”ינובון בשיבה”
רבים בארצות הים התיכון נוטעים עצי תמר בחצרותיהם. עצים אלה ידועים ביופיים ובפריים המענג ומניבים פרי במשך יותר ממאה שנה.
שלמה המלך דימה את קומתה של הנערה השולמית היפה לזו של התמר (שיר השירים ז׳:8). הספר צמחי המקרא (Plants of the Bible) מוסר: ”המילה ’תמר’... הפכה אצל היהודים סמל לחן ופאר והייתה לשם נפוץ לבנות”. לדוגמה, אחותו למחצה של שלמה, שבלטה ביופייה, נקראה תמר (שמואל ב׳. י״ג:1). עד היום נהוג להעניק שם זה לבנות.
לא רק נשים יפות משולות לתמר. מחבר התהלים שר: ”צדיק כתמר יפרח; כארז בלבנון, ישׂגה. שתולים בבית יהוה, בחצרות אלוהינו יפריחו. עוד ינובון [יניבו פרי] בשיבה, דשנים ורעננים יהיו” (תהלים צ״ב:13–15).
מי שמשרתים את יהוה נאמנה לעת זקנה הם כעץ התמר החינני. ”עטרת תפארת שיבה [כאשר] בדרך צדקה תימצא”, אומר המקרא (משלי ט״ז:31). אומנם כוחם הפיזי נחלש עם השנים, אך הקשישים יכולים לשמר את חיותם הרוחנית אם יחליפו כוח באמצעות לימוד קבוע של דבר־אלוהים, המקרא (תהלים א׳:1–3; ירמיהו י״ז:7, 8). תודות לדברי החן שבפיהם ולדוגמתם המופתית, הקשישים הנאמנים מהווים מקור עצום של עידוד, וממשיכים לעשות פרי שנה בשנה (טיטוס ב׳:2–5; עברים י״ג:15, 16). כעץ התמר גם הקשישים יכולים להניב פרי בזקנתם.