מתי נחרבה ירושלים הקדומה? — חלק א׳
מדוע זה חשוב; על מה מעידות הראיות
מאמר זה, שחלקו השני יתפרסם בהוצאה הבאה של המצפה, דן בשאלות שהעלו למדנים שונים בנוגע לתאריך חורבנה של ירושלים הקדומה. מאמרים אלה הם פרי מחקר מעמיק והם מספקים תשובות מקראיות לשאלות שהעלו תמיהות במוחם של מספר קוראים.
”התאריך המקובל על רוב ההיסטוריונים והארכיאולוגים לחורבנה של ירושלים הוא 586 או 587 לפה״ס.a מדוע טוענים עדי־יהוה שהדבר אירע ב־607 לפה״ס? על מה מתבססת קביעתכם?”
כך כתב אחד מקוראינו. אך מדוע חשוב שנדע את התאריך המדויק שבו החריב המלך נבוכדנאצר השני את ירושלים? ראשית, מאורע זה ציין נקודת מפנה חשובה בתולדות עם אלוהים. היסטוריון אחד אמר שהדבר הוביל ”לאסון — למעשה, לאסון האולטימטיבי”. תאריך זה סימן את קיצו של בית המקדש, אשר היה לב ליבה של עבודת האל הכול יכול במשך למעלה מ־400 שנה. אחד מכותבי התהלים קונן: ”אלוהים, ... [הם] טימאו את היכל קודשך, שמו את ירושלים לעיים [לחורבות]” (תהלים ע״ט:1).
שנית, אם תדע באיזו שנה החל ה”אסון האולטימטיבי” הזה ותבין כיצד שיקום עבודת אלוהים האמיתית בירושלים הגשים נבואה מקראית מדויקת, יתחזק ביטחונך במהימנות דברו של אלוהים. אם כן, מדוע התאריך שמציינים עדי־יהוה חורג ב־20 שנה מהכרונולוגיה המקובלת על רוב החוקרים? אם ננסח זאת בקצרה, עדי־יהוה מסתמכים על ראיות המבוססות על המקרא.
למי מתייחסות ’שבעים השנה’?
שנים טרם החורבן סיפק ירמיהו הנביא רמז חיוני לגבי הכרונולוגיה המקראית. הוא הזהיר את ”כל יושבי ירושלים” ואמר: ”והייתה כל הארץ הזאת לחורבה, לשמה, ועבדו הגויים האלה את מלך בבל שבעים שנה” (ירמיהו כ״ה:1, 2, 11). מאוחר יותר הוסיף הנביא: ”כה אמר יהוה, ’כי לפי מלֹאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם, והקימותי עליכם את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה’” (ירמיהו כ״ט:10). מה המשמעות של תקופה זו בת ”שבעים שנה”? וכיצד היא מסייעת לנו לקבוע את תאריך חורבנה של ירושלים?
יש היסטוריונים הטוענים ש־70 השנה מתייחסות למעצמה הבבלית. לפי הכרונולוגיה החילונית שלטו הבבלים ביהודה ובירושלים כ־70 שנה, מ־609 לפה״ס בערך עד 539 לפה״ס, השנה שבה נכבשה בירתה של בבל.
אולם המקרא מראה ש־70 השנה נועדו להיות תקופת ענישה קשה מאת אלוהים — במיוחד נגד תושבי יהודה וירושלים אשר היו מחויבים לציית לו בשל הברית שכרת עימם (שמות י״ט:3–6). כאשר הם סירבו לשוב מדרכם הרעה, אמר אלוהים: ”הנני שולח... אל נבוכדראצר מלך בבל... והביאותים על הארץ הזאת ועל יושביה ועל כל הגויים האלה סביב” (ירמיהו כ״ה:4, 5, 8, 9). אומנם גם העמים השכנים היו צפויים לסבול את נחת זרועה של בבל, אך חורבן ירושלים ו־70 שנות הגלות שלאחריו תוארו בפי ירמיהו כעונש על ”עוון בת עמי”, וזאת כיוון ש”חטא חטאה ירושלים” (איכה א׳:8; ג׳:42; ד׳:6).
