האם הקרע ניתן לאיחוי?‏

הקרע שבין היהודים לנוצרים קדם בהרבה לשואה.‏ למן ההתחלה,‏ חלוּקות שתי דתות אלה בנוגע לשאלה מרכזית אחת:‏ האם ישוע מנצרת היה המשיח המובטח.‏

במאה הראשונה לספירה,‏ עוררה הסוגייה המשיחית רדיפות אלימות נגד המשיחיים.‏ (‏מעשי־השליחים ח׳:‏1‏)‏ אך,‏ מאוחר יותר התהפך הגלגל.‏ עם הזמן,‏ אנשים שהתיימרו להיות תלמידי ישוע החלו לרדוף יהודים.‏ אולם,‏ על אף מאמציה הבלתי־נלאים של הנצרות להמיר דתם של יהודים במשך מאות שנים,‏ העם היהודי ככלל לא זז מעמדתו המקורית.‏

סופר יהודי ציין,‏ שבעוד שליהודים אין דבר נגד ישוע כאדם,‏ הרי ש”‏וודאי שאין הוא המשיח הפוליטי אשר לו ייחלנו אנו ואבות־אבותינו.‏”‏ הרב שמואל סנדמל ניסח זאת באורח חד וחלק:‏ ”‏אין אנו היהודים מאמינים כפי שאתם [‏הנוצרים]‏ מאמינים;‏ פשוטו כמשמעו.‏”‏ (‏We Jews and You Christians [‏אנו היהודים ואתם הנוצרים]‏)‏ כתוצאה מחילוקי־דעות אלה,‏ הפער הדתי הקיים בין היהודים לנוצרים עמוק יותר מכפי שרבים סבורים.‏

המחסומים בדרך להסכמה

מחד גיסא,‏ האמונה המשיחית אינה מותירה כלל מקום להיוושע בלעדי ישוע.‏ ישוע עצמו אמר:‏ ”‏אני הדרך והאמת והחיים.‏ אין איש בא אל האב אלא דרכי.‏”‏ — יוחנן י״ד:‏6‏;‏ השווה מעשי־השליחים ד׳:‏12;‏ טימותיוס א׳.‏ ב׳:‏3–6‏.‏

מאידך גיסא,‏ היהדות סולדת מעבודת־האלילים הנפוצה בנצרות.‏ כן מתייחסים היהודים בבוז לאמונה בשילוש כסתירה ברורה ל”‏עצם מהותה של היהדות”‏ — האמונה באל אחד,‏ הגלומה במלים ‏”‏שמע ישראל:‏ יהוה אלהינו יהוה אחד”‏.‏ (‏דברים ו׳:‏6‏)‏ הלמדן יעקב ג׳וש מציין:‏ ”‏בנקודה זו נפער לנגד עינינו הפער בין הכנסייה לבין בית־הכנסת בכל עומקו ומשמעותו.‏ .‏.‏.‏ האמונה באלוהותו של ישוע הינה פשע בל־יסולח בעיני היהדות.‏”‏ — The Jewish People and Jesus Christ (‏העם היהודי וישוע)‏.‏

תורת משה והמסורות הקשורות בה מהוות גם הן נושא שנוי במחלוקת בין היהדות למשיחיות.‏ הרב ס.‏ א.‏ רוזנברג ציין:‏ ”‏בלא בריתו של אלהים,‏ אין לעם היהודי קיום:‏ היא עיצבה את ראשיתו,‏ והוא מעולם לא נטש אותה.‏ .‏.‏ אך,‏ למן ההתחלה,‏ למשיחיים היתה בעיה עם הברית עם ישראל.‏”‏ אמת,‏ השליח פאולוס אמר ביחס לתורת משה:‏ ’‏אלהים מחק את שטר החוב אשר היה נגדנו על־פי החוקות והסירו,‏ בתקעו אותו בעמוד־ההוקעה.‏’‏ — קולוסים ב׳:‏14‏.‏

