רדיואקטיביות — כיצד מאיימת היא עליך?‏

מאת כתב עורו!‏ בבריטניה

‏”‏רדיואקטיביות!‏”‏ מה עולה במחשבותיך לשמע מלה זו?‏ עבור רבים,‏ הקרינה הינה ”‏רעה בלתי־מוסברת,‏ סמויה,‏ מופשטת וכמעט מיסטית”‏.‏ כך ניסחה זאת הוועדה לאיכות הסביבה,‏ מטעם בית־הנבחרים של בריטניה.‏ האם הגדרה זו משקפת גם את דעתך?‏

לפני מאה שנים בלבד,‏ היתה הרדיואקטיביות תופעה בלתי־ידועה.‏ כיום,‏ השימוש בחומרים רדיואקטיביים כה נפוץ,‏ עד כי ניתן לראות את הסמל המשולש המזהיר מפני סכנת קרינה בבתי־חולים,‏ על משאיות המובילות חומרים רדיואקטיביים,‏ בבתי־חרושת ובכורים גרעיניים.‏ חומרים אלה ממלאים תפקיד משמעותי בימינו.‏

לעומת זאת,‏ לקראת סיום מלחמת־העולם השנייה,‏ שיחררו שתי פיצצות־האטום שהוטלו על הירושימה ונגסאקי כמויות אדירות של קרינה רדיואקטיבית גרעינית וזרעו הרס וחורבן חסרי־תקדים.‏ לאחרונה,‏ תאונות שאירעו בתחנות־כוח ב’‏אי שלושת־המילין’‏ (‏בארה״ב)‏,‏ בצ׳רנוביל (‏אוקראינה)‏,‏ ובקירבת העיר סנט־פטרסבורג (‏רוסיה)‏,‏ הוסיפו על חרדתם של רבים מפני הרדיואקטיביות.‏

מהי,‏ אם כן,‏ הרדיואקטיביות?‏ כיצד יכולה היא לאיים עליך?‏

תופעה רבת־עוצמה

כל חומר מורכב מאטומים,‏ ומרבית האטומים יציבים.‏ יוצאי־הדופן,‏ בעלי הגרעין הלא־יציב,‏ מכונים ”‏רדיואקטיביים”‏.‏ מבין אלה,‏ הידוע ביותר הוא היסוד אורניום.‏ על־מנת להשיג יציבות,‏ משתנה הגרעין הלא־יציב באיטיות,‏ ותוך־כדי־כך פולט קרינה בצורת חלקיקים וקרניים.‏ בדרך זו,‏ משתנה האורניום לשורה של יסודות אחרים,‏ עד שהוא הופך לבסוף ליסוד היציב עופרת.‏

כל סוגי הקרינה הינם חודרניים,‏ אם כי בדרגות שונות.‏ החלקיקים הכבדים ביותר (‏הנקראים חלקיקי ”‏אלפא”‏)‏ נעים באוויר למרחק של פחות מחמישה ס״מ בממוצע.‏ בגדיך,‏ או השיכבה העליונה של עורך,‏ חוסמים אותם.‏ האלקטרונים הזעירים המהווים את קרינת ”‏ביתא”‏,‏ נעים באוויר למרחק של מספר מטרים,‏ אך לוח דקיק של אלומיניום או זכוכית חוסם את התקדמותם.‏ קרני ”‏גמא”‏ הינם הסוג השלישי והחודרני יותר.‏ מחסומים עבים של עופרת וביטון יכולים לגונן עלינו מפני סוג זה של קרינה.‏ אך,‏ אם ניחשף לה,‏ נהיה נתונים בסכנה.‏ כיצד?‏

