הפניות עבור גיליון פעילות לאסיפת אורח חיינו ושירותנו

1–7 באוקטובר

אוצרות מדבר־אלוהים | יוחנן ט׳ עד י׳‏

‏”‏ישוע דואג לכבשיו”‏

תעחלמ מדיה

מכלא צאן

מכלא צאן היה מבנה תחום שנועד להגן על הכבשים מפני גנבים וחיות טרף.‏ במהלך הלילה החזיקו בו רועים את כבשיהם כדי לשמור על ביטחונם.‏ בימי המקרא היו מכלאות הצאן מבנים ללא גג בצורות ובגדלים שונים,‏ ובמקרים רבים היו להם גדרות אבן ופתח אחד בלבד (‏במד ל״ב:‏16;‏ שמא כ״ד:‏4;‏ צפנ ב׳:‏6‏)‏.‏ יוחנן מדבר על כניסה ”‏דרך השער”‏ שעליו שמר ”‏שומר השער”‏ (‏יוח י׳:‏1,‏ 3‏)‏.‏ במכלא צאן משותף יכול היה יותר מעדר אחד להעביר את הלילה,‏ ושומר השער היה משגיח על הכבשים ומגן עליהם.‏ בבוקר היה פותח את השער לרועים.‏ בקראו לכבשים קיבץ כל רועה את עדרו,‏ וכבשיו הכירו את קולו ונענו לו (‏יוח י׳:‏3–5‏)‏.‏ ישוע התייחס למנהג זה כדי להמחיש את האופן שבו הוא דואג לתלמידיו (‏יוח י׳:‏7–14‏)‏.‏

בל–‏א 124,‏ 125 §17

‏”‏בלי משל לא דיבר אליהם”‏

¹⁷ בספרו הגיאוגרפיה של ארץ הקודש לאורך הדורות (‏The Historical Geography of the Holy Land)‏,‏ כתב ג׳ורג׳ א.‏ סמית מניסיונו האישי:‏ ”‏לעיתים בילינו את מנוחת הצהריים ליד אחת הבארות ביהודה.‏ אז היו מגיעים לשם שלושה או ארבעה רועים עם עדריהם.‏ העדרים התערבבו ותהינו כיצד כל רועה יקבץ שוב את כבשיו.‏ אבל אחרי שסיימו הכבשים לשתות ולשחק,‏ עלה כל רועה למקום שונה מסביב לגיא והחל להשמיע את קריאתו האופיינית.‏ כל כבש פרש מן הקבוצה והלך אחרי הרועה שלו;‏ העדרים עזבו בצורה מאורגנת בדיוק כשם שבאו”‏.‏ ישוע אכן מצא את הדרך הטובה ביותר להמחיש את הנקודה – אם נכיר בתורתו ונישמע לה ואם ניכנע להדרכתו,‏ נוכל ליהנות מהשגחתו של ”‏הרועה הטוב”‏.‏

תעחלמ הערת לימוד ליוח י׳:‏16

להנהיג:‏ או ”‏להביא אל”‏.‏ משמעות הפועל היווני אַגו המופיע כאן יכולה להיות ”‏להביא (‏אל)‏”‏ או ”‏להנהיג”‏,‏ בהתאם להקשר.‏ כתב יד יווני המתוארך לסביבות 200 לספירה משתמש במילה יוונית מאותו שורש (‏סינאגו‏)‏ שלא אחת מתורגמת כ”‏לקבץ”‏.‏ בתור הרועה הטוב,‏ ישוע מקבץ את כבשיו המשתייכים אל המכלא הזה (‏המכונים גם ”‏עדר קטן”‏ בלוק י״ב:‏32‏)‏ ואת הכבשים האחרים שלו,‏ וגם מדריך אותם,‏ מגן עליהם ומאכיל אותם.‏ הללו הופכים לעדר אחד תחת רועה אחד.‏ תיאור ציורי זה מבליט את האחדות שממנה ייהנו תלמידיו של ישוע.‏

