בעלים ונשים — האם הם אכן מדברים באותה שפה?
שווה בנפשך את אהוד, משתרך למשרדו של יוסי כשכתפיו שחוחות מנטל דאגותיו. יוסי הביט בחברו ברוֹך וחיכה שיפתח בדברים. ”אינני יודע אם אוכל לסגור עסקה זו”, נאנח אהוד. ”נערמים קשיים כה רבים, והמשרד הראשי מפעיל עלי מכבש”. ”מדוע אתה דואג, אהוד?” שאל יוסי בביטחון. ”הרי אתה יודע שאתה האדם המתאים ביותר לתפקיד, וגם הם יודעים זאת. אל תיתן להם להלחיץ אותך. הבעיה הזו נראית לך חמורה? הרי רק בחודש שעבר... ”, יוסי שב וסיפר את הפרטים המשעשעים של הפרשה המביכה, ותוך זמן קצר עזב חברו את המשרד כשהוא צוחק בהקלה. יוסי שמח שיכול היה להיות לעזר.
הוסף לראות בעיני רוחך את יוסי שב לביתו באותו אחר־צהריים, וחש מייד שאשתו סיגל מוטרדת אף היא. לאחר שבירכה לשלום בעליזות רבה, חיכה שתספר לו את המעיק על לבה. לאחר דומייה צוננת, אפופת מתיחות, התפרצה: ”איני יכולה לשאת זאת עוד! המנהל החדש הזה הוא פשוט עריץ!” יוסי הושיב את אשתו, כרך זרועו סביבה ואמר: ”יקירתי, אל תדאגי כל כך. תראי, זו רק עבודה. זהו טבעם של מנהלים. היית צריכה לשמוע כיצד המנהל שלי הרים את קולו עלי היום. אך, אם קשה לך לשאת זאת, עדיף שתתפטרי”.
”כלל לא מעניין אותך מה אני מרגישה!”, הטיחה נגדו סיגל. ”לעולם אינך מקשיב לי! אינני יכולה להתפטר! אתה לא מרוויח די כסף!” והיא נמלטה לחדר השינה ממררת בבכי. יוסי עמד המום מאחורי הדלת הסגורה, תוהה על מה שאירע. מדוע היו התגובות לדברי הנוחם של יוסי כה מנוגדות?
האם הבעיה נעוצה בפער בין המינים?
יש שיתלו את הסיבה להבדלים, שבדוגמאות לעיל, בעובדה אחת פשוטה: אהוד הוא גבר; סיגל היא אשה. בלשנים סבורים, כי בעיות של תקשורת בחיי־הנישואין נעוצות תדירות בפער בין שני המינים. ספרים כגון You Just Don’t Understand (פשוט אינך מבין) ו־Men Are From Mars, Women Are From Venus (גברים הם ממאדים, נשים הן מנוֹגה) תומכים בתיאוריה, שאף־על־פי שגברים ונשים מדברים באותה שפה, הרי שאין הם ’משדרים על אותו גל’.
כאשר ברא יהוה את האשה מן האיש, ללא ספק היתה היא יותר מאשר דגם שהוכנסו בו שינויים קלים. הגבר והאשה תוכננו באורח נפלא ומתחשב כדי להשלים איש את רעהו — מבחינה גופנית, רגשית, שכלית ורוחנית. יש להוסיף על הבדלים אלה, שמטבע בריאתם, את המורכבות הטמונה בילדות האדם, בנסיון־החיים שלו ובעיצובו בידי התרבות, הסביבה וההשקפה החברתית בנוגע למאפייני הגבריות והנשיות. בשל השפעות אלה, יתכן שניתן יהיה לבודד דפוסי־התנהגות מסוימים בהידברות בין גברים ונשים. אך, הדמות החמקמקה של ”הגבר הטיפוסי” או ”האשה הטיפוסית” קיימת אולי, בספרי הפסיכולוגיה בלבד.
