שאלות של קוראים

◼ מאחר שמלאכים הינם יצורים רוחניים,‏ בלא גוף גשמי,‏ מדוע אתם מציגים אותם באיורים שבספרותכם כבעלי כנפיים?‏ האין זו מסורת דתית גרידא?‏

בדרך־כלל,‏ אנו מציגים מלאכים עם כנפיים בשל התיאורים הסמליים המופיעים בכתבי־הקודש.‏

אמת,‏ ליצורים רוחניים אין גוף גשמי בעל כנפיים ממשיות — כמו־כן,‏ אין להם פנים,‏ ידיים,‏ רגליים או איברים גופניים אחרים.‏ מאידך גיסא,‏ בהזדמנויות שונות בהן הופיעו מלאכים לפני משרתי אלהים,‏ הם נראו כבני־אדם רגילים ורבים קיבלו אותם ככאלה.‏ — בראשית י״ח:‏2,‏ 22;‏ י״ט:‏1;‏ שופטים ו׳:‏11–22‏.‏

ברם,‏ לעתים בני־אנוש תיארו את אשר ראו כשזכו לחזיונות בהם הופיעו מלאכים.‏ הנביא יחזקאל,‏ למשל,‏ ראה ”‏דמות ארבע חיות”‏,‏ ובחזון מאוחר יותר,‏ זיהה אותם כמלאכים מהמעמד הנקרא ”‏כרובים”‏.‏ (‏יחזקאל א׳:‏5;‏ ט׳:‏3;‏ י׳:‏3‏)‏ לכל אחד ממלאכים אלה היו ארבע כנפיים,‏ דבר שהורה על יכולתם לנוע במהירות לכל כיוון שיצווה עליהם אלהים.‏ ”‏לא יסַבּו בלכתן;‏ איש אל עבר פניו ילכו.‏ .‏.‏.‏ אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת,‏ ילכו.‏ לא יסבּו בלכתן”‏.‏ — יחזקאל א׳:‏6,‏ 9,‏ 12‏.‏

אולם,‏ מלאכים שנראו בחזיונות שונים לא תמיד היו זהים זה לזה.‏ המלאכים שראה ישעיהו נקראו ”‏שרפים”‏,‏ והיו להם שש כנפיים.‏ (‏ישעיהו ו׳:‏1,‏ 2‏)‏ היו אף הבדלים בין החזיונות השונים שראה יחזקאל.‏ בחזון הראשון למלאכים היו רגליים,‏ ידיים מתחת לכל אחת מהכנפיים וארבעה פנים (‏ודמות פניהם היא של אדם,‏ אריה,‏ שור ונשר)‏.‏ בחזונו הבא,‏ אחת הפנים דמתה לכרוב ולא לשור,‏ יתכן כדי לרמוז על כוחם הרב של הכרובים.‏ בחזון מאוחר יותר שדן בקישוט בית־מקדש סמלי,‏ ראה יחזקאל כרובים בעלי שתי פנים בלבד,‏ אחת של אדם והשנייה של אריה.‏ (‏יחזקאל א׳:‏5–11;‏ י׳:‏7–17;‏ מ״א:‏18,‏ 19‏)‏ בקודש־הקודשים שבמשכן,‏ והן בבית־המקדש שהקים שלמה בירושלים,‏ היו דמויות של כרובים בעלות שתי כנפיים.‏ כרובים אלה ניצבו על הכפורת עשוית־הזהב,‏ שכיסתה את ארון־הברית.‏ שני הכרובים עשויי־הזהב עמדו זה מול זה ולשניהם היו שתי כנפיים שסוככו על ארון־הברית.‏ (‏שמות כ״ה:‏10–22;‏ ל״ז:‏6–9‏)‏ בבית־המקדש של שלמה,‏ עמדו מעל לארון־הברית והכפורת שני כרובים גדולים מצופי־זהב,‏ לכל אחד שתי כנפיים פרושות.‏ — מלכים א׳.‏ ח׳:‏6–8;‏ דברי־הימים א׳.‏ כ״ח:‏18;‏ דברי־הימים ב׳.‏ ה׳:‏7,‏ 8‏.‏

ההיסטוריון יוסף בן־מתתיהו כתב:‏ ”‏אין איש יכול להגיד או לתאר,‏ מה היה טיבם של הכרובים [‏האלה]‏”‏.‏ לפיכך,‏ מספר חוקרים ואומנים ביססו את תיאוריהם של מלאכים — ובעיקר של כרובים — על דמויותיהם של אלילים קדומים בצורות של חיות שונות בעלות כנפיים,‏ שרווחו בדתות המזרח התיכון.‏ אך,‏ מקור מהימן יותר אנו מוצאים בדברי יחזקאל ביחס למלאכים שראה בחזון:‏ ”‏מראיהן דמות אדם‏”‏.‏ (‏יחזקאל א׳:‏5‏)‏ לכן,‏ כאשר מלאכי מרום מופיעים באיורים בפירסומינו,‏ אנו מציגים אותם בעיקר בדמות אנוש.‏ אנו מציירים אותם כדמויות בעלות כנפיים,‏ וזאת לאור התיאורים המקראיים הרבים של מלאכים כבעלי כנפיים וכן התייחסויות ל’‏מעופם’‏.‏ — ההתגלות י״ד:‏6;‏ תהלים י״ח:‏11‏.‏

לבסוף,‏ בספר ההתגלות — שיא התגשמותה קרוב!‏ (‏בלועזית)‏,‏ מופיע איור בעמוד 288,‏ של דמות שמימית בעלת כנפיים,‏ כשעל ראשה כתר ובידה מפתח.‏ התמונה מציגה את מה שתוּאר בהתגלות כ׳:‏1‏:‏ ”‏ראיתי מלאך יורד מן השמים ובידו מפתח התהום ושרשרת גדולה”‏.‏ אנו מבינים שהמלאך עם המפתח אינו אלא ישוע המשיח שזכה לתפארת.‏ האיור מציג אותו כדמות בעלת כנפיים,‏ בתואם עם העובדה שלמלאכים שנראו בחזיונות בדרך־כלל היו כנפיים.‏

‏(‏מקור המאמר:‏ 1991/‏3/‏1)‏