”לאלוהים צריך להישמע יותר מאשר לבני אדם”
’אלוהינו יכול להצילנו’
המאורע נועד להפעים לבבות ולעורר יראת כבוד. צלם עצום עשוי זהב הוקם בבקעת דורא, ככל הנראה בקרבת העיר בבל. לחנוכת הצלם נערך טקס מיוחד שאליו הוזמנו אישים רמי דרג אשר נדרשו להשתחוות לפניו בהישמע קולם של כלי נגינה שונים ומגוונים. נבוכדנאצר מלך בבל ציווה שכל מי שלא ישתחווה לצלם יושלך אל כבשן אש בוערת. מי יעז להמרות את פיו?
למרבה תדהמתם של הנוכחים, שלושה יראי יהוה — שדרך, מישך ועבד נגו — לא נפלו על פניהם להשתחוות. הם ידעו שאם ישתחוו יפרו את מסירותם הבלעדית ליהוה אלוהים (דברים ה׳:8–10). כשנדרשו להסביר את עמדתם הנחושה, השיבו לנבוכדנאצר ללא חת: ”כי הרי אלוהינו, אשר אותו אנו עובדים, יכול להצילנו מכבשן האש הבוערת, ומידך הוא יציל אותנו, המלך. וגם אם לא יעשה זאת, דע לך, המלך, כי את אלוהיך לא נעבוד ולצלם הזהב שהקימות לא נשתחווה” (דניאל ג׳:17, 18).
שלושת העברים הושלכו לכבשן הבוער ורק בנס יכלו להינצל. ואכן אלוהים שלח מלאך כדי להגן על משרתיו הנאמנים. אך עוד קודם לכן גמלה בלב השלושה ההחלטה לחרף את נפשם ובלבד שלא להפר את פי יהוה.a בעמדה זו נקטו גם שליחי ישוע אשר יותר משש מאות שנה לאחר מכן הצהירו בפני הסנהדרין: ”לאלוהים צריך להישמע יותר מאשר לבני אדם” (מעשי השליחים ה׳:29).
לקחים חיוניים עבורנו
שדרך, מישך, ועבד נגו הם מופת בגילוי אמונה, צייתנות ונאמנות. שלושת העברים הוכיחו אמונה ביהוה. מצפונם המודרך על־פי המקרא לא הרשה להם ליטול כל חלק בפולחן כזב או במעשה לאומני. משיחיים בני זמננו מחקים את דוגמתם ובוטחים ללא סייג באלוהי האמת. מצפונם מודרך על־פי המקרא, והם ממאנים להשתתף בפולחן כזב או בטקסים העומדים בניגוד לחוקי אלוהים ועקרונותיו.
שלושת העברים הנאמנים שמו מבטחם ביהוה וסירבו להפר את צייתנותם תמורת כל הכרה, מעמד או כבוד שהמעצמה הבבלית יכלה להעניק להם. צעירים אלה היו מוכנים לסבול ולמות מאשר להרוס את יחסיהם עם אלוהים. בדומה למשה שקדם להם, ’עמדו בעוז כרואים את מי שאיננו נראה’ (עברים י״א:27). גם אם יהוה לא היה מצילם ממוות, השלושה גמרו אומר לשמור לו אמונים במקום להתפשר ולהציל את צווארם. סביר להניח כי השליח פאולוס רמז על דוגמתם כאשר הזכיר נאמנים אשר ”כיבו להבות אש” (עברים י״א:34). משרתי יהוה מפגינים אמונה וצייתנות כאלו מול מבחני נאמנות בימינו.
דוגמתם של שדרך, מישך ועבד נגו גם מלמדת אותנו שיהוה גומל לנאמניו. מחבר התהלים שר: ”יהוה... לא יעזוב את חסידיו” (תהלים ל״ז:28). כיום אומנם לא נוכל לצפות שאלוהים יציל אותנו בדרך נס כמו את שלושת העברים, אך נוכל להיות סמוכים ובטוחים שבכל צרה שהיא אבינו שבשמיים יושיט לנו את העזרה הדרושה. אלוהים עשוי לפתור את הבעיה, או לנסוך בנו כוח להחזיק מעמד, או אף להקים אותנו לתחייה אם נצטרך לשמור על תומתנו עד מוות (תהלים ל״ז:10, 11, 29; יוחנן ה׳:28, 29). בכל פעם שנאמנותנו עומדת למבחן ואנו בוחרים לציית לאלוהים יותר מאשר לבני אדם, זהו ניצחון לאמונה, לצייתנות ולנאמנות.
[הערת שוליים]
a ראה לוח השנה של עדי־יהוה לשנת 2006, יולי/אוגוסט.
[תיבה/תמונה בעמוד 9]
הידעת?
• שלושת העברים היו בשנות ה־20 המאוחרות לחייהם כשעמדו בפני מבחן נאמנות זה.
• הכבשן הוסק כנראה במלוא עוצמתו (דניאל ג׳:19).