חיפוש פנינים רוחניות

תעחלמ הערת לימוד ליוח ט׳:‏38

השתחווה לו:‏ או ”‏החווה לו קידה;‏ השתטח בפניו;‏ חלק לו כבוד”‏.‏ בהקשר זה האדם שנרפא,‏ אשר היה עיוור מלידה,‏ הכיר בישוע כנציגו של אלוהים והשתחווה לו.‏ הוא לא ראה בו אלוהים או אל,‏ אלא ”‏בן האדם”‏ המנובא,‏ המשיח המחזיק בסמכות מטעם אלוהים (‏יוח ט׳:‏35‏)‏.‏ כאשר החווה קידה לישוע,‏ הוא ככל הנראה עשה כן כפי שעשו אנשים המוזכרים בתנ״ך.‏ הם קדו קידה כאשר פגשו נביאים,‏ מלכים או נציגי אלוהים אחרים (‏שמא כ״ה:‏23,‏ 24;‏ שמב י״ד:‏4–7;‏ מלא א׳:‏16;‏ מלב ד׳:‏36,‏ 37‏)‏.‏ במקרים רבים,‏ מי שהשתחוו לישוע עשו זאת מפני שהיו אסירי תודה על התגלויות אלוהיות או הכירו בכך שישוע רצוי בעיני אלוהים.‏

תעחלמ הערת לימוד ליוח י׳:‏22

חג החנוכה:‏ משמעות המילה ”‏חנוכה”‏ היא ”‏חניכה;‏ הקדשה”‏.‏ החג נחגג במשך שמונה ימים והחל בכ”‏ה בכסלו,‏ קרוב לתאריך היפוך החורף (‏ראה מלד 19‏)‏,‏ לציון חנוכתו המחודשת של המקדש בירושלים ב־165 לפה״ס.‏ מלך סוריה,‏ אנטיוכוס ה־4 אפיפנס הפגין בוז כלפי יהוה,‏ אלוהי היהודים,‏ בכך שחילל את מקדשו.‏ לדוגמה,‏ הוא בנה מזבח על גבי המזבח הגדול,‏ היכן שקודם לכן הועלו מדי יום עולות.‏ בכ”‏ה בכסלו שנת 168 לפה״ס,‏ במטרה לטמא לגמרי את מקדש יהוה,‏ הקריב אנטיוכוס חזירים על המזבח ושפך מרק חזיר בכל רחבי המקדש.‏ הוא שרף את שערי המקדש,‏ ניתץ את לשכות הכוהנים והסיר את מזבח הזהב,‏ שולחן לחם הפנים ומנורת הזהב.‏ לאחר מכן הקדיש את מקדש יהוה לאל הפגאני זאוס אדון האולימפוס.‏ כעבור שנתיים כבש יהודה המכבי את העיר ואת בית המקדש.‏ לאחר שטוהר המקדש,‏ נערכה חנוכתו המחודשת בכ”‏ה בכסלו שנת 165 לפה״ס,‏ בדיוק שלוש שנים לאחר שהקריב אנטיוכוס את קורבנו המתועב על המזבח שבנה עבור זאוס.‏ לאחר מכן שוב הועלו מדי יום עולות ליהוה.‏ בכתבי־הקודש שנכתבו בהשראת הרוח לא נאמר מפורשת שיהוה הנחיל ליהודה המכבי ניצחון והורה לו לשקם את המקדש.‏ אולם עוד קודם לכן השתמש יהוה באנשים מעמים אחרים,‏ כגון כורש הפרסי,‏ כדי להוציא לפועל מטרות מסוימות באשר לעבודתו (‏ישע מ״ה:‏1‏)‏.‏ לכן הגיוני להסיק שיהוה יכול היה להשתמש באדם מקרב עמו המוקדש כדי לממש את רצונו.‏ כתבי־הקודש מראים שבית המקדש היה צריך לעמוד על כנו ולפעול על מנת שיתגשמו הנבואות הנוגעות למשיח,‏ לשירותו ולקורבן שיקריב.‏ בנוסף,‏ הלוויים היו צריכים להמשיך להקריב קורבנות עד המועד שבו יציג המשיח את קורבנו הגדול יותר,‏ חייו שיוקרבו למען האנושות (‏דנ ט׳:‏27;‏ יוח ב׳:‏17;‏ עב ט׳:‏11–14‏)‏.‏ תלמידיו של המשיח לא נצטוו לחגוג את חג החנוכה (‏קול ב׳:‏16,‏ 17‏)‏.‏ אולם לא מוזכר שישוע או תלמידיו גינו ציון חג זה.‏

