הקץ לפשע ולמעשי־העוול
האין זו אמת, שעד כמה שאתה משתדל להיות טוב, תנאי הסביבה מקשים זאת עליך? בעולם העסקים, על מאבקו הכלכלי, קיימים לחצים לרמות כדי לעמוד בתחרות. בחיי היום־יום אנו עדים לאי־מוסריות, לשימוש בסמים משכרים, לניבול־פה, לשנאה ולשאיפת־נקם. עולם הבידור וצינורות ההסברה מנסים להאיר את הדברים הללו באור חיובי.
ובכל זאת, אנשים רבים מכירים בהשפעתה העזה של הסביבה ועוברים לעתים לאיזור מגורים אחר, כדי למצוא תנאים טובים יותר, במיוחד לילדים. היטב ידוע להם, שסביבה רעה עלולה לחבל בערכים הטובים שהיקנו לילדיהם.
אפילו בתקופת המקרא, כשנצטווה עם־ישראל לקיים את התורה ואת עקרונותיה הנעלים, לא היו תמיד תנאי הסביבה נוחים לעובדי אלהים. הם היו מוקפים עמים עובדי־אלילים. (דברים י״ג:7, 8, 13, 14) עם־ישראל, ככל שאר האנושות, היה חוטא. הגם שהתורה עזרה לרבים מבני העם להתמיד בעבודת אלהים, הרי שרובם המכריע לא הלכו בדרך הישר. (דברי־הימים ב׳. ל״ו:15, 16) מרביתם נכנעו ללחצי הסביבה.
יתרה מזאת: באלפי השנים שחלפו מאז חטא אדם הראשון, היתה לשטן השפעה לא־מעטה על האנושות, והוא מנע מרבים לדעת את אלהים. כבימי איוב, כך גם היום: ”ארץ ניתנה ביד רשע.” (איוב ט׳:24) כה עזה היתה השפעת השטן, שהוא היתעה אפילו מנהיגי־דת ופוליטיקאים, ומשום כך הוא מתואר כ”אל העולם הזה”, וכ”שר העולם הזה”. (קורינתיים ב׳. ד׳:4; יוחנן י״ב:31) בהשפעתו, ביצעו מנהיגים אלה פעולות לא־אנושיות, שטניות, כה רבות, עד שמיררו את חיי נתיניהם. – משלי כ״ט:2.
שינוי בתנאי הסביבה
שינוי בתנאי הסביבה יועיל, איפוא, לאנושות החוטאת ’לחדש את הדעת’ ולציית לעקרונותיו הנעלים של אלהים. (רומיים י״ב:2) אלהים אומר להביא תנאים אלה כאשר מלכות המשיח, בת אלף השנים, תפרוש כנפיה על הכול.
אך, תחילה, על העולם המושחת הזה לחלוף, להישמד בידי אלהים. (ישעיהו י״א:4) לאחר־מכן, יש לכבול את השטן, ”אל העולם הזה”, למען לא יוכל להשפיע על האנושות למרוד ביהוה אלהים. (חזון־יוחנן כ׳:1, 2) הוא עשה כן, בנצלו את אי־השלימות שלהם כדי להתעותם ולהחטיאם, ולהביא עליהם עקב כך מוות. – חזון־יוחנן י״ב:9; עברים ב׳:14, 15.
מחבר־התהלים מצייר בפנינו תמונה נבואית של התנאים שישררו תחת מלכות המשיח: ”יפרח בימיו צדיק, ורוב שלום עד בלי ירח.” ”יהי פיסת [שפע] בר בארץ.” ”אמת מארץ תצמח, וצדק משמים נשקף. גם יהוה יתן הטוב, וארצנו תתן יבולה.” – תהלים ע״ב:7, 16; פ״ה:12, 13.
ישעיהו ניבא על המשיח לאמור: ”ותהי המישרה על שכמו. ויקרא שמו: פלא יועץ, אל גיבור, אבי עד, שר שלום. למרבה המישרה ולשלום אין–קץ, על כסא דוד ועל ממלכתו, להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה, מעתה ועד עולם. קנאת יהוה צבאות תעשה זאת.” – ישעיהו ט׳:5, 6,
בתארו את התועלת שתביא הסביבה בעולם החדש, אומר ישעיהו: ”אורח לצדיק מישרים, ישר מעגל צדיק תפלס. אף אורח משפטיך, יהוה, קיווינוך. ... כי כאשר משפטיך לארץ, צדק למדו יושבי תבל.” ישעיהו כ״ו:7–9.
כאשר יוכרזו משפטי יהוה, ויקוימו בתבל כולה, לא יפריעו אנשי־רשע, המתנגדים לאלהים ולמשיחו, ל’המון הרב’ שיינצל מן ההשמדה ויאכלס את העולם החדש, ללמד את המוקמים לתחייה. (חזון־יוחנן ז׳:9, 10, 14–16) עד כמה תזרח האמת, כאשר ישררו שלום וצדק. הדבר יקל על שומעי דבר־יהוה לציית לו ו’לפלס’ את מעגל חייהם!
