צעירים שואלים...
מדוע מנסים הורי להשתלט על חיי?
”אני מחפש הזדמנות לפעול, למתוח את שרירַי, לחוש את כוחי. ... אני רוצה לחווֹת את ההבדל בין טוב לרע, לא באמצעות מלים. אני צמא לניסיון; אבל הם [הורי] מאכילים אותי הסברים.” — נער בן־16.
”אמי ואני נמצאות בעימות תמידי. ... היא מתייחסת אלי כאל תינוקת. ... אני רוצה להשתחרר; אינני מסוגלת להיות כלואה. ... אני מנסה להתבגר והיא אינה מאפשרת לי זאת.” — נערה בת־17.
תלונה נפוצה בקרב בני־הנוער היא, שהוריהם מנסים להשתלט על חייהם. אפשר שגם אתה חש תרעומת כזו: אתה אומר שברצונך לבלות עד מאוחר; הם אומרים שעליך לחזור הביתה מוקדם. אתה אומר שהנך כבר מוכן לצאת עם בת (או בן) זוג; ואילו הם אומרים שאתה צעיר מדי. נראה שכל בקשה זוכה לתגובה שלילית מצידם.
אך, אם נהיה הוגנים כלפי ההורים, ניווכח שרובם מאפשרים לצעירים לנהוג כרצונם לפחות בחלק מן המקרים. וסביר להניח שאינך יוצא־דופן. כמו־כן, קרוב לוודאי שהוריך מודעים לכך שכבר אינך ילד; במוקדם או במאוחר יהיה עליהם להרפות מן השליטה שהיתה להם עליך מאז שנולדת. וכמרבית ההורים, סביר שהם רוצים שתהיה מאוזן ועצמאי כבוגר.
לכן, אתה עשוי לתהות: ’אם הורי חשים כך, מדוע אין הם מביאים זאת לידי ביטוי?’ נראה לך שאין הם חושבים להרפות מ”לפיתת־החנק” שיש להם על חייך. אך, אל חשש! יום אחד תהיה לך שליטה על חייך. השאלה היא רק מתי. אתה רוצה בה עכשיו. אך, יתכן שהוריך מעוניינים שתזכה בשליטה זו בהדרגה.
נערה אחת תיארה זאת כ”אות לחוסר אמון” מצד הוריה, כרמז מעליב לכך שיש לה ”נטייה להרס־עצמי שיש לבלום אותה”. אך, שמא יתכן שלהוריך יש סיבה טובה לפעול כך? בכל מקרה, הבנתך את השקפתם תעזור לך לדכא כל תחושת תרעומת לגבי אופן התייחסותם אליך. זאת, ככתוב במשלי י״ט:11: ”שֵכֶל אדם האריך אפו,” כלומר, תבונתו של אדם מביאה לאורך־אפיים.
מדוע הם שומרים את צעדיך
ראשית, עליך להכיר בעובדה שהעולם נעשה יותר מסוכן ומושחת מאז שהוריך פילסו את דרכם בחיים. הורה אחד התוודה: ’העולם שבננו או בתנו חוֹוים אותו בגיל 14, 15 או 16, מסוכן יותר מכפי שהיה כשהיינו אנו בני־גילם. פחות בטוח לצאת לבד. נערות רבות יותר נכנסות להריון מאשר כשהיינו אנו צעירים.’ אין פלא שהוריך משתוקקים להגן עליך!
אם הוריך יראי־אלהים, ברור שגם טובתך הרוחנית עומדת לנגד עיניהם. כתבי־הקודש מורים להם לגדל אותך ב”מוסר יהוה” ו”בתוכחתו”. (משלי ג׳:11, 12) כן ידוע להם, שלא תאמץ לעצמך ערכים מקראיים רק מפני שהם דוגלים בהם. הם גם מודעים לכך ש”נער [או נערה] משוּלח מֵביש אמו.” (משלי כ״ט:15) אף שכבר אינך ילד בעיניהם, אפשר שעדיין ירגישו חובה לקבוע לך שעות ולהטיל עליך הגבלות שונות.
אפשר שהנך סבור שהגבלות אלה פוגעות בכבודך־העצמי, שהן ילדותיות. אך, זכור כי לא מכבר אכן היית תינוק חסר־אונים בזרועות הוריך. וכעת הם מעוניינים למנוע ממך סכנות לא־מוסריות, כשם שפעם הגנו עליך מפני סכנות גופניות. כמו־כן, זכור שהוריך היו פעם גם הם בגיל־העשרֵה, והם מודעים היטב לבעיות שצעירים עשויים להיקלע אליהן. אפילו איוב ירא־האלהים התוודה על ’עוונות נעוריו’. (איוב י״ג:26) ויש הורים שעשו בנעוריהם מישגים רציניים, אשר סיבכו לא מעט את חייהם.
אֵם אחת התוודתה: ”הייתי צריכה להתחתן. עשיתי זאת מפני שהיה לי חבר קבוע בגיל צעיר מאוד. בגיל שש־עשרה הריתי. כעת יש לי שלושה ילדים, ושניים מהם בגיל־העשרֵה. אני חשה כאילו אני בת־חמישים ולא בת שלושים־ושבע. איבדתי את נעורי.”
