האיום הגרעיני — האם כבר בא אל קצו?‏

‏”‏שלום עלי־אדמות נראה עתה אפשרי יותר מבכל עת אחרת מאז מלחמת־העולם השנייה”‏.‏ הערכה אופטימית זו,‏ שנשמעה מפי כַּתב־חדשות בשלהי שנות ה־80,‏ התבססה על העובדה שהסדרים משמעותיים לפירוק־נשק ומהפכים פוליטיים בלתי־צפויים,‏ שמו סוף־סוף קץ למלחמה הקרה.‏ אך,‏ האם גם האיום הגרעיני,‏ שהיה ממאפייני העימות לשעבר שבין מעצמות־העל,‏ כבר בא אל קצו?‏ האם אכן ניתן להשיג שלום וביטחון תמידיים?‏

הסכנה שבהפצת הנשק

במהלך המלחמה הקרה,‏ בהסתמכן על מאזן־האימה לשמירה על השלום,‏ התירו המעצמות לפתח ידע גרעיני למטרות שלום,‏ אך הגבילו את השימוש בו לייצור נשק גרעיני.‏ בשנת 1970,‏ נכנסה לתוקפה האמנה לאי־הפצת הנשק הגרעיני;‏ אותה אישררו מאוחר יותר 140 מדינות.‏ אולם,‏ מעצמות גרעיניות פוטנציאליות,‏ כגון ארגנטינה,‏ ברזיל,‏ הודו וישראל,‏ סירבו לחתום עליה עד עצם היום הזה.‏

ברם,‏ בשנת 1985,‏ צפון קוריאה,‏ מעצמה גרעינית פוטנציאלית נוספת,‏ אכן חתמה.‏ לכן,‏ בהכריזה על פרישתה מן האמנה ב־12 במרס 1993,‏ אי־השקט שהורגש בעולם היה אך הגיוני.‏ שבועון־החדשות הגרמני דר שפיגל ציין:‏ ”‏ההודעה על הפרישה מהאמנה לאי־הפצת הנשק הגרעיני יצרה תקדים:‏ עתה קיים האיום של מירוץ־חימוש גרעיני,‏ שייפתח באסיה,‏ ואשר עלול להיהפך למסוכן יותר מן התחרות בייצור הפצצות ששררה בין מעצמות־העל”‏.‏

בעוד הלאומנות מולידה מדינות חדשות בקצב מדהים,‏ קרוב לוודאי שמספר המדינות בעלות הכושר הגרעיני יגדל.‏ (‏ראה טבלה.‏)‏ הכתב צ׳ארלס קראוטהמר מזהיר:‏ ”‏קצו של האיום הסובייטי אינו מבשר על קצו של האיום הגרעיני.‏ הסכנה האמיתית היא הגידול במספר המדינות בעלות כושר גרעיני,‏ וגידול זה רק בראשיתו”‏.‏

פצצות למכירה

מעצמות גרעיניות עתידיות להוטות לזכות בתהילה ובכוח שמציעים כלי־נשק אלה.‏ נאמר כי אחת הארצות רכשה לפחות שני ראשי־נפץ גרעיניים מקַזַחְסְטַן.‏ רפובליקה זו,‏ שהיתה חלק מברית־המועצות לשעבר,‏ רשמה שני ראשי־נפץ אלה כ”‏חסרים”‏.‏

באוקטובר 1992,‏ נעצרו מספר גברים בפרנקפורט גרמניה,‏ כשברשותם 200 גרם של צֶסְיוּם רדיואקטיבי מאוד,‏ אשר די בו כדי לזהם את מקורות־המים של עיר שלימה.‏ שבוע ימים לאחר מכן,‏ נתפסו במינכן שבעה מבריחים כשברשותם 2.‏2 קילוגרמים של אורניום.‏ חשיפתן של שתי רשתות המבריחים של חומר גרעיני תוך שבועיים,‏ זעזעה את הרשויות,‏ היות שבכל השנה שקדמה לכך דווח רק על חמישה מקרים מעין אלה בכל רחבי־העולם.‏

לא ידוע אם היה בכוונתם של אנשים אלה למוכרו לקבוצות טרוריסטיות או לממשלות.‏ בכל זאת,‏ האפשרות של טרור גרעיני הולכת וגדלה.‏ ד״ר דיוויד לאורי ממרכז המידע האירופי להפצת נשק גרעיני,‏ הסביר את הסכנה:‏ ”‏כל אשר על הטרוריסט לעשות הוא לשלוח מדגם של אורניום מועשר מאוד לרשות בעלת־מוניטין לבדיקה,‏ בספרו שיש ברשותו כמות מסוימת,‏ ושהמדגם מהווה הוכחה לכך.‏ הדבר דומה לחוטף השולח את האוזן של קורבנו כהוכחה לכך שהוא בידיו”‏.‏