לכן לפי המקרא היו 70 השנה תקופה של עונש מר ליהודה, ואלוהים השתמש לשם כך בבבלים. עם זאת, אלוהים אמר ליהודים: ’לפי מלֹאת שבעים שנה אשיב אתכם אל המקום הזה’ — אל יהודה וירושלים (ירמיהו כ״ט:10).
מתי החלו ’שבעים השנה’?
עזרא הסופר, היסטוריון שחי לאחר התגשמות נבואת 70 השנה של ירמיהו, כתב בהשראת אלוהים על המלך נבוכדנאצר: ”ויגל השארית מן החרב אל בבל, ויהיו לו ולבניו לעבדים עד מלוך מלכות פרס; למלֹאות דבר יהוה בפי ירמיהו, עד רצתה הארץ את שבתותיה. כל ימי השמה [היותה שוממה] שָבתה, למלֹאות שבעים שנה” (דברי הימים ב׳. ל״ו:20, 21).
מכאן ש־70 השנה נועדו להיות תקופה שבמהלכה ישבתו ארץ יהודה וירושלים ’את שבתותיהן’. משתמע מכך שהארץ לא תעובד — איש לא יזרע זרע ולא יזמור כרמים (ויקרא כ״ה:1–5). עקב אי־ציותם של עם אלוהים, אשר חטאיהם כללו ככל הנראה אי־שמירה של כל שנות השבתון (שנות השמיטה), נגזר עליהם שאדמתם לא תעובד ושהיא תישאר שוממה במשך 70 שנה (ויקרא כ״ו:27, 32–35, 42, 43).
מתי חדלו לעבד את אדמת יהודה והיא הפכה לשוממה? לאמיתו של דבר, הבבלים תקפו בהנהגת נבוכדנאצר את ירושלים פעמיים, בהפרש של שנים. מתי החלו 70 השנה? אין ספק שלא היה זה בפעם הראשונה שבה הטיל נבוכדנאצר מצור על ירושלים. מדוע? נבוכדנאצר אומנם לקח באותה עת שבויים רבים מירושלים לבבל, אך הוא השאיר חלק מהעם בארץ. הוא גם הותיר את העיר עומדת על תילה. במשך שנים לאחר גלות ראשונה זו, המשיכו הנותרים ביהודה — ”דַלת עם הארץ” — לעבד את אדמת ארצם (מלכים ב׳. כ״ד:8–17). אבל אז התחולל מהפך דרסטי.
היהודים מרדו, וכתוצאה מכך חזרו הבבלים לירושלים (מלכים ב׳. כ״ד:20; כ״ה:8–10). הם החריבו את העיר ואת מקדשה ולקחו רבים מתושביה בשבי לבבל. תוך חודשיים ’קמו כל העם [שנותרו בארץ], מקטון ועד גדול, ושרי החיילים ובאו מצרים. כי יראו מפני כשדים [בבלים]’ (מלכים ב׳. כ״ה:25, 26). רק אז, בחודש השביעי, חודש תשרי (ספטמבר/אוקטובר) של אותה שנה ניתן היה לומר שהארץ — אשר נותרה שוממה ולא־מעובדת — החלה לרצות את שבתותיה. ביד ירמיהו אמר אלוהים ליהודים שנסו למצרים: ”אתם ראיתם את כל הרעה אשר הבאתי על ירושלים ועל כל הרי יהודה, והנם חורבה היום הזה, ואין בהם יושב” (ירמיהו מ״ד:1, 2). לפיכך מאורע זה סימן קרוב לוודאי את נקודת ההתחלה של 70 השנה. ובאיזו שנה אירע הדבר? כדי להשיב על כך עלינו לבדוק מתי הסתיימה תקופה זו.
