פרק חמישי
אמונתם יכלה לאש
1. מה סבורים רבים לגבי המסירות לאלוהים ולארצם?
למי עליך להיות מסור, לאלוהים או לארצך? רבים יאמרו, ’אני מסור לשניהם. אני גם שומר מצוות דת, וכך עובד את אלוהים, וגם שומר אמונים למולדתי’.
2. כיצד שימש מלך בבל הן כאיש דת והן כמדינאי?
2 אם נראה שקו דק הוא שמבדיל כיום בין מסירות דתית ובין לאומנות, הרי בבבל הקדומה הוא כלל לא היה קיים. הקודש והחול היו כה שלובים זה בזה, עד כי לעתים לא ניתן היה להבחין ביניהם. פרופסור צ׳רלס פ. פְּפייפר כותב: ”בבבל הקדומה שימש המלך הן ככהן גדול והן כשליט המדינה. הוא הקריב קורבנות והכתיב את חיי הדת של נתיניו”.
3. מה מוכיח שנבוכדנאצר היה איש אדוק ביותר?
3 חשוב על המלך נבוכדנאצר. הוראת שמו היא ”נבו, נצור נא את היורש!” ונבו היה אל החוכמה ועבודת האדמה הבבלי. נבוכדנאצר היה איש אדוק ביותר. כאמור, הוא בנה מקדשים לאלים בבליים רבים, הוא קישט מקדשים, והיה בעיקר חסידו של מרדוך, אשר לזכותו זקף את כל ניצחונותיו.a נראה שנבוכדנאצר גם נשען מאוד על הגדת עתידות וקסמים בתכנון מהלכיו הצבאיים (יחזקאל כ״א:23–28).
4. תאר את האווירה הדתית בבבל.
4 למעשה, בכל בבל שררה אווירה דתית. העיר היתה גאה ביותר מ־50 מקדשיה שיועדו לפולחן של אלים ואלות רבים, ובהם השילוש של אַנֻ (אל השמים), אֶנְלִיל (אל הארץ, האוויר והסערה) ואֵיאָ (אל המים והימים). שילוש נוסף היה מורכב מסִין (אל הירח), שַׁמַשׁ (אל השמש) ואִשתַר (אלת הפריון). קסמים, כישוף ואסטרולוגיה מצאו גם הם מקום נכבד בפולחן הבבלי.
5. מדוע היה קשה לגולים היהודים לחיות באווירה הדתית בבבל?
5 בוודאי היה קשה מאוד לגולי בבל היהודים לחיות בקרב אנשים שעבדו אלים כה רבים. משה הזהיר את עם ישראל מאות שנים קודם לכן מפני התוצאות המרות של התקוממות נגד המחוקק העליון, וכה אמר: ”יולֵך יהוה אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת, אתה ואבותיך, ועבדת שם אלוהים אחרים, עץ ואבן” (דברים כ״ח:15, 36).
6. מדוע היה קשה במיוחד לדניאל, חנניה, מישאל ועזריה לחיות בבבל?
6 ובדיוק במצב קשה זה עמדו היהודים כעת. יִקשה עליהם מאוד, במיוחד על דניאל, חנניה, מישאל ועזריה, להישאר נאמנים ליהוה. ארבעת הצעירים העברים נבחרו לקבל הכשרה כדי לשמש בתפקיד מדיני (דניאל א׳:3–5). זכוֹר כי ניתנו להם שמות בבליים — בלטשאצר, שדרך, מישך ועבד נגו — כנראה כדי לגרום להם להיטמע בסביבתם החדשה.b גברים אלה איישו עמדות בכירות ביותר, ולכן כל סירוב מצדם לעבוד את אלי הארץ היה בולט ואף מדיף ריח של בגידה.
צלם זהב מהווה סכנה
7. (א) תאר את הצלם שהקים נבוכדנאצר. (ב) לְמה נועד הצלם?