בימינו מבצעים אנשים פשעים, ויש הנעשים ’פושעים מועדים’. לכולנו נטייה לחטוא בכיוון זה או אחר. (מלכים א׳. ח׳:46) חולשות אלה עברו אלינו בירושה מאדם הראשון. (תהלים נ״א:7) יש, למשל, בעלי מזג סוער ונטייה לאלימות. יש תוקפנים יותר מאחרים ונוטים ’ליטול את החוק לידיהם’ למראה אי־צדק. אחרים נכנעים בקלות לפיתוי מיני, לשתיית אלכוהול במידה מופרזת, וכן הלאה. אך, באופן יחסי, רק מעטים מאלה יבצעו פשעים חמורים. לשם כך דרושה סביבה משחיתה שתטפח את הנטיות השליליות, ובנוסף לכך נסיבות מסייעות שיתנו לאדם הזדמנות, או דחף, לפשוע. – משלי י״ג:20.
אך, באשר יבוא הקץ לעולם המושחת הזה, והשטן ייכבל מאין יכולת להפריע, אז אפשר יהיה לשקם את האנושות בהדרגה. תנאי הסביבה הבריאים יעודדו ויטפחו את הנטיות החיוביות של בני־ האדם; התכונות השליליות ידוכאו. לא יהא מקום לשאיפות ולמעשים רעים, משום שיראו בהם משהו שיש לבטלו. עם זאת, נחוץ יהיה מאמץ כדי ’להסיר את הרוגז והכעס ואת הרשע והגידוף’ ו’ללבוש את האישיות החדשה, ההולכת ומתחדשת בדעת, לפי צלם בוראה.’ (קולוסים ג׳:8–10) לאדם יהיה צורך ברצון עז להשתנות, משום שאלהים חפץ בנתינים שייכנעו לו מרצון. (תהלים פ״א:12–14) תחת שלטון המשיח, ושותפיו למלוכה ולכהונה, יוגש לאדם כל סיוע אפשרי כדי שמאמציו יצליחו. – חזון־יוחנן ז׳:17.
אלה שלא יזכו בחיים
כיום מתים בני־האדם כתוצאה מאי־השלימות ומן הנטייה לחטוא, שירשו מאדם הראשון. ניתן לייחס להם את הפתגם העברי הקדום: ”אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה.” אך, במרוצת אלף שנות שלטון המשיח, כמו בכל תקופת דין קודמת, ימותו רק החוטאים בזדון. כל איש יהיה אחראי בעיני יהוה למעשיו הוא. – ירמיהו ל״א:29, 30; יחזקאל י״ח:1–4.
יהוה יבטל את השפעת הנטיות השליליות שהוריש אדם לצאצאיו. הדבר יהיה נכון הן לגבי ניצולי ”הצרה הגדולה” והן לגבי המוקמים לתחייה. לכן, מי שיפר את חוקי אלהים מאז ואילך, יעשה כן בכוונה תחילה, כמורד במלכות יהוה. זאת, בדומה לאדם וחוה. שמרדו ביהוה בידיעה מליאה. אין המקרא מציע להם כל תקווה. הם הוזהרו מראש מפני התוצאות. ולאחר שחטאו, ביקשו להצדיק את פעולתם בהאשימם את זולתם, ואפילו את יהוה עצמו! חטאם היה חטא בל־יכופר. ההולכים בעקבותיהם יהיו אשמים בדיוק כמותם.
על מורדים מסוג זה אומר יהוה בבמדבר ט״ו:30, 31: ”והנפש אשר תעשה ביד רמה [בגלוי ובמזיד], מן האזרח ומן הגר, את יהוה הוא מגדף, ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה.” זכור, כמו כן, את ההבדל בדינם של ’רוצח בשגגה’ ושל ’רוצח במזיד’. (ראה במדבר ל״ה:22–25; השווה פסוקים 16–21.) בדומה לכך, הקרבן שסיפק המשיח מכפר על חטאים שנעשו בהשפעת חולשות תורשתיות, לעומת חטאים שנעשו מתוך הכרה מליאה ובלא חרטה, חטאים שאין להם כפרה. העונש על החטאים הללו — בעולם הזה או בעולם החדש — הוא השמדה מוחלטת, ללא תקווה לקום לתחייה. הכתוב בדניאל י״ב:2 מכנה זאת בשם ”דיראון עולם”.
יש בכך משום אזהרה לגבינו, כיום, במיוחד לאנשים שלמדו לדעת את יהוה, אך מפירים בכוונה תחילה את מצוותיו. הכתוב בעברים י׳:26, 27 מציין: ”הן אם נחטא בזדון לאחר שקיבלנו את ידיעת האמת, לא יישאר עוד קרבן לכפר על חטאים, אלא ציפיית חרדה לדין.” – השווה עברים ו׳:4–6.
