יהוה מודיענו כיצד למנות את ימינו
”למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חוכמה” (תהלים צ׳:12).
1. מדוע מן הראוי שנבקש מיהוה להודיענו כיצד ”למנות ימינו”?
יהוה אלוהים הוא בוראנו ומקור חיינו (תהלים ל״ו:10; ההתגלות ד׳:11). מסיבה זו אין מי שיכול להראות לנו איך לנהל את חיינו בחוכמה טוב יותר ממנו. הולם אפוא שמחבר התהלים ביקש מאלוהים: ”למנות ימינו כן הודע, ונביא לבב חוכמה” (תהלים צ׳:12). מזמור צ׳ בתהלים, הכולל תחינה זו, בהחלט ראוי לתשומת לבנו. אך הבה נתחיל בסקירה קצרה של המזמור שנכתב בהשראת אלוהים.
2. (א) מי חיבר את מזמור צ׳, ומתי ייתכן שנכתב? (ב) כיצד מן הראוי שתהלים צ׳ ישפיע על השקפת חיינו?
2 הפסוק הראשון בתהלים צ׳ מציין שזו ”תפילה למשה איש האלוהים”. מזמור זה מדגיש עד כמה חיי האדם בני־חלוף, לכן סביר להניח שהוא נכתב לאחר שבני ישראל שוחררו מעבדות במצרים ובמהלך 40 שנות נדודיהם במדבר, כאשר מותם של אלפי אנשים בישר את קצו של דור חסר אמונה (במדבר ל״ב:9–13). בכל אופן, תהלים צ׳ מראה שחייהם של אנשים לא מושלמים הינם קצרים. לפיכך, עלינו לנצל בתבונה את ימי חיינו היקרים.
3. מהו עיקר הכתוב בתהלים צ׳?
3 פסוקים 1 עד 6 בתהלים צ׳ מתארים את יהוה כמעוננו הנצחי. פסוקים 7 עד 12 מראים מה דרוש לנו כדי לנצל את השנים החולפות ביעף כרצוי בעיניו. ובהתאם לכתוב בפסוקים 13 עד 17, אנו רוצים בכל לבנו לזכות לחסדו ולברכתו של יהוה. מובן שמזמור זה אינו עוסק ישירות בחוויותינו האישיות כמשרתי יהוה. למרות זאת, כדאי שנפנים את הרגשות שבאים לידי ביטוי בתפילה זו. הבה נבחן לעומק את תהלים צ׳ מנקודת מבטם של המוקדשים לאלוהים.
יהוה — ”מעון” לנו
4–6. כיצד יהוה ”מעון” לנו?
4 מחבר המזמור פותח במילים: ”אדֹני [יהוה], מעון אתה היית לנו בדור ודור. בטרם הרים יולָדו, ותחולל ארץ ותבל, ומעולם עד עולם אתה אל” (תהלים צ׳:1, 2).
5 יהוה, ”אלוהי עולם”, הוא ”מעון” לנו, מחסה רוחני (רומים ט״ז:26). אנחנו חשים ביטחון מפני שהוא תמיד מוכן לעזור לנו כ”שומע תפילה” (תהלים ס״ה:3). אנו משליכים את דאגותינו על אבינו שבשמים דרך בנו אהובו, ומשום כך ’שלום אלוהים הנשגב מכל שכל נוצר את לבבנו ואת מחשבותינו’ (פיליפים ד׳:6, 7; מתי ו׳:9; יוחנן י״ד:6, 14).
6 אנו נהנים מביטחון רוחני משום שבמובן הסמלי יהוה הוא ”מעון” לנו. הוא גם מספק לנו ’חדרים’, שככל הנראה קשורים קשר הדוק לקהילות משרתיו, אשר בהם רועים אוהבים תורמים רבות לתחושת הביטחון שלנו (ישעיהו כ״ו:20; ל״ב:1, 2; מעשי השליחים כ׳:28, 29). יתר על כן, יש מאיתנו שגדלו במשפחות שלהן עבר עשיר של שירות לאלוהים וראו אישית כיצד הוא אכן ’מעון בדור ודור’.
7. באיזה מובן ניתן לומר שההרים ’נולדו’ ושהארץ ’חוללה’?
7 יהוה היה קיים בטרם ההרים ’נולדו’ ולפני שהארץ ’חוללה’, כלומר נוצרה כבצירי לידה. מנקודת מבטו של האדם, דרושים מאמצים כבירים בשביל ליצור את כדור־הארץ על כל מאפייניו, רכיביו הכימיים ומנגנוניו המורכבים. לפיכך, כשמחבר המזמור אמר שההרים ’נולדו’ ושיצירת הארץ לוּותה בצירי לידה, הוא גילה כבוד עמוק למלאכה הרבה שנעשתה כשברא יהוה דברים אלה. האין זה ראוי שגם אנחנו נכבד ונעריך כך את מעשי ידיו של הבורא?
