דבר יהוה חי
נקודות בולטות מספר תהלים — ספר שלישי וספר רביעי
בתפילתו לאלוהים שואל מחבר התהלים: ”הַיְסוּפָּר בקבר חסדך, אמונתך באבדון?” (תהלים פ״ח:12) התשובה, כמובן, היא לא. ללא רוח חיים איננו יכולים להלל את יהוה. מתן הלל ליהוה הוא סיבה טובה להמשיך לחיות, והחיים הם סיבה טובה להלל אותו.
הספר השלישי והספר הרביעי של תהלים, הכוללים את מזמורים ע״ג עד ק״ו, מספקים בידינו סיבות רבות להלל את הבורא ולברך את שמו. מה טוב אם ההרהורים במזמורים האלו יעמיקו את הערכתנו ל”דבר האלוהים” ויניעו אותנו להרחיב ולשפר את ביטויי ההלל כלפיו (עברים ד׳:12). הבה נדון תחילה בעניין רב בספר השלישי של תהלים.
”קִרבת אלוהים לי טוב”
(תהלים ע״ג:1 עד פ״ט:53)
אחד עשר המזמורים הראשונים בקובץ השלישי מיוחסים לאסף או לבני משפחתו. השיר הפותח מסביר בזכות מה לא הלך אסף שולל אחר מחשבות מוטעות. הוא מגיע למסקנה הנכונה. ”ואני קִרבת אלוהים לי טוב”, שר (תהלים ע״ג:28). מזמור ע״ד הוא מזמור קינה על חורבן ירושלים. מזמורים ע״ה, ע״ו וכן ע״ז מציירים את יהוה כשופט צדק, כמושיע הענווים וכשומע תפילה. מזמור ע״ח סוקר את ההיסטוריה של בני ישראל מימי משה ועד לימי דוד. מזמור ע״ט הוא מזמור נהי על חורבן המקדש. המזמור הבא הוא תפילה לשיבת עמו של אלוהים. מזמור פ״א הוא קריאה לציית ליהוה. מזמורים פ״ב ו־פ״ג הם תפילות לאלוהים שיוציא לפועל את משפטו נגד שופטים מושחתים ונגד אויביו.
”נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות יהוה”, שרים בני קורח (תהלים פ״ד:3). מזמור פ״ה הוא עתירה לאלוהים שיברך את הגולים השבים למולדתם. הוא מדגיש שהברכות הרוחניות חשובות פי כמה וכמה מן הברכות החומריות. דוד מבקש מאלוהים במזמור פ״ו שישמור עליו וידריך אותו. מזמור פ״ז הינו שיר על ציון ועל מי שנולדים בה ומזמור פ״ח הוא תפילה ליהוה. חסדו של יהוה כפי שהוא מתבטא בברית עם דוד מובלט במזמור פ״ט, שחובר על־ידי איתן — כנראה אחד מארבעה חכמים שחיו בימי שלמה (מלכים א׳. ה׳:11).
תשובות לשאלות מקראיות:
ע״ג:9 — כיצד זה שהרשעים ’שַתים [שמים] בשמיים פיהם, ולשונם מהלכת בארץ’? מאחר שאין לרשעים כבוד כלפי אף אחד, לא בשמיים ולא בארץ, הם לא מהססים לנאץ את אלוהים. כמו כן, לשונם מדברת סרה על הבריות.
ע״ד:13, 14 — מתי יהוה ’שיבר ראשי תנינים על המים’ ו’ריצץ ראשי לווייתן’? ”פרעה מלך מצרים” מכונה ”התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו” (יחזקאל כ״ט:3). הלווייתן אולי מסמל את גיבורי פרעה. ריצוץ ראשם מצביע ככל הנראה על המפלה הניצחת שספגו פרעה וחילו כאשר הושיע יהוה את בני ישראל משעבוד למצרים.
