שאלות של קוראים
באיגרתו אל העברים דיבר השליח פאולוס על ”סמיכת ידיים”. האם התכוון למינוי זקני־קהילה או לדבר אחר? (עב׳ ו׳:2).
אין מקום לקביעה חד־משמעית בנושא, אך פאולוס ככל הנראה התכוון לסמיכת ידיים לשם מתן מתנות הרוח.
המקרא אומנם מדבר על סמיכת ידיים בהקשר למינויים תיאוקרטיים. משה ”סמך... ידיו” על יהושע כשמינה אותו ליורשו (דב׳ ל״ד:9). במסגרת הקהילה המשיחית מונו אחים כשירים לתפקידים בסמיכת ידיים (מה״ש ו׳:6; טימ״א ד׳:14). פאולוס יעץ שלא למהר לסמוך ידיים על איש (טימ״א ה׳:22).
עם זאת, פאולוס קרא למשיחיים העברים ’להתקדם אל הבגרות’ וזאת לאחר שעזבו את ”השלב הראשון”, ובהמשך מנה בין היתר את הדברים הבאים: ”חזרה בתשובה ממעשים מתים, אמונה באלוהים, תורת הטבילות... [ו]סמיכת ידיים” (עב׳ ו׳:1, 2). האם מינוי זקני־קהילה נחשב לעניין ראשוני שממנו צריך להתקדם הלאה? לא. תפקיד ההשגחה כזקן־קהילה הוא מטרה שאחים בוגרים צריכים לחתור אליה ותמיד להוקירה (טימ״א ג׳:1).
סמיכת ידיים שימשה גם למטרה אחרת. במאה הראשונה לספירה דחה יהוה את עם ישראל הגשמי מהיות לו לעם ובחר בעם ישראל הרוחני, קהילת המשיחיים המשוחים (מתי כ״א:43; מה״ש ט״ו:14; גל׳ ו׳:16). מתנות הרוח הפלאיות, כדוגמת דיבור בלשונות, העידו על שינוי זה (קור״א י״ב:4–11). כאשר קורנליוס ובני ביתו נעשו מאמינים, צלחה עליהם רוח הקודש, והם ’דיברו בלשונות’ (מה״ש י׳:44–46).
לעיתים ניתנו מתנות הרוח בסמיכת ידיים. פיליפוס בישר את הבשורה בשומרון ורבים נטבלו. בעקבות זאת, שלח לשם הגוף המנהל את השליחים פטרוס ויוחנן. מדוע? הכתוב מוסר שפטרוס ויוחנן ”סמכו ידיים עליהם [על הנטבלים החדשים] והם קיבלו את רוח הקודש”. הם ודאי קיבלו את מתנות הרוח, כלומר, יכולות שבלטו לעיני כול. מסקנה זו עולה מן העובדה ששמעון, אשר קודם לכן עסק בכישוף, ראה את האותות והמופתים שעשתה הרוח וניסה מתוך חמדנות לקנות בכסף את הסמכות לסמוך את ידיו על אחרים על מנת להאציל עליהם את רוח הקודש ואת המתנות הנלוות לה (מה״ש ח׳:5–20). מאוחר יותר נטבלו 12 איש באפסוס. אנו קוראים: ”כשסמך שאול את ידיו עליהם, באה רוח הקודש עליהם ואז דיברו בלשונות והתנבאו” (מה״ש י״ט:1–7; השווה טימותיאוס ב׳. א׳:6).
מכאן שבעברים ו׳:2 התכוון פאולוס כנראה לסמיכת ידיים לשם מתן מתנות הרוח למאמינים חדשים.