הידעת?‏

היש יסוד להאמין שבימי קדם אנשים זרעו עשבים רעים בשדותיהם של אחרים?‏

ישוע אמר במתי י״ג:‏24–26‏:‏ ”‏דומה מלכות השמיים לאיש שזרע זרעים טובים בשדהו.‏ בשעה שישנו האנשים בא אויבו,‏ זרע עשבים רעים בין החיטים והלך לו.‏ כאשר צמחו הגבעולים ועשו פרי,‏ נראו גם העשבים הרעים”‏.‏ מספר למדנים הטילו ספק בכך שהמשל מציג מצב מציאותי.‏ אך מסמכים משפטיים רומיים קדומים מעידים שאכן כן.‏

‏”‏זריעת זוּנים בשדה כמעשה נקמה.‏.‏.‏ נחשבה לעבירה על־פי החוק הרומי.‏ עצם העובדה שהיה צריך לחוקק חוק בעניין מצביעה על כך שהעבירה לא הייתה נדירה”‏,‏ נאמר במילון מקראי אחד.‏ אלסטר קר,‏ למדן בתחום המשפטים,‏ מציין שבשנת 533 לספירה פרסם הקיסר יוסטיניאנוס את הדיגסטה,‏ שהייתה תמצית החוקים הרומיים ואוסף מובאות של משפטנים מתקופת המשפט הקלאסי (‏בסביבות 100–250 לספירה)‏.‏ על־פי חיבור זה (‏הדיגסטה 14.‏27.‏2.‏9)‏,‏ המשפטן אולפיאנוס התייחס למקרה שבו טיפל המדינאי הרומי קלסוס בן המאה השנייה.‏ במקרה האמור נזרעו עשבים רעים בשדה של אדם מסוים,‏ וכתוצאה מכך הושחת היבול.‏ בדיגסטה נאמר אילו הליכים בעל השדה,‏ או האיכר האריס,‏ רשאי לנקוט כדי לתבוע פיצוי מהעבריין שהסב לו הפסדים.‏

העובדה שמעשים זדוניים אלה נעשו בימי האימפריה הרומית היא ראיה לכך שהמצב שתיאר ישוע אכן היה מציאותי.‏

כמה חירות העניקו הרומאים להנהגה היהודית ביהודה במאה הראשונה?‏

באותם ימים נשלטה יהודה בידי האימפריה הרומית,‏ אשר אותה ייצג נציב שלרשותו עמד צבא.‏ עיקר תפקידו היה לגבות מסים עבור רומא ולשמור על השלום והסדר.‏ לרומאים היה חשוב לדכא כל פעילות לא־חוקית ולהעניש את מפרי הסדר.‏ מלבד זאת,‏ על־פי־רוב הותירו הרומאים את ניהול ענייני היומיום של המחוז בידי ההנהגה המקומית.‏

הסנהדרין תפקדה כבית הדין היהודי העליון וכמועצת ההנהגה בעניינים הנוגעים לחוקי היהודים.‏ כמו כן,‏ ברחבי יהודה היו בתי דין נמוכים יותר שככל הנראה פסקו ברוב העניינים האזרחיים והפליליים ללא התערבותם של השליטים הרומים.‏ אולם על בתי הדין היהודיים נאסר להוציא פושעים להורג.‏ ברוב המקרים שמרה רומא את הזכות הזו לעצמה.‏ במקרה ידוע אחד חרגו חברי הסנהדרין מן הכלל כאשר הביאו לסקילתו של סטפנוס (‏מה״ש ו׳:‏8–15;‏ ז׳:‏54–60‏)‏.‏

לפיכך לסנהדרין הייתה סמכות מקיפה.‏ אולם ”‏ההגבלה הגדולה ביותר שלה”‏,‏ מציין החוקר אמיל שוּרֵר,‏ ”‏הייתה שהשלטונות הרומיים יכלו בכל עת להתערב ולקחת את המושכות לידיהם,‏ וכך הם אכן עשו כשעלה החשד לעבירה פוליטית”‏.‏ מקרה כזה אירע למשל כאשר שר האלף קלודיוס ליסיאס הביא למעצרו של השליח פאולוס,‏ שהיה אזרח רומי (‏מה״ש כ״ג:‏26–30‏)‏.‏