אבני כליות — טיפול במחלה עתיקת־יומין

קרוב לוודאי,‏ ששמעת על מישהו הסובל מאבנים בכליה.‏ בארצות הברית,‏ מתאשפזים מדי שנה בבתי־חולים כ־000,‏300 חולים הסובלים ממחלה זו.‏ הכאב שהיא מסבה עלול להיות עז,‏ בדומה ללידה.‏

יש הסבורים שאבני כליות הן ליקוי בריאותי חדש יחסית,‏ הקשור אולי בתזונה ובסגנון־החיים המודרני.‏ אך,‏ לאמיתו של דבר,‏ אבנים בדרכי השתן מציקות לאנושות זה דורות רבים.‏ הן אף נמצאו במומיות מצריות בנות אלפי שנים.‏

האבנים מתהוות כאשר מינרלים המצויים בשתן מתלכדים וגדלים,‏ במקום להתמוסס ולנטוש את הגוף.‏ הן לובשות צורות שונות,‏ ומורכבות מחומרים רבים.‏ כתב־העת קליניקל סימפוזיה מציין:‏ ”‏בארצות הברית,‏ 75 אחוזים לערך מכלל האבנים [‏בכליה]‏ מורכבות בעיקר מסידן אוקסָלָטי,‏ ועוד 5 אחוזים מסידן זרחתי טהור”‏.‏

שכיחות המחלה וגורמיה

על־פי דיווח אחד,‏ כ־10 אחוזים מן הגברים וכ־5 אחוזים מן הנשים שבאמריקה הצפונית יפתחו אבן בכליה במהלך חייהם.‏ ושיעור הישָנות המחלה גבוה.‏ אחד מכל חמישה אנשים הסובל מאבן בכליה,‏ יפתח אבן נוספת בתוך חמש שנים.‏

רופאים תהו זה מכבר,‏ מדוע אנשים מסוימים לוקים באבני כליות,‏ אך לא כן אחרים.‏ אבנים עלולות להתהוות מסיבות רבות.‏ הללו כוללות הפרעות בחילוף החומרים,‏ זיהום,‏ ליקויים תורשתיים,‏ התייבשות כרונית ותזונה.‏

כ־80 אחוזים מאבני הכליות נוטשות מעצמן את הגוף בעת הטלת השתן.‏ כדי להיפטר מהן,‏ נקראים החולים לשתות כמויות רבות של מים.‏ אף כי האבנים האלה קטנות יחסית,‏ ולעתים כמעט שאינן נראות־לעין,‏ הן עלולות לגרום כאב חד.‏ אם האבן חוסמת את דרכי השתן,‏ או שהאבן גדולה מכדי לעבור (‏הן עלולות להגיע לגודל כדור־גולף)‏,‏ אזי נזקק החולה לטיפול רפואי לשמירת בריאותו.‏

שיטות טיפול חדישות

עד ל־1980 לערך,‏ היה צורך בניתוח רציני להרחקת אבני כליות אשר לא עברו מאליהן.‏ כדי להגיע אל האבן שנתקעה בכליה או בדרכי השתן,‏ בוצע חתך מכאיב בכֶּסֶל־הצלעות באורך כ־30 סנטימטר.‏ לאחר הניתוח נזקק בדרך־כלל החולה להחלמה של שבועיים בבית־החולים,‏ ולעוד שני חודשי הבראה בבית.‏ אולם,‏ ”‏בזכות הטכנולוגיה החדישה”‏,‏ מציין ספר־הלימוד Conn’s Current Therapy (‏הריפוי כיום על־פי קון)‏ (‏1989)‏,‏ ”‏הצורך להרחיק אבן באמצעות ניתוח פתוח נעשה נדיר”‏.‏

ברם,‏ גבישי־אבן קשים ניתן להסיר בשיטה המסתייעת בניתוח מזערי בלבד.‏ שיטה אחרת,‏ הנפוצה יותר כיום,‏ מועכת אבני כליות על־ידי גלי־הדף שמקורם מחוץ לגוף (‏ESWL)‏,‏ והיא אינה מצריכה כל ניתוח.‏ בהתייחסו לחידושים רפואיים אלה,‏ הספר הריפוי כיום על־פי קון מציין,‏ שמתעורר צורך בניתוח קשה ”‏לסילוק אחוז אחד בלבד מכלל [‏אבני הכליות]‏ כיום”‏.‏