מתי הסתיימו ’שבעים השנה’?
הנביא דניאל, אשר חי עד ”מלוך מלכות פרס”, היה בבבל באותה תקופה, והוא חישב מתי נועדו להסתיים 70 השנה. הוא כתב: ”אני, דניאל, בינותי בספרים מספר השנים אשר היה דבר יהוה אל ירמיה הנביא, למלֹאות לחורבות ירושלים שבעים שנה” (דניאל ט׳:1, 2).
עזרא התייחס לנבואות ירמיהו וקישר את סיומן של ’שבעים השנה’ למועד שבו ’העיר יהוה את רוח כורש מלך פרס להעביר קול’, כלומר להשמיע הכרזה (דברי הימים ב׳. ל״ו:21, 22). מתי שוחררו היהודים? הצו שציין את סוף ימי גלותם יצא ”בשנת אחת לכורש מלך פרס”. (ראה התיבה ”תאריך היסטורי מוחלט”.) לכן בסתיו של שנת 537 לפה״ס כבר חזרו היהודים לירושלים כדי לשקם את עבודת אלוהים האמיתית (עזרא א׳:1–5; ב׳:1; ג׳:1–5).
אם כן, לפי הכרונולוגיה המקראית, 70 השנה היו תקופה ממשית שהסתיימה ב־537 לפה״ס. אם נמנה 70 שנה אחורה, נגיע לנקודת ההתחלה של תקופה זו — 607 לפה״ס.
אך אם הראיות שבכתבי־הקודש, שנכתבו בהשראת אלוהים, מצביעות בבירור על 607 לפה״ס כשנת חורבנה של ירושלים, מדוע טוענים בני סמכא רבים שהעיר נחרבה ב־587 לפה״ס? הם מסתמכים על שני מקורות מידע — כתביהם של היסטוריונים קלאסיים והקאנון של תלמי. האם מקורות אלה אמינים יותר מכתבי־הקודש? הבה נראה.
עד כמה אמינים ההיסטוריונים הקלאסיים?
היסטוריונים שחיו קרוב לזמן חורבנה של ירושלים מוסרים מידע סותר לגבי המלכים הניאו־בבליים.b (ראה התיבה ”המלכים הניאו־בבליים”.) ציר הזמן המבוסס על המידע הכרונולוגי שלהם אינו עולה בקנה אחד עם ציר הזמן המקראי. אך עד כמה אמינים כתביהם?
אחד ההיסטוריונים הקרובים ביותר לתקופה הניאו־בבלית היה ברוסוס, בבלי שהיה ”כוהן בל”. חיבורו המקורי בבילוניה (Babyloniaca) שנכתב בערך ב־281 לפה״ס, אבד ורק קטעים ממנו נשתמרו בחיבוריהם של היסטוריונים אחרים. ברוסוס טען שהוא השתמש ב”ספרים אשר נשמרו בקפידה בבבל”.1 האם ברוסוס באמת היה היסטוריון אמין? תן דעתך לדוגמה אחת.
