מה גורם לאלימות במשפחה?‏

‏”‏במקום שתהווה מיפלט מן הלחצים,‏ המתחים וחוסר־ההיגיון השוררים מחוץ לבית,‏ תדירות נראה שהמשפחה מעבירה ואף מגבירה לחצים אלה”‏.‏ ‏— הסביבה הקרובה ‏—‏ מבט על הנישואין והמשפחה

המחקר בנושא האלימות במשפחה הינו חדש יחסית.‏ סקרים מקיפים נערכו רק בעשרות השנים האחרונות.‏ אמת,‏ יתכן שתוצאות המחקר אינן תמיד עקביות,‏ אך הן מצביעות על מספר גורמים יסודיים התורמים לאלימות במשפחה.‏ הבה נבחן כמה מהם.‏

איזה תפקיד יש לרקע המשפחתי?‏

מספר חוקרים ציינו בנוגע למימצאיהם:‏ ”‏ככל שהזוג שראיַינו היה אלים יותר,‏ כך היו ילדיהם אלימים יותר זה כלפי זה,‏ וכלפי הוריהם”‏.‏

די בכך שילד יהיה עד־ראייה לאלימות במשפחה,‏ כדי שזו תתן בו את אותותיה.‏ ”‏כשילד רואה כיצד אביו מכה את אמו,‏ הרי זה כאילו הילד עצמו מוכה”‏,‏ מציין המומחה־לריפוי ג׳והן ברדשאו.‏ ילד בשם אֵד שנא לראות את אביו מכה את אמו.‏ בכל זאת,‏ אף שאולי לא הכיר בכך,‏ הוא למד לחשוב שעל הגברים לשלוט בנשים,‏ וכי לשם כך על הגברים להפחיד את הנשים,‏ להכאיב להן ולהשפילן.‏ משהתבגר,‏ נקט אֵד אותם אמצעים מעליבים,‏ אלימים,‏ נגד אשתו.‏

יש הורים זהירים,‏ האוסרים על ילדיהם לצְפות באלימות בטלוויזיה,‏ והדבר ראוי לשבח.‏ אך,‏ על ההורים להישמר אף יותר כשמדובר בדוגמה האישית שהם מציבים בפני ילדיהם,‏ שהם כחומר ביד היוצר.‏

איזה תפקיד יש למצבי־לחץ?‏

הריון,‏ אבטלה,‏ מותו של הורה,‏ העתקת דירה,‏ מחלה,‏ בעיות כספיות,‏ ועוד מצבים אחרים,‏ גורמים לחץ.‏ רוב בני־האדם מתמודדים עם לחצים מבלי לפנות לאלימות.‏ אך,‏ יש אנשים שמצבי־לחץ מדרבנים אותם לאלימות,‏ במיוחד כשמצטרפים לכך גורמים אחרים.‏ למשל,‏ טיפול בהורה קשיש — במיוחד כשההורה חולה — מוביל לעתים קרובות להתנהגות גסה,‏ כשהמטפל כורע תחת הנטל של אחריות משפחתית נוספת.‏

גידול ילדים יוצר מצבי־לחץ.‏ כתוצאה מכך,‏ הסבירות שהורה יתעלל בילד עלולה לגדול בהתאם לגודל המשפחה.‏ כמו־כן,‏ ילדים עלולים להגביר את ההתעללות בבן־הזוג,‏ שכן ”‏על־פי־רוב,‏ חילוקי־דעות בנוגע לילדים הם הגורמים למריבה לפרוץ בין בני־הזוג”‏,‏ מציין הספר Behind Closed Doors (‏מאחורי דלתיים סגורות)‏.‏

השקפה לא־הוגנת על מעמד שני המינים

דן ביורק,‏ המפעיל קבוצת־ייעוץ בקנדה,‏ גורס כי לגברים הנוטים לאלימות‏,‏ יש השקפה מוטעית על נשים:‏ ”‏יהא אשר יהא הרקע התרבותי שלהם,‏ הם חונכו להאמין שהגברים הם מספר 1”‏.‏ הֵמיש סינקלר,‏ העומד בראש תכנית טיפול לגברים המתעללים בנשיהם,‏ טוען שגברים לומדים להאמין שהם נעלים על הנשים וכי זכותם ”‏להעניש אותן,‏ להטיל עליהן מישמעת,‏ או להפחידן”‏.‏

