ניהלתי מאבק נגד אי־צדק ואלימות

רקע:‏

גדלתי ברמיש,‏ ליד גבול לבנון־ישראל,‏ בתקופה של מלחמת אזרחים.‏ עד היום חקוקות במוחי תמונות מוחשיות של התפוצצויות מוקשים ושל קורבנות חפים מפשע שנותרו קטועי גפיים.‏ החיים היו קשים,‏ ומכל עבר ראיתי פשע ואלימות.‏

משפחתי השתייכה לכנסייה המרונית,‏ אחת הכנסיות הקתוליות־מזרחיות.‏ אבי היה עסוק כל כולו בפרנסת המשפחה,‏ שמנתה 12 איש,‏ אך אמי דאגה שיתר בני המשפחה ילכו לכנסייה.‏ עם הזמן הגעתי למסקנה שהכנסייה,‏ כמו גם החברה ככלל,‏ לא הצליחה לעזור לחלשים.‏

בגיל העשרה התחלתי להתעניין בקונג פו.‏ לאחר אימונים מפרכים למדתי לחבוט במומחיות באמצעות ידיי ורגליי ולהשתמש במיומנות בכלי לחימה מסורתיים.‏ חשבתי לעצמי:‏ ’‏אני לא יכול לעצור את המלחמה,‏ אבל לפחות אני יכול לנסות למנוע מאנשים לנהוג באלימות’‏.‏ בכל פעם שראיתי שני אנשים רבים,‏ התערבתי מייד.‏ הייתי חם מזג מטבעי,‏ ולא נדרש הרבה כדי לגרום לי לצאת מהכלים.‏ בתקופה שבה ניהלתי את המאבק שלי נגד אי־צדק ואלימות,‏ אנשים בכל דרום־לבנון פחדו ממני.‏

ב־1980 הצטרפתי למועדון קונג פו בבירות.‏ אף שיום־יום נפלו פצצות,‏ פגזים ורקטות,‏ המשכתי ללכת לאימונים.‏ כל מה שעשיתי בחיים היה לאכול,‏ לישון ולחקות את ברוס לי,‏ שחקן סיני־אמריקני ואלוף קונג פו.‏ חיקיתי את התסרוקת שלו,‏ את ההליכה שלו ואת הקריאות שהשמיע בזמן שביצע תרגילי קונג פו.‏ אף פעם לא חייכתי.‏

כיצד שינה המקרא את חיי:‏

המטרה שלי הייתה להפוך ללוחם קונג פו מקצועי בסין.‏ ערב אחד,‏ בזמן שהתאמנתי במלוא המרץ כהכנה לנסיעה לסין,‏ שמעתי דפיקה בדלת.‏ חבר בא לבקר אותי עם שני עדי־יהוה.‏ עמדתי שם בחליפת אימון שחורה,‏ כולי נוטף זיעה,‏ ואמרתי להם:‏ ”‏אני לא יודע כלום על המקרא”‏.‏ לא היה לי מושג שמאותו הרגע חיי עומדים להשתנות.‏

עדי־יהוה הראו לי מתוך המקרא מדוע בני האדם לעולם לא יוכלו למגר בכוחות עצמם את האי־צדק והאלימות.‏ הם הסבירו שהשטן הוא הגורם האמיתי לבעיות הללו (‏ההתגלות י״ב:‏12‏)‏.‏ התרשמתי מהרוגע והביטחון שהם הקרינו.‏ הם הראו לי שלאלוהים יש שם,‏ וזה נגע ללבי (‏תהלים פ״ג:‏19‏)‏.‏ הם גם הראו לי את הכתוב בטימותיאוס א׳.‏ ד׳:‏8‏:‏ ”‏ההתאמנות הגופנית מועילה במעט,‏ ואילו המסירות לאלוהים מועילה בכול,‏ שכן יש בה הבטחה לחיים שבהווה ולחיים העתידים לבוא”‏.‏ המילים הללו השפיעו עמוקות על חיי.‏

לצערי,‏ איבדתי קשר עם עדי־יהוה כי משפחתי אמרה להם לא לבוא שוב לביתנו.‏ למרות זאת החלטתי להפסיק לעסוק בקונג פו ולהתחיל ללמוד את המקרא.‏ אחיי לא אהבו את הרעיון,‏ אבל הייתי נחוש בדעתי למצוא את עדי־יהוה ולקבל מהם שיעורי מקרא‏.‏

המשכתי לחפש את עדי־יהוה,‏ אך לשווא.‏ בהמשך בשל מותו הפתאומי של אבי ואסונות נוספים שפקדו את משפחתי הייתי מוכה יגון.‏ באותה תקופה עבדתי בחברת בנייה,‏ ויום אחד חבר לעבודה,‏ ששמו עדל,‏ שאל אותי למה אני כל כך עצוב.‏ הוא סיפר לי על תקוות התחייה מתוך המקרא.‏ בתשעת החודשים שלאחר מכן אותו עד־יהוה אכפתי ואדיב לימד אותי בסבלנות את המקרא.‏

ככל שלמדתי יותר כך התחוור לי שאני צריך לעשות שינויים גדולים באישיותי.‏ זה לא היה קל.‏ תמיד הייתי עצבני,‏ ואפשר היה להרגיז אותי בקלות.‏ אולם בעזרת המקרא למדתי לשלוט במזג שלי ולא להגיב לכל התגרות.‏ לדוגמה,‏ במתי ה׳:‏44 אמר ישוע:‏ ”‏התמידו לאהוב את אויביכם ולהתפלל בעד רודפיכם”‏.‏ ברומים י״ב:‏19 נאמר:‏ ”‏אל תתנקמו.‏.‏.‏ שהרי כתוב:‏ ’‏לי הנקם;‏ אני אשלם,‏ אומר יהוה’‏”‏.‏ הפסוקים הללו ופסוקים אחרים עזרו לי בהדרגה למצוא שלווה פנימית.‏

התועלת שצמחה לי מהשינוי:‏

אף שבהתחלה משפחתי התנגדה להחלטתי ללמוד את המקרא בעזרת עדי־יהוה,‏ עם הזמן הם החלו לרחוש להם כבוד.‏ אחד מאחיי החל גם הוא לשרת את יהוה,‏ ואמי הגנה על אמונתנו בפני אחרים עד יום מותה.‏

התברכתי גם באישה נפלאה ונאמנה.‏ כיום אשתי היקרה אניטה ואני מקדישים את מרבית זמננו להוראת המקרא.‏ בשנת 2000 עברנו לאסקילסטונה,‏ שבדיה,‏ ושם אנחנו עוזרים לדוברי ערבית ללמוד את המקרא.‏

עדיין כואב לי לראות אנשים הנופלים קורבן לאלימות.‏ אך אני מבין מהו הגורם האמיתי לאלימות,‏ ואני יודע שבקרוב אלוהים ישים לכך קץ.‏ ידיעה זו מעניקה לי אושר ושלווה אמיתיים (‏תהלים ל״ז:‏29‏)‏.‏