7 נבוכדנאצר הקים צלם זהב בבקעת דורא, אולי כדי ללכד את השורות באימפריה שלו. גובה הצלם היה שישים אמה (27 מטר) ורוחבו שש אמות (7.2 מטרים).c סבורים כי הצלם היה עמוד או אובֶּליסק. אפשר שהיה לו כַּן גבוה מאוד ועליו פסל אדיר בדמות אדם, סמל לנבוכדנאצר עצמו או לאל נבו. מכל מקום, צלם אדיר זה היה לסמל המעצמה הבבלית. וככזה, הוא נועד להיראות ולשמש לפולחן (דניאל ג׳:1).
8. (א) מי הוזמנו לחנוכת הצלם, ומה נדרש מכל הנוכחים? (ב) מה יהיה עונשם של המסרבים להשתחוות לצלם?
8 על כן ערך נבוכדנאצר טקס לחנוכת הצלם. הוא אסף את כל האֲחַשְדַּרְפְּנים, המושלים, הפַּחות, השופטים, הגזברים, חכמי המשפט, הדיינים ואת כל שלטונות המדינה, הלא הם מנהלי מחוזות השלטון. והכרוז קרא: ”זו המצווה הניתנת לכם, עמים, אומות, ולשונות. כאשר תשמעו את קול הקרן, האבוב, הקתרוס, הנבל, הפסנתרין, חמת־החלילים ושאר כלי הנגינה, תיפלו ארצה להשתחוות לצלם הזהב שהקים המלך נבוכדנצר. ומי שלא יפול אפיים ארצה ולא ישתחווה, יושלך מיד לתוך כבשן אש בוערת” (דניאל ג׳:2–6).
9. לְמה נועד כנראה טקס ההשתחוות לצלם שהקים נבוכדנאצר?
9 אומרים שנבוכדנאצר ארגן את הטקס בניסיון לאלץ את היהודים לכפור בדתם, להתכחש לעבודת יהוה. אך אין זו הנחה סבירה, שכן ידוע בעליל שרק פקידי הממשל הוזמנו לאירוע, ומשמע הדבר שלא נכחו במקום יהודים למעט מי ששימשו בתפקיד מדיני כלשהו. יוצא מכך אפוא שטקס ההשתחוות לצלם נועד כנראה לחזק את תחושת השיתוף ואחדות האינטרסים של מעמד השליטים. החוקר ג׳ון פ. וַולְבוֹרד מציין: ”תצוגה זו של אישי ציבור היתה גם ראיה מדשנת עונג לעוצמתה של אימפריית נבוכדנאצר, וגם הכרה באלילים שהבבלים זקפו לזכותם את ניצחונותיהם”.
משרתי יהוה ממאנים לכפור בדתם
10. מדוע לא היתה לנוכרים כל בעיה להישמע לצו שהוציא נבוכדנאצר?
10 לרוב הנאספים לפני צלם נבוכדנאצר לא היתה כל בעיה להשתחוות לו, אף על פי שהיו מסורים לאלים פטרונים שונים. ”הם היו רגילים לעבוד אלילים, ועבודת אל אחד לא מנעה מהם לסגוד לאל אחר”, הסביר אחד מחוקרי המקרא. ”הדבר עלה בקנה אחד עם אמונתם המקובלת של עובדי האלילים בדבר קיומם של אלים רבים... מבחינתם, לא היה כל פסול בסגידה לאל של עם כלשהו או של ארץ כלשהי”.
11. מדוע סירבו שדרך, מישך ועבד נגו להשתחוות לצלם?
11 אבל היהודים היו שונים. יהוה אלוהיהם ציווה עליהם: ”לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ. לא תשתחווה להם ולא תעבדם כי אנוכי יהוה אלוהיך אל קנא” (שמות כ׳:4, 5). לכן, כשכל הנאספים השתחוו לצלם בהישמע המוסיקה, שלושה עברים צעירים — שדרך, מישך ועבד נגו — לא זעו ממקומם (דניאל ג׳:7).
12. במה פשעו שלושת העברים לדברי כמה כשדים, ומדוע?
