תרמיות במדע — מדוע הן הולכות ומתרבות
”התחרות היא פראית. המנצחים קוצרים הצלחה אדירה; המפסידים נידונים לשיכחה. באווירה זו, קשה לעתים שלא להתפתות ל’קיצורי־דרך’ לא־חוקיים — במיוחד לאור העובדה שהמימסד המדעי מהסס לחשוף תרמיות.” במלים אלה פותח המאמר ”פרסם או הישכח — או זייף אותו”, בשבועון U.S.News & World Report (חדשות ארה״ב והעולם). כדי להימנע מלשקוע בתהום־השיכחה, חוקרי מדע רבים מזייפים.
הלחצים המופעלים על מדענים לפרסם מאמרים בכתבי־עת מדעיים, הם כבירים. ככל שגדֵלה רשימת המאמרים שנתפרסמו בשמו של החוקר, כן טובים יותר סיכוייו לקבלת עבודה, להעלאה בדרגה, למישרה באוניברסיטה ולמילגות ממשלתיות למימון מחקרו. בארה״ב, הממשלה הפדראלית ”מחזיקה בידיה את המקור הגדול ביותר למימון מילגות מחקר — סך של 6.5 מיליארד דולר לשנה מתקציב מוסדות הבריאות הלאומיים.”
מאחר ש”הקהיליה המדעית מגלה אך מעט רצון להתמודד עם הדילמה המוסרית”, ”מסתייגת בצורה מוזרה מחקירה לעומק לשם איסוף ראיות על התנהגותה המוסרית”, ו”אינה להוטה לטהר את ביתה, או אפילו לחפש מקרוב עבירות”, קיימו ועדות של הקונגרס ישיבות ושקלו את הצורך בתחיקה שתסמיך אחרים לבצע את מלאכת השיטוּר עבורה. (New Scientist [המדען החדש] וחדשות ארה״ב והעולם) יוזמה זו סוחטת אנחות וחריקות־שיניים מצד מדענים. אך, כתב־עת מדעי אחד שואל, ומשיב: ”האם ה’בית’ המדעי נקי ומסודר? הראיות המעטות המגיעות אל הציבור, מעלות ספיקות רציניים בכך.”
יש חוקרים המעלימים נתונים שאינם תומכים במה שהם מעוניינים להוכיח (מה שנקרא ”בישול”); יש המדווחים על יותר ניסויים ממה שביצעו (מה שנקרא ”קישוט”); יש הנוטלים לעצמם נתונים או רעיונות של חוקרים אחרים (מה שנקרא ”העתקת נתונים”); ויש ה”מפברקים” ניסויים או נתונים שמעולם לא ביצעו או הפיקו (מה שנקרא ”זיוף”). בקריקטורה בכתב־עת מדעי, ששמה ללעג טכסיס אחרון זה, מדען אחד מדבר אל עמיתו ואומר על מדען שלישי: ’מספר המאמרים שפירסם גדל בהרבה, מאז הצטרף לקורס הזה לכתיבה יוצרת.’
”מהו המוצר העיקרי של המחקר המדעי בימים אלה? התשובה: ניירת,” מציין העיתון חדשות ארה״ב והעולם. ”מדי שנה בשנה נוסדים מאות כתבי־עת חדשים, כדי לטפל במבול הפרסומים המדעיים שאותם מגישים מדענים, היודעים שהדרך להצלחה אקדמית היא רשימה ארוכה של מאמרים המתפרסמים בשמם.” העיקר הוא הכמות, לא האיכות. ארבעים אלף כתבי־עת המתפרסמים מדי שנה, מגישים מיליון מאמרים, וחלק מ’המבול’ הזה ”משקף את המחלות היסודיות, שביניהן המדיניות של ’פרסם או הישכח’, דחף שהוא עז עתה יותר מאי־פעם, ומעודד עבודה בעלת איכות ירודה, ניסויים חסרי־תועלת ואפילו מזויפים, החוזרים על עצמם.”