הדעה הרווחת בארצות רבות היא,‏ שלגבר יש הזכות להתייחס אל אשתו כאל חפץ,‏ כאל חלק מרכושו.‏ שליטתו על האשה נחשבת כאות לגבריותו,‏ והיא נזקפת לכבודו.‏ לעתים קרובות,‏ הנשים מוכות עד להחריד וסובלות מצורות שונות של התעללות,‏ והמערכת המשפטית אינה עושה דבר לתיקון המעוות,‏ כיון שזוהי ההשקפה הרווחת באותן ארצות.‏ הגבר נעלה,‏ והאשה נחותה;‏ עליה להיכנע לו באופן מוחלט,‏ ולא משנה עד כמה מעשיו מבישים,‏ אלימים,‏ מעוותים ואנוכיים.‏

מורלי סייפר,‏ כתב רשת הטלוויזיה סי.‏בי.‏אס,‏ דיווח על מדינה דרום־אמריקנית,‏ באמרו:‏ ”‏אין מקום באמריקה הלטינית,‏ שבו פולחן הגבריות ניכר יותר.‏ .‏.‏.‏ הוא חודר לחברה בכללותה,‏ כולל אולמי־המשפט,‏ בהם יכול הגבר,‏ על־מנת להציל את כבודו,‏ לעשות ככל העולה על רוחו מבלי להיענש,‏ במיוחד אם הקרבן היא אשתו”‏.‏ הוא טען,‏ ש”‏אין מקום עלי־אדמות שבו האשה מושפלת”‏ כבמדינה זו.‏ אך,‏ שליטת הגבר והשפלת האשה היא תופעה נפוצה.‏ אין היא מוגבלת למדינה אחת,‏ ותהא חריפה ככל שתהא שם.‏

מינה שולמן,‏ מנהלת הלישכה לאלימות במשפחה ולאכיפת החוק,‏ בניו־יורק,‏ ציינה כי האלימות משמשת בידי הגבר אמצעי לאי אובדן השליטה ולהפגנת כוחו וסמכותו על האשה.‏ היא הוסיפה:‏ ”‏אנו רואים באלימות במשפחה שימוש־לרעה בכוח ובשליטה”‏.‏

גברים מסוימים,‏ המכים את נשיהם,‏ סובלים מרגש־נחיתות,‏ אותה תכונה שהם גורמים לקרבנם לחוש.‏ בעשותם כן,‏ הם מחשלים את ה”‏אגו”‏ שלהם וחשים מידה מסוימת של עליונות ושליטה על אדם אחר.‏ הם חשים שהם מוכיחים בכך את גבריותם.‏ אך,‏ האמנם?‏ מאחר שהם מַפנים את האלימות נגד נשים חלשות יותר מבחינה פיסית,‏ האם מוכיח הדבר שהם חזקים,‏ או שמא זה מוכיח שהם לא־הגיוניים?‏ האם זה גברי,‏ שגבר חזק יותר יכה אשה חלשה ממנו,‏ חסרת־הגנה?‏ גבר בעל אופי מוסרי חזק,‏ יגלה התחשבות וחמלה כלפי החלשים יותר,‏ חסרי־ההגנה,‏ ולא ינצלם.‏

ראיה נוספת לחשיבה הלא־אנושית של המתעלל,‏ היא העובדה שהוא מאשים תדירוֹת את אשתו על שגרמה לו להכותה.‏ הוא עלול לרמוז,‏ ואף לומר לה משהו כמו:‏ ’‏לא עשית את זה היטב.‏ לכן אני מכה אותך’‏.‏ או ’‏היגשת את הארוחה מאוחר,‏ כך שאת מקבלת מה שמגיע לך’‏.‏ לדעתו של המתעלל,‏ זוהי אשמתה שלה.‏ אך,‏ שום מיגרעת של בן (‏או בת)‏ הזוג אינה מצדיקה מכות.‏

האם האלכוהול מהווה גורם?‏

מאחר שצריכת אלכוהול מחלישה את השליטה־העצמית,‏ ומגבירה את הכניעה לדחפים,‏ אין פלא שיש הסבורים שביכולתה להוות גורם להתעללות.‏ על־פי־רוב,‏ אדם מסוגל לשלוט ברגשות אלימים כשהוא פיכח,‏ אך לאחר מספר כוסיות,‏ הוא הופך אלים.‏ האלכוהול מקהה את חושיו ומחליש את יכולתו לשלוט ברוחו.‏

