מנקודת המבט המקראית

היש משום סכנה בעיסוק בקסמים?‏

‏’‏בחלל האוויר תלויה הילה של על־טבעיות.‏ לפתע מפר רעש־תוף את השקט.‏ עיני הכל נעוצות בשני גברים לבושי־מדים,‏ הנושאים רובי־מוסקֶט.‏ הם מניפים את נשקם אל הכתף ומכוונים אותו אל קוסם סיני,‏ הלבוש על־פי כל כללי הטקס.‏ הוא אוחז בצלחת־חרסינה מול חזהו.‏ הרובים רועמים ברשף־אש.‏ הקוסם נופל מלוא קומתו ארצה,‏ מתבוסס בדמו.‏ האשליה של צלחת חסינת־כדורים הופכת לטרגדיה’‏.‏ מנגנון לקוי באחד מרובי־המוסקט גרם לכדור להיפלט ולחדור לחזהו של הקוסם.‏ כך מספר הספר Henry Gordon’s World of Magic (‏עולם הקסמים של הנרי גורדון)‏.‏

איזה בזבוז של מתת החיים — וכל זה בעבור המתח,‏ ההתרגשות והבידור הנלווים למופע־קסמים מסוג זה.‏ האם תגובתך דומה?‏ או שמא אתה חש שזהו רק חלק מן הסיכון הכרוך בביצוע הופעה כזאת בפני קהל?‏ תהא אשר תהא תגובתך,‏ כאשר אשליה זו נכשלה,‏ היא נשאה מוות בכנפיה.‏ הדבר מעורר את השאלה:‏ היש סכנה סמויה יותר במעשי־קסמים?‏ כדי להשיב על כך,‏ הבה נתחקה על שורשיה של אמנות עתיקת־יומין זו.‏

השפעת הקסמים והמאגיה במשך ההיסטוריה

משחר ההיסטוריה,‏ ריתקו מיסתרי הקסמים את בני־האדם והשפיעו עליהם.‏ המלה ”‏מאגיה”‏ גזורה מן השם ”‏מאגים”‏,‏ כת כהנים קדומה בפרס,‏ שהתמחו בפעולות פולחניות,‏ והקרויים בעברית ”‏אַמגוּשים”‏.‏ במובן הבסיסי ביותר שלה,‏ ה”‏מאגיה”‏ הינה מאמץ להשתלט על כוחות טבעיים או על־טבעיים,‏ לשעבדם לרצון האדם.‏ מצרים,‏ במאה ה־18 לפה״ס,‏ העסיקה חרטומים — כהנים שעסקו בקסמים.‏ לקסמים היה תפקיד נכבד גם בדתם של הכשדים של בבל הקדומה,‏ במאה השמינית לפה״ס.‏ (‏בראשית מ״א:‏8,‏ 24;‏ ישעיהו מ״ז:‏12–14;‏ דניאל ב׳:‏27;‏ ד׳:‏4‏)‏ השפעה זו היתה נפוצה בקרב היוונים והרומאים הקדומים,‏ והמשיכה עד לימי־הביניים והלאה אל המאה ה־20.‏

את הקסמים ניתן לחלק למספר סוגים.‏ רוברט א.‏ סטבינס,‏ בספרו The Magician (‏הקוסם)‏,‏ מחלק אותם לשלושה.‏

שלושה סוגי קסמים

קסמים הכרוכים במיסטיקה מהווים ”‏ביטוי לתופעות על־טבעיות”‏.‏ חסידיהם טוענים,‏ כי ”‏מאורעות או תהליכים הנוגדים את הידע ההגיוני או המדעי”‏ הם ”‏אמיתיים ותקֵפים”‏.‏ סטבינס מסביר עוד,‏ ש”‏קסמים הכרוכים במיסטיקה מהווים כלי־עזר ללהטים,‏ .‏.‏.‏ לכישוף,‏ לאלכימיה,‏ ובמצבים מסוימים,‏ לדת”‏.‏

אשר לקסמים המשמשים לניצול הזולת,‏ ”‏העוסקים בהם מנצלים את תפישתו של הצופה ומשפיעים עליו לצרכיהם הם,‏ להאדרת שמם”‏.‏ הם מרמים את הקהל במודע,‏ אך לדברי סטבינס,‏ ”‏הם מעודדים את הצופים בקסמים להאמין שלא כן הדבר — שכקוסמים הם ניחנו בכוחות על־טבעיים,‏ או שיש להם קשרים מיוחדים עם רוחות בעלות כוחות כאלה”‏.‏

קסמים כבידור,‏ מגמתם לנסוך בצופים פליאה על־ידי הונאה מסקרנת.‏ לאלה חמש שיטות בסיסיות,‏ חופפות:‏ ”‏מופע קסמים בימתי,‏ מופע אינטימי לפני קהל מצומצם,‏ להטוטנות,‏ אחיזת־עיניים,‏ קריאת־מחשבות וטלפתיה”‏.‏

