מלחמה גרעינית — מי הם מקורות האיום?
”האפשרות לשואה גרעינית שרירה וקיימת. הסכנה קיימת כיום, ... על אף שהמלחמה הקרה הסתיימה לפני יותר מעשור” (שר ההגנה האמריקאי לשעבר רוברט ס. מקנמרה והפרופסור ליחסים בינלאומיים ממכון ווטסון למחקרים בינלאומיים, ג׳יימס ג. בלייט).
בשנת 1991, כשתמה המלחמה הקרה, הוזז לאחור מחוג הדקות ב’שעון יום הדין’ המפורסם והצביע על 17 דקות לפני ”חצות”. ’שעון יום הדין’ מופיע על גבי שער כתב העת ידיעון מדעני־האטום ומסמל עד כמה קרוב העולם לכאורה למלחמה גרעינית (חצות). באותה שנה, הורה מחוג הדקות על השעה הכי רחוקה מחצות מאז הוצג השעון לראשונה ב־1947. אלא שמאז החל שוב מחוג הדקות לנוע קדימה. למשל, בפברואר 2002 הוזז מחוג השעון, בפעם השלישית מאז תום המלחמה הקרה, והצביע על שבע דקות לחצות.
מדוע המוציאים לאור של כתב העת המדעי סוברים שעליהם להזיז את השעון קדימה? מדוע הם בדעה שמלחמה גרעינית עדיין מרחפת מעל ראשנו? ומי מהווה איום על השלום?
סוד ה”צמצום”
”עדיין קיימים בעולם למעלה מ־000,31 כלי נשק גרעיניים”, מסביר ידיעון מדעני־האטום. עוד מוסיף כתב העת: ”תשעים וחמישה אחוז מכלל כלי הנשק הללו הם בבעלות ארצות־הברית ורוסיה, כאשר למעלה מ־000,16 נמצאים בכוננות מתמדת”. יש המבחינים בסתירה לכאורה במספר ראשי הנפץ הגרעיניים. האם לא הצהירו מעצמות־על גרעיניות אלה כי צמצמו את מאגר ראשי הנפץ שלהן ל־000,6 יחידות כל אחת?
ובכן, כאן מסתתר לו סוד ה”צמצום”. דו״ח מטעם קרן קרנגי לשלום בינלאומי, מסביר: ”המספר של 000,6 ראשי נפץ ספירים מתייחס לכללי ספירה ספציפיים עליהם הוסכם בשיחות לצמצום הנשק האסטרטגי (START). בנוסף, יחזיקו שתי האומות באלפי כלי נשק טקטיים וכלי נשק באחסנה” (ההדגשה שלנו). לפי הנאמר בידיעון מדעני־האטום, ”במקום לפרק את ראשי הנפץ הגרעיניים של ארה״ב, יועברו רובם, אם לא כולם, ממאגר המלאי הפעיל לאחסנה (ויתווספו ל־000,5 ראשי נפץ אחרים שכבר נמצאים באחסון)”.
אם כן, בנוסף לאלפי ראשי נפץ גרעיניים אסטרטגיים שנמצאים במצב הכן — אותם ניתן לשגר בדיוק מרבי מיבשת אחת ליבשת אחרת — ישנם אלפי ראשי נפץ נוספים וכן גם כלי נשק גרעיניים טקטיים אחרים לתקיפת יעדים קרובים יותר. ללא ספק, באמתחתן של שתי מעצמות הגרעין די והותר כלי נשק גרעיני שבכוחם למחוק את כל אוכלוסיית העולם כמה וכמה פעמים! אולם, מספר עצום זה של כלי נשק מסוכנים מזמין סכנה אחרת — שיגור טילים גרעיניים בשוגג.
מלחמה גרעינית מקרית
”הנשק הגרעיני של ארה״ב נשלט על־ידי אסטרטגיה ששמה ’שיגור בהתראה’”, אומרים רוברט ס. מקנמרה וג׳יימס ג. בלייט, שצוטטו קודם לכן. על מה מרמז הדבר? ”ראשי הנפץ שלנו מוכנים לשיגור בשעה שראשי הנפץ הרוסיים יימצאו באוויר”, הם מסבירים ומוסיפים: ”המדיניות הנוכחית מאפשרת לשגר טיל מקסימום תוך 15 דקות מהרגע שמתקבלת התראה ראשונית למתקפה רוסית”. לדברי אחד הממונים לשעבר בארה״ב על שיגור טילים גרעיניים, ”לאמיתו של דבר ניתן להזניק לאוויר את כל הטילים הגרעיניים היבשתיים תוך שתי דקות”.
סף הפעלה נמוך זה מציג את הסכנה הטמונה בשיגור טיל בשוגג עקב התראות שווא. ”לא אחת קרה”, נאמר בכתבה שפורסמה ביו. אס. ניוז אנד וורלד ריפורט, שפקודות לשיגור אמיתי הועברו בטעות במהלך תמרון גרעיני אמריקאי”. התראות שווא התרחשו גם ברוסיה. ב־1995 הושמעה אזעקת שווא עקב טיל מחקר נורבגי ונשיא רוסיה החל בתהליך הפעלת צופן השיגור של הטילים הגרעיניים.
