הפניות עבור גיליון פעילות לאסיפת אורח חיינו ושירותנו

6–12 בספטמבר

אוצרות מדבר־אלוהים | דברים ל״ג עד ל״ד

‏”‏חפש מחסה ’‏בזרועותיו הנצחיות’‏ של יהוה”‏

בנ–‏2–א 51

ישורון

כינוי של כבוד לישראל.‏ בתרגום השבעים מוצגת המילה ”‏ישורון”‏ כמונח המצביע על חיבה ומתורגמת כ”‏אהוב”‏.‏ הכינוי ”‏ישורון”‏ היה צריך להזכיר לעם ישראל את ייעודו כעם בריתו של יהוה,‏ ומכאן את חובתו לשמור על יושרה (‏דב ל״ג:‏5,‏ 26;‏ ישע מ״ד:‏2‏)‏.‏ בדברים ל״ב:‏15 השם ישורון מופיע בצורה אירונית.‏ במקום לחיות בהתאם לשם ישורון,‏ עם ישראל הפך למרדן,‏ נטש את עושהו ובז למושיעו.‏

20–26 בספטמבר

אוצרות מדבר־אלוהים | יהושע ג׳ עד ה׳‏

‏”‏יהוה מברך מעשי אמונה”‏

בנ–‏2–א 105

נהר הירדן

עומק הקטע של נהר הירדן הזורם מדרום הכינרת הוא בדרך כלל בין 1 ל־3 מטרים,‏ ורוחבו בין 27 ל־30 מטר בערך.‏ אולם באביב הירדן עולה על גדותיו,‏ ואז הוא הופך לרחב ועמוק בהרבה (‏יהו ג׳:‏15‏)‏.‏ כשהנהר עלה על גדותיו,‏ היה מסוכן שעם ישראל,‏ אומה שהייתה מורכבת מגברים,‏ נשים וטף,‏ יחצה את נהר הירדן,‏ במיוחד בקרבת יריחו.‏ הזרם באזור כה עז עד כי בתקופה מודרנית יותר היו מתרחצים שנסחפו בנהר.‏ אך יהוה גרם למי הירדן לעמוד כסכר באורח נס,‏ מה שאפשר לבני ישראל לחצות באדמה היבשה (‏יהו ג׳:‏14–17‏)‏.‏ כעבור מאות שנים התרחש נס דומה בעת שהיה אליהו עם אלישע,‏ ובעת שהיה אלישע לבדו (‏מלב ב׳:‏7,‏ 8,‏ 13,‏ 14‏)‏.‏

4–10 באוקטובר

אוצרות מדבר־אלוהים | יהושע ח׳ עד ט׳‏

‏”‏לקחים מפרשת הגבעונים”‏

התייעל בשירות השדה

בנ–‏1–א 525 §1

ברית

בריתות נוספות.‏ (‏א)‏ הברית שכרתו יהושע ונשיאי ישראל עם תושבי העיר גבעון כדי לאפשר להם להמשיך לחיות.‏ אף־על־פי שהם היו כנענים ארורים,‏ שאותם בני ישראל היו צריכים להשמיד,‏ בריתות היו דבר כל כך מחייב שהגבעונים הורשו להמשיך לחיות.‏ עם זאת,‏ הקללה באה לידי ביטוי בכך שבני ישראל הפכו אותם לחוטבי עצים ושואבי מים עבור עדת ישראל (‏יהו ט׳:‏15,‏ 16,‏ 23–27‏)‏.‏

11–17 באוקטובר

אוצרות מדבר־אלוהים | יהושע י׳ עד י״א

‏”‏יהוה נלחם למען ישראל”‏

בנ–‏1–א 1020

ברד

שימש בידי יהוה.‏ ברד הוא אחד הכוחות שבהם השתמש לעיתים יהוה כדי לקיים את דברו ולהפגין את עוצמתו הרבה (‏תה קמ״ח:‏1,‏ 8;‏ ישע ל׳:‏30‏)‏.‏ המקרה הראשון שמתועד הוא המכה השביעית שניחתה על מצרים הקדומה — סופת ברד הרסנית שהחריבה צמחייה,‏ שברה עצים והרגה גם בני אדם וגם בהמות שהיו בשדה,‏ אך לא פגעה בבני ישראל שהיו בגושן (‏שמ ט׳:‏18–26;‏ תה ע״ח:‏47,‏ 48;‏ ק״ה:‏32,‏ 33‏)‏.‏ בהמשך,‏ בארץ המובטחת,‏ כאשר בני ישראל בהנהגת יהושע באו לעזרת הגבעונים שהיו נתונים לאיום מצד חמשת מלכי האמורים,‏ יהוה השליך אבני ברד גדולות על האמורים.‏ במקרה הזה מספר המתים מהברד היה גבוה יותר מזה של הנופלים בקרב עם ישראל (‏יהו י׳:‏3–7,‏ 11‏)‏.‏

