הפניות עבור גיליון פעילות לאסיפת אורח חיינו ושירותנו
10–16 בינואר
אוצרות מדבר־אלוהים | שופטים י״ז עד י״ט
”הפרת חוקי אלוהים יוצרת בעיות”
בנ–2–א 390, 391
מיכיהו
1. איש אפרים. מיכיהו גנב מאימו 100,1 יחידות כסף ובזאת הפר את הדיבר השמיני (שמ כ׳:15). לאחר שהודה במעשה והחזיר את יחידות הכסף, אימו אמרה: ”ללא ספק אקדיש את הכסף ליהוה מידי לבני, לעשות פסל וצלם מתכת. כעת אני משיבה אותו לך”. היא נתנה את 200 יחידות הכסף לצורף, והוא עשה ”פסל וצלם מתכת” שבהמשך הוצבו בביתו של מיכיהו. למיכיהו היה ”בית אלוהים”, והוא עשה אפוד ותרפים ומינה את אחד מבניו להיות לו לכוהן. אף־על־פי שסידור זה נועד כביכול לכבד את יהוה, הוא לא היה הולם כלל, שכן הוא הפר את הדיבר שאסר עבודת אלילים (שמ כ׳:4–6) והתעלם מסידור משכן יהוה וכהונתו (שופ י״ז:1–6; דב י״ב:1–14). לאחר מכן מיכיהו לקח לביתו את הלוי הצעיר יהונתן, צאצא של גרשום בן משה, והעסיק אותו ככוהן (שופ י״ח:4, 30). בתחושת שביעות רצון שגויה אמר מיכיהו: ”כעת אני יודע שיהוה ייטיב לי” (שופ י״ז:7–13). אבל יהונתן לא היה משושלת אהרון ולכן לא היה כשיר לשמש ככוהן, מה שרק הוסיף לחטאיו של מיכיהו (במד ג׳:10).
בנ–2–א 391 §2
מיכיהו
זמן קצר לאחר מכן מיכיהו וקבוצה של גברים רדפו אחרי בני דן. כאשר השיג אותם ונשאל מה קרה, השיב מיכיהו: ”לקחתם את אלוהיי אשר עשיתי, וגם הלכתם עם הכוהן. מה עוד נותר לי?” בני דן הזהירו אותו שהם יתקפו אותו אם ימשיך לרדוף אחריהם ולהתלונן עליהם. כשמיכיהו ראה שבני דן חזקים בהרבה מאנשיו, הוא שב לביתו (שופ י״ח:22–26). בהמשך בני דן היכו את ליש ושרפו אותה באש, ובנו במקומה את העיר דן. יהונתן ובניו הפכו לכוהנים של בני דן, אשר ”הקימו את הפסל שעשה מיכיהו, והוא נשאר שם במשך כל הימים שהיה בית האלוהים [המשכן] בשילה” (שופ י״ח:27–31).
21–27 בפברואר
אוצרות מדבר־אלוהים | שמואל א׳. ו׳ עד ח׳
”מיהו מלכך?”
בנ–2–א 163 §1
מלכות אלוהים
בני ישראל מבקשים מלך בשר ודם. קרוב ל־400 שנה מאז יציאת מצרים ולמעלה מ־800 שנה מאז שאלוהים כרת ברית עם אברהם, בני ישראל ביקשו מלך בשר ודם שינהיג אותם, בדומה לעמים אחרים. בבקשתם הם למעשה מאסו ביהוה עצמו כמלכם (שמא ח׳:4–8). לבני העם הייתה אומנם סיבה לצפות שאלוהים יקים מלכות בהתאם להבטחה שהבטיח קודם לכן לאברהם וליעקב. היה להם יסוד נוסף לתקווה זו בדברים שניבא יעקב כשהיה על ערש דווי בנוגע ליהודה (בר מ״ט:8–10), בדבריו של יהוה לעם ישראל אחרי יציאת מצרים (שמ י״ט:3–6), בברית התורה (דב י״ז:14, 15), ואפילו בחלק מהמסר שאלוהים גרם לנביא בלעם למסור (במד כ״ד:2–7, 17). גם חנה, אימו הנאמנה של שמואל, הביעה תקווה זו בתפילתה (שמא ב׳:7–10). אך יהוה עדיין לא חשף לגמרי את ”הסוד המקודש” שלו בנוגע למלכות, ולא ציין מהו המועד שבו תוקם ומה יהיה המבנה וההרכב של אותה ממשלה — אם היא תהיה ארצית או שמימית. מכאן שהייתה זו יומרנות מצד בני העם לדרוש כעת מלך בשר ודם.
28 בפברואר עד 6 במרס
אוצרות מדבר־אלוהים | שמואל א׳. ט׳ עד י״א
”בתחילת דרכו שאול היה עניו וצנוע”
מ95–א 12/15 10 §1
העמונים — עם שגמל בעוינות על טוב לב
העמונים שוב גמלו בעוינות על טוב ליבו של יהוה. יהוה לא התעלם מאיום אכזרי זה. ”כשמעו את המילים האלה [שאמר נחש] צלחה רוח אלוהים על שאול, וכעסו בער בו מאוד”. בהדרכת רוח אלוהים אסף שאול צבא של 000,330 לוחמים שהביס את העמונים כך ש”לא נשארו מהם שניים יחד” (שמואל א׳. י״א:6, 11).