ד״ר דראמונד רֶני, עורך בכיר של The Journal of the American Medical Association (כתב־העת של אגודת הבריאות האמריקנית), העיר לגבי האיכות הירודה: ”נראה שאין מחקר שהוא מקוטע מדי, אין השערה שהיא קלת־ערך מדי, אין ציטוט שהוא חד־צדדי או אנוכיי מדי, אין מידגם שהוא מסולף מדי, אין שיטה מדעית שהיא משובשת מדי, אין הצגת תוצאות שהיא לא־מדויקת, מעורפלת ורבת־סתירות מדי, אין ניתוח־נתונים בעל תועלת־עצמי רבה מדי, אין טיעון הסובב סחור־סחור מדי, אין מסקנות שהן חסרות־טעם או לא־מוצדקות מדי, ואין ניסוח דוחה מבחינה דקדוקית ותחבירית, מכדי שמאמר יגיע לדפוס ויראה אור.”
הפיכת ה”זבוב” ל”פיל”
התיסמונת של פרסם־או־הישכח, גרמה לחוקרים רבים לגלות תושיה רבה בהפיכת מאמרים מעטים שהצליחו לפרסם, למספר אדיר. הם כותבים מאמר אחד, ואז פורסים אותו לארבעה מאמרים קטנים יותר — מה שנקרא בעגה המקצועית ”פריסת סאלאמי”. וכך, במקום שייחסו להם מאמר אחד, נוספים לרשימת הפירסומים שלהם ארבעה מאמרים. אזי הם שולחים אותו מאמר לכתבי־עת שונים, ובכל פעם שהוא מופיע, הם מונים אותו שוב לזכותם. לעתים קרובות, שמותיהם של מספר מדענים מופיעים בתור סגל הכותבים, וכל מחבר מוסיף את המאמר לרשימת המאמרים שפורסמו בשמו. במאמר קצר, בעל שניים או שלושה עמודים, עלולים להופיע שמותיהם של 6, 8, 10, 12 או יותר מחברים.
בתכנית הטלוויזיה NOVA, על הנושא ”האם מדענים מרמים?”, ששוּדרה ב־25 באוקטובר 1988, העיר מדען אחד לגבי נוהג זה: ”אנשים מנסים לספח את שמותיהם למאמרים ולפירסומים רבים ככל האפשר, עד־כדי־כך שרגיל למצוא צוותים ענקיים של ששה־עשר איש חותמים את שמותיהם על אותו מאמר או פירסום, שייתכן שלא היה טעם לפרסמו מלכתחילה. אך, זהו חלק של מאבק מטורף, מירוץ תחרותי, קו־מחשבה גס שבו ספירת כמויות היא הגורם החשוב, דבר הזוכה לעידוד מצד המערכת המדעית בארצות־הברית כיום.” יש ששמותיהם מופיעים כשותפים לכתיבה, אפילו אם היה להם אך מעט קשר למאמר, ואפילו אם לא קראו אותו כלל. אך, הם בכל זאת מוסיפים אותו לרשימת פרסומיהם. רשימות ”מנופחות” כאלה משפיעות על הענקת מילגות מחקר, המסתכמות במאות אלפי דולרים מכספי הציבור.
סקירת מאמרים מצד עמיתים למקצוע — מונעת תרמיות?
תדירוֹת — אך לא תמיד — מוסרים עורכי כתבי־עת מדעיים את המאמרים המוגשים להם למדענים אחרים, כדי שיסקרו אותם בטרם ייצאו־לאור. מטרת הדבר היא, לשרש מאמרים שגוּיים ומזויפים. ”המדע מתקן עצמו בדרך שלא תישְווה לאף שטח של מחקר אינטלקטואלי,” אמר אייזק אסימוב. ”למדע שיטוּר עצמי שאין באף שטח אחר.” הוא התפלא על כך ש”השערוריות כה נדירות.”
