החזקת מעמד לנוכח אי־צדק

‏”‏שוד וחמס לנגדי;‏ ויהי ריב ומדון ישא.‏ על־כן תפוג תורה ולא ייצא לנצח משפט;‏ כי רשע מכתיר את הצדיק,‏ על־כן ייצא משפט מעוקל.‏”‏ – חבקוק א׳:‏3,‏ 4‏.‏

1.‏ כיצד מתאר נכונה קהלת א׳:‏15 את המצב השורר בעולם?‏

דיכוי,‏ אי־צדק ומשוא־פנים נפוצים מאוד בעולם הזה.‏ כה רבים העיוותים והליקויים,‏ שאין להעלות על הדעת שניתן לתקן את כולם.‏ שלמה המלך,‏ אחד השליטים החכמים ביותר בימי־קדם,‏ אמר:‏ ”‏מעוות לא יוכל לתקון,‏ וחסרון לא יוכל להימנות.‏”‏ – קהלת א׳:‏15‏.‏

מצוקה נפשית למראה אי–סבל

2.‏ מה שאלו לעתים שוחרי־הלדק,‏ ומדוע?‏

² אנשים רבים בעלי חוש צדק סובלים למראה הצלחתם,‏ לכאורה,‏ של אנשים לא־ישרים,‏ שאין להם שמץ כבוד לאלהים או לרעיהם בני־האדם.‏ בדומה לנביא חבקוק,‏ שואלים לעתים שוחרי־הצדק:‏ ’‏מדוע אין אלהים פועל לתיקון המצב?‏’‏ – חבקוק א׳:‏2–4‏.‏

3.‏ (‏א)‏ כיצד הגיבו אחדים על הצלחתם,‏ כביכול,‏ של הרשעים?‏ (‏ב)‏ במה הודה לגבי תקופה מסוימת בחייו?‏

³ אי־הצדק הטריד כמה מעובדי אלהים עד־כדי־כך,‏ שהחלו לקנן בלבם ספיקות חמורים לגבי התועלת שבחיי יושר.‏ כך אירע לאסף,‏a משורר ידוע משבט לוי,‏ שחי בימי דוד המלך.‏ הוא הלחין מנגינות ששימשו במשך דורות רבים בעבודת־אלהים בבית־המקדש.‏ (‏דברי־הימים ב׳.‏ כ״ט:‏30‏)‏ אסף,‏ יחד עם הימן וידותון,‏ ’‏התנבאו בכנורות ובנבלים ובמצלתיים’‏.‏ (‏דברי־הימים א׳.‏ כ״ה:‏1‏)‏ נראה שהתנבאות זו היתה כרוכה בשירת הלל והודיה לאלהים,‏ כשהם מלווים עצמם בכלי נגינה.‏ יתכן שאסף,‏ הימן וידותון עשו כן במלוא הרגש והעוצמה שהיו אופייניים לנביאים.‏ יתרה מזאת:‏ הדברים שביטאו,‏ בליווי נגינה,‏ העבירו לבני־ישראל מידע חשוב.‏ אכן,‏ אסף זכה לברכה רבה.‏ אך,‏ בתקופה מסוימת בחייו,‏ נשקפה סכנה חמורה לאמונתו.‏ באחד ממזמוריו שבהשראת אלהים,‏ מזמור ע״ג‏,‏ מודה אסף :‏ ”‏ואני כמעט נטיו רגלי,‏ כאין שופכו אשורי [‏צעדי]‏,‏”‏ כלומר,‏ רגליו כמעט מעדו והוא כמעט נכשל באמונתו.‏ – פסוק 2‏.‏