שיטת הניתוח המזערי

שיטה המסתייעת בניתוח מזערי בלבד,‏ היא ’‏מעיכת אבני כליות על־קולית דרך העור’‏.‏ הניתוח היחידי הנדרש הינו חתך באורך סנטימטר בכסל־הצלעות.‏ מחדירים דרכו לגוף מכשיר דמוי־ציטוסקופ,‏ בשם נֶפרוֹסקופ.‏ באמצעות מכשיר־ראייה זה ניתן לראות את פנים הכליה ואת האבן המציקה.‏

אם האבן גדולה מדי,‏ ולא ניתן להרחיקה באמצעות הנֶפרוֹסקופ,‏ מחדירים גַלַאי על־קולי לתוך ערוץ במכשיר־ראייה זה,‏ וכך מגיעים אל הכליה.‏ כדי לרסק את האבן או האבנים,‏ מחברים את הגלאי החלול לגנרטור על־קולי,‏ הגורם לגלאי לרטוט מ־000,‏23 עד 000,‏25 פעמים בשנייה.‏ הגלים העל־קוליים גורמים לגלאי לפעול כפטיש־אוויר ולנפץ את כל האבנים שבנמצא,‏ מלבד הקשות ביותר.‏

שאיבה רצופה דרך הגלאי מנקה כב’‏שואב־אבק’‏ את פנים הכליה,‏ בהרחיקה ממנה את כל רסיסי־האבן הזעירים.‏ תהליך הניפוץ והשאיבה נמשך עד שבדיקה יסודית מגלה שכל שברי־האבן הורחקו דרך הגלאי.‏

אולם,‏ לעתים קורה שרסיסי־אבן אחדים מסרבים לזוז ממקומם.‏ במקרה זה,‏ יכול הרופא להחדיר דרך הנפרוסקופ צינור דקיק,‏ שצמודים לו מלקחיים זעירים.‏ אזי הוא פותח את המלקחיים,‏ תופס את האבן ומושך אותה החוצה.‏

שיטות רבות נוסו עם השתכללות הניתוחים ’‏דרך העור’‏.‏ לפני מספר שנים,‏ כתב־העת Urologic Clinics of North America (‏מירפאות אורולוגיות באמריקה הצפונית)‏ ציין:‏ ”‏דומה כי שיטות חדשות להרחקת אבנים ’‏דרך העור’‏ מופיעות מדי חודש,‏ יחד עם כל הוצאה חדשה של כתבי־העת הרפואיים”‏.‏ סיכויי הצלחתה של שיטה זו,‏ העיר כתב־העת,‏ ”‏משתנים על־פי גודלה ותנוחתה של האבן”‏.‏ אך,‏ הגורם החשוב מכל,‏ הוסבר בו,‏ הם ”‏מיומנותו ונסיונו של המנתח”‏.‏

אף־על־פי שמופעל די כוח למעיכת האבנים,‏ השיטה בטוחה יחסית.‏ ”‏דימום אינו מהווה בעיה משמעותית”‏,‏ מציין כתב־העת קליניקל סימפוזיה.‏ עם זאת,‏ דו״ח אחד מוסר,‏ שכ־4 אחוזים מן החולים סובלים מדימום רציני.‏

היתרונות שבשיטה זו הם,‏ שאי־הנוחות הכרוכה בה מזערית ותקופת ההחלמה קצרה.‏ במרבית המקרים,‏ שוהים רק חמישה־ששה ימים בבית־החולים,‏ ויש חולים המשתחררים הביתה כעבור שלושה ימים בלבד.‏ יתרון זה חשוב במיוחד לעובדים בשכר,‏ העשויים לחזור לעבודתם מיד לאחר השתחררותם מבית־החולים.‏

טיפול בלא ניתוח

שיטה חדישה ראויה־לציון,‏ שהוצגה ב־1980 במינכן,‏ גרמניה,‏ היא מעיכת אבני כליות על־ידי גלי־הדף מחוץ לגוף.‏ משתמשים בגלי־הדף רבי־עוצמה לריסוק האבנים,‏ בלא כל חתך.‏