ע״ה:5, 6, 11 — מה מסמל המונח ”קרן”? קרניים של חיה הן נשק רב עוצמה. אם כך, ”קרן” מסמלת כוח או עוצמה. יהוה מרים את קרני עמו, כלומר גורם להם להיות מרוממים ובד בבד ’גודע את קרני הרשעים’. המקרא מזהיר אותנו לבל ’נרים למרום קרננו’, זאת אומרת, לבל נהיה גאים ויהירים. היות ויהוה הוא המרומֵם, יש לראות בתפקידי אחריות בקהילה זכות מטעמו (תהלים ע״ה:8).
ע״ו:11 — כיצד ”חֲמַת אדם” יכולה להודות ליהוה? כאשר אלוהים מרשה לבני אדם לשפוך את חמתם עלינו רק משום היותנו משרתיו, עשוי הדבר לצאת לטובה. כל סבל שבא עלינו יכול להקנות לנו מוסר. יהוה מרשה שנסבול אך ורק עד למידה שסִבלנו ’משלים’ או מדריך אותנו (פטרוס א׳. ה׳:10). ’שארית חמת אדם, יחגור אלוהים’. ומה אם נסבול עד מוות? אפילו זה יביא הלל ליהוה, מפני שמי שיראו אותנו עומדים בסבל בנאמנות אולי יתחילו גם הם להלל את אלוהים.
ע״ח:24, 25 — מדוע המן מכונה ”דגן שמיים” ו”לחם אבירים [מלאכים]”? אין בביטויים אלו לומר שהמן היה מאכלם של המלאכים. הוא נקרא ”דגן שמיים” במובן זה שמקורו היה שמימי (תהלים ק״ה:40). מאחר שמשכנם של המלאכים או ה”אבירים” בשמיים, ייתכן שהביטוי ”לחם אבירים” פשוט מרמז שאלוהים, אשר מושבו בשמיים, הוא שסיפק אותו (תהלים י״א:4). כמו כן, אפשר שיהוה סיפק את המן לבני ישראל באמצעות מלאכים.
פ״ב:1, 6 — מי נקראים ”אלוהים” ”ובני עליון”? שני הביטויים מתייחסים לשופטים בשר ודם בישראל. אלה הם כינויים הולמים מכיוון שתפקידם היה להיות דובריו ונציגיו של אלוהים (יוחנן י׳:33–36).
פ״ג:3 — על מה מצביעה ’נשיאת הראש’? תנועה זו מצביעה על נכונות להפעיל כוח או לנקוט פעולה, בדרך כלל לאות התקוממות, ליציאה למלחמה או לשם פעולות דיכוי.
לקחים עבורנו:
ע״ג:2–5, 18–20, 25, 28. אל לנו להתקנא בהצלחתם של הרשעים ולאמץ את דרכיהם המנוגדות לדרכיו של אלוהים. הרשעים עומדים על קרקע חלקלקה. הם ללא ספק ’ייפלו למַשׁואות’, כלומר, יבוא עליהם חורבן. יתרה מזאת, אף שלטון אנוש לא־מושלם אינו יכול להסיר את הרֶשע, ולפיכך מאמצינו לשרש את הרע נידונים לכישלון. כדי להתמודד עם הרֶשע עלינו לנהוג בחוכמה כדוגמת אסף על־ידי כך ’שנקרב לאלוהים’ ונשבע נחת מן הקשר האמיץ שלנו איתו.
ע״ג:3, 6, 8, 27. עלינו להישמר מפני התהללות, גאווה, לעג ועושק — גם אם דפוסי התנהגות אלה יפעלו לכאורה לטובתנו.
ע״ג:15–17. אם אנו מבולבלים עדיף שלא נביע בפומבי את המחשבות הללו. אם ’נספר’ זאת ירפה הדבר את ידי השומעים. עלינו לנתח את הלבטים והתהיות בשקט וברוגע ולהימצא בחברת אחינו לאמונה כדי ליישבם (משלי י״ח:1).