יהוה תמיד מוכן לעזור לנו
8. מה כוונת ההצהרה שיהוה הוא אל ”מעולם עד עולם”?
8 ”מעולם עד עולם אתה אל”, שר מחבר התהלים. ”עולם” יכול להתייחס לדברים שיש להם סוף, אך מועד סיומם אינו מוזכר (שמות ל״א:16, 17; עברים ט׳:15). עם זאת, בתהלים צ׳:2 ובמקומות אחרים בתנ״ך, ”עולם” משמעו ”נצח” (קהלת א׳:4). קשה לנו לתפוס כיצד ייתכן שאלוהים היה קיים מאז ומתמיד. אך ליהוה לא היתה התחלה וגם לא יהיה לו סוף (חבקוק א׳:12). הוא תמיד יהיה קיים ויבוא לעזרתנו.
9. לְמה משווה מחבר המזמור תקופה של אלף שנים בתולדות האדם?
9 מחבר המזמור השווה בהשראה תקופה של אלף שנים בתולדות האדם לפרק זמן קצר מאוד בעיניו של הבורא הנצחי. בפנותו אל אלוהים, כתב: ”תָשֵב אנוש עד דַכָּא, ותאמר: ’שובו בני אדם’. כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור, ואשמורה בלילה” (תהלים צ׳:3, 4).
10. כיצד אלוהים משיב את האדם ”עד דַכָּא”?
10 האדם בן־תמותה, ואלוהים משיבו ”עד דַכָּא”, כלומר האדם שב ”לעפר” כחומר כָּתוּת ושחוק. יהוה כאילו אומר לו: ’שוב אל העפר שממנו באת’ (בראשית ב׳:7; ג׳:19). כך קורה לכול — חזקים כחלשים, עשירים כעניים — משום שאיש אינו יכול ’לפדות אח, לתת לאלוהים כופרו ולחיות לנצח’ (תהלים מ״ט:7–10). אך עד כמה אנו אסירי תודה על ש’אלוהים נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם’! (יוחנן ג׳:16; רומים ו׳:23).
11. מדוע אפשר לומר שתקופה הארוכה בעינינו הינה קצרה מאוד בעיני אלוהים?
11 מנקודת מבטו של יהוה, אפילו מתושלח, שמת בגיל 969, חי פחות מיום אחד (בראשית ה׳:27). אלף שנים בעיני יהוה הם כיום אתמול — 24 שעות בלבד אשר חלפו ועברו. מחבר המזמור מוסיף ומציין שמבחינתו של אלוהים, אלף שנים מקבילים למשמרת לילה בת ארבע שעות של שומר במחנה (שופטים ז׳:19). ברור, אם כן, שתקופה הארוכה בעינינו הינה קצרה מאוד בעיני האל הנצחי, יהוה.
12. כיצד גורם אלוהים לבני האדם ’לזרום’?
12 לעומת קיומו הנצחי של אלוהים, חייו של האדם בימינו קצרים ביותר. מחבר המזמור אומר: ”זְרַמתָּם, שינה יהיו; בבוקר כחציר יחלוף. בבוקר יציץ וחלף; לערב ימולֵל ויָבֵש” (תהלים צ׳:5, 6). משה היה עד למותם של אלפים מבני ישראל במדבר, אשר נשטפו ב’זרם’ כמו בשיטפון. יש המסבירים קטע זה במזמור ואומרים שאלוהים גורם לבני האדם לזרום לעבר שנת המוות. מאידך, חייהם של אנשים בלתי מושלמים נמשכים לא יותר מלילה אחד של ”שינה”.
13. כיצד אנו ”כחציר”, וכיצד על עובדה זו להשפיע על חשיבתנו?
13 אנו ’כחציר המציץ בבוקר’ ונובל עד הערב בגלל חום השמש הלוהט. כן, חיינו ארעיים כעשב הקמל תוך יום אחד. לפיכך, אל נא נבזבז אוצר יקר זה. במקום זאת, עלינו לבקש מאלוהים שיראה לנו כיצד לנצל את שארית ימינו בסדר העולמי הנוכחי.
יהוה עוזר לנו ”למנות ימינו”
14, 15. כיצד התגשם הכתוב בתהלים צ׳:7–9 בבני ישראל?
14 מחבר המזמור מוסיף בנוגע לאלוהים: ”כי כָלינו באפך, ובחמתך נבהלנו. שַתָּה עוונותינו לנגדך, עלומנו למאור פניך. כי כל ימינו פנו בעברתֶך; כִּלִינו שָנֵינו כמו הגה” (תהלים צ׳:7–9).