ברוסוס כתב שסנחריב מלך אשור שלט אחרי ”מלכות אחיו”; ו”אחריו [שלט] בנו [אסרחדון] 8 שנים; ולאחר מכן סמוגס [שמש־שום־אוכין] 21 שנה” (ספר III, 1.2, 4). עם זאת, מסמכים היסטוריים בבליים שנכתבו זמן רב לפני ימי ברוסוס מציינים שסנחריב עלה לכס השלטון אחרי אביו, סרגון השני, ולא אחרי אחיו; אסרחדון שלט 12 שנה ולא 8; ושמש־שום־אוכין שלט 20 שנה ולא 21. החוקר ר. י. ואן דר סְפֶּק הכיר בכך שברוסוס נועץ בכרוניקות הבבליות, אך הוא כתב: ”הדבר לא מנע ממנו להוסיף תוספות ופרשנויות משלו”.2
מה דעתם של חוקרים אחרים על ברוסוס? ”בעבר נתפס ברוסוס בעיני רבים כהיסטוריון”, מציין ס. מ. בורשטיין, אשר חקר לעומק את כתביו של ברוסוס. אך הוא הסיק: ”מאחר שהוא נתפס ככזה, אין מנוס מלקבוע שמלאכתו לוקה בחסר. אפילו בקטעים המעטים של הבבילוניה שנשתמרו עד ימינו יש מספר טעויות תמוהות הנוגעות לעובדות פשוטות. ... לא יעלה על הדעת שהיסטוריון יעשה טעויות כאלה, אך יש לזכור שמטרת כתיבתו של ברוסוס לא הייתה היסטורית”.3
לאור האמור לעיל, מה דעתך? האם באמת יש להתייחס לחישוביו של ברוסוס כמדויקים ועקביים? ומה לגבי שאר ההיסטוריונים הקלאסיים, אשר רובם ביססו את הכרונולוגיות שלהם על כתבי ברוסוס? האם באמת אפשר לייחס אמינות למסקנותיהם ההיסטוריות?
הקאנון של תלמי
הקאנון המלכותי של קלאודיוס תלמי, אסטרונום בן המאה השנייה לספירה, משמש גם הוא לביסוס השנה המקובלת 587 לפה״ס. רשימת מלכי תלמי נחשבת לעמוד השדרה של הכרונולוגיה ההיסטורית העתיקה, לרבות הכרונולוגיה של התקופה הניאו־בבלית.
תלמי חיבר את רשימתו כ־600 שנה לאחר קיצה של התקופה הניאו־בבלית. אם כן, כיצד קבע את מועד תחילת שלטונו של המלך הראשון שברשימתו? תלמי הסביר שבעזרת חישובים אסטרונומיים המבוססים בחלקם על ליקויי ירח, ”עלה בידנו לחשב לאחור עד תחילת שלטונו של נבונאסר”, המלך הראשון ברשימתו.4 לפיכך כריסטופר ווקר מהמוזיאון הבריטי אומר שהקאנון של תלמי היה ”תרשים מלאכותי שנועד לספק לאסטרונומים כרונולוגיה עקבית” ו”לא נועד לספק להיסטוריונים תיעוד מדויק של מועד עלייתם לשלטון של מלכים ושל מועד מותם”.5
”זה זמן רב ידוע שהקאנון אמין מבחינה אסטרונומית”, כותב ליאו דפויט, מחסידיו הנלהבים ביותר של תלמי, ”אך אין זה אומר אוטומטית שהוא מהימן מבחינה היסטורית”. באשר לרשימת מלכים זו, פרופסור דפויט מוסיף: ”בכל הקשור לשליטים המוקדמים יותר [לרבות המלכים הניאו־בבליים], יש צורך להשוות את הקאנון לתיעוד בכתב יתדות כדי לקבוע את מועדי תקופות השלטון של כל מלך ומלך”.6
מהו אותו ”תיעוד בכתב יתדות” המאפשר לנו לאמוד את מידת דיוקו ההיסטורי של קאנון תלמי? הוא כולל את הכרוניקות הבבליות, רשימות מלכים ולוחות כלכליים — מסמכים בכתב יתדות אשר כתבו סופרים שחיו בתקופה הניאו־בבלית או קרוב לה.7
האם יש הבדלים כלשהם בין רשימתו של תלמי ובין התיעוד בכתב היתדות? בתיבה ”ההבדלים בין קאנון תלמי לבין לוחות עתיקים” (ראה למטה) ישנה השוואה של חלק מן הקאנון עם מסמך קדום הכתוב בכתב יתדות. שים לב שתלמי מונה רק ארבעה מלכים בין השליטים הבבלים קנדלאנו ונבונאיד. אך רשימת מלכי אורוק — המהווה חלק מהתיעוד בכתב היתדות — מציינת ששבעה מלכים שלטו בין שליטים אלה. האם שלטונם היה קצר וחסר חשיבות? לפי לוחות כלכליים בכתב יתדות, אחד מהם מלך שבע שנים.8
מסמכים בכתב יתדות מספקים גם הם ראיות מוצקות לכך שלפני שלטונו של נבופלאסר (המלך הראשון בתקופה הניאו־בבלית) שלט מלך אחר (אשור־אתל־אלני) במשך ארבע שנים בבבל. כמו כן, במשך למעלה משנה לא שלט אף מלך.9 אך כל הפרטים הללו אינם מופיעים בקאנון של תלמי.