ע״ג:21–24. ’כשהלב נחמץ’ למראה שגשוגם של הרשעים, דומה הדבר להתנהגות בעלי חיים נבערים מדעת. זו תגובה נמהרת המבוססת אך ורק על רגשות. תחת זאת, עלינו להנחות את צעדינו בעצותיו של יהוה, בביטחון מלא שהוא ’יאחוז בימיננו’ ויתמוך בנו. בנוסף, יהוה ’ייקחנו [אלי] כבוד’, כלומר יכונן איתנו יחסים קרובים.
ע״ז:7. התעניינות כנה באמיתות רוחניות וחיפוש מדוקדק אחריהן דורשים זמן ללימוד ולהרהורים. כמה חשוב לפנות זמן לרגעי התבודדות!
ע״ט:9. יהוה מקשיב לתפילותינו, במיוחד כשעניינן בקידוש שמו.
פ״א:14, 17. אם שומעים בקול יהוה והולכים בדרכיו זוכים לשפע ברכות (משלי י׳:22).
פ״ב:2, 5. עוול גורם להתמוטטות ”מוסדי ארץ”. מעשי עוול מערערים את יציבות החברה האנושית.
פ״ד:2–5, 11–13. הכבוד שחשים מחברי המזמורים לבית עבודת יהוה והסיפוק שהם מפיקים מזכויות השירות שלהם הם דוגמא ומופת לנו.
פ״ו:5. עלינו להיות אסירי תודה על כך שיהוה הוא אל ”סַלָּח”, כלומר מוכן לסלוח! הוא מחפש אחר כל ראיה שיכולה לספק בסיס לגילוי רחמים כלפי חוטא המתחרט על מעשיו.
פ״ז:5, 6. האם אי פעם יֵדעו נתיני גן העדן הארצי את שמותיהם של מי שהוקמו לתחייה השמימית? לפי הפסוקים הללו ייתכן שהתשובה לכך חיובית.
פ״ח:14, 15. עיכוב במענה לתפילותינו ביחס לבעיה מסוימת עשוי לנבוע מהעובדה שאלוהים רוצה שנוכיח כי מסירותנו כלפיו כנה ואמיתית.
”הודו לו, ברכו שמו”
(תהלים צ׳:1 עד ק״ו:48)
שים לב למגוון הסיבות המוזכרות בספר הרביעי של תהלים לרומם את יהוה. במזמור צ׳ משה מראה את הניגוד בין נצחיותו של ”מלך העולמים” לימיו הקצרים של האדם (טימותיאוס א׳. א׳:17). בתהלים צ״א:2 משה פונה ליהוה כ’מחסו ומצודתו’ — מקור מבטחו. המזמורים הבאים מגוללים בפנינו את תכונותיו הנפלאות של אלוהים, את מחשבותיו הנעלות ואת פעליו הנהדרים. שלושה מזמורים פותחים במילים ”יהוה מָלָך” (תהלים צ״ג:1; צ״ז:1; צ״ט:1). מחבר המזמור מצביע על יהוה כעושנו ומזמין אותנו ’להודות לו ולברך את שמו’ (תהלים ק׳:4).
באיזה אופן ראוי שמלך ירא יהוה ינהל את ענייניו? מזמור ק״א המיוחס לדוד המלך עונה על כך. המזמור הבא מספר שיהוה ’פונה אל תפילת הָעַרְעָר [חסרי כול], ולא בוזה את תפילתם’ (תהלים ק״ב:18). מזמור ק״ג מפנה את תשומת לבנו לחסדו ולרחמיו של יהוה. המחבר מזכיר את יצירות כפיו הארציות הרבות של אלוהים, ומצהיר: ”מה רבו מעשיך, יהוה! כולם בחוכמה עשית” (תהלים ק״ד:24). שני המזמורים הנועלים את הספר הרביעי הם המנוני הודיה ליהוה על נפלאותיו (תהלים ק״ה:2, 5; ק״ו:7, 22).
