הידעת?
איך לבנים ושיטות עשיית הלבנים שהתגלו בין חורבות בבל העתיקה תומכות בתיעוד המקראי?
ארכיאולוגים מצאו בחפירות בבבל העתיקה מספר רב של לבנים ששימשו לבניית העיר. לדברי הארכיאולוג רוברט קולדווי, את הלבנים ייצרו בכבשנים שהיו ”מחוץ לעיר, היכן שהחמר היה איכותי והיה שפע של חומרי בעירה”.
תעודות עתיקות מגלות שפקידים בבליים השתמשו בכבשנים גם למטרה אכזרית. פול־אליין בולייו, פרופסור להיסטוריה האשורית ולשפה האשורית העתיקה באוניברסיטת טורונטו, אומר: ”מקורות בבליים שונים... מתעדים את שריפתם של אנשים בפקודת המלך בשל מרד או פשעים נגד האלים”. בכתובת מתקופת המלך נבוכדנאצר נכתב המשפט הבא: ”השמידו אותם, שרפו אותם, צלו אותם באש... השליכום אל כבשן האופה... הניחו לתימרות העשן להינשא מעלה, כלו אותם באש הלהבה האימתנית”.
קוראי המקרא יכולים להיזכר באירועים המתוארים בספר דניאל פרק ג׳. אותו תיעוד היסטורי מתאר איך המלך נבוכדנאצר הקים צלם ענק עשוי זהב בבקעת דורה, מחוץ לעיר בבל. כששלושת הצעירים העבריים — שדרך, מישך ועבד נגו — סירבו להשתחוות לצלם, נבוכדנאצר התמלא זעם וציווה להסיק את הכבשן ”פי שבעה מהרגיל” ולהשליך את שלושת הצעירים ”לתוך כבשן האש הבוערת”. מלאך רב־כוח הציל אותם ממוות ודאי (דנ׳ ג׳:1–6, 19–28).
Source .0.4 SA-NC-CC BY Licensed under .The Trustees of the British Museum ©
לבנה חתומה בשמו של נבוכדנאצר
גם הלבנים הבבליות עצמן תומכות בתיעוד המקראי. ברבות מהן יש כתובות המהללות את המלך. באחת הכתובות כתוב: ”נבוכדנאצר, מלך בבל... את הארמון, מקום המשכן של הוד מעלתי, אני בניתי... מי ייתן וצאצאיי ישלטו בו לעד”. כתובת זו דומה מאוד להצהרה המתועדת בדניאל ד׳:30, שם נבוכדנאצר התרברב ואמר: ”האין זו בבל הגדולה אשר אני עצמי בניתי להיות בית מלוכה בכוחי ובגבורתי ולכבוד תפארתי?”