12 סירובם של שלושת פקידי הממשל העברים להשתחוות לצלם הביא עליהם את זעמם של כמה כשדים. הללו ניגשו מייד למלך ”והלשינו על היהודים”.d הם לא רצו לשמוע שום הסבר, הם רצו שהעברים ייענשו על אי־נאמנותם ועל הבגידה בארצם. לכן אמרו: ”ישנם אנשים יהודים אשר מיניתָ על פקודת מדינת בבל, הרי הם שדרך, מישך ועבד נגו, ואנשים אלה אינם שמים לב אליך, המלך. את אלוהיך לא יעבודו ולצלם הזהב שהקימות לא ישתחוו” (דניאל ג׳:8–12).
13, 14. כיצד הגיב נבוכדנאצר על התנהגות שדרך, מישך ועבד נגו?
13 נבוכדנאצר היה ודאי מתוסכל מאוד משלושת העברים שהִמרו את פיו. היה לו נהיר שלא הצליח להפוך את שדרך, מישך ועבד נגו לחסידיה הנאמנים של האימפריה הבבלית. האם לא לימד אותם את חוכמת הכשדים? הלוא אפילו את שמותיהם שינה! אך אם נבוכדנאצר סבר שמתוכנית ההשכלה המרשימה שלו ילמדו פולחן אחר או ששמותיהם החדשים יַקנו להם זהות חדשה, טעה טעות מרה. שדרך, מישך ועבד נגו היו ונשארו משרתי יהוה נאמנים.
14 המלך נבוכדנאצר רתח. מייד זימן אליו את שדרך, מישך ועבד נגו, ושאל אותם: ”האמת הדבר, שדרך, מישך ועבד נגו, כי את אלוהיי אינכם עובדים ולצלם הזהב שהקימותי אינכם משתחווים?” אין ספק שנבוכדנאצר אמר דברים אלה בתדהמה, כלא מאמין. הוא בוודאי חשב בלבו, ’איך ייתכן ששלושה גברים שפויים בדעתם יתעלמו מצו כה ברור, שלמפיריו צפוי עונש כה חמור?’ (דניאל ג׳:13, 14).
15, 16. איזו הזדמנות נתן נבוכדנאצר לשלושת העברים?
15 נבוכדנאצר היה מוכן לתת לשלושת העברים עוד הזדמנות. ”ועתה, אם נכונים אתם לנפול אפיים ארצה ולהשתחוות לצלם שעשיתי, כאשר תשמעו את קול הקרן, האבוב, הקתרוס, הנבל, הפסנתרין, חמת־החלילים ושאר כלי־הנגינה, מה טוב. ואם לא תשתחוו, תושלכו לתוך כבשן אש בוערת, ומי האל שיצילכם מידי?” (דניאל ג׳:15).
16 הלקח של חלום הצלם (המוזכר בדניאל ב׳) כנראה לא נחרת לא בזיכרונו ולא בלבו. אולי כבר שכח את אשר אמר לדניאל: ”אלוהיכם הוא אלוהי האלוהים ואדון המלכים” (דניאל ב׳:47). הרושם הוא שכעת קורא נבוכדנאצר תיגר על יהוה, באומרו שאפילו הוא לא יוכל להציל את העברים מן העונש הצפוי להם.
17. מה השיבו שדרך, מישך ועבד נגו על הצעת המלך?
17 שדרך, מישך ועבד נגו לא חככו בדעתם, אלא השיבו מייד: ”אל לנו להשיב לך דבר על כך, כי הרי אלוהינו, אשר אותו אנו עובדים, יכול להצילנו מכבשן האש הבוערת, ומידך הוא יציל אותנו, המלך. וגם אם לא יעשה זאת, דע־לך, המלך, כי את אלוהיך לא נעבוד ולצלם הזהב שהקימות לא נשתחווה” (דניאל ג׳:16–18).
אל כבשן האש!
18, 19. מה אירע כששלושת העברים הושלכו לכבשן האש?