4.‏ מה ראה אסף שהציק לו,‏ בהתאם לתהלים ע״ג:‏3–9‏?‏

⁴ מה ראה אסף,‏ שעורר אצלו ספיקות כאלה?‏ התשובה נמצאת בתהלים ע״ג:‏3–9‏.‏ כאשר ראה אסף את הרשעים משגשגים,‏ התעוררה בו קנאה.‏ אנשים חסרי־מצפון התגאו בעושר שצברו על־ידי ”‏עושק”‏ וניצול.‏ למרות שהיו פורעי חוק,‏ נראה היה שהם מצליחים מאוד.‏ הרושם החיצוני העיד,‏ שהם נהנים משלווה וביטחון.‏ על אף רישעתם,‏ ”‏אין חרצובות למותם”‏,‏ כלומר,‏ הם מתו בשלווה וללא ייסורי גסיסה.‏ לא נראה שסבלו ממחסור ושבעיות בריאות גזלו את הנאתם מן המזון.‏ עיניהם לא שקעו בחוריהן מרעב,‏ אלא ”‏יצא מחלב עינימו”‏,‏ היינו,‏ עיניהם יצאו מתוך השומן שבפניהם.‏ הם המשיכו בדרכיהם הנשחתות ללא שמץ בושה.‏ שחצנותם וגאוותם קישטו אותם כ’‏ענק’‏,‏ כמחרוזת.‏ כה רבה היתה שחיתותם,‏ שהיא כיסתה אותם כמלבוש.‏ הם היו ’‏עטופים’‏ חמס.‏ בקצרם הצלחה במזימותיהם הרעות,‏ ”‏עברו משכיות לבב”‏,‏ כלומר,‏ הטוב שבא עליהם עלה על מה שחשבו בלבם.‏ הדבר עודד אותם להתגאות במעשי הרמאות שלהם,‏ עד כי ”‏ממרום ידברו”‏ באופן שחצני.‏ הם ”‏שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ”‏.‏ הם לא התחשבו באף אחד,‏ לא בשמים ולא על הארץ.‏ לשונם היתה שלוחת רסן,‏ ופיהם פלט את כל מה שעלה על לשונם.‏

5.‏ כיצד מראה הכתוב בתהלים ע״ג:‏10,‏ 11 שלא רק את אסף הטרידה הצלחת הרשעים?‏

⁵ נראה שאסף לא היה היחידי שהושפע לרעה ממה שראו עיניו.‏ הוא ממשיך ואומר:‏ ”‏לכן ישוב עמו הלום,‏ ומי מלא יימצו למו.‏ ואמרו:‏ ’‏איכה ידע אל?‏ ויש דעה בעליון?‏’‏”‏ (‏תהלים ע״ג:‏10,‏ 11‏)‏ כאשר הצדיקים שבעם ראו כיצד מצליחים,‏ כביכול,‏ הרשעים במעשיהם הרעים,‏ הציק להם הדבר.‏ המחשבה על כך לא הירפתה מהם.‏ היא לא נתנה להם מנוח.‏ ניתן להשוות את השפעתה עליהם כשתיית מים מרים.‏ לכן הם שאלו:‏ ’‏כיצד יכול אלהים להבליג על דברים אלה?‏ האין עיניו רואות את המתרחש?‏’‏b

6.‏ מה גרם לאסף לחשוב שאין תועלת בעבודת יהוה?‏

⁶ בהשוותו את מנת־גורלו עם הצלחת הרשעים,‏ קורא אסף:‏ ’‏”‏אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי.‏ ואהי נגוע כל היום,‏ ותוכחתי לבקרים.‏”‏ (‏תהלים ע״ג:‏12–14‏)‏ משום כך החל מחבר המזמור לפקפק בתועלת שבחיים הגונים וישרים.‏ הוא נוכח לדעת כי בשעה שהרשעים עשו חייל,‏ הוא היה מוכה תמיד.‏ הוא חש שאלהים מוכיחו כל בוקר על פניו.‏ לעומת זאת,‏ נראה היה שהרשעים מתחמקים מעונש על חטאים חמורים ביותר.‏

7.‏ מה מראה שמחבר המזמור הכיר בטעותו,‏ כאשר חשב שאין תועלת בעבדות אלהים?‏

⁷ אף על פי כן,‏ אסף הבין שטעות היא להיכנע למחשבה כזאת.‏ הוא אמר:‏ ”‏אם אמרתי אספרה כמו,‏ הנה דור בניך בגדתי.‏ ואחשבה לדעת זאת,‏ עמל היא בעיני.‏”‏ (‏תהלים ע״ג:‏15,‏ 16‏)‏ ואמנם,‏ אסף הכיר בכך שהמחשבה שהוא עובד את אלהים ’‏לריק’‏,‏ עלולה בעצם להוות בגידה בנאמנים.‏ אם יבטא את ספיקותיו בפומבי,‏ עלול הדבר לערער את אמונתם.‏ למרות שניסה לתקן את הלוך־מחשבתו,‏ לא יכול היה אסף להשלים עם כך שהרשעים מצליחים על אף רישעתם,‏ בשעה שהצדיקים סובלים.‏