25–31 באוקטובר

אוצרות מדבר־אלוהים | יהושע ט״ו עד י״ז

‏”‏הגן על נחלתך היקרה”‏

בנ–‏1–א 1083 §3

חברון

ככל שמערכתם של בני ישראל בדרום כנען נמשכה,‏ תושבי חברון,‏ לרבות מלכם (‏ככל הנראה יורשו של הוֹהָם)‏,‏ הוקדשו להשמדה (‏יהו י׳:‏36,‏ 37‏)‏.‏ אולם אף־על־פי שבני ישראל בהנהגת יהושע הכניעו את הכנענים,‏ נראה שהם לא הקימו מייד מוצבים כדי להחזיק בשטחים שכבשו.‏ ככל הנראה בזמן שבני ישראל לחמו במקום אחר,‏ הענקים התיישבו מחדש בחברון,‏ מה שהצריך מכלב (‏או מאנשי יהודה תחת הנהגתו של כלב)‏ להילחם כדי לכבוש את העיר מידיהם זמן מה לאחר מכן (‏יהו י״א:‏21–23;‏ י״ד:‏12–15;‏ ט״ו:‏13,‏ 14;‏ שופ א׳:‏10‏)‏.‏ חברון אומנם הוקצתה במקור לכלב משבט יהודה,‏ אך בהמשך הוענק לה מעמד מקודש כעיר מקלט.‏ היא גם שימשה כעיר כוהנים.‏ אבל ”‏שדה העיר [‏חברון]‏”‏ ויישוביה היו נחלתו של כלב (‏יהו י״ד:‏13,‏ 14;‏ כ׳:‏7;‏ כ״א:‏9–13‏)‏.‏

בנ–‏1–א 848

עבודות כפייה

לימים,‏ עם כניסתם לארץ המובטחת,‏ בני ישראל לא צייתו לצו של יהוה לגרש את כל יושבי הארץ הכנענים ולהקדיש אותם להשמדה,‏ אלא כפו עליהם עבודות פרך,‏ עבודות כפייה.‏ זה השפיע לרעה על בני ישראל ופיתה אותם לעסוק בפולחן אלילי כזב (‏יהו ט״ז:‏10;‏ שופ א׳:‏28;‏ ב׳:‏3,‏ 11,‏ 12‏)‏.‏ שלמה המלך המשיך לגייס לעבודות כפייה את צאצאי אותם כנענים,‏ כלומר את האמורים,‏ החיתים,‏ הפריזים,‏ החיווים והיבוסים (‏מלא ט׳:‏20,‏ 21‏)‏.‏

בנ–‏1–א 402 §3

כנען

אף־על־פי שכנענים כה רבים שרדו את הכיבוש הגדול והתנגדו לשעבוד,‏ עדיין ניתן היה לומר ש”‏יהוה נתן לישראל את כל הארץ אשר נשבע לתת לאבותיהם”‏,‏ שהוא נתן להם ”‏מנוחה מסביב”‏ וש”‏שום הבטחה מכל ההבטחות הטובות שהבטיח יהוה לבית ישראל לא הכזיבה;‏ כולן התקיימו”‏ (‏יהו כ״א:‏43–45‏)‏.‏ כל האומות העוינות שהקיפו את בני ישראל נכנעו ולא היוו איום של ממש על ביטחונם.‏ עוד קודם לכן ציין אלוהים שהוא יגרש את הכנענים ”‏לאט לאט”‏ על מנת שחיות השדה לא יתרבו בארץ שלפתע הפכה לשממה (‏שמ כ״ג:‏29,‏ 30;‏ דב ז׳:‏22‏)‏.‏ למרות ציוד המלחמה המשוכלל יותר של הכנענים,‏ לרבות מרכבות מלחמה בעלות חרמשי ברזל,‏ לא ניתן לומר שהעובדה שבני ישראל לא הצליחו לבסוף לכבוש אזורים מסוימים הייתה באשמת יהוה,‏ כישלון להגשים את הבטחתו (‏יהו י״ז:‏16–18;‏ שופ ד׳:‏13‏)‏.‏ ההיפך,‏ מהכתוב עולה שהתבוסות הספורות של בני ישראל נבעו מחוסר נאמנותם (‏במד י״ד:‏44,‏ 45;‏ יהו ז׳:‏1–12‏)‏.‏