תיאולוגים נוצרים המנסים להמעיט בחשיבות התפיסה המשיחית בטענה שברית משה עדיין תקפה,‏ או ש’‏ישנן דרכים שונות לאלהים’‏,‏ נקלעים למצב מביך.‏ כדי לתאם את השקפתם עם ”‏הברית החדשה”‏,‏ נאלצים התיאולוגים הנוצרים לעסוק במעין ’‏אקרובטיקה’‏ תיאולוגית:‏ לזייף,‏ לסלף ואף להתעלם מפסוקים מקראיים הסותרים את השקפתם.‏ או שהם נאלצים לטעון,‏ כשם שעושים אחדים,‏ שהפסוקים הבעייתיים לא הופיעו במקור,‏ שישוע מעולם לא טען שהוא הינו ”‏הדרך,‏ האמת והחיים”‏,‏ שדבריו של פטרוס במעשי־השליחים ד׳:‏12‏,‏ האומרים כי ”‏אין שם אחר”‏ מלבד ישוע אשר ”‏בו עלינו להיוושע”‏,‏ הומצאו מאוחר יותר בהשפעת התיאולוגיה של פאולוס,‏ וכן הלאה.‏ אך,‏ בעשותם כן,‏ הם מערערים את אמונת צאן־מרעיתם הם.‏

יעקב ג׳וש מסכם,‏ איפוא,‏ היטב את הדברים באמרו,‏ כי לשתי הדתות ”‏אין כל מכנה משותף היכול לשמש בסיס ל’‏תיאולוגיה המגשרת’‏.‏ אין הן יכולות אלא להתפשר על־ידי כניעה:‏ או שהכנסיה תהפוך לבית־כנסת,‏ או שבית־הכנסת יהפוך לכנסיה.‏”‏

מדוע נדונה ההסכמה לכישלון

אך,‏ יש מכשולים רציניים להשגת פשרה מעין זו.‏ לגבי היהודים,‏ הרמז הקל שבקלים להמיר את דתם איננו אלא נתעב.‏ ככלות הכל,‏ מה עשו דתות הנצרות כדי להתחבב על היהודים?‏ הרב שמואל סנדמל מונה כמה מן הנוראות ”‏שעשו נוצרים נגד נוצרים בשם הנצרות”‏,‏ ושואל:‏ ”‏לאור זה,‏ האם סביר שתצפו מאיתנו לקבל את טענתכם שדתכם נעלה על שלנו?‏ האם יצרה היא אנשים טובים יותר?‏ האם פתרה היא בעיות כגון מלחמה ושלום,‏ והשיגה שלווה ושיגשוג בקרב עמים נוצרים?‏”‏

השואה גם העלתה אל הכותרות את נושא ההישרדות היהודית — כעם,‏ כדת וכתרבות.‏ מכאן שהיהודים נוטים לראות בהמרת־דת לא רק עניין של אימוץ תורה אפיקורסית,‏ אלא בגידה.‏ כתב־העת Journal of Jewish Communal Service (‏העיתון לשירות הציבור היהודי)‏ קונן:‏ ”‏אין אנו יכולים להרשות לעצמנו לאבד את הדור היהודי הבוגר החדש.‏ .‏.‏.‏ מה שלא עשו הנאצים בשואה,‏ עדיין עלול לקרות על־ידי [‏עשיית נפשות לנצרות]‏.‏”‏

הרב הנרי סיגמן מסכם:‏ ”‏זכר המרת־דתם של יהודים בכוח חקוק עמוק בתודעתו של העם היהודי והיווה את המיכשול הרציני ביותר להתפתחות היחסים שבין יהודים לנוצרים.‏”‏

התמודדות עם הבעיה היסודית

אם כן,‏ שום הסכמה אמיתית בין הנצרות ליהדות אינה נראית באופק.‏ תיאולוגים אשר קשה לרַצותם,‏ אינטרסים פוליטיים סותרים וחוסר־אמון הדדי,‏ ממשיכים לחתור מתחת למאמצים להשגת אחדות.‏ שיחות בין הדתות הללו נוטות להתחמק מן הבעיה שיצרה את הקרע מלכתחילה — טענתו של ישוע למשיחיות.‏ רק כאשר יידון עניין זה בכנות,‏ יוכלו כמה ממחסומי הפחד ואי־האמון עתיקי־היומין להתחיל להימוג.‏

אמת,‏ רוב היהודים אינם מעוניינים לשוחח על ישוע.‏ אי־רצונם הוא תוצאה בלתי־נמנעת של מאות שנות גילויי אנטישמיות בשמו של ישוע.‏ אולם,‏ לא היה זה ישוע שפתח במסעי־הצלב,‏ שגרם את האינקוויזיציה או שליבה את השואה.‏ מעשים נפשעים אלה בוצעו בידי אנשים שטענו באופן כוזב שהם נציגי המשיח!‏ הדבר ברור מדברי ישוע עצמו,‏ אשר בצטטו מתורת משה,‏ היתווה את אחד מעקרונות־היסוד של המשיחיות האמיתית:‏ ”‏ואהבת לרעך כמוך.‏”‏ (‏מתי כ״ב:‏39;‏ ויקרא י״ט:‏18‏)‏ מלים אלה מהוות כתב־אישום נגד הנצרות.‏ ללא ספק,‏ דת מן הסוג הזה מהווה עיוות גס של מה שהורה ישוע באמת.‏