8–14 באוקטובר

אוצרות מדבר־אלוהים | יוחנן י״א עד י״ב

‏”‏חקה את חמלתו של ישוע”‏

תעחלמ הערות לימוד ליוח י״א:‏24,‏ 25

אני יודעת שהוא יקום:‏ מרתא חשבה שישוע דיבר על התחייה העתידית שתתרחש ביום האחרון (‏יוח ו׳:‏39‏)‏.‏ האמונה שגילתה בעיקר אמונה זה ראויה לציון.‏ בימיה,‏ כמה מנהיגי דת,‏ שנקראו צדוקים,‏ שללו את האמונה בתחיית מתים,‏ על אף העובדה שהיא מוצגת בבירור בכתבי־הקודש (‏דנ י״ב:‏13;‏ מר י״ב:‏18‏)‏.‏ לעומת זאת,‏ הפרושים האמינו בנצחיות הנפש.‏ אולם מרתא ידעה שישוע לימד על תקוות התחייה ושקודם לכן אף הקים אנשים לתחייה,‏ אף־על־פי שאיש מהם לא היה מת זמן רב כמו אלעזר.‏

אני התחייה והחיים:‏ מותו של ישוע ותחייתו פתחו בפני המתים את האפשרות לשוב לחיים.‏ לאחר שהוקם ישוע לתחייה,‏ העניק לו יהוה את הכוח לא רק להקים את המתים,‏ אלא גם להעניק חיי נצח (‏יוח ה׳:‏26‏)‏.‏ בהתג א׳:‏18 מכנה עצמו ישוע ”‏החי”‏,‏ אשר ברשותו ”‏מפתחות המוות והשאול”‏.‏ לכן ישוע הוא התקווה הן עבור החיים והן עבור המתים.‏ הוא הבטיח לפתוח את הקברים ולהעניק למתים חיים,‏ בין שבשמיים כשותפים לשלטונו ובין שעל הארץ החדשה הנתונה תחת ממשלתו השמימית (‏יוח ה׳:‏28,‏ 29;‏ פטב ג׳:‏13‏)‏.‏

תעחלמ הערות לימוד ליוח י״א:‏33–35

בוכה.‏.‏.‏ בוכים:‏ המילה היוונית המתורגמת כ”‏בוכה”‏ ו”‏בוכים”‏ מתייחסת במקרים רבים לבכי בקול.‏ אותו פועל מופיע בהקשר לישוע במקרה שבו ניבא על השמדתה הקרבה של ירושלים (‏לוק י״ט:‏41‏)‏.‏

נאנח.‏.‏.‏ ונפשו נסערה:‏ צירוף שתי המילים הללו בשפה המקורית מתאר את הרגשות העזים שחש ישוע במקרה זה.‏ הפועל היווני שתורגם ל”‏נאנח”‏ (‏אֶמבְּרִימַאוֹמַאי‏)‏ בדרך כלל מצביע על רגש עז,‏ אך בהקשר זה הוא מצביע על כך שרגשותיו של ישוע היו כה עזים עד כי הוא הביע אותם באנחה.‏ הפועל היווני שתורגם כ”‏נפשו נסערה”‏ (‏טאראססו‏)‏ מתייחס מילולית לסערת נפש.‏ לדברי חוקר אחד,‏ בהקשר זה משמעו ”‏לגרום למישהו סערה פנימית;‏ להסב כאב עז או צער”‏.‏ אותו פועל מופיע ביוח י״ג:‏21 כדי לתאר את תגובתו של ישוע למחשבה שיהודה יבגוד בו (‏ראה הערת לימוד ליוח י״א:‏35‏)‏.‏

