏ הוועדה נועדה להכין דיווח על הדרך ליישוב הקשיים המתמקדים בדניאל ח׳:‏14‏.‏ חברי הוועדה,‏ 14 במספר,‏ למדו את הסוגיה במשך חמש שנים אך לא הצליחו להציע פתרון שיהיה מוסכם על הכל.‏ בשנת 1980,‏ חבר הוועדה קטרל אמר כי מרבית חברי הוועדה גרסו כי ניתן ”‏לבסס באורח מניח את הדעת”‏ את הפירוש האדוֶנטיסטי לדניאל ח׳:‏14 באמצעות סדרת ”‏השערות”‏ וכי הסוגיות ”‏צריכות להישכח”‏.‏ הוא הוסיף:‏ ”‏זכור,‏ הוועדה נקראה ועדה לסוגיות ספר דניאל,‏ והרוב הציע שנשכח מן הסוגיות ולא נֹאמר דבר בנידון”‏.‏ הדבר יהיה למעשה ”‏הודאה שאין לנו כל תשובה”‏.‏ לכן,‏ המיעוט סירב לתמוך בדעת הרוב,‏ ולא היה כל דו״ח רשמי.‏ הסוגיות שבעיקר־האמונה עומדות בעינן.‏

ד״ר קטרל העיר בעניין המבוי הסתום ואמר:‏ ”‏סלע המחלוקת באשר לדניאל ח׳:‏14 עומד בעינו משום שעד כה,‏ לא היינו מוכנים להכיר בעובדה שאכן קיימת בעיה פרשנית של ממש.‏ המחלוקת לא תיעלם כל עוד נמשיך להעמיד פנים שאין כל בעיה,‏ כל עוד נתעקש אישית וכקבוצה לטמון את ראשנו בחול של דעות מגובשות מראש”‏ (‏ספקטרום,‏ כתב־עת היוצא לאור מטעם התאחדות הפורוּמים האדוֶנטיסטים)‏.‏

ד״ר קטרל מפציר באדוֶנטיסטים לערוך ”‏בחינה חוזרת זהירה של ההנחות והעקרונות היסודיים של הפירוש שעליו ביססנו את ההסבר שלנו לקטע מקראי חיוני זה — עבור האדוֶנטיזם”‏.‏ אנו מעודדים את האדוֶנטיסטים לבחון את עיקר־האמונה של ”‏משפט חוקר”‏ כדי לראות אם עמודי־התווך שלו מעוגנים היטב במקרא או בחולות הנודדים של המסורת.‏c השליח פאולוס עודד בתבונה:‏ ”‏בחנו כל דבר והחזיקו בטוב”‏ (‏תסלוניקים א׳.‏ ה׳:‏21‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמוד 27]‏

דניאל ח׳:‏14 בהקשרו

דניאל ח׳:‏9 ”‏ומן האחת מהם יצא קרן אחת,‏ מִצעירה,‏ ותגדל יתר אל הנגב ואל המזרח ואל הצבי.‏ 10 ותגדל עד צבא השמים,‏ ותפל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים,‏ ותרמסם.‏ 11 ועד שר הצבא הגדיל,‏ וממנו הורם התמיד,‏ והושלך מכון מקדשו.‏ 12 וצבא תינתן על התמיד,‏ בפשע;‏ ותשלך אמת ארצה,‏ ועשתה והצליחה.‏

‏”‏13 ואשמעה אחד קדוש מדבר,‏ ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר:‏ ‏’‏עד מתי החזון התמיד והפשע שומם,‏ תת וקודש וצבא מרמס?‏’‏ 14 ויאמר אלי:‏ ‏’‏עד ערב בוקר אלפיים ושלוש מאות;‏ ונצדק קודש’‏”‏.‏