18 נבוכדנאצר התמלא חימה וציווה על עבדיו להסיק את הכבשן שבעת מונים, ועל ”גברים גיבורי־חיל” ציווה לכפות את שדרך, מישך ועבד נגו ולהשליכם לתוך ”כבשן האש הבוערת”. הללו מילאו אחר פקודת המלך, והשליכו את שלושת העברים הכפותים לאש כשהם לבושים היטב, אולי כדי שהאש תכלה אותם מהר יותר. אבל דווקא עושי דברו של נבוכדנאצר הם שנשרפו חיים (דניאל ג׳:19–22).
19 קרה דבר מדהים. שדרך, מישך ועבד נגו אומנם היו בכבשן האש, אך לא עלו בלהבות. תאר לך את תדהמת נבוכדנאצר! הם הושלכו לאש עזה כפותים היטב, ובכל זאת לא מתו. הם אפילו התהלכו חופשים בתוך האש! נבוכדנאצר הבחין בעוד דבר. ”הלא שלושה אנשים השלכנו לתוך כבשן האש כשהם כפותים?” שאל את שריו. ”נכון הדבר, המלך”, ענו לו. ”והרי רואה אני ארבעה המהלכים חופשים בתוך האש ואין בהם כל חבלה, ומראה הרביעי כמראה בן־אלוהים”, קרא (דניאל ג׳:23–25).
20, 21. (א) במה הבחין נבוכדנאצר כשיצאו שדרך, מישך ועבד נגו מן הכבשן? (ב) במה נאלץ נבוכדנאצר להודות?
20 נבוכדנאצר ניגש אל פתח כבשן האש וקרא: ”שדרך, מישך ועבד נגו, עבדי האל העליון, צאו ובואו”! ושלושת העברים יצאו מתוך האש. אין ספק שכל עדי הראייה לנס הזה, וביניהם האֲחַשְדַּרְפְּנים, המושלים, הפחות ושרי המלך, היו המומים. שלושת הצעירים העברים נראו כאילו מעולם לא היו בכבשן! ריח האש לא דבק בהם ושום שערה משיער ראשם לא נחרכה (דניאל ג׳:26, 27).
21 עתה נאלץ המלך נבוכדנאצר להודות: יהוה הוא האל העליון. ”ברוך אלוהי שדרך, מישך ועבד נגו, ששלח את מלאכו והציל את עבדיו, אשר בטחו בו ועברו על פקודת המלך והקריבו את גופם, למען לא יעבדו ולא ישתחוו לכל אל אחר, אלא לאלוהיהם בלבד”. והמלך הוסיף אזהרה חמורה: ”וממני יצאה הפקודה, שבן כל עם, אומה ולשון שיאמר דבר נאצה על אלוהי שדרך, מישך ועבד נגו ייחתך לאיברים וביתו יושם לעיים, יען כי אין אל אחר היכול להציל כמוהו”. אז הושבו שלושת העברים למשרותיהם הנכבדות בחצר המלוכה ’וגדלו [הצליחו] במדינת בבל’ (דניאל ג׳:28–30).
אמונה והאש כיום
22. במה דומות נסיבות עובדי יהוה כיום לנסיבותיהם של שדרך, מישך ועבד נגו?
22 עובדי יהוה כיום נמצאים בנסיבות דומות לאלה של שדרך, מישך ועבד נגו. משרתי אלוהים כמובן אינם גולים פשוטו כמשמעו. אך ישוע אמר כי תלמידיו ”אינם חלק מן העולם” (יוחנן י״ז:14, ע״ח). הם ”זרים” לסובבים אותם בכך שאינם מאמצים את מנהגיהם, גישותיהם ומעשיהם הלא־מקראיים. לדברי השליח פאולוס, אל למשיחיים ’להידמות לעולם הזה’ (רומים י״ב:2).
23. כיצד עמדו שלושת העברים איתן, וכיצד יכולים המשיחיים כיום ללכת בעקבותיהם?
23 שלושת העברים סירבו להידמות לסדר הבבלי. שליטתם המוחלטת בחוכמת הכשדים גם היא לא שינתה את החלטתם. עמדתם בנושא עבודת אלוהים היתה חסרת פשרות, והם שמרו אמונים ליהוה, ולו לבדו. המשיחיים כיום צריכים לגלות נחישות דומה. אל להם להתבייש בכך שהם שונים מיתר אנשי העולם כי ”העולם עובר עם תאוותיו” (יוחנן א׳. ב׳:17). לכן יהא זה טיפשי ומיותר לשחות עם הזרם בַּסדר הגווע הזה.