כיצד הרדיואקטיביות מזיקה

כאשר קרינה על כל סוגיה,‏ חודרת לגוף האדם,‏ היא גורמת שינויים באטומים מסוימים בתאים שבדרכה.‏ לעתים,‏ השינויים הם כימיים ועלולים להזיק לתאים אלה,‏ ואף להמיתם.‏ ההשפעה הכללית על הגוף תלויה בהיקף הנזק ובמספר התאים שהומתו.‏ אם הנזק מתחולל בפרודות ה־דנ”‏א שבכרומוזומים,‏ התוצאה עלולה להיות חמורה במיוחד,‏ משום שתפקידן לפקח על תקינוּת התפתחותם ותיפקודם של התאים.‏ מדענים סבורים שנזק מסוג זה קשור למחלת הסרטן.‏

כמויות גדולות של קרינה,‏ החודרות בזמן קצר,‏ מחבלות הן בריקמת העצם והן בתאי־הדם,‏ וגורמות הרעלת קרינה ומוות.‏ בספטמבר 1987,‏ התנסתה העיירה הברזילאית גוייניאה באסון שד״ר ג׳ראלד הַנסן,‏ מאירגון הבריאות הבינלאומי,‏ תיאר בתור ”‏התאונה [‏הגרעינית]‏ החמורה ביותר בחצי־הכדור המערבי,‏ השנייה בגודלה אחרי צ׳רנוביל”‏.‏ סוחר גרוטאות מתכת נגע באבקת צסיום בעלת רדיואקטיביות גבוהה,‏ שנמצאה בתוך מיתקן רדיוטרפיה מוזנח.‏ הוא ואחרים שהיו בסביבתו המיידית,‏ ספגו כמויות אדירות של קרינה.‏ הפחד החל להתפשט כשהקרבנות הראשונים של האירוע הונחו בארונות עופרת ונטמנו בקברים מצופי ביטון.‏ לדברי העיתון הלונדוני טיימס‏,‏ היתה ודאות גמורה שהניצולים שספגו כמויות ניכרות של קרינה ”‏יילקו בסרטן או בעקרוּת”‏.‏

חשיפה מתמדת וממושכת לכמויות זעירות יותר של קרינה,‏ מחמירה גם היא את הסכנה לחלות בסרטן.‏ גוף האדם יכול לעתים לתקן את הנזק שנגרם לתאים פגועי קרינה.‏ אך,‏ אם התיקון לקוי,‏ עלול להתפתח בהם סרטן.‏ עם זאת,‏ מעניין לציין שהקרנה רדיואקטיבית משמשת ברפואה הרדיוטרפית כאמצעי לאיתור ולהרס תאים סרטניים.‏

כיצד נחשפים אנו לקרינה

בעקבות האסון שהתחולל בצ׳רנוביל בשנת 1986,‏ החרימו ממשלות אחדות מוצרי־מזון שנתגלו בהם סימני זיהום במידה מסוכנת.‏ בשוודיה,‏ למשל,‏ נאסר שיווק של בשר איילים שנמצא בו שיעור גבוה של צסיום רדיואקטיבי.‏ בדומה לכך,‏ הוטל איסור על מכירת טלאים שגודלו ב־1987 בחוות רבות בוויילס ובסקוטלנד,‏ כשנתגלתה בעדרים קרינה מעבר למידה המוגדרת כמסוכנת.‏

חרדת הציבור מפני האיום שבמוצרי־מזון מזוהמים ובפסולת רדיואקטיבית,‏ ידועה ומקובלת,‏ אך רק לעתים רחוקות,‏ אם בכלל,‏ מביע הוא דאגה לנוכח השימוש בתרופות רדיואקטיביות ובקרני רנטגן.‏ אולם,‏ הללו מספקים כ־12 אחוזים מכמות הקרינה השנתית לה אנו נחשפים.‏ מרבית הקרינה שאנו סופגים,‏ מקורותיה טבעיים.‏ קרניים קוסמיות מהחלל החיצון מהוות 14 אחוזים ממנה.‏a מוצרי המזון שאנו אוכלים ושותים מכניסים לקרבנו עוד 17 אחוזים.‏ אפילו הסלעים והקרקע,‏ אשר להם רדיואקטיביוּת טבעית,‏ תורמים כמות ניכרת — 19 אחוזים.‏ אם כן,‏ מאין נובעת שאר הקרינה?‏