יהוה אלהים יהיה שופט הכול. ביכולתו להבחין בהבדל שבין חטא בזדון, לבין עבירות שנעשו בשוגג. לנו אין היכולת הזאת במלואה, שכן אין בידנו לדעת באם החוטא יחזור בתשובה. יהוה בוחן ”כליות” (את הרגשות והמחשבות הנסתרים ביותר) וכן את ה”לב” (מקור המניעים העיקרי). הוא שופט בחסד וברחמים, אך גם במידת הצדק. והצדק מחייב, שאנשים מושחתים ללא־תקנה יישמדו. הם לא יורשו לחבל בשלום ובאחדות שישררו בעולם החדש של יהוה. – תהלים ז׳:10; ירמיהו י״א:20.
חיים טובים יותר כבר עתה
כפי שנאמר, בזמנו, לאנשים שרצו לשרת את אלהים בכל לבם, הבה נאמר גם לכם: ”גם בדברנו כך בטוחים אנו בכם . . . בנוגע לדברים הטובים יותר, הטומנים בחובם ישועה.” (עברים ו׳:9) אין צורך להמתין עד שלטון אלף־השנים של המשיח, כדי להתחיל לשרת את אלהים. מן הראוי, ואפשרי. לעשות כן כבר עתה.
ועוד אומר הכתוב: ”המסירות האלוהית מועילה בכול, כי היא מבטיחה את החיים עתה ולעתיד לבוא.” (טימותיוס א׳. ד׳:8, ע״ח) ביכולתנו לפרוק מעלינו חלק ניכר מכבלי העולם הזה; עקב כך נמצא שלווה ומטרה בחיים. נוכל ליהנות מן החיים ומיחסים טובים יותר עם משפחתנו ורעינו. יתר על כן: נוכל לקוות להינצל מן ”הצרה הגדולה” הקריבה ובאה, בלא למות, כשאנו בטוחים בחיים מלאים בעולם החדש שיכונן אלהים.
מצבנו דומה לזה של עם־ישראל, לפני כניסתם אל הארץ המובטחת. משה אמר להם: ”כי המצווה הזאת אשר אנכי מצווך היום לא נפלאת היא ממך, ולא רחוקה היא. לא בשמים היא לאמור, ’מי יעלה לנו השמיימה וייקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה?’ ולא מעבר לים היא לאמור, ’מי יעבור לנו אל עבר הים וייקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה?’ כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו.” – דברים ל׳:11–14.
ואכן, אין זה קשה לדעת מה דורש אלהים מאיתנו לעשות. אין לך צורך לשלוח מישהו אל השמים כדי להשיג את המידע הדרוש. יהוה, ממקום מושבו השמימי, גילה לנו את רצונו והדריכנו באמצעות דובריו ונביאיו, שרשמו זאת במקרא, כדי שיועיל לדורות הבאים ולאנושות כולה. אין לך צורך לנסוע לאיזו ארץ רחוקה — ”אל עבר הים” — כדי לקנות מן האנשים שם חכמה ודעת. המקרא משמש לנו מורה־דרך, ככתוב: ”נר לרגלי דברך, ואור לנתיבתי.” (תהלים קי״ט:105) הוא מכיל עקרונות ברו–רים, כדי שיורו לנו את הדרך הנכונה, עקרונות המתייחסים לכל צד בחיינו. אלה הרוצים לחיות לאור העקרונות הללו ”בכל לבבם, בכל נפשם ובכל מאודם”, יראו בכך את אהבתם ליהוה אלהים וישביעו את רצונו. – דברים ו׳:5.
אין אלהים מבקש ממך מעשים גדולים ואדירים, אלא את זאת: ”הגיד לך, אדם, מה טוב ומה יהוה דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך.” (מיכה ו׳:8) האין זה סביר? האין זה מה שכל אדם צריך, בעצם, לעשות?
אם כן, ניתן לך כבר עתה להתקדם בדרך המובילה לחיים ולמחות מחייך כל מעשה עוולה. כדי שלא תיסטה מדרכך עקב לחצי הסביבה, יהיה עליך להתרחק מקרבתם של אנשים הממשיכים לבצע מעשים רעים. השליח פאולוס כתב לאנשים שהשתדלו ללכת בדרך אלהים: ”כתבתי לכם באיגרת, שלא להתערב עם זונים. אינני מתכוון לזונים בני העולם הזה, או לחמדנים, לחומסים ועובדי־אלילים, שכן אז הייתם חייבים לצאת מן העולם.” (קורינתיים א׳. ה׳:9, 10) אפשר שיש לך ידידים וחברים־לעבודה העוסקים במעשים שליליים. ברור שאינך יכול להתרחק כליל מחברתם. אך, אל לך ליטול חלק במעשיהם ולבקש את חברתם. מוטב שתתרועע עם יראי־אלהים, ההולכים בדרך הישר. הדבר יחזק אותך. – עברים י״ג:7.
משתעשה כן, התמד בכך. בטח באלהים והמתן עד שיימחה הוא את העוול, הפשע והאומללות, ויביא עולם חדש שצדק ילין בו. – ישעיהו ל״ב:1, 16–18.
(תורגם מן הספר ”לחיים יש תכלית”, פרק י״ד בהוצאת חברת המצפה).