מדוע השמיט תלמי מספר שליטים? הוא ככל הנראה לא ראה בהם שליטים חוקיים של בבל.10 למשל, הוא לא הזכיר את לבשי־מרדוך, מלך ניאו־בבלי. אבל לפי מסמכים בכתב יתדות, המלכים שתלמי השמיט אכן שלטו בבבל.
הקאנון של תלמי נחשב למדויק באופן כללי. אך לאור הפרטים החסרים בו, האם באמת ראוי להשתמש בו לקביעת כרונולוגיה היסטורית מוחלטת?
המסקנות העולות מן הראיות
לסיכום: המקרא מציין בבירור שגלות בבל נמשכה 70 שנה. ישנן ראיות מוצקות — ורוב החוקרים תמימי דעים בעניין זה — שהגולים היהודים כבר חזרו למולדתם ב־537 לפה״ס. אם נמנה לאחור 70 שנה ממועד זה, נגיע לשנת 607 לפה״ס — השנה שבה נחרבה ירושלים. הכרונולוגיות של ההיסטוריונים הקלאסיים ושל קאנון תלמי אומנם אינן תואמות למועד זה, אך עולים ספקות מהותיים באשר למידת הדיוק של כתביהם. ברור אפוא שלא ניתן להסתמך על שני קווי ראיות אלה כדי לסתור את הכרונולוגיה המקראית.
עם זאת, מתעוררות שאלות נוספות. האם באמת אין ראיות היסטוריות התומכות בכרונולוגיה המקראית המצביעה על השנה 607 לפה״ס? אילו ראיות מכילים מסמכי כתב יתדות מתוארכים, אשר רבים מהם נכתבו על־ידי עדי ראייה קדומים? בשאלות אלו נדון בהוצאה הבאה.
[הערות שוליים]
a שני התאריכים מוזכרים במקורות חילוניים. לשם הפשטות, במאמרים אלה נתייחס לשנת 587 לפה״ס (לפני הספירה).
b האימפריה הניאו־בבלית החלה בשלטונו של נבופלאסר, אביו של נבוכדנאצר, והסתיימה בשלטונו של נבונאיד. חוקרים מגלים עניין בתקופה זו, כיוון שהיא כוללת בתוכה את רוב 70 שנות השממה.
[תיבה/תמונות בעמוד 26]
תאריך היסטורי מוחלט
השנה שבה כבש כורש השני את בבל, שנת 539 לפה״ס, נקבעה בעזרת עדותם של:
▪ מקורות היסטוריים קדומים ולוחות בכתב יתדות: דיודורוס מסיציליה (בערך 80–20 לפה״ס) כתב שכורש הפך למלך פרס ב”שנת הפתיחה של האולימפיאדה החמישים וחמש” (21 ,Book IX ,Historical Library). שנה זו הייתה 560 לפה״ס. ההיסטוריון היווני הרודוטוס (בערך 485–425 לפה״ס) ציין שכורש נהרג ”אחרי אשר מלך בסך הכל עשרים ותשע שנה”. מכאן שהוא מת במהלך השנה ה־30 למלכותו, ב־530 לפה״ס (כתבי הרודוטוס, ספר ראשון, 214). על־פי לוחות בכתב יתדות שלט כורש בבבל במשך תשע שנים עד מותו. לפיכך אם נמנה לאחור תשע שנים משנת מותו ב־530 לפה״ס נגיע ל־539 לפה״ס — השנה שבה כבש כורש את בבל.