סכנה — רדון!‏

‏”‏בקצה דַרטמוֹר,‏ שבדרום־מערב אנגליה,‏ שוכן הכפר צַ’‏גפוֹרד.‏ אחד הבניינים שבו,‏ המשמש כמרפאה,‏ מכיל את מה שכוּנה ’‏חדר־השירותים הרדיואקטיבי ביותר בעולם’‏.‏ מי ששהה בחדר זה ארבע פעמים ביום,‏ למשך 15 דקות בכל פעם,‏ נחשף לכמות העולה על הרמה השנתית הלאומית המומלצת של גז הרדון הרדיואקטיבי,‏ שהוא כנראה הגורם השני במעלה לסרטן בבריטניה,‏ לאחר העישון”‏.‏ — New Scientist (‏המדען החדש)‏,‏ מה־5 בפברואר,‏ 1987.‏

דוגמה זאת חריגה,‏ אמנם,‏ אך בממוצע כשליש עד מחצית הכמות השנתית של הרדיואקטיביוּת לה אנו חשופים מקורה ברדון ובגז תוֹרוֹן,‏ הנלווה אליו.‏ בתור גז,‏ הרדון הינו יוצא־הדופן בשרשרת הרדיואקטיבית המתחילה בהתפוררות האורניום.‏ הוא מבעבע דרך סדקים בסלעים,‏ מחלחל ביסודות הבתים ומזהם את האוויר ברדיואקטיביות.‏

מחקרים שנערכו מטעם האגודה הלאומית הבריטית להגנה רדיולוגית,‏ גילו איזורים שבהם האוויר כה מזוהם ברדון עד כי הדבר ”‏היה בלתי־נסבל אפילו בתוך תחנת־כוח גרעינית”‏,‏ דיווח כתב־העת המדען החדש‏.‏ אכן,‏ האגודה אומדת בכ־000,‏20 את מספר הבתים בבריטניה שכמות הרדיואקטיביות בהם עולה פי־עשרה על כמות הקרינה השנתית הרגילה.‏ מאחר שבימינו בתים רבים עמידים היטב בפני רוחות־פרצים,‏ הם לוכדים את הגזים הרדיואקטיביים בתוכם ומגבירים את הסיכון לחלות בסרטן הריאות.‏

אף־על־פי שהסיכויים נמוכים יחסית,‏ הם משמעותיים בהחלט.‏ בהתאם להערכה הנוכחית,‏ בבריטניה לוקים כ־500,‏2 מדי שנה בסרטן ריאות כתוצאה מרדיואקטיביות הרדון.‏ סקר שנערך בעשר מדינות בארצות־הברית גילה,‏ שבאחד מכל חמישה בתים קיימים ריכוזים של רדון הנחשבים למסוכנים.‏ מומחים משערים,‏ שמדי שנה בין 000,‏2 ל־000,‏20 מקרי מוות כתוצאה מסרטן־הריאות נובעים מגז זה.‏ חוקרים בשוודיה מדווחים,‏ שגז הרדון הלכוד בחצץ,‏ מעלה את רמת הרדיואקטיביות במספר בתים פי־ארבעה מזו הרשומה בבריטניה.‏

עד כמה מהותי הסיכון?‏

‏”‏ככל הידוע לנו”‏,‏ מציין כתב־העת הלונדוני האקונומיסט‏,‏ ”‏כל קרן [‏גמא]‏ יחידה עלולה לגרום סרטן,‏ וככל שחודרות לגופך יותר קרניים,‏ כך גובר הסיכון שאחת מהן תסב נזק”‏.‏ אולם,‏ הוא מרגיע:‏ ”‏הסבירוּת שאחת מהן תעשה כן היא מזערית ביותר”‏.‏