העמדת הדברים על דיוקם

עדי־יהוה מעוניינים שהיהודים יבינו שכנסיות הנצרות — ולא המשיחיות — הן שגרמו סבל כה רב ליהודים.‏ הם רוצים שתהיה להם השקפה הוגנת ולא־מסולפת על ישוע,‏ שהחלטתם לגביו תהיה מתוך ידיעה.‏ יתר על כן:‏ הם רוצים לחלוק עם היהודים את האמונה שהעידן המשיחי,‏ שהנביאים ניבאו עליו משכבר הימים,‏ ממשמש ובא!‏ אך,‏ מדוע שיהודי ירצה להטות אוזן לעדי־יהוה?‏

ראשית,‏ אין הם פוגעים ברגשות היהודים על־ידי שימוש בפסלים כאמצעי־פולחן,‏ וכן אין הם מאמינים בשילוש — אמונה אחרת המעוררת שאט־נפש ביהדות.‏ הם דוחים אמונה זו כאלילית ולא־מקראית.‏a למען האמת,‏ עדי־יהוה אינם מהווים כלל חלק מן הנצרות!‏ כיון שכך,‏ אין הם נושאים באשמה לשואה,‏ ועוד פחות מכך להיסטוריה העקובה־מדם של האנטישמיות.‏

מבין כל הדתות המתיימרות לייצג את ישוע,‏ הם בלבד עשו כמצוותו ’‏שלא להיות חלק מהעולם’‏,‏ המופיעה ביוחנן י״ז:‏16‏.‏ משמע הדבר,‏ שהם שמרו על נייטרליות פוליטית מוחלטת.‏ יהודים יודעי־דבר מודעים לעובדה,‏ שבמהלך מלחמת־העולם השנייה,‏ למעלה מאלף עדי־יהוה גרמנים מצאו את מותם במחנות־הריכוז של היטלר,‏ בהעדיפם להיות קרבנות השואה,‏ ולא שותפים אילמים לפשע נורא זה.‏b דבקותם הנועזת בנייטרליות,‏ על אף הנאציזם,‏ מהווה עדות מופלאה לכוחה של המשיחיות האמיתית.‏ אילו נהגה הנצרות כך,‏ מעולם לא היתה השואה מתחוללת.‏

כיון שכך,‏ יהודים רבים מקבלים את עדי־יהוה במאור־פנים.‏ כמובן,‏ לא הכל מעריכים את ביקוריהם.‏ ברם,‏ הרב שמואל סנדמל מכיר בכך שמשיחיים חשים חובה לשוחח עם אחרים על אמונתם.‏ (‏רומיים י׳:‏10‏)‏ הוא מפנה אליהם את השאלה:‏ ”‏האם תוכלו לבצע את משימתכם באורח שלא יפגע בכבודנו,‏ ובלא שישתמע מכך שזנחתם [‏שליחות זו]‏,‏ שיש לה תפקיד מרכזי לגביכם?‏”‏ — אנו היהודים ואתם הנוצרים.‏

את זאת בדיוק חפצים עדי־יהוה לעשות.‏ הם מבקשים,‏ מתוך יחס כבוד,‏ מן הקורא היהודי לשקול את הסוגייה שהפרידה משך דורות בין יהודים למשיחיים:‏ התקווה המשיחית.‏ מה הוליד תקווה זאת?‏ כיצד נעשו השקפותיהם של יהודים ומשיחיים כה שונות אלה מאלה?‏ התעוררותה מחדש של האנטישמיות בכמה איזורים בעולם הופכות את השאלות לגבי ישוע אקטואליות יותר מתמיד.‏ המאמר הבא יביא בפניך תשובות לסוגייה זו.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 6]‏

‏”‏האמונה באלוהותו של ישוע הינה פשע בל־יסולח בעיני היהדות”‏

‏[‏תמונות בעמוד 7]‏

פעולותיהם של אנשים המתיימרים להאמין בישוע,‏ לא הציגו את המשיחיות כדת הדוגלת באהבה

‏[‏שלמי תודה]‏

צבא ארה״ב

‏[‏תמונה בעמוד 8]‏

עבודת־האלילים בנצרות והאמונה בשילוש,‏ גרמו ליהודים רבים לסלוד ממנה