שאלות של קוראים
למה התכוון פאולוס כשאמר: ”בכל עת שאתם אוכלים את הלחם הזה ושותים מן הכוס הזאת”?
בהקשר לכינון טקס הזיכרון למותו של ישוע, כתב פאולוס: ”בכל עת שאתם אוכלים את הלחם הזה ושותים מן הכוס הזאת, אתם מזכירים את מות אדוננו, עד שיבוא” (קורינתים א׳. י״א:25, 26). יש המסיקים מן השימוש בביטוי ”בכל עת” שיש לציין את יום מותו של ישוע לעתים קרובות, ולכן מקיימים טקס זה יותר מפעם אחת בשנה. האם לכך התכוון פאולוס?
חלפו כמעט 000,2 שנה מאז כונן ישוע את טקס הזיכרון למותו. לכן גם אם מציינים ערב זיכרון זה אפילו פעם אחת בשנה, הוא כבר צוין פעמים רבות מאז שנת 33 לספירה. עם זאת, לפי ההקשר של קורינתים א׳. י״א:25, 26 פאולוס לא עסק בתדירות ציון ערב הזיכרון, אלא דווקא באופן שיש לציינו. הוא לא השתמש במילה היוונית העתיקה פּוֹלַאקִיס, שמשמעה ”פעמים רבות” או ”לעתים תכופות”, אלא במילה הוֹסַאקִיס, שפירושה ”בכל עת”, ביטוי שמשמעו ”בכל פעם ש...”. פאולוס למעשה אמר ’בכל פעם שאתם עושים זאת, אתם מזכירים את מות האדון’.
אם כן, באיזו תדירות צריך לקיים את טקס הזיכרון למותו של ישוע? מן הראוי לקיים מאורע זה רק פעם אחת בשנה. מדובר בטקס זיכרון, והרי טקסי זיכרון מתקיימים אחת לשנה. בנוסף לכך, ישוע מת בחג הפסח, אשר נחוג פעם בשנה. הולם אפוא שפאולוס כינה את ישוע ”שה הפסח”, מכיוון שמותו של ישוע כקורבן סלל את הדרך לחיים עבור ישראל הרוחני — בדיוק כפי שקורבן הפסח המקורי הציל את בכורות עם ישראל הגשמי במצרים וסלל את הדרך לשחרור האומה מעבדות (קורינתים א׳. ה׳:7; גלטים ו׳:16). הקשר לחג הפסח השנתי מהווה ראיה נוספת לכך שיש לקיים רק פעם אחת בשנה את טקס הזיכרון למותו של ישוע.
נוסף על כך, פאולוס קישר את מותו של ישוע לחג שנתי יהודי נוסף — יום הכיפורים. בעברים ט׳:25, 26 כתוב: ”[ישוע] אף לא בא להקריב את עצמו פעמים רבות, ככהן הגדול הנכנס שנה בשנה [ביום הכיפורים] אל הקודש בדם אשר אינו דמו... אבל כעת נגלה פעם אחת, בקץ העולמים, להסיר את החטא בקורבן עצמו”. הואיל וקורבנו של ישוע החליף את הקורבן השנתי שהוקרב ביום הכיפורים, ראוי לקיים פעם בשנה את טקס הזיכרון למותו. אין בסיס מקראי לקיום טקס זיכרון זה בתדירות גבוהה יותר.
בהתאם לאמור לעיל, ההיסטוריון ג׳ון לורנס פון מוֹשָיים מוסר שהמשיחיים בני המאה השנייה לספירה מאסיה הקטנה נהגו לקיים את טקס הזיכרון למותו של ישוע ”ביום הארבעה־עשר בחודש היהודי הראשון [ניסן]”. רק בתקופה מאוחרת יותר הונהג בנצרות קיום הטקס הזה יותר מפעם בשנה.