מדוע ניתן לסמוך על נבואות המקרא
פּירוֹס מלך אֶפּירוֹס שבצפון מערב יוון היה מעורב במאבק ארוך ימים עם האימפריה הרומית. בלהיטותו לדעת כיצד ייגמר הסיפור, הלך להיוועץ באוֹרקל של דלפי. אך את התשובה שקיבל ניתן להבין בשתי דרכים: (1) ”אומרת אני לך, בן אכוס, יכול תוכל לרומאים. תלך, תשוב ולא תמות בקרב”. (2) ”אומרת אני, הרומאים יכול יוכלו לך, בן אכוס. תלך ולא תשוב, כי אם תמות בקרב”. הוא בחר להבין את האורקל לפי האפשרות הראשונה ויצא למלחמה נגד רומא. בסופו של דבר נחל תבוסה מוחצת.
ממקרים כאלו נודעו האורקלים הקדומים באי־בהירותם ובמסתוריותם. אך מה באשר לנבואות המקרא? יש מבקרי מקרא הטוענים שנבואות המקרא אינן טובות מנבואות האורקלים. מבקרים אלו גורסים כי התחזיות המקראיות היו פשוט ניבוי מחושב של אירועי העתיד מצד אנשים חכמים וחדי־הבחנה, שהשתייכו ברובם לכיתת הכהונה. ההנחה היא כי מתוך ניסיון או דרך קשרים מיוחדים, חזו אנשים אלו את התפתחותם הטבעית של מצבים מסוימים. אם נשווה בין מאפייני נבואות המקרא לבין מאפייני נבואות האורקלים, נוכל להסיק את המסקנות הנכונות.
ההבדלים
סימן ההיכר של האורקלים היה שהתשובות ניתנו בצורה המשתמעת לשתי פנים. בדלפי ניתנו התשובות בקולות לא־ברורים. כתוצאה מכך נאלצו הכוהנים לפרש אותן ולחבר פסוקים שניתן להסבירם בדרכים מנוגדות. דוגמה קלאסית היא התשובה שניתנה לקרוֹיסוֹס מלך לוד. כשנועץ באורקל נאמר לו: ”אם קרוֹיסוס יחצה את ההאַליס, עתיד הוא להחריב אימפריה אדירה”. אלא ש’האימפריה האדירה’ שהוחרבה היתה האימפריה שלו! כשחצה את נהר ההאַליס ופלש לקפדוקיה, הובס בידי כורש הפרסי.
בניגוד גמור לאורקלים האליליים, נודעות נבואות המקרא בדייקנותן ובבהירותן. דוגמה לכך היא הנבואה שבספר ישעיהו על נפילת בבל. כ־200 שנה לפני המאורע, חזה ישעיהו הנביא בפרוטרוט ובדייקנות את כיבוש בבל בידי מדי ופרס. הנבואה גילתה ששם הכובש יהיה כורש, וחשפה את האסטרטגיה שינקוט — ייבוש נהר שזרם בתעלת מגן וחדירה לעיר המבוצרת דרך שעריה הפתוחים. הכל התגשם בדייקנות (ישעיהו מ״ד:27 עד מ״ה:2). עוד נובא שבבל תהיה בסופו של דבר שוממה לגמרי, וכך אכן קרה (ישעיהו י״ג:17–22).
שים לב גם לבהירות המאפיינת את האזהרה שנשא יונה הנביא: ”עוד ארבעים יום ונינווה נהפכת” (יונה ג׳:4). אין כאן כפל משמעות! המסר היה כה דרמתי וברור, שאנשי נינווה מייד ’האמינו באלוהים וקראו צום ולבשו שקים’. יהוה ראה כי שבו מדרכם הרעה, וחזר בו בעת ההיא מכוונתו להמיט עליהם אסון (יונה ג׳:5–10).
האורקלים שימשו אמצעי להפעלת לחצים פוליטיים. לא אחת ציטטו שליטים ומצביאים את הפרשנות המועדפת עליהם לקידום ענייניהם ויוזמותיהם האישיים, ובזאת עטפו את נבואות האורקל ב”איצטלה של קדושה”. לעומת זאת, בנבואות אלוהים אין התחשבות בשיקולים אישיים.
