נחשי קוברה בסרי־לאנקה שומעים קולות

‏”‏כמו פתן [‏קוברה]‏ חרש יאטֵם אזנו,‏ אשר לא ישמע לקול מלחשים”‏.‏ — תהלים נ״ח:‏5,‏ 6‏.‏

בעיתון ניו־יורק טיימס,‏ מ־10 בינואר,‏ 1954,‏ הופיעה הכתבה ”‏האם נחשים ’‏מוקסמים’‏ למישמע מוסיקה?‏”‏ היא מתייחסת לתהלים נ״ח:‏5,‏ 6‏,‏ וזה לשונה:‏ ”‏ד”‏ר דויד א.‏ מאכט,‏ מומחה לחקר תרופות מבית־החולים ’‏מאוּנט סינַי’‏,‏ שבבולטימור [‏ארה״ב]‏,‏ הוא אחד מבני־הסמכא הראשיים בעולם בנושא ארס נחשי־קוברה.‏ (‏ארס הקוברה הינו תרופה מקובלת בטיפול במחלות־דם,‏ וכדומה.‏)‏ ד״ר מאכט סיפר,‏ שבמסגרת עבודתו עם נחשי־קוברה והארס שלהם,‏ התוודע למספר רופאים הינדים משכילים,‏ מאיזורים שונים בהודו.‏ כולם היו תמימי־דעים,‏ שנחשי־הקוברה מגיבים לחלק מן הצלילים שמפיקים חלילים.‏ לדברי הרופאים,‏ סוגי מוסיקה מסוימים מרגשים זוחלים אלה יותר מאחרים.‏ בהודו אפילו מזהירים ילדים המשחקים באיזורים כפריים לאחר רדת החשיכה,‏ שלא לשיר,‏ שמא ימשכו קולותיהם נחשי־קוברה.‏ ד״ר מאכט העיר כי שייקספיר,‏ שהתייחס שוב ושוב לנחשים כחרשים.‏.‏.‏ חזר פשוט על רעיון שגוּי נפוץ.‏ לעומתו,‏ ציין ד״ר מאכט,‏ מחבר־התהלים צדק ברמזו על ההיפך מזה בתהלים נ״ח:‏6‏,‏ היינו,‏ שנחשים מסוגלים לשמוע”‏.‏

בדומה לכך,‏ במאמר שהופיע בכתב־העת הזואולוגי הגרמני elmanns TierweltiGrzimeks Tier, S (‏החיות של ז׳ימק,‏ עולם־החי של זילמן)‏,‏ מיולי 1981,‏ עמודים 34,‏ 35,‏ מספר הסופר על נחש־קוברה ששכן באחוזתו שבסרי־לאנקה,‏ בתוך תלולית של טרמיטים (‏נמלים לבנות)‏.‏ הוא ביקש ממשביע־נחשים לתפוש את נחש־הבר ולגרום לו לרקוד.‏ הסופר מוסר:‏ ”‏אחרי שהבטחתי לאורחי שנחש־קוברה אכן שוכן שם,‏ ישב הוא מול תלולית הטרמיטים והחל לנגן בחלילו.‏ לאחר זמן רב — כשכבר אפסה תקוותי שמשהו אמנם יקרה — שירבב הקוברה את ראשו סנטימטרים אחדים מחוץ למאורה.‏ בטרם הספיק הנחש לפתוח את פיו,‏ חש אליו משביע־הנחשים ותפס את ראשו בין האגודל לשתי האצבעות”‏.‏ מיד אחר־כך,‏ גרם ההודי לנחש לרקוד.‏

אם כן,‏ יש ראיות לכך שהקוברה אכן ’‏שומע לקול מלחשים’‏.‏