כיצד לשמור על שיווי־משקל

8.‏ (‏א)‏ לאן הלך מחבר המזמור כדי ליישר את הלוך־המחשבה שלו?‏ (‏ב)‏ מה עלינו לעשות כאשר הדברים שאנו רואים מציקים לנו?‏

⁸ כיצד תיקן,‏ איפוא,‏ מחבר המזמור את הלוך־מחשבתו?‏ אסף הלך אל המקדש.‏ בהיותו שם בין עובדי האלהים,‏ הבין מה תהיה אחרית הרשעים.‏ (‏תהלים ע״ג:‏17‏)‏ בדומה לכך,‏ אם מה שרואות עיניך מציק לך,‏ בקש למצוא את התשובות בקרב עובדי אלהים הנאמנים.‏ לידי איזו הכרה הגיע,‏ אם כן,‏ אסף?‏ הוא ממשיך ואומר:‏ ”‏אך בחלקות תשית [‏יהוה]‏ למו.‏ היפלתם למשואות.‏ איך היו לשמה כרגע!‏ ספו,‏ תמו,‏ מן בהלות!‏ כחלום מהקיץ,‏ אדני,‏ בעיר צלמם תבזה.‏”‏ – תהלים ע״ג:‏18–20‏.‏

9.‏ במה עלינו להכיר בנוגע להצלחתם המדומה של הרשעים,‏ על־פי תהלים מ״ט:‏7–13 וע״ג:‏18–20‏?‏

⁹ מחבר המזמור מבטא במלים אלה נקודה חשובה היכולה לעזור לנו לסבול את אי־הצדק שבעולם הזה,‏ חסר יראת־האלהים.‏ הצלחת הרשעים איננה אלא זמנית.‏ מאחר שחייהם מתרכזים סביב רכוש חומרי מתבלה,‏ הם כאילו עומדים על ”‏חלקות”‏ ועלולים ליפול מפלה ניצחת,‏ לפתע וללא אזהרה מוקדמת.‏ לכל המאוחר,‏ ישיגם המוות לעת זיקנה,‏ והרווחים שהשיגו באמצעים לא־כשרים לא יבטיחו להם חיים ארוכים.‏ (‏תהלים מ״ט:‏7–13‏)‏ הצלחתם תהיה כחלום נמוג.‏ יתכן גם שהצדק ישיגם עוד בטרם יגיעו לגיל זיקנה.‏ אפשר שיתקיים לגביהם החוק בל־יעבור של אלהים:‏ ”‏מה שאדם זורע,‏ את זאת גם יקצור.‏”‏ (‏גלטים ו׳:‏7‏)‏ מאחר שפנו עורף לאל העליון,‏ שהוא לבדו יכול לעזור להם,‏ ייפול עליהם האסון כמהלומה מוחצת.‏ הם יישארו חסרי־‏אונים,‏ ובלא תקווה ונוחם.‏ כאשר יקום יהוה נגדם,‏ הוא יבוז ל”‏לצלמם”‏,‏ למעמדם ולתפארתם,‏ כמשהו חסר־ערך.‏

10.‏ מה עלינו לזכור בנוגע למטרת אלהים,‏ בקשר עם הצלחתם כביכול של הרשעים?‏

¹⁰ לכן,‏ בתקופה בה נראה שהפשע והדיכוי פורחים והולכים,‏ לעולם אל נשכח שבעצם אין הרשעים משיגים מאומה.‏ יהוה אלהים שם לב לכל המתרחש,‏ והוא מרשה לעניינים להתפתח בתואם עם מטרתו הנאדרת.‏ יש,‏ לעתים,‏ שאנשים עושים את הרע וסובלים כתוצאה מכך,‏ אך לומדים את הלקח הדרוש וחוזרים אל אלהים בכל לבם.‏ (‏פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏9‏)‏ מאידך גיסא,‏ אם אנשים ממשיכים בעיקשות־לב בדרכיהם הרעות,‏ נעשה ברור לכול שמשפטו של אלהים נגדם צודק לחלוטין.‏ – השווה רומיים ט׳:‏14–24‏.‏