24. במה דומה עמדת המשיחיים האמיתיים לעמדת שלושת העברים?
24 על המשיחיים לעמוד על המשמר מפני עבודת אלילים על כל צורותיה, גם הלא־גלויותe (יוחנן א׳. ה׳:21). שדרך, מישך ועבד נגו צייתו לצו המלך ועמדו לפני צלם הזהב תוך כבוד, אך הבינו שהשתחוות לצלם אינה רק מחוות כבוד אלא אקט של פולחן שיעורר את חמתו של יהוה (דברים ה׳:8–10). ג׳ון פ. וַולְבוֹרד כותב: ”זו היתה בעצם הצדעה לדגל, אף על פי שהיתה לה גם כנראה קונוטציה דתית עקב קשרי הגומלין בין המסירות לדת והמסירות ללאום”. כאז כן היום, המשיחיים האמיתיים נוקטים עמדה איתנה נגד עבודת אלילים.
25. איזה לקח למדת מקורות חייהם של שדרך, מישך ועבד נגו?
25 הכתוב במקרא על שדרך, מישך ועבד נגו מהווה שיעור מאלף לכל מי שגמרו אומר להיות מסורים אך ורק ליהוה. כנראה על אלה השלושה דיבר השליח פאולוס באומרו שרבים גילו אמונה, ובהם מי ש”כיבו גבורת האש” (עברים י״א:33, 34, דל׳). יהוה יגמול לכל המגלים אמונה כאמונתם. את שלושת העברים אומנם הציל יהוה מכבשן אש בוערת, אך ביטחוננו בו שכל חסידיו שמתו נאמנים יוקמו לתחייה ויבורכו בחיי נצח. בכל מקרה, יהוה ”שומר נפשות חסידיו; מיד רשעים יצילם” (תהלים צ״ז:10).
[הערות שוליים]
a יש סבורים שמרדוך, שנחשב למייסד המעצמה הבבלית, הוא סמל לנמרוד, שנַעֲרץ כאל. אלא שלא ניתן לומר זאת בוודאות.
b ”בלטשאצר” משמעו ”שמור את המלך”. פירושו האפשרי של ”שדרך” הוא ”מצוות אקו”, אל הירח השומרי. השם ”מישך” אולי התייחס לאל שומרי אחר, ואילו ”עבד נגו” משמעו ”עבד של נגו” או נבו.
c בשל ממדיו האדירים של הצלם גורסים חוקרי מקרא כי הוא היה עשוי עץ ומצופה זהב.
d הוראתו המילולית של הביטוי הארמי שתורגם ל”הלשינו” היא אכלו קורצה או ”אכלו נתחיו” של אחר, אכלו כביכול את בשרו, על־ידי הוצאת דיבה.
e כגון זללנות וחמדנות הנחשבות במקרא לעבודת אלילים (פיליפים ג׳:18, 19; קולוסים ג׳:5).
מה הבנת?
• מדוע סירבו שדרך, מישך ועבד נגו להשתחוות לצלם שהקים נבוכדנאצר?
• כיצד הגיב נבוכדנאצר על העמדה שנקטו שדרך, מישך ועבד נגו?
• כיצד גמל יהוה לשלושת העברים על אמונתם?
• מה למדת מבחינת קורות חייהם של שדרך, מישך ועבד נגו?
[תמונה על כל העמוד בעמוד 68]
[תמונות בעמוד 70]
1. מגדל במקדש בבלי (זִיקוּרת)
2. מקדש מרדוך
3. לוח ברונזה ועליו האלים מרדוך (משמאל) ונבו (מימין) עומדים על דרקונים
4. תבליט נבוכדנאצר, שנודע במפעלי הבנייה שלו
[תמונה על כל העמוד בעמוד 76]
[תמונה על כל העמוד בעמוד 78]