מנקודת המבט המקראית

מדוע ניבול־פה אינו יאה ליראי־אלהים

מפיק תכנית־רדיו,‏ ברשת הבי.‏בי.‏סי.‏ של וויילס,‏ ננזף על שסירב להשמיט ”‏מלים סרות־טעם”‏ מראיון עם הומוסקסואל,‏ שלטענת דובר הבי.‏בי.‏סי,‏ אשר צוטט בעיתון הגרדיאן‏,‏ השתמש ב”‏לשון גסה להחריד,‏ כדי לתאר מעשים העלולים לגרום הידבקות באיידס”‏.‏ בנוסף לכך,‏ 22 אחוזים מן התכניות שנסקרו במשך שבועיים,‏ ואשר שודרו בארבעת ערוצי הטלוויזיה של בריטניה,‏ הכילו ”‏גסויות,‏ קללות ו/‏או דברי־נאצה”‏.‏

ידיעות מן הסוג הזה מצביעות על גישות סותרות.‏ בעיני אנשים רבים,‏ שיחה מלאה גסויות הינה דבר מזעזע וצורם לאוזן.‏ אחרים מבטלים זאת בטענה שהיא ססגונית ומחוספסת,‏ ושאין לעשות מזה עניין.‏ אך,‏ היש לגסויות מקום בדיבוריהם של אנשים יראי־אלהים,‏ המכבדים את יחסיהם עם אלהים ועם זולתם?‏

מדוע כה נפוץ?‏

ניבול־פה הינו ”‏לשון גסה מכל סוג שהוא,‏ השגורה בפיו של אדם”‏.‏ גידופים,‏ קללות ונאצות כלולים בהגדרה זו.‏ ניבול־פה מבטא כעס ואף הרשעוֹת גסות.‏ מרי מרשל,‏ מחברת הספר Origins & Meanings of Oaths & Swear Words (‏מקורן ומשמעותן של קללות וגידופים)‏,‏ מציינת כי ”‏קללות וגידופים מאפיינים את השפה המדוברת,‏ הרבה יותר מאשר את השפה הספרותית”‏.‏ אף־על־פי־כן,‏ רומאנים רבים מלאים וגדושים גסויות.‏

מדוע ניבול־פה הוא תופעה כה נפוצה?‏ אנשים,‏ שאוצר־המלים שלהם מוגבל,‏ עשויים להשלים את החסר תוך שימוש נרחב בקללות.‏ אחרים נעזרים בלשון גסה לשם הדגשה.‏ על־פי ההגדרה,‏ ניבול־פה כרוך לעתים קרובות בריגשות רוגז,‏ תיסכול וזעם.‏ כשעומדים בפני מצב קשה מנשוא,‏ רבים מרשים לקללה לפרוץ מפיהם כ”‏פורקן.‏.‏.‏ לרגשות עצורים”‏.‏ החוקרת מרשל מציינת,‏ כי כרטֶסֶת המלים הגסות שלה בשפה האנגלית,‏ המופיעה בסדר אלפביתי,‏ עבה במיוחד במלים המתחילות בעיצוּר שורקני,‏ מתפרץ.‏

אף כי נדמה שדברי־נאצה נותנים פורקן לרגשות,‏ רבים נוכחים לדעת שניבול־פה גורר ניבול־פה.‏ מדוע?‏ משום שלשון גסה מלַבה את הרגשות.‏ למשל,‏ בתוך סבך של פקק־תנועה בעיר־בירה שבמערב אפריקה,‏ קפץ נהג זועם ממכוניתו וניגש לנהג אחר שרכבוֹ חסם את דרכו.‏ כשהרוחות התלהטו,‏ העכירה לשון גסה את האוויר,‏ וכל אחד ניסה לעלות על רעהו בהטחת עלבונות.‏ נהגים אחרים שנתקעו בפקק,‏ רכנו ממכוניותיהם ועודדו את הניצים להטיח מלים גסות עוד יותר.‏

עלבונות שמגמתם להשפיל את הזולת,‏ עלולים לשחרר שטף של גסויות.‏ הם עלולים לכלול מלים המשוות את האדם לחיה ואף לחרק,‏ הערות המזלזלות בהוריו של הפרט או במוצאו,‏ ביטויים המצביעים על מאפיינים פיסיים מסוימים,‏ ומה שעלול להיות אף פוגע יותר,‏ גידופים,‏ נאצות והערות גסות מבחינה מינית.‏