11.‏ איזו השקפה כלפי גורם הזמן תעזור לנו להמתין בסבלנות עד שיהוה אלהים יתקן את המעוות?‏

¹¹ אפשר שנראה לנו,‏ שזמן רב עובר בטרם מבוצע הצדק האלוהי כלפי הראויים לעונש.‏ אך,‏ אין זה אלא זמן קצר בעיני האל הנצחי.‏ המקרא מציין;‏ ”‏כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור,‏ ואשמורה בלילה.‏”‏ (‏תהלים צ׳:‏4‏)‏ כמה ארוך נראה לך יום האתמול?‏ אם היה זה יום קשה,‏ יתכן שבשעתו נראה לך כאילו לא יסתיים לעולם.‏ אך עתה,‏ משחלף עבר,‏ האין זה נראה לך כאילו כמעט ולא היה קיים?‏ כך הם אלף שנים בעיני הבורא,‏ אפילו כאשמורת לילה בת ארבע שעות.‏ לכן,‏ אורך חיי האדם,‏ שהוא כ־70 או 80 שנה בלבד,‏ הוא כאיין בעיני אלהים.‏ ”‏כילינו שנינו כמו הגה”‏,‏ כתב משה.‏ (‏תהלים צ׳:‏9‏)‏ ואכן,‏ חיינו קצרים כמו הגה היוצא מפינו.‏ בזכרנו שאלהים מבטיח לעובדיו חיי־נצח מאושרים,‏ תוך שלום וביטחון,‏ הרי שאפילו חיים מלאי סבל,‏ הם כאיין לעומתם.‏ השקפה זו תעזור לנו להתאזר בסבלנות ותקל על מצוקתנו למראה אי־צדק,‏ דיכוי ומשוא־פנים.‏

12.‏ (‏א)‏ מה טוען השטן לגבי כל בני־האדם?‏ (‏ב)‏ כיצד יעזור לנו הדבר לסבול את אי־הצדק?‏

¹² אך,‏ קיים גורם נוסף שיש להביאו בחשבון.‏ האויב הגדול של האנושות,‏ הלא הוא השטן,‏ טוען שמה שמניע את עובדי האלהים הוא רגש האנוכיות.‏ זאת אפשר להסיק מן האשמה שהטיח השטן נגד איוב:‏ ”‏כל אשר לאיש ייתן בעד נפשו.‏ אולם שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו,‏ אם לא על פניך יברכך [‏יקללך,‏ תיקון סופרים]‏.‏”‏ (‏איוב ב׳:‏4,‏ 5‏)‏ לפיכך,‏ בהמשיכנו להיות נאמנים לאלהים על אף אי־הצדק,‏ נוכיח שהמניע שלנו בריא,‏ כפי שעשה איוב.‏

13.‏ כיצד נוכל להימנע מלהגיב על אי־הצדק באופן המתואר בתהלים ע״ג:‏21,‏ 22‏?‏

¹³ אם אי־הצדק פגע בנו אישית,‏ מחמת דעות־קדומות או עקב סירובנו להשתתף בפוליטיקה,‏ עלינו להיזהר שלא להגיב על העובדה שאלהים מרשה זאת,‏ על־סמך רגשות או תחושות,‏ כמו בהמה סכלה.‏ הדבר עלול למלא את לבנו מרירות ולערער את הלוך־המחשבה המאוזן שלנו.‏ הסכנה הטמונה בכך היא,‏ שנראה את הדברים מנקודת ראותנו אנו,‏ ונתעלם ממטרת אלהים.‏ זה מה שאירע לאסף.‏ הוא מודה:‏ ”‏כי יתחמץ [‏יתמרמר]‏ לבבי,‏ וכליותי אשתונן,‏ ואני בער ולא אדע;‏ בהמות הייתי עימך.‏”‏ – תהלים ע״ג:‏21,‏ 22‏.‏

