התוכל להיות אדון לגורלך?
האם גורלנו נגזר? האם להחלטות שאנו מחליטים בחיים אין כל השפעה על עתידנו?
אם אדם אדון לגורלו, כיצד ניתן לקבוע עבורו מראש שימלא משימה כלשהי או תפקיד זה או אחר? כיצד יוכל אלוהים ליישם את רצונו ביחס לכדור־הארץ, אם בני האדם חופשיים לקבוע את גורלם? שאלות אלו זוכות לתשובות מְספקות במקרא.
גזירה קדומה ובחירה חופשית — היכולות לדור בכפיפה אחת?
תן דעתך לאופן שבו יהוה אלוהים ברא אותנו. ”בצלם אלוהים ברא אותו [את האדם], זכר ונקבה ברא אותם”, אומר המקרא (בראשית א׳:27). מאחר שנבראנו כדמותו של אלוהים, ניחנו ביכולת לשקף את תכונותיו כגון אהבה, צדק, חוכמה וכוח. בנוסף, אלוהים העניק לנו את מתת הרצון החופשי, או הבחירה החופשית. על כך עומד ייחודנו בבריאה הארצית. בכוחנו לבחור אם לנהוג על־פי הדרכתו המוסרית של אלוהים אם לאו. משום כך אמר הנביא משה: ”העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. לאהבה את יהוה אלוהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו” (דברים ל׳:19, 20).
עם זאת, מתת הבחירה החופשית אין משמעה חירות מוחלטת. אין בה כדי לפטור אותנו מן החוקים הפיסיים והמוסריים שחוקק אלוהים ליציבותו ולשלומו של היקום. החוקים נקבעו לטובתנו, וכל הפרה עלולה להביא לידי השלכות חמורות. צא וחשוב מה עלול לקרות אם נחליט להתעלם מחוק הכבידה ונקפוץ מגג בניין גבוה! (גלטים ו׳:7).
הבחירה החופשית מעמידה אותנו גם בפני אחריות שאין ליצורים נטולי בחירה חופשית. הסופר קורלס למנט שואל: ”כיצד אפשר להטיל אחריות אתית על בני האדם, ולהענישם בשל מעשה עוולה, אם אנו מקבלים... שבחירותיהם ומעשיהם נגזרים מראש?” מובן שאי־אפשר לעשות כן. בעלי חיים הפועלים באופן אינסטינקטיבי אינם נתפסים כבעלי אחריות מוסרית למעשיהם, ומחשבים אינם מוחזקים כאחראים לפעולות שתוכנתו לבצע. אם כן, הבחירה החופשית מעמיסה עלינו אחריות כבדה ומחייבת אותנו לתת את הדין על מעשינו.
היה זה חוסר אהבה וחוסר צדק משוועים מצד יהוה אלוהים אילו היה קובע לפני לידתנו את הדרך שבה נלך ואחר כך עוד מטיל עלינו את האחריות למעשינו! אין הוא נוהג כך, מפני ש”האלוהים הוא אהבה”, ו”כל דרכיו משפט” (יוחנן א׳. ד׳:8; דברים ל״ב:4). הוא לא נתן לנו מחד בחירה חופשית ומאידך ’גזר מעולם מי ייוושע ומי ילך לגיהינום’, כפי שחסידי הגזירה הקדומה טוענים. הבחירה החופשית מוציאה מכלל אפשרות את הגזירה הקדומה.
המקרא מראה בבירור שהבחירות שאנו בוחרים ישפיעו על עתידנו. לדוגמה, אלוהים דיבר על לבם של החוטאים ואמר: ”שובו נא, איש מדרכו הרעה ומרוע מעלליכם, ... ולא ארע לכם” (ירמיהו כ״ה:5, 6). פנייה זו הייתה חסרת טעם אילו אלוהים כבר חרץ מראש את גורלו של כל אדם. יתרה מזו, דבר־אלוהים אומר: ”לכן התחרטו ושובו בתשובה כדי שיימחו חטאיכם, למען יבואו ימי רווחה מלפני אדני [יהוה]” (מעשי השליחים ג׳:19, 20). מדוע ביקש יהוה מבני אדם להתחרט ולשוב בתשובה אם ידע מראש שאין בידם לעשות מאומה לשינוי גורלם?