מעומק ליבו:‏ מילולית,‏ ”‏ברוח”‏.‏ ככל הנראה המילה היוונית פְּנֶאוּמָה מופיעה כאן במובן של כוח מניע הנובע מליבו הסמלי של הפרט וגורם לו לדבר ולפעול בצורה מסוימת.‏

דמעות זלגו מעיניו:‏ המילה היוונית המופיעה כאן (‏דאקריאוֹ‏)‏ היא צורת הפועל של המילה המתורגמת כ”‏דמעות”‏,‏ אשר מופיעה בפסוקים כגון לוק ז׳:‏38;‏ מהש כ׳:‏19,‏ 31;‏ עב ה׳:‏7;‏ התג ז׳:‏17;‏ כ״א:‏4‏.‏ נראה שהדגש כאן הוא על דמעות שזלגו,‏ יותר מאשר על בכי בקול.‏ בכתבי־הקודש היווניים זהו האזכור היחיד של פועל יווני זה,‏ והוא שונה מהפועל המופיע ביוח י״א:‏33 (‏ראה הערת לימוד)‏ אשר מתאר את בכיים של מרים והיהודים.‏ ישוע ידע שהוא עומד להקים את אלעזר לתחייה,‏ אך נעצב עד מאוד לראות את ידידיו האהובים שרויים ביגון עמוק.‏ מתוך אהבה עמוקה וחמלה רבה כלפי ידידיו,‏ דמעות זלגו מעיניו לעיני אחרים.‏ מקרה זה מבהיר שישוע מגלה הזדהות כלפי מי שאיבדו את יקיריהם בשל המוות שירשנו מאדם הראשון.‏

חיפוש פנינים רוחניות

תעחלמ הערת לימוד ליוח י״א:‏49

הכוהן הגדול:‏ כאשר הייתה ישראל אומה עצמאית,‏ החזיק הכוהן הגדול במשרתו למשך כל חייו (‏במד ל״ה:‏25‏)‏.‏ אולם בתקופת השלטון הרומי בישראל,‏ הייתה לשליטים מטעם הרומאים הסמכות למנות ולהדיח את הכוהן הגדול.‏ קיפא,‏ שמונה על־ידי הרומאים,‏ היה מדינאי מיומן שהחזיק במשרתו זמן רב יותר מכל קודמיו בתקופה זו.‏ הוא התמנה בסביבות 18 לספירה והמשיך לכהן בתפקיד עד סביבות 36 לספירה.‏ באמרו שקיפא היה הכוהן הגדול באותה שנה,‏ כלומר 33 לספירה,‏ יוחנן ככל הנראה התכוון שתקופת כהונתו של קיפא ככוהן גדול כללה את השנה המכריעה שבה הוצא ישוע להורג (‏באשר למיקומו האפשרי של בית קיפא,‏ ראה מלד 16‏)‏.‏

תעחלמ הערות לימוד ליוח י״ב:‏42

מנהיגי העם:‏ כאן המילה היוונית המתורגמת כ”‏מנהיגי העם”‏ מתייחסת לחברי בית הדין היהודי העליון,‏ הסנהדרין.‏ המונח מופיע ביוח ג׳:‏1 בהקשר לנקדימון,‏ שהיה אחד מחברי בית דין זה.‏

יגורשו מבית הכנסת:‏ או ”‏יוחרמו;‏ ינודו מבית הכנסת”‏.‏ שם התואר היווני אַפּוֹסינַגוֹגוֹס מופיע רק ביוח ט׳:‏22;‏ י״ב:‏42;‏ וט״ז:‏2‏.‏ אדם שגורש מבית הכנסת נודה מן החברה והפך מושא ללעג.‏ לניתוק שכזה משאר היהודים היו השלכות כלכליות קשות עבור המשפחה.‏ בתי הכנסת,‏ אשר שימשו בעיקר לשם מתן הדרכה,‏ שימשו במידה מסוימת גם כבתי דין מקומיים שהחזיקו בסמכות להטיל עונשי הלקאה ונידוי (‏מתי י׳:‏17‏)‏.‏