‏”‏פצצות־זמן”‏ ו”‏מלכודות מוות”‏ למטרות שלום

בראשית שנת 1992,‏ 420 כורים אטומיים הפיקו חשמל למטרות שלום;‏ 76 כורים נוספים היו בשלבי בנייה.‏ אולם עם חלוף השנים,‏ תאונות שהתרחשו בכורים הולידו דיווחים על גידול בתחלואה,‏ על הפלות ועל תינוקות הנולדים בעלי־מום.‏ דיווח אחד מוסר כי עד לשנת 1967,‏ תקריות במפעל הפלוטוניום הסובייטי גרמו לפליטת קרינה רדיו־אקטיבית הגדולה פי שלושה מזו שבאסון צ׳רנוביל.‏

כמובן,‏ התקרית בצ׳רנוביל,‏ אוקראינה,‏ שהתרחשה באפריל 1986,‏ היא זו שעלתה לכותרות.‏ גריגורי מֵדְבֶדֶף,‏ סגן המהנדס הראשי של הכור בצ׳רנוביל בשנות ה־70,‏ מסביר כי ”‏ניתן להשוות את הכמות האדירה של הקרינה הרדיו־אקטיבית ארוכת הטווח”‏ שנפלטה אל האטמוספירה ”‏עם עשר פצצות הירושימה,‏ בכל הקשור להשפעותיה לטווח הארוך”‏.‏

בסיפרו Tschernobylskaja Chronika (‏צ׳רנובילסקיה קרוניקה)‏,‏ מר מדבדף ערך רשימה של 11 תאונות רציניות שהתרחשו בכורים אטומיים בברית־המועצות לשעבר עד לאמצע שנות ה־80 ו־12 תאונות נוספות בארה״ב.‏ אחת מאלה שאירעו בארה״ב היא התאונה המזעזעת שקרתה בשנת 1979 באי שלושת־המילין.‏ בנוגע לאירוע זה ציין מדבדף:‏ ”‏היתה זו המהלומה הרצינית הראשונה שפגעה במוניטין של האנרגיה הגרעינית ושניפצה את אשליותיהם של רבים — אך לא את של כולם — באשר לבטיחותם של הכורים להפקת אנרגיה אטומית”‏.‏

הדבר מסביר מדוע עדיין מתרחשות תאונות.‏ במרוצת 1992,‏ גדל מספרן ברוסיה בכ־20 אחוז.‏ לאחר אחת התקריות,‏ שהתרחשה במרס אותה שנה בתחנת־הכוח סוֹסְנוֹבִי בּוֹרֶה שבסנט פטרבורג,‏ רוסיה,‏ רמות הקרינה בצפון־מזרח אנגליה עלו ב־50 אחוז,‏ ובאסטוניה ובפינלנד הדרומית הן אף היו כפולות מן הרמה המירבית המותרת.‏ פרופסור ג׳ון אורקורט מאוניברסיטת ניוקסל מודה:‏ ”‏איני יכול להוכיח כי היתה זו התאונה שבסוסנובי בורה שגרמה לעלייה זו בקרינה — אך,‏ אם מה שאירע בסוסנובי בורה לא גרם לכך,‏ מה כן?‏”‏

ישנן רשויות הטוענות,‏ כי תיכנון הכורים בסגנון צ׳רנוביל לקוי מיסודו וכי פשוט מסוכן מדי להפעילם.‏ למרות זאת,‏ למעלה מתריסר עדיין פועלים כדי לסייע במילוי הצורך האדיר בחשמל.‏ מפעילי כורים אטומיים מסוימים אף הואשמו בכיבוי מנגנוני־ויסות בטיחותיים כדי להגביר את תפוקת החשמל.‏ דיווחים מעין אלה מטילים אימה על מדינות כגון צרפת,‏ המשתמשת בכורים אטומיים כדי לייצר 70 אחוז מתפוקת החשמל שלה.‏ עוד אסון ”‏צ׳רנוביל”‏,‏ וכורים רבים בצרפת ייאלצו להיסגר לצמיתות.‏

עם השנים,‏ גם כורים ”‏בטוחים”‏ הופכים לבלתי־בטוחים.‏ בתחילת שנת 1993,‏ במהלך בדיקת־בטיחות שגרתית,‏ נמצאו למעלה ממאה סדקים בצנרת המתכת בכור שבברונסבוטל,‏ אחד מכוריה הישנים ביותר של גרמניה.‏ סדקים דומים אותרו בכורים שבצרפת ובשוויץ.‏ אחד הגורמים האפשריים לתאונה הרצינית הראשונה בתחנת־כוח גרעינית ביפן שהתרחשה ב־1991,‏ היה מספר השנים הרב שבהן פעל הכור.‏ הדבר מבשר רעות לארה״ב,‏ שבה כשני שלישים מן הכורים המפיקים חשמל פועלים למעלה מעשר שנים.‏

תאונות בכורים אטומיים עלולות לקרות בכל מקום ובכל עת.‏ ככל שמספר הכורים רב יותר,‏ כך גדֵּל האיום;‏ ככל שהכור ישן יותר,‏ כך גדֵּלה הסכנה.‏ לא בכדי,‏ כינה אותם עיתון אחד ’‏פצצות־זמן מתקתקות’‏ ו’‏מלכודות מוות רדיו־אקטיביות’‏.‏