15 חסרי האמונה מקרב בני ישראל ’כלו באפו’ של אלוהים. הם ’נבהלו בחמתו’, או נבעתו מפני זעמו. היו ש”הומתו במדבר” כתוצאה ממשפטו של אלוהים (קורינתים א׳. י׳:5). יהוה ’שת את עוונותיהם לנגד עיניו’. הוא דרש מהם דין וחשבון על עוונותיהם הגלויים, אך אפילו ’עלומיהם’, או חטאיהם הנסתרים, היו ’למאור פניו’ (משלי ט״ו:3). חסרי החרטה מקרב בני ישראל עוררו את עברתו של אלוהים ו’כילו את שנותיהם כמו הגה’. ובהקשר זה אפשר להזכיר שגם תוחלת חיינו היא כהבל פה.
16. מה צריכים לעשות מי שחוטאים בחשאי?
16 אם אנו חוטאים בחשאי, אולי נוכל להסתיר זאת מעיני אנשים לזמן מה. אך חטאינו הנעלמים יהיו לפני ’מאור פניו’ של יהוה ומעשינו יזיקו ליחסינו עימו. כדי לכונן מחדש יחסי קרבה עם יהוה, עלינו לעזוב את דרך החטא ולקבל תוך הכרת תודה עזרה רוחנית מצד זקני־קהילה משיחיים (משלי כ״ח:13; יעקב ה׳:14, 15). זה עדיף בהרבה מן האפשרות ’לכלות שנותינו כמו הגה’ ולסכן את תקוותנו לחיות לנצח.
17. מהי בדרך כלל תוחלת חייהם של האנשים, ובמה עמוסות שנותינו?
17 מחבר התהלים מתייחס לתוחלת החיים של בני אדם לא מושלמים ואומר: ”ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה, ורהבם עמל ואוון, כי גָז חיש ונעופה” (תהלים צ׳:10). אנשים בדרך כלל חיים 70 שנה. בהיותו בן 85, הזכיר כָּלֵב את כוחו הרב. היו כמובן יוצאים מן הכלל כמו אהרון (123), משה (120) ויהושע (110) (במדבר ל״ג:39; דברים ל״ד:7; יהושע י״ד:6, 10, 11; כ״ד:29). אך אלה שהיו בני עשרים ומעלה מקרב הדור חסר האמונה שיצא ממצרים מתו תוך 40 שנה (במדבר י״ד:29–34). בארצות רבות תוחלת חייהם של האנשים נשארה ככלל במסגרת שהזכיר מחבר התהלים. שנותינו עמוסות ”עמל [צרות] ואוון [מכאובים]”. הן חולפות חיש מהר ואנו ’עפים’ ונעלמים (איוב י״ד:1, 2).
18, 19. (א) מה משמע הדבר ’למנות ימינו ולהביא לבב חוכמה’? (ב) מה תניענו החוכמה לעשות?
18 מחבר התהלים ממשיך במזמור: ”מי יודע עוז אַפֶּך וכיראתך עברתֶך? למנות ימינו כן הודע, ונביא לבב חוכמה” (תהלים צ׳:11, 12). איש מאיתנו אינו יכול לעמוד על מלוא עוזו של כעס אלוהים או לאמוד את כל שיעור עברתו. יש בעובדה זו כדי להעמיק את יראת הכבוד שאנו רוחשים ליהוה ולהניענו לבקש ממנו: ”למנות ימינו כן הודע, ונביא לבב חוכמה”.
19 דבריו של מחבר התהלים הם תפילה שיהוה ילמד את משרתיו להעריך את שארית ימיהם ולהשתמש בהם בחוכמה ובדרך הרצויה בעיניו. תוחלת חיים של 70 שנה מציעה לאדם כ־500,25 יום. אך ללא קשר לגילנו, ’איננו יודעים מה ילד יום. אנו אד הנראה לרגע ואחר כך נעלם’ (יעקב ד׳:13–15). ’עת ופגע יקרה את כולנו’ ולכן איננו יכולים לומר כמה זמן נותר לנו לחיות. אם כן, הבה נתפלל ונבקש את החוכמה הדרושה כדי להתמודד עם מבחנים, להתנהג עם הזולת כיאות ולעשות את מיטבנו בשירות יהוה כעת — עוד היום! (קהלת ט׳:11; יעקב א׳:5–8) יהוה מדריך אותנו באמצעות דברו, רוחו וארגונו (מתי כ״ד:45–47; קורינתים א׳. ב׳:10; טימותיאוס ב׳. ג׳:16, 17). החוכמה מניעה אותנו ’לבקש תחילה את מלכות אלוהים’ ולהשתמש בימינו בדרך שתסב כבוד ליהוה ותשמח את לבו (מתי ו׳:25–33; משלי כ״ז:11). מובן שלא כל בעיותינו ייפתרו אם נעבוד אותו בלב שלם. אך אין ספק שכתוצאה מכך נזכה לאושר רב.