כתבי־הקודש מספרים על קבוצת אנשים שאלוהים מזמינה למלוך בשמים לצד ישוע המשיח (מתי כ״ב:14; לוקס י״ב:32). עם זאת, המקרא אומר שהם יאבדו זכות מיוחדת זו אם לא יחזיקו מעמד עד הסוף (ההתגלות ב׳:10). מדוע אלוהים מזמין אותם אם כבר החליט שהם לא ייבחרו? תן דעתך גם לדברים שאמר השליח פאולוס אל אחיו לאמונה. הוא כתב: ”אם נחטא בזדון לאחר שקיבלנו את ידיעת האמת, לא יישאר עוד קורבן לכפר על חטאים” (עברים י׳:26). אזהרה זו הייתה ריקה מתוכן אילו חרץ אלוהים מראש את גורלם. אך האם לא יעד אלוהים לפחות אנשים מסוימים למלוך עם ישוע המשיח?
אלוהים יעד — יחידים או קבוצה?
”[אלוהים] בירך אותנו בכל ברכה רוחנית בשמים, במשיח”, כתב השליח פאולוס, ”כשם שבחר אותנו בו בטרם היווסד תבל. ... הוא יעד אותנו להיות לו לבנים על־ידי ישוע המשיח” (אפסים א׳:3–5). מה יעד אלוהים, ומה פשר המילים: ”בחר... בטרם היווסד תבל”?
הפסוקים הללו מציינים כי אלוהים בחר כמה מצאצאי אדם הראשון למלוך עם המשיח בשמים (רומים ח׳:14–17, 28–30; ההתגלות ה׳:9, 10). אולם, ההנחה שיהוה אלוהים הועיד מראש אנשים מסוימים לקבלת זכות זו אלפי שנים לפני לידתם, עומדת בניגוד לעובדה שבני האדם נהנים מבחירה חופשית. אלוהים יעד קבוצה או כיתה של אנשים ולא כל אדם כפרט.
נמחיש זאת בעזרת דוגמה: נניח שממשלה מחליטה להקים גוף כלשהו. היא קובעת מראש מה יהיו תפקידיו, סמכויותיו וגודלו. הגוף מתחיל לתפקד זמן קצר לאחר הקמתו, ואנשיו יוצאים בהצהרה האומרת: ”הממשלה קבעה לפני מספר שנים מה תהיה עבודתנו. כעת אנו מתחילים במלאכה שהופקדה בידינו”. האם תסיק שהממשלה קבעה שנים קודם לכן מי יהיו אנשי הגוף אחד לאחד? ודאי שלא. מן המשל לנמשל: יהוה קבע מראש שיקום גוף מיוחד שתפקידו יהיה לתקן את נזקי חטאו של אדם הראשון. הוא יעד שתהיה כיתת אנשים שתכהן בגוף זה — אך לא קבע מי ירכיבו אותו אחד לאחד. הם נועדו להיבחר מאוחר יותר, והבחירות שלהם עצמם ישפיעו על ההחלטה אם יתקבלו סופית או לא.
על איזו תבל חשב השליח פאולוס במילים: ”[אלוהים] בחר אותנו בו בטרם היווסד תבל”? לא מדובר בעולם שבו החל אלוהים בבריאת אדם וחוה. הרי עולם זה היה ”טוב מאוד” — חף לחלוטין מחטא ומכיליון (בראשית א׳:31). לא היה לו צורך ב”פדות” מן החטא (אפסים א׳:7).