14.‏ על אילו יחסים עלינו להשתדל לשמור?‏

¹⁴ יהיה אשר יהיה,‏ עלינו לשמור בכל מחיר על יחסים תקינים עם יהוה אלהים,‏ משום שהוא מקור שמחתנו.‏ אסף הגיע לכלל הכרה זו,‏ באמרו:‏ ”‏ואני תמיד עימך:‏ אחזת ביד ימיני.‏ בעצתך תנחני,‏ ואחר כבוד תיקחני.‏ מי לי בשמים?‏ ועימך לא חפצתי בארץ.‏ כלה שארי ולבבי.‏ צור לבבי וחלקי אלהים לעולם.‏ כי הנה רחקיך יאבדו.‏ הצמתה כל זונה ממך.‏ ואני,‏ קירבת אלהים לי טוב.‏ שתי באדני יהוה מחסי,‏ לספר כל מלאכותיך.‏”‏ – תהלים ע״ג:‏23–28‏.‏

15.‏ כיצד ייקחנו יהוה ”‏אחר כבוד”‏?‏

¹⁵ עלינו לזכור,‏ שיהוה לא יזנח אותנו אם נישאר נאמנים לו.‏ הוא יהיה תמיד עימנו.‏ האל העליון יאחז ביד ימיננו,‏ כדי לנהלנו ולסעדנו.‏ עצתו תנחה אותנו אל עתיד בטוח ומאושר.‏ אפילו אם נסבול זמנית מהשפלה,‏ יביא יהוה שינוי במצב וינחיל לנו ”‏כבוד”‏.‏ שהרי כמו אסף,‏ אין לנו איש מלבד אבינו השמימי שעליו נוכל להישען למציאת נחמה.‏

16.‏ (‏א)‏ באיזה מובן יהוה הוא ’‏צור לבבו’‏ של האדם?‏ (‏ב)‏ כיצד יהוה אלהים ’‏חלקנו’‏?‏ (‏ג)‏ מה נשתדל לעשות בקשר עם פעליו של יהוה?‏

¹⁶ מציאת־חן בעיני אלהים צריכה להיות מקור השמחה הגדול ביותר שלנו.‏ אפילו אם בשרנו ולבנו מעונים וכלים,‏ יהוה יחזקנו.‏ הוא יעניק ללבנו יציבות,‏ כדי שלא נאבד תקווה ואומץ בשעת מצוקה.‏ הזכות להרגיש בקירבתו של אבינו השמימי,‏ ויכולתנו לעבדו,‏ הן נכס טוב ומהנה,‏ שאין ערוך לו.‏ הבה לא נרפה מכך לעולם,‏ כיון שהדבר יהיה לאסוננו,‏ כמו כל המתרחקים מיהוה.‏ בדומה למחבר המזמור,‏ הבה נתקרב אל יהוה ונשליך עליו את כל יהבנו.‏ הרי זה הטוב האמיתי,‏ משום שהוא יגביר את אושרנו והרגשתנו הטובה.‏ יתרה מזאת,‏ הבה נספר על ’‏מלאכותיו’‏ ופעליו של יהוה ונחזק בכך את כל מי שיש בלבו ספיקות.‏

17.‏ מה צריך לעמוד בראש מעיינינו,‏ וכיצד יעזור לנו הדבר לשאת את אי־הצדק?‏

¹⁷ אין ספק,‏ שכיום יכולים אנו להפיק תועלת מרובה ממה שכתב מחבר המזמור מנסיונו.‏ אם כי אי־הצדק שבעולם הזה מטריד אותנו,‏ נוכל לסבול אותו על־ידי שנרכז את חיינו סביב עבודת יהוה.‏ אם נעשה כן,‏ גמולנו מובטח.‏ (‏עברים ו׳:‏10‏)‏ בעצם,‏ כה גדול יהיה הגמול,‏ שכל מבחן או צרה שיבואו עלינו,‏ יהיו צרה ”‏של הרגע”‏.‏ – קורינתיים ב׳.‏ ד׳:‏17‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