הטמונה בכך סכנה ליראי־אלהים?‏

הבה נבחן תחילה את הקסמים הכרוכים במיסטיקה.‏ הללו מופעלים בדרכים שונות.‏ למשל,‏ קיימים עובדי־שטן העוסקים הן ב”‏מאגיה שחורה”‏ והן ב”‏מאגיה לבנה”‏.‏ המאגיה ”‏השחורה”‏ כוללת לחשים,‏ קללות מיוחדות ועין־הרע,‏ כדי להמיט רעה על אויב.‏ מאידך,‏ מטרת המאגיה ”‏הלבנה”‏ לגרום לתוצאות חיוביות על־ידי ביטול הלחשים והקללות.‏ ברם,‏ שתיהן קשורות בתופעות על־טבעיות,‏ או בכישוף.‏ יש שאף נעזרים בפעולות מאגיות כדי להתברך ביבול טוב,‏ או לנצח בתחרות־ספורט.‏ בכל זאת,‏ המקרא אומר במפורש על קסמים מעין אלה,‏ הכרוכים במיסטיקה:‏ ”‏לא תנחשו ולא תעוננו”‏.‏ — ויקרא י״ט:‏26;‏ דברים י״ח:‏9–14;‏ מעשי־השליחים י״ט:‏18,‏ 19‏.‏

מהי הסכנה בקסמים המשמשים לניצול הזולת?‏ הקוראים בכף־היד,‏ מגידי־העתידות והמרפאים־בתפילה,‏ ועוד רבים אחרים,‏ עוסקים בקסמים כדי לקדם את טובתם הם.‏ האין במישלח־ידם משום מירמה?‏ המקרא אומר:‏ ”‏ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו”‏.‏ — ויקרא י״ט:‏11‏.‏

האנציקלופדיה אמריקנה מציינת:‏ ”‏במקרים מסוימים,‏ מעשי קסמים משמשים כדי להשתלט על שדים ורוחות”‏.‏ האם נרצה להזמין צרות מצד רוחות השדים,‏ בכך שנתעסק אפילו בעקיפין בתחום הזה?‏ אם תינתן להם הזדמנות,‏ יוכלו השדים לנצל אותנו בפועל.‏ הם מחפשים ’‏שעת־כושר’‏ לכך,‏ ומאמציהם אינם יודעים רחם.‏ — לוקס ד׳:‏13;‏ יעקב א׳:‏14‏.‏

השטן איננו אלא רב־אמן במלאכת ההונאה ואחיזת־העיניים.‏ הוא עוסק באמנות זו מאז הופעתו הראשונה בפני האדם בגן־עדן.‏ (‏בראשית ג׳:‏1–19‏)‏ איזה אדם ירא־אלהים ירצה לנהוג כמותו?‏ במקום זה,‏ כתבי־הקודש מציינים כי הרוצים בבירכת אלהים ’‏יילכו באורחותיו’‏,‏ וקוראים לנו:‏ ”‏היכנעו לפני אלהים.‏ התייצבו נגד השטן”‏.‏ — ישעיהו ב׳:‏3;‏ יעקב ד׳:‏7‏.‏

ברם,‏ רוב בני־האדם כורכים את המלה ”‏קסמים”‏ עם בידור.‏ אדם עשוי ליצור אשליה על־ידי זריזות־ידיים (‏להטוטנות)‏,‏ בידעו שלעתים קרובות היד זריזה מן העין.‏ המקרא אינו מתנגד לכך בהכרח.‏ אך,‏ אם הוא מתיימר להיות בעל כוחות מאגיים,‏ האם יאה לאדם ירא־אלהים לתת רושם שניחן בכוחות על־טבעיים,‏ בלתי־מוסברים?‏ ואם אחרים מקבלים רושם מוטעה שמדובר במופע ”‏מאגי”‏,‏ האם לא ירצה ירא־האלהים לוותר על בידור מעין זה כדי שלא לשים מכשול בפני רעהו?‏ (‏קורינתים א׳.‏ י׳:‏29,‏ 31–33‏)‏ מה גם שטמונה בכך סכנה שיתפתה להרחיק לכת ולעסוק ממש במאגיה.‏

לפיכך,‏ כשמדובר בקסמים הקשורים במפורש בספיריטיזם,‏ אדם ירא־אלהים יימנע בתבונה מלעסוק בהם.‏ יתרה מזו,‏ הוא ירצה לשמור בכל תחומי חייו — בעבודה,‏ בנופש,‏ או בבידור — על ”‏מצפון נקי”‏,‏ מצפון שלא יפגע באלהים או באדם.‏ — משלי ג׳:‏4‏.‏

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 12‏]‏

ארכיון בֶטמאן