יתכן שהוריך לא התנסו בחוויה מרה מעין זו. אך, קרוב לוודאי שהם מודאגים מפני הסכנות שבפגישות עם בני המין השני בגיל צעיר מדי, ואוסרים עליך זאת. האם הנך ממורמר על כך? אם כן, חשוב על הכתוב במשלי כ״ז:12: ”עָרום ראה רעה, נסתר, פתאים עברו, נענשו.” אם תישמע לעצת הוריך, אתה עשוי לחסוך מעצמך אסון.
תהליך של שינוי באישיות
בכל זאת, אפשר שתזדהה עם הצעיר שאמר: ”אני יודע מה שאני עושה. אינני עומד להרוס את חיי. מדוע שלא יניחו לי לחיות אותם כרצוני?” אך, אפשר שהבעיה היא שהנך מעביר להוריך מסרים סותרים. לעתים אתה מתנהג כבוגר לכל דבר; אך לעתים אתה מגלה תלות ילדותית בהוריך.
בספר How to Single Parent (כיצד לתפקד כהורה יחיד), מספר ד״ר פיצהְיוּ דודסון על שאירע לאם שיצאה לקניות עם בתה בת ה־15. לאחר שהשמלות־לבחירה הצטמצמו לשלוש, שאלה הבת איזו מהן מתאימה לה ביותר. האֵם הירהרה בכך רגע קט, והשיבה: ”לדעתי, הכחולה מתאימה לך יותר מכולן.” כיצד הגיבה הבת על העצה שביקשה? ”הו, אמא, את תמיד מנסה להשתלט על חיי ולומר לי מה לעשות!”
כעבור מספר חודשים, יצאו הן שוב לקניות. הבת בחרה כמה פריטי־לבוש ושאלה: ”איזו חליפה מתאימה לי ביותר?” בזכרה את המקרה הקודם, החליטה האם שלא להסתכן, ולכן ענתה: ”אני בטוחה שאת מסוגלת להחליט לבד.” הפעם קראה הבת: ”הו, אמא, אף־פעם אינך עוזרת לי כשאני זקוקה לך!”
מצבי־רוח הנעים מביטחון־עצמי נועז לחוסר־אונים ילדותי, מבלבלים את ההורים. התנהגות הפכפכה זו מאפיינת במידה מסוימת את כל בני־הנוער; זהו חלק טבעי מתהליך ההתבגרות. עם זאת, הוא מאותת להוריך שעדיין יש לך ”תכונות של ילד” שעליך להתגבר עליהן, ושעדיין אינך מוכן להסרת כל ההגבלות ממך. — קורינתיים א׳. י״ג:11, ע״ח.
השגת שליטה גדולה יותר
בכל זאת, אפשר שהיית מעדיף פחות תמיכה ותשומת־לב מצד הוריך. ובמאמץ לזכות בחירות שאתה משתוקק אליה, אפשר שתחשוב לעתים אפילו על דרכים לא־כשרות. ”אני יודעת שאסור לי לשקר,” כתבה נערה בגיל־העשרֵה, ”אבל עשיתי זאת רק כדי שלא לסבך את העניינים. [אמא] קפדנית מדי ולא היתה מרשה לי לצאת אילו סיפרתי לה את האמת.” אך, הולָכת ההורים שוֹלל, אינה גורמת למצב להיות פשוט יותר. אם השקר מתגלה (כפי שצפוי שיקרה), עשוי הדבר לסבך את העניינים לאין ערוך.
מחברי הספר Options (אופציות) מעירים בתבונה: ”כשאתה משקר להוריך בשעה שאתה מעוניין לרכוש את אמונם, הרי זה כאילו גנבת כדי להוכיח עד כמה הנך הגון. כשיתפשו אותך, קרוב לוודאי שיחמירו אתך עוד יותר, רק משום שנהגת במירמה.” וחשוב מזה: השקר מעורר את מורת־רוחו של אלהים. במשלי ג׳:32 נאמר: ”כי תועבת יהוה נָלוז [כלומר, עקלקל, ערמומי].”
לפיכך, התנהג עם הוריך ביושר. ספק להם פרטים מלאים ומדויקים לאן אתה רוצה ללכת ועם מי. כשיטילו הגבלות, כבד אותן. הדבר ישכנע אותם שהנך אחראי. סביר שעקב כך ידאגו פחות בהעדרך מהבית. ועם הזמן יעניקו לך בביטחון חירות מלאה יותר. זאת, ככתוב: ”כל מי שניתן לו הרבה, יידרש ממנו הרבה; ומי שהופקד בידו הרבה, ידרשו ממנו עוד יותר.” — לוקס י״ב:48.
לא רחוקה העת בה תהיה אתה אחראי על חייך. בינתיים, התאזר בסבלנות. הפק הנאה מנעוריך. (קהלת י״א:9) שתף פעולה עם העמדה שנוקטים הוריך ביחס ל”פגישות”, לכללים, להגבלות וכדומה. אם תעשה כן עתה, יחסוך ממך הדבר דאבון־לב וצער בעתיד. אם הנך סבור שהגבלות מסוימות מוגזמות לגילך, או שאינן הגיוניות, אל תתמרד. שוחח על כך במתינות עם הוריך. אפשר שפשוט לא שמו לב עד כמה גדלת. אתה עשוי להיווכח שבעצם אין הם מעוניינים להשתלט על חייך. כל רצונם הוא להבטיח את אושרך לעתיד.
[תמונה בעמוד 16]
כיצד מתייחס אתה לשעות שקובעים לך הוריך ולמגבלות אחרות שהם מטילים?