מוסיקאים קופצניים של עולם החרקים
אנו מודים בכך שאנחנו יצורים רעבתנים. אכן, תיאבוננו מעורר את כעסם של חקלאים, הרואים בנו מזיקים המחבלים ביבוליהם. אף־על־פי־כן, אנו החגבים ניחנו במספר תכונות מעניינות — האופן שבו אנו מנתרים, מעופפים, מטפסים ומפיקים ”מוסיקה”.
הידעת, למשל, שיש לנו חמש עיניים? במקום להרכיב משקפיים דו־מוקדיים, כשם שאנשים רבים נאלצים לעשות, יש לנו שלוש עיניים קטנות בחזית הראש, לצפייה מקרוב. שתי עינינו האחרות גדולות, והן ממוקמות מעט יותר אחורה, דבר המאפשר לנו לראות את כל הנעשה סביבנו. האם לא היית מעוניין בעיניים בעלות כישורים כאלה?
עד כמה מיטיבים אנו לנתר? אנו מסוגלים לנתר לגובה גדול פי־עשרה מגובהנו, ולנחות במרחק של מטר בקירוב. כדי שאדם יעשה דבר זהה, יהיה עליו לקפוץ לגובה של בניין בן שש קומות. סודנו טמון בשרירים החזקים של רגלינו האחוריות. הם מעניקים לנו את כוח הניתור, לביצוע מעללים כאלה.
אפילו אחרי הניתור הראשון שלנו מנתיבך, אנו יכולים להקשות עליך עוד יותר לתפוש אותנו, בהשתמשנו בשני זוגות הכנפיים שיש לכל אחד מאיתנו. הכנפיים העליונות, הקשיחות, ממלאות תפקיד דומה לזה של כנפי מטוס, בעוד שהכנפיים התחתונות, העדינות יותר, משמשות ככוח־הנעה נוסף. וכך, בשלבנו את כושר הניתור והתעופה שלנו, מתאפשר לנו בדרך־כלל לעוף למרחק כזה שיסכל את כוונותיך.
האם הנך מתקשה לטפס על עמוד חלקלק? לא כן אנו. אנחנו מסוגלים לטפס במהירות על עלה־דשא ארוך, חלק, כמעט בלא להחליק מטה, בשל האופן שבו תיכנן הבורא את שש רגלינו. כריות זעירות בכל רגל מצוידות בשערות דקיקות המפיקות נוזל דביק, המקנה לנו אחיזה איתנה בעצמים. בנוסף לכך, בכל רגל מצויים שני וָוִים חזקים, מחודדים, המונעים מאיתנו להחליק מטה בשיפוע תלול. אכן, זמן רב בטרם חשב האדם על טיפוס הרים, היינו מצוידים היטב כדי לטפס.
הזכרים במשפחתנו הם המוסיקאים שבחבורה. הנקבות מתרשמות מכך מאוד, ומחשיבות את הזכרים למחוננים. אנו מסוגלים לשמוע ולהגיב לצלילים שונים. אוזנינו קבועות משני צידי החזה. לכן, כש’המוזה’ שוֹרה על הזכר, הוא מחכך קלות רגל אחורית דמוית־פצירה בגידים הבולטים של הכנף, בדומה לכנר המושך בקשת על מיתרי כינורו. עד כמה מרגיע לשכב פרקדן ביום קיץ חם, בשדה מכוסה עשב, ולהאזין לסימפוניה הבוקעת מאלף חגבים וצרצרים. הו, קולות הקיץ!