אך, רבים אחרים אינם שותפים לדעה זו. סקירת מאמרים מצד עמיתים למקצוע, היא ”דרך לא־מוצלחת לגילוי תרמיות,” מציין ד״ר דראמונד רֶני, שהוזכר לעיל. כתב־העת American Medical News (חדשות הרפואה האמריקנית) ציין: ”כתבי־עת הזוכים לסקירה מצד עמיתים למקצוע, שפעם נחשבו לכמעט נטולי טעויות, חייבים עתה להודות שאין בידם לעקור את כל התרמיות.” ”הטענות בדבר יעילותה של סקירת מאמרים מצד עמיתים למקצוע, הן מופרזות,” אמר כַּתב ובעל־טור לענייני מדע בעיתון ניו־יורק טיימס.
כתב־העת מדע מסר, שחוקר שנתמנה לסקור מאמר של חוקר אחר, נאשם בגניבת נתונים. הוא ”נטל נתונים מן המאמר שנמסר לו לעיון, והשתמש בהם למאמר שלו עצמו,” כך ציינה אגודת מוסדות הבריאות הלאומיים. התנהגות כזו מהווה ”הפרת האימון המונח ביסודה של השיטה לסקירת מאמרים מצד עמיתים למקצוע,” ובמקרה הנדון, הוכרז על הסוקר שהוא ”אינו ראוי לקבלת כל מענק מקרנות פדראליים בעתיד.”
”כשהיא מגלה חוצפה ממדרגה ראשונה בהכריזה על טהרתה המוסרית, משיגה הקהיליה המדעית מזה זמן רב ניצחון קל,” ציין כתב־העת המדען החדש. רבים חשים שהשיטה הרברבנית של סקירת מאמרים מצד עמיתים למקצוע, שבאופן תיאורֶטי מסננת החוצה את כל ההונאות, איננה אלא בדיחה. ”המציאות היא,” מצהיר המדען החדש, ”שרק מעט נוכלים מדעיים נתפשים, וכשזה קורה, מתברר תדירות שהם משתוללים מזה שנים, וכי פירסמו נתונים מזויפים בכתבי־עת מכובדים, כשאיש איננו שואל שאלות.”
לפני־כן, מוסר הניו־יורק טיימס, אמרה דוברת מטעם אגודת מוסדות הבריאות הלאומיים: ”סבורני שעידן של תמימות הגיע לקיצו. פעם אנשים הניחו, שמדענים אינם עוסקים במעשי מירמה. אך, אנשים מתחילים להבין שאין המדענים מתעלים מבחינה מוסרית על אף אחד אחר.” הכתבה בטיימס הוסיפה: ”בעוד שלפני שנים מעטות בלבד, היה זה דבר נדיר שלמוסדות הבריאות הלאומיים תוגש תלונה אחת על תרמית מדי שנה, הדוברת מסרה שעתה יש לפחות שתי האשמות חמורות מדי חודש.” כתב־העת מדע ציין: ”מדענים הבטיחו שוב ושוב לציבור, שתרמיות והתנהגות פסולה במחקר הם דבר נדיר... ובכל זאת, ממשיכים לצוץ ולעלות מקרים רבי־משמעות.”
ג׳והן דינגל, היושב־ראש של אחת מוועדות־החקירה של הקונגרס, אמר פעם למדענים: ”עלי לומר לכם, שנוכחתי לדעת שמנגנוני־המֶנע שלכם אינם משיגים את מטרתם כלל, ושנראה לי שהשיפלות גוברת על הערכים במקרים רבים, בצורה שלדעתי היא בלתי מקובלת לחלוטין. אני מקווה שזו גם דעתכם.”
תכנית הטלוויזיה NOVA, בנושא ”האם מדענים מרמים?”, הסתיימה בהודאה זו מפי אחד המדענים הנוכחים: ”עלינו להוציא לאור את הסודות המחפירים, ואם הדבר יידרש, ולא תהיה ברירה, צריך לפגוע בקריירות של ביורוקרטים. הדבר נחוץ מבחינה חוקית, ובוודאי שמבחינה מוסרית.”
[קטע מוגדל בעמוד 6]
”ששה־עשר איש חותמים את שמותיהם על אותו מאמר או פירסום”
[קטע מוגדל בעמוד 7]
”הדבר נחוץ מבחינה חוקית, ובוודאי שמבחינה מוסרית”