הנה כמה דוגמאות: נתן הנביא לא נרתע מלהוכיח את דוד המלך על חטאו (שמואל ב׳. י״ב:1–12). כשמָלַך ירבעם ה־2 על ממלכת עשרת־השבטים של ישראל, מתחו הנביאים הושע ועמוס ביקורת קשה על המלך המרדן ותומכיו, בשל כפירתם ובשל החרפה שהמיטו על שם אלוהים (הושע ה׳:1–7; עמוס ב׳:6–8). נוקבת במיוחד היתה האזהרה שנתן יהוה למלך בפי הנביא עמוס: ”וקמתי על בית ירבעם בחרב” (עמוס ז׳:9). ואכן, בית ירבעם חוסל (מלכים א׳. ט״ו:25–30; דברי הימים ב׳. י״ג:20).
התשובות באורקלים ניתנו בדרך כלל תמורת תשלום. המרבה במחיר היה זוכה למענה שערב לאוזניו. מי שנועצו באורקל של דלפי שילמו הון עתק למידע חסר ערך, ומילאו את המקדש וכן בניינים אחרים באוצרות רבים. הנבואות והאזהרות המקראיות, לעומת זאת, ניתנו חינם וללא משוא פנים, בלי תלות במעמדו ובעושרו של זה אשר אליו הן הופנו, שהרי לא ניתן לשחד נביא אמת. שמואל, שכיהן כנביא וכשופט, שאל במלוא הכנות: ”מיד מי לקחתי כופר ואעלים עיניי בו?” (שמואל א׳. י״ב:3).
הואיל והאורקלים שכנו במקומות מסוימים בלבד, נדרשו מאמצים ניכרים לעלות אליהם ולקבל תשובות. האורקלים שכנו ברובם במקומות כגון דדונה שעל הר טומרוס באיזור אפירוס, ובדלפי שבאיזור ההררי של מרכז יוון, והיה קשה מאוד לאדם הממוצע להגיע אליהם. בדרך כלל רק העשירים והחזקים הצליחו להגיע לשם ולהיוועץ באלים. יתרה מזו, ”רצון האלים” נתגלה רק בכמה ימים בשנה. בניגוד גמור לכך, שלח יהוה אלוהים את נביאיו ישירות אל העם כדי שיכריזו את הנבואות בפני הציבור כולו. בתקופת גלות בבל, למשל, היו לאלוהים לפחות שלושה נביאים בקרב העם — ירמיהו בירושלים, יחזקאל בין הגולים ודניאל בבירת המעצמה הבבלית (ירמיהו א׳:1, 2; יחזקאל א׳:1; דניאל ב׳:48).
נבואות האורקל ניתנו בדרך כלל בפרטיות, ומקבלן יכול היה לנצל את פירושן לתועלתו האישית. נבואות המקרא ניתנו ברוב המקרים בפומבי, והכל יכלו לשמוע את המסר ולהבין את משמעותו. ירמיהו הנביא דיבר פעמים רבות בחוצות ירושלים, אף שידע כי המסר שבפיו הרגיז את ראשי העיר ואת תושביה (ירמיהו ז׳:1, 2).
היום נחשבים האורקלים לחלק מן ההיסטוריה הקדומה. אין להם ערך מעשי בזמנים קשים אלו. התחזיות שלהם אינן נוגעות לימינו או לעתיד. נבואות המקרא, בניגוד גמור לכך, הן חלק מ”דבר אלוהים [אשר הוא] חי ופועל” (עברים ד׳:12). נבואות המקרא שכבר התגשמו שופכות אור על מגעיו של יהוה עם בני אדם ומגלות היבטים חשובים במטרותיו ובאישיותו. בנוסף לכך, נבואות מקרא חשובות צפויות להתגשם בעתיד הקרוב. באשר לצפון בחיק העתיד כתב השליח פטרוס: ”אנחנו מחכים, על־פי הבטחתו [של אלוהים], לשמים חדשים [מלכות המשיח השמימית] ולארץ חדשה [חברה אנושית צודקת] אשר צדק ישכון בם” (פטרוס ב׳. ג׳:13).
השוואה קצרה זו בין נבואות המקרא לבין אורקלים של דתות הכזב אולי מובילה אותך למסקנה דומה לזו שנכתבה בספר הרעיונות הגדולים (The Great Ideas): ”בכל הנוגע ליכולת הידיעה מראש של אדם בן תמותה, נראה כי הנביאים העבריים מיוחדים במינם. שלא כמו מנחשים או מגידי עתידות אליליים... אין הם זקוקים לתחבולות או לאביזרים כדי לחשוף את רזי אלוהים. ... מסריהם הנבואיים, להבדיל מן המסרים של האורקלים, ברורים ברובם. לכל הפחות דומה כי הכוונה היא לגלות, ולא להסתיר, את מטרת אלוהים בנושאים אלו, כל אימת שהוא חפץ שהאדם יֵדע מראש כיצד תפעל יד ההשגחה”.