15–21 באוקטובר

אוצרות מדבר־אלוהים | יוחנן י״ג עד י״ד

‏”‏מופת נתתי לכם”‏

תעחלמ הערת לימוד ליוח י״ג:‏5

לרחוץ את רגלי תלמידיו:‏ בישראל הקדומה היו הסנדלים הנעליים הנפוצות ביותר.‏ הם היו לא יותר מאשר סוליה הקשורה לכף הרגל ולקרסול,‏ ולכן בעת ההליכה בדרכים ובשדות היה זה בלתי נמנע שרגליו של הפרט יתלכלכו מאבק או מבוץ.‏ מסיבה זו היה נהוג שאורח הנכנס לבית חולץ את סנדליו,‏ ושמארח מסביר פנים דואג שירחצו את רגליו.‏ במקרא ניתן למצוא מספר התייחסויות למנהג זה (‏בר י״ח:‏4,‏ 5;‏ כ״ד:‏32;‏ שמא כ״ה:‏41;‏ לוק ז׳:‏37,‏ 38,‏ 44‏)‏.‏ כאשר רחץ ישוע את רגלי תלמידיו,‏ הוא פעל על־פי המנהג כדי ללמדם לגלות ענווה ולשרת איש את רעהו.‏

תעחלמ הערת לימוד ליוח י״ג:‏12–14

צריכים:‏ או ”‏מחויבים”‏.‏ הפועל היווני כאן מופיע במקרים רבים במובן כלכלי,‏ וביסודו של דבר משמעו ”‏להיות חייב למישהו”‏ (‏מתי י״ח:‏28,‏ 30,‏ 34;‏ לוק ט״ז:‏5,‏ 7‏)‏.‏ בפסוק זה ובהקשרים אחרים הוא משמש במובן רחב יותר של מחויבות לעשות משהו או של חובה המוטלת על אדם (‏יחא ג׳:‏16;‏ ד׳:‏11;‏ יחג 8‏)‏.‏

חיפוש פנינים רוחניות

תעחלמ הערת לימוד ליוח י״ד:‏6

אני הדרך והאמת והחיים:‏ ישוע הוא הדרך מפני שרק דרכו ניתן לקרוב אל אלוהים בתפילה.‏ הוא גם ”‏הדרך”‏ שבאמצעותה יכולים בני האדם להתפייס עם אלוהים (‏יוח ט״ז:‏23;‏ רומ ה׳:‏8‏)‏.‏ ישוע הוא האמת משום שהוא דיבר וחי בהתאם לאמת.‏ הוא גם הגשים נבואות רבות אשר שופכות אור על תפקידו המרכזי במימוש מטרת אלוהים (‏יוח א׳:‏14;‏ התג י״ט:‏10‏)‏.‏ הנבואות הללו ”‏נהיו ל’‏כן’‏ [‏או התגשמו]‏ באמצעותו”‏ (‏קוב א׳:‏20‏)‏.‏ ישוע הוא החיים מפני שבאמצעות הכופר,‏ הוא אפשר לאנושות לזכות ל”‏חיים האמיתיים”‏,‏ כלומר ל”‏חיי הנצח”‏ (‏טמא ו׳:‏12,‏ 19;‏ אפס א׳:‏7;‏ יחא א׳:‏7‏)‏.‏ הוא גם יהיה ”‏החיים”‏ עבור מיליוני האנשים שיוקמו לתחייה ושתינתן להם ההזדמנות לחיות לנצח בגן עדן (‏יוח ה׳:‏28,‏ 29‏)‏.‏

תעחלמ הערת לימוד ליוח י״ד:‏12

מעשים גדולים מאלה:‏ כוונתו של ישוע אינה שתלמידיו יחוללו ניסים גדולים יותר מאלה שעשה הוא.‏ במקום זאת,‏ הוא מכיר בענווה בעובדה שהיקף פעילות הבישור וההוראה שיבצעו יהיה רחב משלו.‏ תלמידיו יכסו שטח גדול יותר,‏ יגיעו לאנשים רבים יותר ויבשרו במשך תקופה ארוכה יותר.‏ דבריו של ישוע מראים בבירור שהוא ציפה מתלמידיו להמשיך במלאכתו.‏