ברכת יהוה משמחת אותנו
20. (א) באיזה מובן יהוה ’ניחַם’? (ב) כיצד ינהג בנו יהוה אם נבצע חטא חמור אך נביע חרטה כנה?
20 יהיה זה נפלא אם נוכל לשמוח כל ימי חיינו! בעניין זה התחנן משה: ”שובה, יהוה! עד מתי? והִנחם על עבדיך. שַׂבּעֵנו בבוקר חסדך, ונרננה ונשמחה בכל ימינו” (תהלים צ׳:13, 14). אלוהים אינו שוגה. עם זאת, הוא כן ’ניחַם’, כלומר ’שב’ מזעמו ונמנע מלהטיל עונש כאשר אנשים מתחרטים על חטאיהם ומשנים את גישתם ואת התנהגותם לשמע אזהרתו (דברים י״ג:18). לכן גם אם ביצענו חטא חמור אך אנו מביעים חרטה כנה, יהוה ’ישביענו חסדו’ ונוכל ’לרנן’ (תהלים ל״ב:1–5). וכאשר נדבוק בצדקה, נחוש בחסדו של אלוהים עימנו ו”נשמחה בכל ימינו” — כן, למשך כל חיינו.
21. מה ייתכן שביקש משה לפי הכתוב בתהלים צ׳:15, 16?
21 מחבר המזמור מתפלל מכל הלב: ”שמחֵנו כימות עִניתָנו, שנות ראינו רעה. יֵרָאֶה אל עבדיך פָעֳלֶךָ והדרךָ על בניהם” (תהלים צ׳:15, 16). ייתכן שמשה ביקש מאלוהים לברך את בני ישראל בשמחה שתקביל בשיעור או בזמן לימי סבלותיהם ולשנות הרעה שבאו עליהם. הוא ביקש ש’פָעֳלוֹ’ של אלוהים או ברכתו על בני ישראל ייראה לעיני משרתיו ושהדרו יתגלה על בניהם, צאצאיהם. גם אנו יכולים להתפלל שבעולם החדש שהבטיח אלוהים יורעפו שפע ברכות על עושי רצונו (פטרוס ב׳. ג׳:13).
22. עבור מה מתאים שנתפלל בהתאם לתהלים צ׳:17?
22 תהלים צ׳ מסתיים בתחינה הבאה: ”ויהי נועם אדני [יהוה] אלוהינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננהו” (תהלים צ׳:17). דברים אלה מראים שמתאים להתפלל לאלוהים שיברך את מאמצינו בשירותו. כולנו כאחד — משיחיים משוחים ובני לווייתם, ’הצאן האחרות’ — שמחים להתנסות ב’נועם יהוה’ (יוחנן י׳:16). מה מאושרים אנו שאלוהים ’כונן את מעשה ידינו’ כמכריזי מלכות ובדרכים נוספות!
הבה נמשיך למנות את ימינו
23, 24. כיצד יועילו לנו הרהורים בתהלים צ׳?
23 מן הראוי שהרהורים בתהלים צ׳ יגבירו את ביטחוננו ביהוה, ’מעוננו’. כאשר נחשוב על מה שכתוב בו לגבי חיינו הקצרים, נהיה יותר ויותר מודעים לעובדה שאנו זקוקים להדרכת אלוהים כדי למנות את ימינו. ואם נמשיך לבקש את חוכמתו ולהשתמש בה, אין ספק שנזכה לחסדו של יהוה ולברכתו.
24 יהוה ימשיך להראות לנו כיצד למנות את ימינו. אם נישמע להדרכותיו, נוכל למנות אותם לעולמי עולמים (יוחנן י״ז:3). אך אם אנו באמת מעוניינים לחיות לנצח, מן ההכרח שנחסה ביהוה (יהודה 20, 21). נקודה זו מובהרת בהרחבה במילים המעודדות במזמור צ״א, כפי שנראה במאמר הבא.
כיצד תשיב?
• כיצד יהוה ”מעון” לנו?
• מדוע אפשר לומר שיהוה תמיד מוכן לעזור לנו?
• כיצד יהוה עוזר לנו ”למנות ימינו”?
• מדוע אנו יכולים ’לשמוח בכל ימינו’?
[תמונה בעמוד 11]
יהוה היה אל ”בטרם הרים יולדו”
[תמונה בעמוד 12]
מנקודת מבטו של יהוה, מתושלח, שמת בגיל 969, חי פחות מיום אחד
[תמונות בעמוד 14]
יהוה ’כונן את מעשה ידינו’