התבל המיוחדת שאליה התכוון פאולוס היא העולם שבא לידי קיום אחרי שאדם וחוה מרדו בגן עדן — עולם שונה בתכלית מזה שהועיד אלוהים. זהו עולם שהחל בילדיהם של אדם וחוה. עולם זה היה מורכב מאנשים המתנכרים לאלוהים ומשועבדים לחטא ולכיליון, עולם של אנשים אשר בניגוד לאדם וחוה שחטאו במזיד, גאולתם אפשרית (רומים ה׳:12; ח׳:18–21).
יהוה אלוהים התמודד מייד עם המצב שנוצר בעקבות המרד בגן עדן. בהתעורר הצורך יעד יהוה גוף מיוחד — מלכות בידי ישוע המשיח — אשר ישמש אותו לגאולת האנושות מן החטא של אדם הראשון (מתי ו׳:10). כך עשה אלוהים ”בטרם היווסד תבל”, בטרם נוסד עולם האנושות שניתן לפדותה, כלומר, לפני שאדם וחוה הממרים הביאו ילדים לעולם.
בני אדם זקוקים בדרך כלל לתוכנית פעולה על מנת לממש את חפצם. דוקטרינת הגזירה הקדומה קשורה למושג האומר שאלוהים זקוק לתוכנית פרטנית עבור היקום, שבה כל דבר נגזר מראש. ”נראה לפילוסופים רבים”, כותב רוי ווטרפורד, ”כי כל דבר ללא הגדרת ההתרחשויות לפרטי פרטים גורע מגדולת האל”. האם אלוהים באמת צריך להגדיר מראש כל מאורע ומאורע?
בכוחו האינסופי ובחוכמתו שאין שני לה, מסוגל יהוה להתמודד עם כל מצב חירום או מקרה אחר הנוצר ממימוש הבחירה החופשית על־ידי ברואיו (ישעיהו מ׳:25, 26; רומים י״א:33). הוא יכול לפעול מיידית ללא צורך בתוכנית ערוכה מראש. בשונה מן האדם המועד לטעויות והמוגבל ביכולותיו, האל הכול־יכול אינו זקוק לתוכנית מגובשת ופרטנית המגדירה מבעוד מועד את גורלו של כל אדם עלי אדמות (משלי י״ט:21). במספר תרגומי מקרא מדובר באפסים ג׳:11 על ”מטרת נצח” של אלוהים ולא על תוכנית קבועה מראש.
כיצד תוכל להשפיע על עתידך
אלוהים הועיד מטרה לכדור־הארץ, ומטרה זו נגזרה מראש. בההתגלות כ״א:3, 4 נאמר: ”הנה משכן האלוהים עם בני אדם וישכון עימהם; המה יהיו לו לעם והוא האלוהים יהיה עימהם, וימחה כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד; גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד, כי הראשונות עברו”. כן, כדור־הארץ יהפוך לגן עדן, כפי שיהוה התכוון מלכתחילה (בראשית א׳:27, 28). השאלה היא, האם תהיה שם? הדבר תלוי בבחירות שתבחר כיום. יהוה לא גזר את גורלך.
קורבן הכופר של בן אלוהים, ישוע המשיח, מאפשר לכל המאמין בו לזכות לחיי עולם (יוחנן ג׳:16, 17; מעשי השליחים י׳:34, 35). ”המאמין בבן יש לו חיי עולם”, אומר המקרא. ”אך המסרב להאמין בבן לא יראה חיים” (יוחנן ג׳:36). למד מתוך דפי המקרא אודות אלוהים, בנו ורצונו ויישם את הנלמד. כך תוכל לבחור בחיים. כל הנוהג על־פי חוכמת האמת הגלומה בדבר־אלוהים, מובטח לו ש”ישכון בטח, ו[יהיה] שאנן מפחד רעה” (משלי א׳:20, 33).
[תמונות בעמוד 5]
להבדיל מבעלי החיים, בני האדם אחראים מוסרית למעשיהם
[שלמי תודה]
נשר: Foto: Cortesía de GREFA