22–28 באוקטובר

אוצרות מדבר־אלוהים | יוחנן ט״ו עד י״ז

‏”‏אינכם חלק מן העולם”‏

תעחלמ הערת לימוד ליוח ט״ו:‏19

עולם:‏ בהקשר זה המילה היוונית קוסמוס מתייחסת לעולם האנושות הנבדל ממשרתי אלוהים,‏ החברה האנושית המרושעת המנוכרת לאלוהים.‏ יוחנן הוא היחיד מכותבי ספרי הבשורה שציטט את דברי ישוע לפיהם תלמידיו אינם חלק מן העולם,‏ או אינם שייכים לעולם.‏ ישוע ביטא את אותה מחשבה פעמיים נוספות בתפילה האחרונה שהתפלל עם שליחיו הנאמנים (‏יוח י״ז:‏14,‏ 16‏)‏.‏

תעחלמ הערת לימוד ליוח ט״ו:‏21

בגלל שמי:‏ לעיתים מצביע המונח ”‏שם”‏ במקרא על מי שנושא את השם,‏ על המוניטין שלו ועל כל מה שהוא מייצג (‏מתי ו׳:‏9‏)‏.‏ באשר לשמו של ישוע,‏ הוא מצביע גם על הסמכות והמעמד שהעניק לו אביו (‏מתי כ״ח:‏18;‏ פיל ב׳:‏9,‏ 10;‏ עב א׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏ ישוע מסביר כאן מדוע אנשים מן העולם יעשו דברים נגד תלמידיו:‏ כי אין הם מכירים את שולחו.‏ אם יכירו את אלוהים,‏ יסייע להם הדבר להבין את מה שמייצג שמו של ישוע ולהכיר בדבר (‏מהש ד׳:‏12‏)‏.‏ שמו כולל את מעמדו כשליט שמינה אלוהים,‏ כמלך המלכים,‏ אשר אליו צריכים כל בני האדם להיכנע כדי לזכות לחיים (‏יוח י״ז:‏3;‏ התג י״ט:‏11–16‏;‏ השווה תה ב׳:‏7–12‏)‏.‏

בנ–‏1–א 516

אומץ

המשיחי זקוק לאומץ על מנת שלא להיטמא בגישות ובמעשים של עולם העוין את אלוהים,‏ ועל מנת לשמור לו אמונים חרף העובדה שעליו להתמודד עם שנאת העולם.‏ ישוע המשיח אמר לתלמידיו:‏ ”‏בעולם יש לכם צרות.‏ אך אזרו אומץ!‏ אני ניצחתי את העולם”‏ (‏יוח ט״ז:‏33‏)‏.‏ בן אלוהים אף פעם לא נכנע להשפעת העולם,‏ אלא ניצח את העולם בכך שנבדל ממנו לחלוטין.‏ דוגמתו המופתית של ישוע המשיח כמנצח והתוצאה שנבעה מאורח חייו,‏ שהיה ללא רבב,‏ יכולות לנסוך בפרט את האומץ הדרוש כדי לחקותו – להמשיך להיבדל מן העולם ולהישאר נקיים מטומאתו (‏יוח י״ז:‏16‏)‏.‏

חיפוש פנינים רוחניות

תעחלמ הערות לימוד ליוח י״ז:‏21–23

אחד:‏ או ”‏באחדות”‏.‏ ישוע התפלל שתלמידיו האמיתיים יהיו ”‏אחד”‏,‏ כלומר יפעלו יחדיו באחדות לשם אותה מטרה,‏ כפי שהוא ואביו ”‏אחד”‏ הם,‏ כלומר פועלים בשיתוף פעולה ובאחדות מחשבה (‏יוח י״ז:‏22‏)‏.‏ בקוא ג׳:‏6–9 פאולוס מתאר סוג זה של אחדות השוררת בקרב המשיחיים,‏ המשרתים את אלוהים,‏ בעודם משתפים פעולה איש עם רעהו ועם אלוהים (‏ראה קוא ג׳:‏8‏)‏.‏