לעומת זאת,‏ אחרים טוענים שהבעיה נעוצה במתחים,‏ יותר מאשר באלכוהול עצמו.‏ הם גורסים,‏ שאדם המשתמש באלכוהול כדי להתמודד עם מתחים,‏ הוא מן הסוג שישתמש באלימות לשם אותה מטרה.‏ משמע הדבר,‏ ששתיין עלול לנהוג באלימות גם בהיותו פיכח,‏ וגם בהיותו בגילופין.‏ אך,‏ תהא המסקנה אשר תהא,‏ ודאי שהאלכוהול אינו עוזר לאדם לשלוט ברגשותיו,‏ אלא בדרך־כלל ההיפך מכך.‏

כיצד כלי־התקשורת מעצבים דפוסי־התנהגות

יש מי שטוענים,‏ שהטלוויזיה וכמו־כן הקולנוע מעודדים גברים לטפח את דמות ה”‏מאצ׳ו”‏,‏ ומלמדים כי אלימות הינה דרך נאותה לטפל בסכסוכים ולפרוק כעס.‏ ”‏נדהמתי לנוכח תגובתי העזה לסרט ראמבו”‏,‏ התוודה יועץ־נישואין אחד.‏ ”‏בשעה ש’‏האני’‏ הבוגר שבי,‏ שומר־החוק,‏ נחרד למראה ההרג ההמוני של ראמבו,‏ הרי שהילד שבי מריע לו”‏.‏

מאחר שילדים רבים נחשפים לאלפי שעות צפייה בטלוויזיה,‏ עם אין־ספור מעשי אלימות,‏ אונס והשפלת אחרים,‏ במיוחד נשים,‏ אין פלא שבהתבגרם,‏ רבים מהם מביאים לידי ביטוי אותן תכונות אנטי־חברתיות ביחסיהם עם הזולת.‏ ולא רק ילדים מושפעים מכך,‏ אלא גם מבוגרים.‏

יתרה מזו,‏ בשנים האחרונות במיוחד,‏ עלתה באורח ניכר דרגת האלימות,‏ אי־המוסריות המינית והשפלת הנשים,‏ המוצגת בצורה חיה בטלוויזיה ובקולנוע.‏ אין זה אלא מחריף את תופעת האלימות במשפחה.‏ כשם שקבוצת־מחקר העלתה,‏ קיים ”‏קשר הדדי.‏.‏.‏ ברור בין הצפייה באלימות לבין התנהגות תוקפנית”‏.‏

השפעת הבידוד

לגבי רבים,‏ החיים נושאים כיום אופי לא־אישי,‏ אופי של התבודדות.‏ מרכולים וחנויות־כלבו החליפו את המכולת השכונתית הידידותית.‏ תכנית שיקום־שכונות,‏ בעיות כלכליות ואבטלה,‏ מאלצים משפחות לעקור ממקום למקום.‏ בקרב אנשים חסרי קשרים חברתיים עמוקים,‏ נמצא שיעור גבוה של אלימות במשפחה.‏

ג׳יימס ס.‏ קולמן מסביר בספרו Intimate Relationships, Marriage, and the Family (‏יחסי־קירבה,‏ נישואין והמשפחה)‏,‏ מדוע הוא סבור שכך הם פני־הדברים.‏ לדעתו,‏ התבודדותו של הפרט מקצצת בשיחות המשמעותיות שהוא מנהל,‏ והדבר מקשה על המתעלל להתייחס למצבו באופן אובייקטיבי ולבקש עזרה מידיד נאמן.‏ העובדה שאין לאדם ידידים ומכרים קרובים,‏ היכולים לפעול כגורם ממתֵן,‏ מאפשרת לו לתת ביטוי לאנוכיותו ביתר קלות,‏ כיון שאין אדם קרוב הפועל נגד חשיבתו המוטעית במישור היומיומי.‏ בהקשר לכך נאמר במשלי י״ח:‏1‏:‏ ”‏לתאווה יבקש נפרד,‏ בכל תושייה יתגלע”‏,‏ כלומר,‏ המתבודד מבקש רק את תאוותו,‏ ומתנגד לכל חכמה מעשית.‏

סיוע למשפחה אלימה

עד כאן דַנּו רק במיקצת ההסברים שהועלו לתופעת האלימות במשפחה.‏ יש גם אחרים.‏ לאחר שעמדנו על כמה מן הגורמים,‏ נבחן עתה את הפתרונות.‏ אם אדם מצוי במשפחה אלימה,‏ מה ניתן לעשות כדי לשים קץ לאלימות שבה?‏ מהי ההשקפה המקראית בנדון?‏ האם תבוא אי־פעם לקיצה תופעת האלימות במשפחה?‏ המאמר שבעמוד 20 ידון בשאלות אלה.‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 19]‏