התסמוך על נבואות המקרא?
אתה בהחלט יכול לסמוך על נבואות המקרא, ולתכנן את חייך לפי רצון יהוה ולפי התגשמות נבואותיו. נבואות המקרא אינן תיעוד חסר טעם של תחזיות שכבר התגשמו. נבואות מקראיות רבות מתגשמות כיום או יתגשמו בעתיד הקרוב. אם לשפוט על־פי העבר, נוכל להיות סמוכים ובטוחים שהן אכן תתגשמנה. הואיל ונבואות אלו עוסקות בימינו ובעתידנו, ראוי להתייחס אליהן בכובד ראש.
אין שום סיבה שלא לסמוך על הנבואה שבישעיהו ב׳:2, 3: ”והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית יהוה בראש ההרים... והלכו עמים רבים ואמרו: ’לכו ונעלה אל הר יהוה... ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו’”. מיליוני אנשים כיום מצטרפים לעבודת יהוה הנעלה ולומדים ללכת באורחותיו. האם תנצל את ההזדמנות ללמוד עוד על דרכי אלוהים ולרכוש ידע מדויק עליו ועל מטרותיו כדי להלך באורחותיו? (יוחנן י״ז:3).
התגשמותה של נבואת מקרא נוספת דורשת מצדנו נקיטת צעדים דחופים. באשר לעתיד הקרוב שר מחבר התהלים בלשון נבואית: ”כי מרעים ייכרתון. ... ועוד מעט ואין רשע” (תהלים ל״ז:9, 10). מה צריך לדעתך לעשות כדי לא להיות בין הרשעים, ובכללם כל המלגלגים לנבואות המקרא, שיישמדו בקרוב? המזמור משיב: ”קוֹוי יהוה המה יירשו ארץ” (תהלים ל״ז:9). לתלות תקווה ביהוה משמעו לשים בו ובהבטחותיו ביטחון מלא ולהתאים את חיינו לדרישותיו (משלי ב׳:21, 22).
אילו מין חיים יהיו לקווי יהוה שיירשו את הארץ? נבואות המקרא מגלות שעתיד מזהיר צפוי לעושי רצון אלוהים. ישעיהו הנביא כתב: ”אז תיפקחנה עיני עיוורים, ואוזני חרשים תיפתחנה. אז ידלג כאייל פיסח ותרון לשון אילם, כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה” (ישעיהו ל״ה:5, 6). השליח יוחנן העלה על הכתב הבטחות מרגיעות אלו: ”[יהוה] ימחה כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד; גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד, כי הראשונות עברו. אמר היושב על הכיסא: ... ’כְּתוֹב, כי הדברים האלה נאמנים ואמיתיים הם’” (ההתגלות כ״א:4, 5).
עדי־יהוה יודעים שהמקרא הוא ספר של נבואות מהימנות. הם חוזרים בפה מלא על דבריו של השליח פטרוס: ”נתאשר לנו ביתר תוקף דבר הנבואה, ותיטיבו לעשות בשמכם לב אליו כאל נר מאיר במקום אופל, עד כי יבקע אור היום ויזרח כוכב הנוגה בלבבכם” (פטרוס ב׳. א׳:19). אנו תקווה שהעתיד המזהיר המובטח על־פי נבואות המקרא יחמם את לבך!
[תיבה/תמונה בעמוד 6]
האורקל של דלפי היה המפורסם ביותר ביוון העתיקה.
אדים משכרים הביאו את הכוהנת לידי אקסטאזה
[תמונות]
הכוהנת ישבה על מושב בן שלוש רגליים ואמרה את תשובותיה
הקולות שבקעו מפיה נחשבו להתגלויות מאת האל אפולו
[שלמי תודה]
המושב: מן הספר אפולו: The Complete Encyclopedia of Illustration/J. G. Heck ;Dictionary of Greek and Roman Antiquities
[תמונה בעמוד 7]
התחזיות שניתנו באורקל של דלפי היו חסרות אמינות לחלוטין
[שלמי תודה]
דלפי, יוון
[תמונות בעמוד 8]
ניתן לשים ביטחון מלא בנבואות המקרא הנוגעות לעולם החדש