את החולה מניחים במיכל פלדת אל־חלד,‏ המלא עד מחציתו במים חמימים.‏ הוא מונח באופן שגלי־הדף,‏ המתחוללים על־ידי פולט זיקים תת־מימי,‏ ממוקדים על הכליה המטופלת.‏ הגלים חודרים בקלות דרך ריקמת־הגוף הרכה ומגיעים אל האבן,‏ בלא לאבד מאום מן האנרגיה שלהם.‏ הם ממשיכים להפגיז את האבן עד להתפוררותה.‏ רוב החולים מתפטרים אז בנקל מרסיסי האבן דרך מערכת־השתן.‏

עד ל־1990,‏ השתמשו בשיטת גלי־ההדף להרחקת אבנים בכ־80 אחוזים מן החולים.‏ כתב־העת Australian Family Physician (‏רופא המשפחה האוסטרלי)‏ דיווח אשתקד,‏ כי מאז הוחל בשיטה זו,‏ ”‏מעל 3 מיליון חולים ברחבי־העולם טופלו ביותר מ־100,‏1 מכשירים,‏ תוך שימוש במבחר של מחוללי גלי־הדף לפירור אבני הכליות”‏.‏

אף כי שיטת גלי־ההדף גורמת חבלה מסוימת לאיזור הכליה,‏ כתב־העת רופא המשפחה האוסטרלי מסביר:‏ ”‏רק לעתים נדירות היא גורמת נזק לאיברים סמוכים,‏ כמו הטחול,‏ הכבד,‏ הלבלב והמעי.‏ הפגיעה לטווח קצר נסבלת בנקל,‏ שכן הנזק הנגרם לחולים קטן,‏ ומרביתם מתלוננים רק על כאב קל [‏בשרירים ובעצמות־השלד]‏ בדופן הבטן,‏ ועל מעט [‏דם בשתן]‏ במשך 24 עד 48 שעות לאחר הטיפול”‏.‏ אפילו ילדים טופלו בהצלחה.‏ כתב־העת האוסטרלי מסכם:‏ ”‏לאחר עשר שנות הערכה,‏ נראה כי הטיפול בגלי־הדף בטוח ביותר”‏.‏

אכן,‏ הטיפול כה יעיל,‏ שספר־הלימוד הריפוי כיום על־פי קון,‏ מן השנה שעברה,‏ הסביר:‏ ”‏[‏שיטת גלי־ההדף]‏ איפשרה להרחיק אבנים סימפטומטיות בקלות כזאת,‏ עם תחלואה כה מזערית,‏ שחולים ורופאים כאחד החלו להקפיד פחות על טיפול מונע להיווצרות אבנים בדרכי השתן”‏.‏

אך,‏ אבני כליות הן מחלה כואבת,‏ שבלי ספק אינך מעוניין בה.‏ מה בידך לעשות כדי למנעה?‏

טיפול מונע

מאחר שאבני כליות הן לעתים תופעה חוזרת,‏ הרי שאם סבלת מהן,‏ מן הראוי שתישמע לעצה להרבות בשתיית מים.‏ מומלץ להטיל שתן בכמות של שני ליטר ליום,‏ ופירוש הדבר לשתות הרבה מים!‏ בנוסף לכך,‏ ראוי להקפיד על תזונה נכונה.‏ רופאים ממליצים להגביל צריכת בשר אדום,‏ מלח ומזונות עשירים באוקסָלָט,‏ שסבורים שהם מסייעים להתהוות אבנים.‏ מזונות אלה כוללים אגוזים,‏ שוקולד,‏ פלפל שחור וירקות ירוקי־עלים,‏ כגון תרד.‏ בעבר המליצו הרופאים לצרוך פחות סידן,‏ אך מחקרים שנערכו לאחרונה גילו,‏ שתוספת סידן במזון נוטה להפחית את הנטייה להיווצרות אבנים.‏

ברם,‏ אם תנקוט את כל אמצעי הזהירות,‏ ובכל זאת תסבול מאבן נוספת בכליה,‏ יש משום נחמה מסוימת בידיעה שקיימות שיטות טיפול משוכללות להיפטר מאבני כליות.‏

‏[‏תמונה בעמוד 13]‏

טיפול בלא ניתוח באבני כליות במכשיר מועך־אבנים

‏[‏שלמי תודה]‏

S.I.U./Science Source/PR

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 12]‏

‏.Leonardo On The Human Body/Dover Publications, Inc