יהיו מאוחדים לגמרי:‏ או ”‏יושלמו להיותם אחד”‏.‏ בפסוק זה ישוע מקשר אחדות מושלמת עם אהבתו של האב.‏ הדבר עולה בקנה אחד עם הנאמר בקול ג׳:‏14‏:‏ ”‏אהבה.‏.‏.‏ היא קשר מושלם של אחדות”‏.‏ אחדות מושלמת זו היא יחסית.‏ אין משמע הדבר שכל הבדלי האישיות – שוני ביכולות אישיות,‏ בהרגלים ובמצפון – נעלמים.‏ אחדות זו משמעה שתלמידיו של ישוע מאוחדים במעשיהם,‏ באמונתם ובהוראתם (‏רומ ט״ו:‏5,‏ 6;‏ קוא א׳:‏10;‏ אפס ד׳:‏3;‏ פיל א׳:‏27‏)‏.‏

תעחלמ הערת לימוד ליוח י״ז:‏24

נוסד העולם:‏ המילה היוונית המופיעה כאן כ”‏נוסד”‏ מתורגמת בעב י״א:‏11 ל”‏להרות ולשאת”‏,‏ שם היא מופיעה לצד המילה ”‏בן”‏.‏ בפסוק זה מופיעה המילה בצירוף ”‏נוסד העולם”‏,‏ וככל הנראה מתייחסת ללידת הילדים של אדם וחוה.‏ ישוע מקשר בין העת שבה ”‏נוסד העולם”‏ לבין הבל,‏ שוודאי היה האדם הראשון שניתן היה לפדותו והראשון ששמו ’‏נכתב במגילת החיים מאז נוסד העולם’‏ (‏לוק י״א:‏50,‏ 51;‏ התג י״ז:‏8‏)‏.‏ כמו כן,‏ המילים הללו שאמר ישוע בתפילה לאביו מוכיחות שלפני זמן רב – עוד בטרם הביאו אדם וחוה צאצאים לעולם – אלוהים אהב את בנו יחידו.‏

29 באוקטובר עד 4 בנובמבר

אוצרות מדבר־אלוהים | יוחנן י״ח עד י״ט

‏”‏ישוע העיד על האמת”‏

תעחלמ הערות לימוד ליוח י״ח:‏37

להעיד על:‏ כפי שמופיע בכתבי־הקודש היווניים,‏ למילים היווניות המתורגמות כ”‏להעיד”‏ (‏מרטירֶאוֹ‏)‏,‏ כ”‏עדות”‏ (‏מרטיריאה‏)‏ ו”‏עד”‏ (‏מרטיס‏)‏ יש משמעות רחבה.‏ במקרים רבים נעשה שימוש במונחים הללו במובנם הבסיסי של מתן עדות באשר לעובדות ממקור ראשון או מתוך חוויה אישית,‏ אך הם יכולים לקפל בתוכם את הרעיון של ”‏להצהיר;‏ לאמת;‏ לדבר בשבחו של”‏.‏ ישוע לא רק העיד והכריז על האמיתוֹת שבהן היה משוכנע.‏ בדרך שבה ניהל את חייו הוא גם העלה על נס את האמיתוּת של דברו הנבואי ושל הבטחות אביו (‏קוב א׳:‏20‏)‏.‏ מטרת אלוהים בכל הנוגע למלכות ולמשיח העומד בראשה נובאה לפרטי פרטים.‏ האופן שבו ניהל ישוע את כל חייו,‏ אשר הביא בסופו של דבר למותו כקורבן,‏ הגשים את כל הנבואות עליו,‏ וביניהן את הצללים שבברית התורה (‏קול ב׳:‏16,‏ 17;‏ עב י׳:‏1‏)‏.‏ לכן ניתן לומר שישוע ’‏העיד על האמת’‏ במילים ובמעש.‏

