השקפת אלוהים על המתים
מותו של אדם אהוב הוא מאורע מצער מאוד. רגשות הריקנות, הבדידות ותחושת האובדן יכולים להיות קשים לאין שיעור. השכול יכול לגרום תחושה של חוסר אונים, שהרי אפילו האדם העשיר ביותר, החזק ביותר או בעל הסמכות הגדולה ביותר בעולם אינו מסוגל להשיב את המת לחיים.
בוראנו, לעומת זאת, רואה את הדברים בצורה אחרת. הוא יצר את האדם הראשון עפר מן האדמה, ומשום כך גם מסוגל לברוא מחדש אדם שכבר מת. מסיבה זו המתים נחשבים בעיני אלוהים לחיים. ישוע אמר על משרתי יהוה מימי קדם שכבר מתו: ”הכול חיים לו [לאלוהים]”. במילים אחרות, הם חיים מנקודת מבטו של אלוהים (לוקס כ׳:38).
בהיותו על כדור־הארץ, קיבל ישוע כוח להקים מתים (יוחנן ה׳:21). לפיכך, השקפתו על אלה שמתו נאמנים זהה להשקפת אביו שבשמים. למשל, כשנפטר ידידו אלעזר, אמר ישוע לתלמידיו: ”אלעזר ידידנו נרדם, אך אני הולך להעיר אותו” (יוחנן י״א:11). מנקודת מבט אנושית, אלעזר מת. אך בעיני יהוה וישוע, אלעזר פשוט נרדם.
תחת מלכותו של ישוע תהיה ”תחייה הן של הצדיקים והן של הרשעים” (מעשי השליחים כ״ד:15). עם הזמן המוקמים לתחייה יתחנכו בדרכי אלוהים ואף יוכלו לחיות לנצח עלי אדמות (יוחנן ה׳:28, 29).
כן, מותו של אדם אהוב יכול להסב לנו כאב וצער קשים שאולי לא ירפו מאיתנו במשך שנים רבות. אך למרות זאת, המודעות להשקפת אלוהים על המתים יכולה לנחם אותנו במידה רבה ולנסוך בלבנו תקווה (קורינתים ב׳. א׳:3, 4).