השקפתו של אלהים על ניבול־פה

ללא ספק,‏ חילול שם אלהים מהווה חטא חמור.‏ בשמות כ׳:‏7 נאמר:‏ ”‏לא תישא את שם יהוה אלהיך לשווא”‏.‏ אך,‏ האם סיכנה הפרת הדיבר הזה את יחסיו של האדם עם אלהים?‏ כן,‏ משום שהדיבר מוסיף:‏ ”‏כי לא ינקה יהוה את אשר יישא את שמו לשווא”‏.‏

כדי להמחיש עד כמה חשוב לציית לצוו זה,‏ מתאר המקרא מאבק בין איש ישראלי לבין אדם אחר.‏ על האחרון נאמר:‏ ”‏וייקוב.‏.‏.‏ את השם ויקלל”‏.‏ מה פסק אלהים בנדון?‏ הוא ציווה:‏ ”‏ונוקב [‏כלומר,‏ מחלל]‏ שם יהוה מות יומת”‏.‏ (‏ויקרא כ״ד:‏10–16‏)‏ הגם שאין הכתוב מביא פרטים על אותו גידוף,‏ דוגמה מקראית זו מגלה מה יחסו של אלהים להתבטאות ולהתנהגות שיש בהן משום זילזול בערכים.‏

המקרא מאיץ בנו:‏ ”‏נצור לשונך מרע”‏.‏ (‏תהלים ל״ד:‏14‏)‏ בנימה דומה התייחסו כתבי־הקודש המשיחיים,‏ בנבאם על ימינו,‏ ל”‏מגדפים [‏ביוונית,‏ בלאספֶמוֹי‏]‏”‏,‏ והוסיפו:‏ ”‏התרחק מאלה”‏.‏ (‏טימותיוס ב׳.‏ ג׳:‏2,‏ 5‏)‏ המלה היוונית בלאספֶמוֹי משמעה יותר מאשר חילול דברים מקודשים.‏ היא כוללת כל דיבור שיש בו משום פגיעה בזולת והשמצתו.‏

אנשים שדיבורם גס נותנים ביטוי ל’‏אישיות הישנה’‏,‏ שאותה נקראו יראי־אלהים ’‏לפשוט’‏,‏ כשם שפושטים מעיל מצחין ששוב אין בו שימוש.‏a הכתוב מייעץ:‏ ”‏הסירו.‏.‏.‏ את כל אלה:‏ את הרוגז והכעס ואת הרשע והגידוף ואת ניבול הפה”‏.‏ ”‏הסירו מכם כל מרירות וחימה וכעס וצעקה וגידוף וכל רישעה”‏.‏ (‏קולוסים ג׳:‏8,‏ 9;‏ אפֶסים ד׳:‏31‏)‏ כמו־כן,‏ תן דעתך לכך שכל מי שעולבים בזולתם ומחרפים אותו,‏ ושאותם מתאר הכתוב כ”‏מגדפים”‏,‏ נמנים בין ”‏עושי עוול [‏אשר]‏ לא יירשו את מלכות האלהים”‏.‏ — קורינתים א׳.‏ ו׳:‏9,‏ 10‏.‏

היגמל מניבול־פה!‏

אדם האוהב את אלהים באמת,‏ יעשה את הרצוי בעיניו.‏ (‏דברים ו׳:‏5,‏ 6‏)‏ כשם שלאלהים איכפת מכל בני־האדם,‏ כך על יראי־אלהים לגלות רגש איכפתיות כלפי הזולת,‏ ובכך לציית לשתי המצוות הגדולות ביותר,‏ הלא הן,‏ אהבת אלהים ואהבת הרֵעַ.‏ (‏דברים ו׳:‏5;‏ ויקרא י״ט:‏18‏)‏ שאל את עצמך:‏ ’‏האם מיבחר המלים שלי פוגע בזולת,‏ או משקף כלפיו אהבה?‏’‏

יש להודות,‏ שאין זה קל לדבר בלשון נקייה,‏ לאחר שאדם הורגל לניבול־פה.‏ אך,‏ הדבר אפשרי — תוך עזרה.‏ רוח אלהים יכולה לעזור לאדם לשנות את דפוסי הדיבור שלו.‏ אולם,‏ על הפרט לרצות תחילה לצבור אוצר־מלים נאות — ואחר להשתמש בו דרך־קבע.‏

‏”‏לשון תהפוכות תיכרת”‏,‏ הזהיר המלך שלמה החכם.‏ אל תרשה,‏ איפוא,‏ לניבול־פה להכפיש את דיבורך.‏ הצב לך למטרה להיות אדם המדבר בלשון נקייה ובנועם.‏ — משלי י׳:‏31,‏ 32;‏ כ״ה:‏11‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