תשובות לשאלות מקראיות:
צ״א:1, 2 — מהו ”סתר עליון” וכיצד ניתן ’לשבת’ שם? מדובר במקום סמלי של ביטחון והגנה רוחניים — מצב שבו אנו מוגנים מפני נזק רוחני. המקום נסתר מפני שהוא נעלם מעיני מי שאינם בוטחים באלוהים. יהוה מעוננו במובן זה שאנו רואים בו מחסנו ומצודתנו, מהללים אותו כריבון היקום ומכריזים את בשורת המלכות. אנו מרגישים מוגנים רוחנית כי ידוע לנו שיהוה תמיד נכון להושיט לנו עזרה (תהלים צ׳:1).
צ״ב:13 — באיזה מובן ”צדיק כתמר יפרח”? עץ התמר ידוע בתנובתו הרב שנתית. הצדיק דומה לעץ תמר כי בעיני יהוה הוא ישר ועושה ’פרי טוב’, הכולל מעשים טובים (מתי ז׳:17–20).
לקחים עבורנו:
צ׳:7, 8, 13, 14. חטאינו תמיד פוגעים ביחסינו עם אלוהי האמת. כמו כן, אי אפשר להעלים מפניו חטאים שנעשים בסתר. ואולם אם אנו מתחרטים באמת ובתמים ומפנים עורף לדרכנו הרעה, יהוה שוב יאיר לנו פנים ו’ישׂביענו חסדו’.
צ׳:10, 12. החיים קצרים ועל כן ראוי ש’נמנה ימינו’. כיצד? בכך ש”נביא לבב חוכמה”, כלומר נפעל בתבונה לבל נבזבז את שארית חיינו אלא ננצלם בדרך הרצויה בעיני יהוה. משמע הדבר לתת עדיפות לדברים רוחניים ולנצל את זמננו בתבונה (אפסים ה׳:15, 16; פיליפים א׳:10).
צ׳:17. הולם להתפלל שיהוה ’יכונן את מעשי ידינו’ ויברך את מאמצינו בשירות.
צ״ב:15, 16. בזכות שקדנותם בלימוד דבר־אלוהים והתרועעותם הקבועה עם משרתי יהוה, הקשישים ממשיכים להיות ”דשנים ורעננים” — נמרצים רוחנית — ולהוכיח שהם נכס יקר לקהילות.
צ״ד:19. יהיו אשר יהיו הגורמים ’לשרעפינו’, כלומר למחשבות הטורדות אותנו, אם נקרא את ה’תנחומים’ המצויים במקרא ונהרהר בהם, יוקל לנו.
צ״ה:7, 8. אם נישמע לעצות המקראיות ואם נשים לבנו אליהן וניישמן ברצון, אזי לבבנו לא יקשה (עברים ג׳:7, 8).
ק״ו:36, 37. פסוקים אלה קושרים בין עבודת אלילים לבין הקרבת זבחים לשדים. הדבר מצביע על כך שאדם המשתמש בפסילים עלול להיות נתון להשפעת שדים. המקרא מזהיר אותנו: ”הישמרו לכם מן האלילים” (יוחנן א׳. ה׳:21).
”הללו יה!”
שלושת המזמורים האחרונים בספר הרביעי של תהלים נחתמים בקריאה: ”הללו יה!” גם המזמור האחרון פותח בקריאה זו (תהלים ק״ד:35; ק״ה:45; ק״ו:1, 48). למעשה, המילים ”הללו יה!” מופיעות פעמים רבות בספר הרביעי של תהלים.
יש לנו שפע סיבות להלל את יהוה. מזמורים ע״ג עד ק״ו מספקים בידינו חומר רב למחשבה וממלאים את לבבנו בהכרת טובה לאבינו שבשמיים. כשאנו חושבים על כל מה שהוא עשה ומה שעוד עתיד לעשות למעננו, אין ספק שזה מניע אותנו ’להלל יה’ בכל מאודנו!
[תמונה בעמוד 10]
כדי להתמודד עם הרשע עלינו, כדוגמת אסף, ’לקרוב לאלוהים’
[תמונה בעמוד 11]
פרעה סופג תבוסה בים סוף
[תמונה בעמוד 11]
האם אתה יודע מדוע המן מכונה ”לחם אבירים”?
[תמונה בעמוד 13]
מה עוזר לנו להפיג את ’שרעפינו’?