היכן עליהם להשליך את הפסולת הגרעינית?‏

לאחרונה,‏ הופתעו אנשים למצוא שאיזור המיועד לפיקניקים על גדות־נהר באלפִּים הצרפתיים,‏ נחסם ונשמר על־ידי כוחות משטרה.‏ העיתון דה יורופיאן הסביר:‏ ”‏בדיקות שגרתיות שנערכו לאחר מותה של תושבת מקומית מהרעלת בֶּרִילְיוּם לפני כחודשיים,‏ העלו כי רמות הקרינה הרדיו־אקטיבית באתר הפיקניקים היו גבוהות פי מאה מאלה שבסביבה”‏.‏

בריליום,‏ מתכת קלה במיוחד המיוצרת בתהליכים שונים,‏ משמשת לתעשיית המטוסים,‏ ובהיחשפה לקרינה נעשה בה שימוש בתחנות־כוח גרעיניות.‏ ככל הנראה,‏ מפעל המייצר בריליום,‏ השליך פסולת מן התהליך המסוכן של החשיפה לקרינה,‏ באתר הפיקניקים או בקרבתו.‏ ”‏אבק בריליום,‏ גם כשלא נחשף לקרינה”‏,‏ ציין דה יורופיאן‏,‏ ”‏הינו אחת הצורות הרעילות ביותר של הפסולת התעשייתית הידועה”‏.‏

בינתיים,‏ דווח כי במשך תקופה של 30 שנה השליכו הסובייטים כ־000,‏17 מיכלים של פסולת רדיו־אקטיבית למימי חופיה של נוֹבַיָה זֶמְלְיָה,‏ אשר שימשו כאתר לניסויים גרעיניים במרוצת שנות ה־50 המוקדמות.‏ בנוסף לכך,‏ חלקים נגועים ברדיו־אקטיביות מצוללות־גרעיניות ומ־12 כורים לפחות,‏ הושלכו אף הם ל’‏פח־אשפה’‏ נוח זה.‏

בין אם הוא נעשה במתכוון ובין אם בשגגה,‏ הזיהום הגרעיני מסוכן.‏ באשר לצוללת שטבעה בחופי נורווגיה בשנת 1989,‏ הזהיר טיים:‏ ”‏מהצוללת שטבעה כבר דולף צסיום־137,‏ איזוטופ מסרטן.‏ עד כה,‏ נחשבת הדליפה קטנה מכדי להשפיע על החיים התת־מימיים או על בריאות האדם.‏ אך,‏ הקמסומלייטס נשאה גם שני טורפדות גרעיניים המכילים 13 קילוגרם של פלוטוניום שזמן מחצית־החיים שלו הוא 000,‏24 שנה,‏ ורעילותו כה רבה שדי בשמץ ממנו כדי להרוג אדם.‏ מומחים רוסים הזהירו כי הפלוטוניום עלול לדלוף אל המים ולזהם חלקי אוקינוסים נרחבים כבר בשלב מוקדם,‏ בשנת 1994”‏.‏

כמובן,‏ השלכת פסולת רדיו־אקטיבית אינה בעיה הייחודית לצרפת ולרוסיה.‏ לארה״ב יש ”‏הררי פסולת רדיו־אקטיבית ואין לה אף מקום קבוע לאיחסונה”‏,‏ מדווח טיים.‏ השבועון אומר כי מיליון חביות המכילות חומרים קטלניים,‏ מאוחסנות באופן זמני,‏ בעוד מרחפת ”‏הסכנה של אובדן,‏ גניבה ונזק סביבתי עקב טיפול לקוי”‏.‏

כאילו כדי להדגים סכנה זו,‏ באפריל 1993 התפוצץ מיכל של פסולת גרעינית במפעל לשעבר לייצור נשק בטומסק שבסיביר,‏ בעוררו מחדש את הבְּעתה מפני צ׳רנוביל שני.‏

ללא ספק,‏ כל הקריאות לשלום וביטחון על יסוד הקץ כביכול של האיום הגרעיני,‏ אינן מבוססות במיוחד.‏ אך,‏ שלום וביטחון אכן קרובים.‏ כיצד אנו יודעים זאת?‏

‏[‏תיבה בעמוד 4]‏

מעצמות גרעיניות

עתה ישנן 12 אך מספרן גדל

מוצהרות או דה־פקטו:‏ אוקראינה,‏ ארצות־הברית,‏ בריטניה,‏ דרום אפריקה,‏ הודו,‏ ישראל,‏ סין,‏ פקיסטן,‏ צרפת,‏ קזחסטן,‏ רוסיה,‏ רוסיה הלבנה (‏בְּיֶלוֹרוּס)‏

אפשריות:‏ אירן,‏ אלג׳יריה,‏ ארגנטינה,‏ ברזיל,‏ דרום קוריאה,‏ טַיְוַן,‏ לוב,‏ סוריה,‏ עירק,‏ צפון קוריאה

‏[‏תמונה בעמוד 5]‏

גם השימוש באנרגיה גרעינית למטרות שלום עלול להיות מסוכן

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 3]‏

U.S. National Archives photo