אסטרטגיה זו של כוננות מתמדת מעמידה את מקבלי ההחלטות בפני מכבש לחצים. למרבה השמחה, בעבר הבינו גורמי הביטחון כי מדובר באזעקות שווא, ועד עתה נמנעה מלחמה גרעינית. בנוגע לתקרית אחרת שהתרחשה בשנת 1979, הסביר חוקר אחד: ”מה שעצר את [שיגור] הטילים האמריקאיים היו לווייני ההתראה המוקדמת שלנו שהראו כי לא היה באוויר אף טיל סובייטי”. אלא שבמשך הזמן נוטים לוויינים אלו להתקלקל. חוקרים ומומחים בתחום חוששים שמא ”רוב הלוויינים הרוסיים המשמשים לאותה מטרה שבקו חיים או סטו ממסלולם”. אי לכך, כפי שטען לפני מספר שנים סגן אדמירל אמריקאי בדימוס, ”הסיכויים להתקפת מנע או שיגור טיל עקב אי־הבנה, האצלת סמכויות לגורם לא אחראי או בשוגג, גדולים כיום יותר מכל תקופה אחרת בעבר”.
חברות חדשות במועדון הגרעין
על־אף שמאגר הנשק הגרעיני הגדול ביותר נמצא ברשותן של שתי המעצמות הגרעיניות, ישנן מדינות אחרות כמו בריטניה, סין וצרפת שמחזיקות בנשק גרעיני. מדינות אלה שהצהירו בגלוי שיש להן תוכנית גרעין, חברות במה שמכונה מועדון הגרעין, צירפו לאחרונה את הודו ופקיסטן כחברות חדשות במועדון. מלבד מדינות אלה ישנן מדינות אחרות, לרבות ישראל, שמתוארות לעתים קרובות כמדינות שמחפשות — ובמקרים מסוימים כבעלות — נשק גרעיני.
היה ויתפתח סכסוך פוליטי במעורבותן של אי מי מהחברות במועדון הגרעין, כולל החברות החדשות, עלולה החבית הגרעינית להתלקח. ”המשבר בין הודו לפקיסטן ... מציין את הרגע שבו שתי מדינות היו במרחק נגיעה ממלחמה גרעינית מאז משבר הטילים הקובני”, נאמר בידיעון מדעני־האטום. לאור החמרת המצב בתחילת 2002, החשש מפני הנורא מכול הפך למוחשי ביותר בעיני רבים.
זאת ועוד, פיתוחם של כלי נשק אחרים להשמדה המונית הוביל לאפשרויות נוספות לשימוש בפצצה גרעינית. במאמר שדן בדו״ח חשאי של הפנטגון, דיווח הניו־יורק טיימס כי ”האפשרות שייעשה שימוש בנשק גרעיני להשמדת מחסני נשק ביולוגיים או כימיים וכלי נשק אחרים להשמדה המונית שנמצאים בידי גורמים עוינים” הפכה לחלק ממדיניות הגרעין האמריקאית.
התקפת הטרור שניחתה על ארצות־הברית ב־11 בספטמבר 2001 זיעזעה את העולם וחשפה אותו למקור איום גרעיני נוסף. רבים מאמינים כיום שארגוני טרור מנסים לפתח כלי נשק גרעיניים — ואולי כבר הניחו ידם על כמה. כיצד ייתכן הדבר?
טרוריסטים ו”נשק גרעיני מלוכלך”
האומנם אפשרי להרכיב פצצה גרעינית מחומרים הנמכרים בשוק השחור? לפי כתב העת טיים התשובה לכך חיובית. בכתב העת מסופר על יחידה שהוקמה כדי למנוע טרור גרעיני. עד כה, הצליחה היחידה ”לאסוף יותר מתריסר” פצצות תוצרת בית שהוכנו ”מטכנולוגיה שניתן למצוא על מדפי חנות אלקטרוניקה ממוצעת ומדלק גרעיני מהסוג שנמכר בשוק השחור”.
פירוק הנשק הגרעיני הגדיל את הסיכויים לגניבה גרעינית. ”פירוק אלפי כלי נשק גרעיניים רוסיים מטילים, מפציצים וצוללות שהיו תחת שמירה צמודה ומתמדת והעברתם למצבור שהשמירה בו רופפת יותר, הופך אותם למטרות מפתות עבור טרוריסטים שאפתניים”, מוסר כתב העת טיים. אם קבוצה קטנה של אנשים תצליח לשים ידה על חלקים שונים של נשק גרעיני מפורק ותרכיבו מחדש, הרי שקבוצה זו תהפוך לחברה במועדון הגרעין!