תימוכין בלוח בכתב יתדות: לוח חרס בבלי אסטרונומי (33066 BM) מאשר שהשנה 530 לפה״ס הייתה שנת מותו של כורש. אף־על־פי שהלוח מכיל מספר טעויות באשר למיקום גרמי השמיים, הוא מתאר שני ליקויי ירח אשר לפי הכתוב בו אירעו בשנה השביעית למלכות כנבוזי השני — בנו ויורשו של כורש. הללו מזוהים עם ליקויי ירח שנראו בבבל ב־16 ביולי 523 לפה״ס וב־10 בינואר 522 לפה״ס, ולפיכך השנה השביעית למלכות כנבוזי החלה באביב 523 לפה״ס. אם כן, השנה הראשונה למלכותו הייתה 529 לפה״ס. מכאן שהשנה האחרונה לשלטון כורש הייתה 530 לפה״ס, והשנה 539 לפה״ס הייתה השנה הראשונה לשלטונו על בבל.
[שלמי תודה]
לוח: The Trustees of the British Museum ©
[תיבה בעמוד 29]
סיכום קצר
▪ רוב ההיסטוריונים החילוניים אומרים שירושלים נחרבה ב־587 לפה״ס.
▪ הכרונולוגיה המקראית מראה בבירור שירושלים נחרבה ב־607 לפה״ס.
▪ מסקנותיהם של ההיסטוריונים החילוניים נשענות בעיקר על כתביהם של היסטוריונים קלאסיים ועל הקאנון של תלמי.
▪ כתביהם של היסטוריונים קלאסיים מכילים טעויות מהותיות ואינם תואמים תמיד לתיעוד המופיע בלוחות חרס שונים.
[תיבה בעמוד 29]
הערות
1. 1.1 ,Book One ,(Chaldaeorum Historiae) Babyloniaca.
2. 295 page ,Studies in Ancient Near Eastern World View and Society.
3. 8 page ,The Babyloniaca of Berossus.
4. page 166 published 1998, in Ptolemy’s Almagest, translated by G. J. Toomer, 7, III, .Almagest, תלמי ידע שאסטרונומים בבלים השתמשו בתרשימים מתמטיים כדי ”לחשב” את מועדיהם של ליקויי ירח קודמים ועתידיים, כיוון שהם גילו שליקויי ירח בעלי מאפיינים זהים מתרחשים כל 18 שנה .)Almagest, IV, 2(
5. 17-18 pages ,Mesopotamia and Iran in the Persian Period.
6. 106-107 Volume 47, 1995, pages ,Journal of Cuneiform Studies.
7. כתב יתדות הוא שיטת כתיבה שבה הסופר חרט סימנים שונים על פני לוח חומר רך בעזרת חרט חד בעל חוד בצורת יתד.
8. סין־שר־אִשכון מלך שבע שנים, ו־57 לוחות כלכליים של מלך זה מתוארכים החל משנת עלייתו לשלטון ועד שנת מלכותו השביעית. ראה 54-59 Volume 35, 1983, pages ,Journal of Cuneiform Studies.
9. הלוח הכלכלי 2152 C.B.M מתוארך לשנה הרביעית של אשור־אתל־אלני (74 by A.T. Clay, 1908, page ,Neo-Babylonian and Persian Periods—Chiefly From Nippur ,Legal and Commercial Transactions Dated in the Assyrian). גם בכתובות חרן של נבונאיד, (H1B) עמודה 1, שורה 30 מופיע מלך זה בדיוק לפני נבופלאסר (47 ,35 Vol. VIII, 1958, pages ,Anatolian Studies). לגבי התקופה שבה לא שלט אף מלך, ראה 87-88 pages ,Assyrian and Babylonian Chronicles Chronicle 2, line 14, of.
