הידעת?
האם הייתה לפונטיוס פילטוס סיבה לחשוש מפני הקיסר?
כדי ללחוץ על המושל הרומי פונטיוס פילטוס להוציא להורג את ישוע, אמרו לו מנהיגי היהודים: ”אם תשחרר את זה אינך ידיד הקיסר” (יוחנן י״ט:12). ”הקיסר” שאליו התכוונו הוא הקיסר הרומי טִיבֶּרְיוֹס. האם הייתה לפילטוס סיבה כלשהי לחשוש מפני קיסר זה?
איזה מין אדם היה הקיסר טיבריוס? שנים לפני משפטו של ישוע נודע טיבריוס כ”אדם שכל מעייניו היו נתונים אך ורק לסיפוק תאוותיו, ולמציאת דרכים יותר ויותר נלוזות להבאת תאוותיו על סיפוקן”, מוסרת האנציקלופדיה בריטניקה החדשה (אנג׳). מתוך פרנויה עינה והמית את כל מי שרק נחשדו בבגידה. ”אם להאמין לדברי היסטוריונים בני תקופתו”, נאמר באותו מקור, ”הוא נהנה במיוחד מבידור אכזרי ומתועב. גם בדיווחים המחמיאים ביותר, הוא מוצג כמי שרצח באכזריות וכמעט ללא הבחנה”.
לכן, קרוב לוודאי שבשל המוניטין שיצאו לטיבריוס נכנע פילטוס ללחץ מנהיגי היהודים והורה על המתת ישוע (יוחנן י״ט:13–16).
מדוע רחץ ישוע את רגלי תלמידיו?
בימי קדם נהגו רבים מפשוטי העם בישראל לבצע את עיסוקיהם היומיומיים כשהם יחפים. לכיסוי כף הרגל היו שנעלו סנדלים, שהיו לא יותר מאשר סוליה הקשורה לכף הרגל ולקרסול. הואיל והדרכים והשדות היו מאובקים או בוציים, התלכלכו כפות הרגליים.
לכן מנהג היה בימים ההם שאורח הנכנס לבית חולץ את סנדליו, וכחלק מהכנסת האורחים רחצו את רגליו. מלאכה זו בוצעה על־ידי בעל הבית או משרת. במקרא ניתן למצוא מספר התייחסויות למנהג מקובל זה. לדוגמה, אברהם אמר לאורחים שביקרו באוהלו: ”יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם. והישענו תחת העץ. ואקחה פת לחם וסעדו ליבכם” (בראשית י״ח:4, 5; כ״ד:32; שמואל א׳. כ״ה:41; לוקס ז׳:37, 38, 44).
חומר רקע זה עוזר לנו להבין מדוע רחץ ישוע את רגלי תלמידיו כאשר חגג איתם בפעם האחרונה את הפסח. במקרה הזה לא היו במקום בעל בית או משרת שיעשו כן, ואיש מתלמידיו לא התנדב למלאכה זו. לכן, ישוע לקח קערת מים ומגבת ורחץ וייבש את רגליהם, ובזאת לימד אותם שיעור באהבה ובענווה (יוחנן י״ג:5–17).