האמת:‏ ישוע לא התכוון לאמת באופן כללי,‏ אלא לאמת באשר למטרותיו של אלוהים.‏ מרכיב מרכזי במטרת אלוהים הוא שישוע,‏ ”‏בן דוד”‏,‏ משמש ככוהן גדול וכמי שעומד בראש מלכות אלוהים (‏מתי א׳:‏1‏)‏.‏ ישוע הסביר שאחת הסיבות העיקריות לבואו לעולם האנושות,‏ לחייו עלי אדמות ולשירותו הייתה להכריז את האמת באשר לאותה מלכות.‏ המלאכים הכריזו מסר דומה לפני ובעת לידתו של ישוע בבית לחם שביהודה,‏ העיר שבה נולד דוד (‏לוק א׳:‏32,‏ 33;‏ ב׳:‏10–14‏)‏.‏

תעחלמ הערת לימוד ליוח י״ח:‏38א

מהי אמת?‏:‏ נראה ששאלתו של פילטוס מתייחסת לאמת באופן כללי,‏ ולא ל”‏אמת”‏ הספציפית שעליה דיבר מייד לפני כן ישוע (‏יוח י״ח:‏37‏)‏.‏ אילו הייתה זו שאלה כנה,‏ ישוע ללא ספק היה משיב עליה.‏ אולם פילטוס ככל הנראה שואל שאלה רטורית באופן סקפטי או ציני,‏ וכביכול אומר:‏ ”‏אמת?‏ מהי?‏ אין כזה דבר!‏”‏ למעשה,‏ פילטוס אפילו אינו ממתין לתשובה,‏ הוא עוזב ויוצא אל היהודים.‏

חיפוש פנינים רוחניות

תעחלמ הערת לימוד ליוח י״ט:‏30

מסר את רוחו:‏ או ”‏נפח את נשמתו;‏ חדל לנשום”‏.‏ ניתן להבין את המונח ”‏רוח”‏ (‏יוונית,‏ פְּנֶאוּמָה‏)‏ בפסוק זה כ”‏נשימה”‏ או כ”‏כוח חיים”‏.‏ הבנה זו נתמכת על־ידי השימוש בפועל היווני אֵקְפנֵאוֹ (‏מילולית,‏ ”‏לנשוף”‏)‏ בתיאורים המקבילים שבמר ט״ו:‏37 ובלוק כ״ג:‏46 (‏שם הוא מתורגם כ”‏מת”‏,‏ אך ניתן לתרגמו גם כ”‏נפח את נשמתו האחרונה”‏)‏.‏ יש הסבורים שהשימוש במונח היווני שתורגם כ”‏מסר”‏ מעיד שישוע חדל מבחירה להיאבק על מנת להישאר בחיים,‏ שהרי הכול נשלם.‏ הוא ”‏הֶעֱרָה [‏שפך]‏ למוות נפשו”‏ ברצון (‏ישע נ״ג:‏12;‏ יוח י׳:‏11‏)‏.‏

תעחלמ הערת לימוד ליוח י״ט:‏31

אותה שבת הייתה שבת גדולה:‏ ט״ו בניסן,‏ היום שאחרי פסח,‏ נחשב תמיד ליום שבת,‏ ללא תלות ביום שבו נפל (‏ויק כ״ג:‏5–7‏)‏.‏ כאשר יום שבת מיוחד זה חל ביום שבת (‏היום השביעי בשבוע היהודי,‏ אשר החל בשקיעת החמה של יום שישי והסתיים בשקיעת החמה של יום שבת)‏,‏ הייתה זו ”‏שבת גדולה”‏.‏ שבת שכזו חלה יום לאחר מותו של ישוע,‏ אשר התרחש ביום שישי.‏ בשנים שבין 31 ל־33 לספירה,‏ השנה היחידה שבה י״ד בניסן חל ביום שישי הייתה 33 לספירה.‏ ראיה זו תומכת במסקנה שישוע מת בי”‏ד בניסן שנת 33 לספירה.‏