מלחמה גרעינית — האם הסכנה עדיין מרחפת מעל ראשנו?‏

מאת כתב עורו‏!‏ ביפן

‏”‏כל אדם בר־​דעת ירא מפני מלחמה גרעינית,‏ וכל מדינה בעלת טכנולוגיה מפותחת מתכוננת לקראתה.‏ הרי כולם יודעים שזה טירוף,‏ אך לכל מדינה תירוץ משלה”‏ (‏קרל סֵיגן,‏ אסטרונום)‏.‏

פצצת האטום שהטיל מפציץ אמריקאי על הירושימה שביפן ב־6 באוגוסט 1945 גבתה בִּן רגע מחיר דמים חסר תקדים וזרעה הרס אדיר ברכוש.‏ זו היתה הפעם הראשונה בה נעשה שימוש בפצצת אטום במלחמה.‏ בעקבות הפיצוץ,‏ 13 קילומטר רבוע משטח העיר הפך לעיי חורבות.‏ יותר משני שלישים ממבני העיר נהרסו כליל ומבין 000,‏343 תושביה נהרגו לפחות 000,‏70 איש ו־​000,‏69 נפצעו.‏ כעבור שלושה ימים הוטלה פצצת אטום שנייה,‏ הפעם על נגסאקי — 000,‏39 איש מצאו את מותם ו־​000,‏25 נפצעו.‏ כמחצית מהמבנים בעיר נהרסו או ניזוקו.‏ עד אותו רגע,‏ לא ידעה ההיסטוריה האנושית מעודה שימוש בנשק כה רב עוצמה.‏ בעולם חל מהפך.‏ הוא נכנס לעידן הגרעיני.‏ תוך שנים ספורות,‏ פיתחו ארצות־​הברית,‏ ברית־​המועצות לשעבר,‏ בריטניה,‏ צרפת וסין את פצצת המימן שעוצמתה אף כפולה ומכופלת.‏

המלחמה הקרה,‏ כפי שכונתה היריבות בין המדינות הקומוניסטיות והלא־​קומוניסטיות,‏ האיצה את פיתוחם המתוחכם של הנשק הגרעיני,‏ מערכות הבקרה והשיגור.‏ העולם נתקף אימה עם פיתוח טילי ICBM (‏טיל בליסטי בין־​יבשתי)‏,‏ שבאמצעותם ניתן להנחית תוך מספר דקות,‏ במקום מספר שעות,‏ מהלומה גרעינית על יעדים במדינות בטווח של יותר מ־​600,‏5 ק״מ.‏ צוללות צוידו בכמות כזו של טילים גרעיניים,‏ עד כי יכלו להפציץ 192 יעדים שונים.‏ פעם אחת אף העריכו כי ארסנל הנשק הגרעיני העולמי מכיל 000,‏50 ראשי נפץ.‏ במהלך המלחמה הקרה,‏ עמדה האנושות על סף מה שכונה בפי כמה ’‏הר־​מגידון’‏ גרעיני — מלחמה ללא מנצחים.‏

סוף המלחמה הקרה

במרוצת שנות ה־70,‏ שככה רמת המתח שליוותה את המלחמה הקרה ”‏כמחווה להסכמי סאל”‏ט [‏שיחות לצמצום הנשק האסטרטגי]‏ הראשון והשני”‏,‏ מסבירה האנציקלופדיה בריטניקה,‏ ”‏שבהם שתי מעצמות העל הטילו על עצמן מגבלות בדבר הטילים האנטי־​בליסטיים שברשותן והטילים האסטרטגיים שיכולים לשאת נשק גרעיני”‏.‏ אזי,‏ בשלהי שנות ה־80 הפשירה המלחמה הקרה והגיעה לקיצה.‏

‏”‏סופה של המלחמה הקרה הפיח תקוות בלב האנשים שמורשת החימוש הגרעיני והעימות בין ארצות־​הברית לרוסיה עומדים להסתיים”‏,‏ אומר דו״ח מטעם קרן קרנגי לשלום בינלאומי.‏ כתוצאה ממאמצי פירוק הנשק הגרעיני,‏ פונו בשנים האחרונות מאות מאגרי נשק גרעיניים.‏ ב־​1991 חתמו ברית־​המועצות וארצות־​הברית על אמנה לצמצום הנשק האסטרטגי,‏ שחייב את שתי מעצמות העל הגרעיניות לא רק להגביל את ייצור הנשק הגרעיני שלהן,‏ אלא לראשונה בהיסטוריה גם להפחית את מערך ראשי הנפץ המוכנים לשיגור לסך של 000,‏6 לכל אחת.‏ בסוף שנת 2001,‏ הכריזו הצדדים כי מילאו את חלקם באמנה והפחיתו את ראשי הנפץ הגרעיניים האסטרטגיים שלהם כמוסכם.‏ בנוסף לכך,‏ ב־​2002 התקבלה פה אחד אמנת מוסקבה שחייבה קיצוצים נוספים בראשי הנפץ,‏ לכמות שנעה בין 700,‏1 לבין 200,‏2 בשנים הבאות.‏

אך חרף ההתפתחויות הללו ”‏אין זו העת להיתפס לשאננות כשמדובר באיום למלחמה גרעינית”‏,‏ אמר מזכיר האו״ם קופי אנאן.‏ הוא הוסיף:‏ ”‏עימות גרעיני נשאר בגדר אפשרות מאוד ממשית ומאוד מפחידה בתחילת המאה ה־21”‏.‏ למרבה הצער,‏ אסון גרעיני — שתוצאותיו עלולות להיות קשות אף יותר ממה שהיה בהירושימה ונגסאקי — עדיין מרחף מעל ראשנו.‏ מי בדיוק מאיים?‏ ועוד יותר חשוב,‏ האם ניתן למנוע זאת?‏