10. ישנם חוקרים הטוענים שמספר מלכים הושמטו על־ידי תלמי — אשר לפי המשוער מנה רק את מלכי בבל — מפני שהללו נשאו את התואר ”מלך אשור”. עם זאת, כפי שניתן לראות בתיבה שבעמוד 28, מספר מלכים הכלולים בקאנון של תלמי נשאו גם הם את התואר ”מלך אשור”. לוחות כלכליים, מכתבים בכתב יתדות וכתובות מראים בבירור שהמלכים אשור־אתל־אלני, סין־שום־לישיר וסין־שר־אִשכון שלטו בבבל.
[טבלה/תמונה בעמוד 27]
(לתרשים מעומד, ראה המהדורה המודפסת)
המלכים הניאו־בבליים
אם היסטוריונים אלה אמינים, מדוע אין ביניהם התאמה?
מלכים
נבופלאסר
ברוסוס בערך 350–270 (21)
פוליהיסטור 105–? לפה״ס (20)
יוסף בן מתתיהו 37–100? (—)
תלמי בערך 100–170 (21)
נבוכדנאצר השני
ברוסוס בערך 350–270 (43)
פוליהיסטור 105–? לפה״ס (43)
יוסף בן מתתיהו 37–100? (43)
תלמי בערך 100–170 (43)
אמיל־מרדוך
ברוסוס בערך 350–270 (2)
פוליהיסטור 105–? לפה״ס (12)
יוסף בן מתתיהו 37–100? (18)
תלמי בערך 100–170 (2)
נריגליסר
ברוסוס בערך 350–270 (4)
פוליהיסטור 105–? לפה״ס (4)
יוסף בן מתתיהו 37–100? (40)
תלמי בערך 100–170 (4)
לבשי־מרדוך
ברוסוס בערך 350–270 (9 חודשים)
פוליהיסטור 105–? לפה״ס (—)
יוסף בן מתתיהו 37–100? (9 חודשים)
תלמי בערך 100–170 (—)
נבונאיד
ברוסוס בערך 350–270 (17)
פוליהיסטור 105–? לפה״ס (17)
יוסף בן מתתיהו 37–100? (17)
תלמי בערך 100–170 (17)
(#) = משך שלטונו של המלך (בשנים) לפי היסטוריונים קלאסיים
[שלמי תודה]
Photograph taken by courtesy of the British Museum
[טבלה/תמונה בעמוד 28]
(לתרשים מעומד, ראה המהדורה המודפסת)
ההבדלים בין קאנון תלמי לבין לוחות עתיקים
מדוע השמיט תלמי כמה מלכים מרשימתו?
קאנון תלמי
נבונאסר
נבו־נדין־זרי (נאדינו)
מוכּין־זרי ופּוּל
אולוליו (שלמנאסר החמישי) ”מלך אשור”
מרודך־בלאדן
סרגון השני ”מלך אשור”
תקופה ראשונה ללא מלך
בל איבני
אשור־נדין־שומי
נרגל־אושזיב
מושזיב־מרדוך
תקופה שנייה ללא מלך
אסרחדון ”מלך אשור”
שמש־שום־אוכין
קנדלאנו
נבופלאסר
נבוכדנאצר
אמיל־מרדוך
נריגליסר
לבשי־מרדוך
נבונאיד
כורש
כנבוזי
רשימת מלכי אורוק לפי לוחות עתיקים
קנדלאנו
סין־שום־לישיר
סין־שר־אִשכון
נבופלאסר
נבוכדנאצר
אמיל־מרדוך
נריגליסר
נבונאיד
[תמונה]
הכרוניקות הבבליות הן חלק מתיעוד בכתב יתדות המסייע לנו לאמוד את מידת הדיוק של קאנון תלמי
[שלמי תודה]
Photograph taken by courtesy of the British Museum
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 29]
Photograph taken by courtesy of the British Museum