כתב העת פִּיס גורס שאפילו אין צורך להרכיב פצצה כדי להצטרף למועדון הגרעין. כל שנדרש הוא כמות מספקת של אורניום או פלוטוניום בקיע. כתב העת מציין: ”מספיק שטרוריסטים שברשותם אורניום מועשר ישמטו חצי אחד של החומר על החצי השני כדי לגרום לפיצוץ”. כמה חומר גרעיני מועשר נדרש לשם כך? לדברי אותו כתב עת, ”שלושה קילוגרמים בהחלט יספיקו”. זו כמעט אותה כמות של חומר גרעיני לשימוש בכלי נשק שהוחרם ממבריחים שנעצרו ב־1994 בצ׳כיה!
גם מפסולת גרעינית ניתן להפיק נשק גרעיני. ”המומחים חוששים בעיקר מפני השילוב הקטלני שבין פסולת רדיואקטיבית לחומרי נפץ קונבנציונאלים”, נאמר באמריקן ספקטור (The American Spectator). נשק מסוג זה, הווי אומר אמצעי להפצת קרינה רדיואקטיבית, ידוע כנשק גרעיני מלוכלך או פצצה מלוכלכת. עד כמה הן מסוכנות? בפצצות מלוכלכות עושים שימוש ב”חומר נפץ קונבנציונאלי במטרה לפזר חומרים בעלי קרינה רדיואקטיבית גבוהה כדי להרעיל יעדים במקום להשמידם בפיצוץ וחום”, מסביר IHT אשאי שימבון. העיתון ממשיך ואומר: ”לפצצות אלו קשת רחבה של השפעות החל ממחלת הקרינה וכלה במוות איטי ומייסר”. למרות שיש הטוענים ששימוש בפסולת גרעינית קלה להשגה לא יסב נזק רב, הימצאותו של חומר גרעיני מועשר בשוק השחור כשלעצמו מרתיע רבים. לפי סקר עולמי שנערך לאחרונה, למעלה מ־60 אחוז מקרב הנסקרים סבורים כי בעשור הקרוב צפוי להתרחש פיגוע טרור גרעיני.
אין כל ספק שהאיום הגרעיני לא נמוג מהעולם. הגרדיאן וויקלי הבריטי של ה־16 עד ה־22 בינואר 2003, ציין: ”הסבירות כי ארה״ב תשתמש בנשק גרעיני גדולה כיום מכל ימי החשיכה של המלחמה הקרה ... ארה״ב מנמיכה בהדרגה את הסף לפתיחת מלחמה גרעינית”. לכן, אין זה אלא הגיוני לשאול: האם ניתן למנוע מלחמה גרעינית? האם קיימת תקווה שיום יבוא והעולם לא יהיה עוד תחת האיום הגרעיני? שאלות אלה יזכו למענה במאמר הבא.
[תיבה בעמוד 6]
עידן גרעין שני?
בעל טור בעיתון הניו־יורק טיימס, ביל קלר (כעת משמש כעורך הראשי של הניו־יורק טיימס), נתן פרשנות לפיה האומות נכנסו לעידן הגרעין השני. העידן הראשון הסתיים רק בינואר 1994, כאשר אוקראינה הסכימה לוותר על הנשק שירשה מברית־המועצות לשעבר. אם כן, מדוע הוא מדבר על עידן גרעין שני?
קלר כותב: ”קולו הרועם של העידן הגרעיני השני הדהד במדבר רג׳סטני ב־1998, כאשר הממשלה ההינדית הלאומנית, שזה לא מכבר נבחרה בהודו, ערכה חמש הפצצות נסיוניות. התגובה הפקיסטנית לא איחרה לבוא, ושבועיים לאחר מכן ערכה ניסויים דומים”. מה ההבדל בין ניסויים אלה לניסויים מהעידן הקודם? ”כלי נשק גרעיניים אלה פותחו כשבמוקד סדר היום שלהם היה יעד ספציפי”.
לכן, כלום יכול העולם לחוש ביטחון רב יותר שכעת ישנן שתי חברות נוספות הפעילות במועדון הגרעין? קלר מוסיף ואומר: ”כל מדינה חדשה שמשיגה נשק גרעיני מכפילה את הסיכוי למלחמה בה מעורבת מדינה נוספת בעלת נשק גרעיני”. (”מתקבל על הדעת”, כתב העת הניו־יורק טיימס, 4 במאי 2003, עמוד 50.)
המצב מסתבך עוד יותר לשמע החדשות שלרשות צפון קוריאה ככל הנראה ”כמות מספקת של פלוטוניום להרכבת שש פצצות גרעיניות חדשות. ... כל יום שעובר מגדיל את הסיכוי שצפון קוריאה תצליח לייצר נשק גרעיני חדש, ואולי אפילו תנסה אחד מהם כדי להוכיח את תפקודו המוצלח” (הניו־יורק טיימס, 18 ביולי 2003).
[תמונה בעמוד 7]
איש ממשל מציג דגם של פצצת ”מזוודה” גרעינית
[שלמי תודה]
AP Photo/Dennis Cook
[תמונה בעמוד 7]
לוויניים להתראה מוקדמת מתחילים לשבוק חיים
[שלמי תודה]
NASA photo
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 5]
כדור הארץ: NASA photo