שאלות של קוראים
בתהלים ק״ב:27 כתוב שהארץ והשמיים ”יאבדו”. האם פירוש הדבר שכדור־הארץ יושמד?
בתפילה ליהוה הצהיר המשורר: ”לפָנים הארץ יסדת, ומעשה ידיך שמיים. המה יאבֵדו, ואתה תעמוד; וכולם כבגד יִבְלוּ. כלבוש תחליפם, ויחלופו” (תהלים ק״ב:26, 27). ההקשר מגלה שהפסוקים הללו אינם עוסקים בחורבן הארץ, אלא בנצחיותו של אלוהים. כמו כן, בעיקרון חשוב זה יש משום נחמה עבור משרתי אלוהים.
מחבר המזמור, ככל הנראה אחד מגולי בבל, פותח בתיאור סבלותיו. הוא מקונן על כך שחייו כלים וחולפים ”כעשן”. חרדה עמוקה מעיקה על גופו והוא מרגיש שעצמותיו מתלהטות ”כמוקד”, כמקום שאש יוקדת בו. המחבר תשוש ו’יבש כעשב’ ומרגיש בודד, ’כציפור על גג’. ימיו גדושים עצב ותוגה (תהלים ק״ב:4–12). למרות זאת, המשורר אינו מאבד תקווה. ומדוע? הסיבה נעוצה במה שיהוה הבטיח לעשות לציון, הלוא היא ירושלים.
ציון אומנם הוחרבה, אך יהוה הבטיח שהיא תשוקם (ישעיהו ס״ו:8). לכן מחבר המזמור פונה ליהוה בביטחון ואומר: ”תרחם ציון, כי עת לחֶנְנָה, כי בא מועד. כי בנה יהוה ציון” (תהלים ק״ב:14, 17). לאחר מכן חוזר המשורר לעסוק בסבלו האישי. הוא בעצם אומר שאם בזכות כוח אלוהים יכולה ירושלים השוממה לקום מעפרה, אזי יהוה בהחלט מסוגל להצילו ממצבו העגום (תהלים ק״ב:18, 21, 24). ישנו דבר נוסף שמעודד את המשורר לתלות את מלוא בטחונו ביהוה: נצחיותו של אלוהים.
נצחיותו של יהוה עומדת בניגוד חד לקוצר ימיו של המשורר. ”בדור דורים שנותיך”, הוא אומר ליהוה (תהלים ק״ב:25). המחבר ממשיך: ”לפָנים הארץ יסדת, ומעשה ידיך שמיים” (תהלים ק״ב:26).
אולם, אפילו גילם המופלג של הארץ והשמיים אינו משתווה לנצחיותו של יהוה. המשורר מוסיף: ”המה [הארץ והשמיים] יאבדו, ואתה תעמוד” (תהלים ק״ב:27). הארץ והשמיים יכולים להישמד. יהוה אומנם ציין בפסוקים אחרים שהם יעמדו לעד (תהלים קי״ט:90; קהלת א׳:4). אך הם יכולים להישמד, אילו הייתה זו מטרת אלוהים. בניגוד לכך, אלוהים אינו יכול למות. רק בזכותו הבריאה הגשמית ’עומדת לעד’ (תהלים קמ״ח:6). אם יהוה לא היה ממשיך לחדש את יצירות כפיו הגשמיות, או אז ”כולם כבגד יִבְלוּ” (תהלים ק״ב:27). כשם שאדם חי גם אחרי שבגדיו מתיישנים ובלים, יהוה יכול להמשיך להתקיים אחרי התבלות בריאתו, אילו היה בוחר לעשות זאת. אך מפסוקים אחרים ידוע לנו שאין זה רצונו. בדבר־אלוהים מובטח לנו שיהוה קבע שהארץ והשמיים הגשמיים יעמדו לעד (תהלים ק״ד:5).
מנחם לדעת שיהוה תמיד יקיים את כל הבטחותיו. בכל צרה שהיא, נוכל להיות סמוכים ובטוחים שאם נשווע אליו הוא ’יפנה אל תפילת העַרְעָר [תפילתם של חסרי כול], ולא יִבְזֶה את תפילתם’ (תהלים ק״ב:18). הבטחתו של יהוה בתהלים ק״ב לתמוך בסובלים איתנה ויציבה אפילו יותר מן האדמה תחת רגלינו.