אלימות נפשית — להכות דרך מלים בוטות

בהתעללות גופנית תוקפים באגרופים;‏ בהתעללות נפשית התקיפה נעשית במלים.‏ ההבדל היחידי הוא הנשק שבוחרים.‏ בהקשר לכך נאמר במשלי י״ב:‏18‏:‏ ”‏יש בוטֶה כמדקרות חרב,‏ ולשון חכמים מַרפֵּא”‏.‏ עד כמה מסוכנת האלימות הנפשית,‏ כולל אותן ”‏מדקרות חרב”‏?‏ ד״ר סוזאן פורוורד כותבת:‏ ”‏התוצאה זהה [‏כבאלימות גופנית]‏.‏ אתה נפחד באותה מידה,‏ אתה חש אותו חוסר־אונים,‏ אותו כאב”‏ נפשי.‏

אלימות נפשית כלפי בן (‏או בת)‏ זוג:‏ ”‏אלימות בנישואין אינה לובשת אופי פיסי בלבד.‏ חלק ניכר,‏ אולי החלק הגדול,‏ הוא מילולי ונפשי”‏,‏ אמרה נפגעת שסבלה מכך תקופה ארוכה.‏ ההתעללות עשויה לכלול כינויי־גנאי,‏ צעקות,‏ ביקורת תמידית,‏ הטחת עלבונות,‏ ואיומים להשתמש באלימות גופנית.‏ הערות זדוניות,‏ המזלזלות בבן־הזוג,‏ משפילות,‏ או מפחידות אותו,‏ עלולות לגרום נזק חמור.‏ בדומה למים הנוטפים על סלע,‏ השמצות מרומזות עלולות להיראות בהתחלה בלתי־מזיקות.‏ אך,‏ לא עובר זמן רב,‏ והן פוגעות בהערכתו העצמית של הפרט.‏ ”‏אילו היה בידי לבחור בין אלימות גופנית למילולית,‏ הייתי בוחרת תמיד במכות”‏,‏ אמרה אשה אחת.‏ ”‏באלה אפשר לפחות להבחין בסימנים”‏,‏ הסבירה,‏ ”‏כך שאנשים חומלים עלייך.‏ אך,‏ התעללות מילולית פשוט מטריפה את דעתך.‏ הפצעים אינם נראים־לעין.‏ לאיש לא איכפת”‏.‏

אלימות נפשית כלפי ילד:‏ היא כוללת ביקורת וזלזול תמידיים בנוגע להופעתו של הילד,‏ לכושרו השכלי,‏ ליכולתו,‏ או לערכו כאדם.‏ הערות עוקצניות הן מזיקות במיוחד.‏ ילדים מתייחסים על־פי־רוב להערות עוקצניות כפשוטן,‏ בלא להבדיל בין מה שנאמר ברצינות לבין מה שנאמר ”‏בצחוק”‏.‏ שוֹן הוגאן־דאוּני,‏ מומחה לבעיות משפחה,‏ מציין:‏ ”‏הילד חש פגוע,‏ בעוד שהכול צוחקים.‏ כך הוא לומד שלא לסמוך על רגשותיו”‏.‏

לכן,‏ במרבית המקרים יש צליל של אמת במה שאמר פעם ההיסטוריון והמַסַאי הסקוטי תומס קרלייל:‏ ”‏העוקצנות נחשבת עתה בעיני,‏ ככלל,‏ ללשונו של השטן;‏ מסיבה זו ויתרתי עליה זה מכבר”‏.‏

ג׳וי ביירס,‏ מומחית להתעללות בילדים,‏ אומרת:‏ ”‏התעללות גופנית עלולה לגרום להריגתו של ילד,‏ אך ביכולתך להרוג גם את רוחו;‏ את זאת מסוגלות לעשות הערות שליליות תמידיות מפי ההורים”‏.‏ כתב־העת FLEducator (‏מדריך לחיי־משפחה)‏ מציין:‏ ”‏שלא כמו חבלה פיסית,‏ שניתן להבחין בה ושהיא בת־חלוף,‏ התעללות נפשית גורמת שינויים סמויים במוחו ובאישיותו של הילד,‏ והיא משנה לגביו לצמיתות את פני־המציאות ואת יחסי־הגומלין שלו עם הזולת”‏.‏

‏[‏תמונה בעמוד 18]‏

היחשפותו של ילד לאלימות משפיעה רבות על התנהגותו בעתיד