הסיכוי שהפרט יילקה בסרטן קטלני עקב היחשפות למיליסיוורט אחד של קרינה (‏בנוסף לכמות הקרינה ממקורות טבעיים)‏ הוא,‏ בהתאם לוועדה הבינלאומית להגנה רדיולוגית,‏ אחד ל־000,‏80.‏b לכן,‏ ועדה זו מייעצת ש”‏אין להשתמש בשום אמצעי,‏ אלא אם כן תוצאות השימוש בו תהיינה מועילות לחלוטין”‏.‏ על־כן,‏ היא ממליצה ”‏על בקרה קפדנית של כל חשיפה [‏לקרינה]‏,‏ כדי להבטיח שתהיה נמוכה ככל שהדבר בר־ביצוע,‏ בהתחשב בגורמים הכלכליים והחברתיים”‏.‏

הרשות לאנרגיה אטומית בבריטניה סבורה שהסיכון לחלות בסוגי סרטן שונים עקב חשיפה לקרינה בכמויות כגון אלה,‏ אף נמוך יותר.‏ מאידך,‏ קבוצות המטיפות לשמירה על איכות הסביבה טוענות,‏ בתמיכת מספר חוקרים,‏ שיש להנמיך את רמת הבטיחות המומלצת.‏ קבוצה אחת מציעה שהוועדה הבינלאומית להגנה רדיולוגית תשנה את נוסח הקווים־המנחים שפירסמה,‏ ותציין שכל חשיפה תהיה ”‏נמוכה ככל שהדבר ניתן מבחינה טכנית”‏.‏

לפי שעה,‏ הישנם צעדים שתוכל לנקוט כדי להגן על עצמך מפני סכנת הקרינה?‏ אכן,‏ יש.‏

אמצעי־זהירות שתוכל לנקוט

ממש כשם שאתה יכול לנקוט אמצעי זהירות כנגד חשיפת־יתר לשמש ובכך למנוע את סרטן העור,‏ יש צעדים שתוכל לנקוט על־מנת להגן על עצמך מפני הסכנות שברדיואקטיביות.‏ מן התבונה,‏ איפוא,‏ שתהיה ער לאזהרות ותישמע להן.‏

אם אתה מתגורר באיזור שבו ישנם סלעים יוצרי־רדון,‏ תוכל להתקין פתחי־איוורור במרתף ביתך,‏ או לדאוג לאיוורור מתמיד של קומת־הקרקע,‏ כדי למנוע הצטברות מסוכנת של הגז בתוך הבית.‏ כשהרופא ממליץ על בדיקה הכרוכה בשימוש בחומרים רדיואקטיביים,‏ או בקרני רנטגן,‏ שאל אותו עד כמה נחוצה היא.‏ אפשר שיהיה בידו להציע טיפול חליפי מסוכן פחות.‏ וכשאתה רואה את אות האזהרה המצביע על סכנת־קרינה,‏ פעל בתואם עם הוראות הבטיחות שסופקו לאיזור.‏

הרדיואקטיביות אכן סמויה ומופשטת.‏ אולם,‏ אם היא נשמרת במקומה,‏ היא מאיימת פחות.‏ בתנאים מושלמים,‏ לא עוד תהווה היא משום סכנה.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תמונה/‏תרשים בעמוד 22]‏

א

ב

ג

ד

ה

ו

א — מזון ושתייה

ב — רדון ותורון

ג — סלעים וקרקע

ד — קרניים קוסמיות

ה — רפואה

ו — נשורת גרעינית

‏[‏שלמי תודה]‏

תמונה ד’‏:‏ סרטי הולידיי

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 20]‏

צילומים:‏ למעלה משמאל ולמטה מימין:‏ הארכיון הלאומי,‏ ארה״ב;‏ למטה משמאל:‏ צילומי חיל־האוויר,‏ ארה״ב;‏ למטה השני משמאל:‏ סרטי הולידיי