הרגישות מאפיינת את הנשים, עם זאת יש גברים רבים המגלים רכות נפלאה במגעיהם עם אנשים. חשיבה הגיונית מיוחסת אומנם לרוב לגברים, אך לעתים נשים ניחנות בכושר ניתוח ובחריפות. לכן, בעוד שלא ניתן להדביק על תכונה כלשהי תווית של ’ייחודית לגברים’ או ’בלעדית לנשים’, דבר אחד ודאי: ראיית הדברים מנקודת־מבטו של הזולת עשויה להבדיל בין דו־קיום בשלום לבין מלחמה גלויה, בעיקר בחיי־הנישואין.
ההידברות בין גבר לאשה בחיי־הנישואין מהווה אתגר יומיומי קשה ביותר. בעלים רבים המודעים לבעיה יכולים להעיד, שהשאלה הפשוטה לכאורה ”מה דעתךָ על התסרוקת החדשה שלי?” עלולה להיות טעונה חומר־נפץ. רעיות רבות, בעלות טקט, למדו להימנע מלשוב ולשאול במהלך הנסיעה את בעליהן שתעו בדרך, ”מדוע שלא תבקש ממישהו שינחה אותך?” במקום לזלזל בבן־הזוג עקב ’מוזרויותיו’, ולהצדיק בעקשנות את המוזרויות שלהם בטענה ”כזה אני!” בני־זוג אוהבים מנסים לחדור אל מתחת לפני השטח. אין זו בדיקה חסרת־רגש של סגנון־הדיבור של בן־הזוג, אלא מבט חם ומעמיק אל תוך לבו ושכלו.
כשם שכל אדם הוא יחיד במינו, כך גם המיזוג בין שני אנשים בנישואין. תיאום אמיתי בין שכלם ולבם של בני־הזוג אינו מקרי, אלא עקב טבענו האנושי חסר־השלימות, הוא דורש עמל רב. למשל, קל מאוד להניח שאחרים רואים את הדברים מנקודת־המבט שלנו. תדירות אנו ממלאים את צורכיהם של האחרים כפי שהיינו רוצים שימלאו את צרכינו, יתכן תוך ניסיון ליישם את ’כלל הזהב’, ”לכן כל מה שתרצו שיעשו לכם בני האדם, כן גם אתם עשו להם” (מתי ז׳:12). אולם, אין משמע הדבר שמה שטוב עבורך, טוב גם עבור האחרים. לאמיתו של דבר, היית מעוניין שאחרים יעניקו לך את הדברים שלהם אתה זקוק או שבהם אתה חפץ. לכן, עליך למלא את צורכיהם הם. הדבר חיוני בעיקר בחיי־הנישואין, משום שכל אחד מבני־הזוג נדר למלא כמיטב יכולתו את צורכי בן־זוגו.
סיגל ויוסי נדרו נדר זה. ונישואיהם בני השנתיים היו מאושרים. אולם, אף־על־פי שהם חשים שהם מכירים היטב איש את רעהו, לעתים מתעוררים מצבים החושפים תהום פעורה של חוסר־תקשורת, אשר אין די בכוונות טובות כדי לגשר עליה. ”לב חכם ישכיל פיהו”, אומר משלי ט״ז:23. אכן, המפתח הנחוץ להצלחה הוא להשכיל להידבר. הבה נראה אילו דלתות נעולות ’נפתחו’ במפתח זה אצל יוסי וסיגל.
מנקודת־מבטו של גבר
יוסי מפלס את דרכו בעולם תחרותי, שבו כל גבר חייב לתפוס את מקומו בחברה, בין אם הוא כפוף למישהו או בין אם הוא בתפקיד בכיר במצב נתון. הידברות מסייעת בידו לבסס את מעמדו, כישוריו, מומחיותו או את שוויו בשוק. עצמאותו יקרה לו. לכן, כאשר הוא מקבל הוראות בטון מצווה, יוסי מתרעם על כך. המסר, ”אינך ממלא את עבודתך”, שהוא קורא בין השורות, מקומם אותו גם אם הבקשה הגיונית.
יוסי משוחח בעיקר כדי להחליף מידע. הוא נהנה לשוחח על עובדות, רעיונות ודברים חדשים שלמד.
כאשר הוא מקשיב לבן־שיחו, יוסי קוטע אותו לעתים רחוקות בלבד, וגם אז זה בתגובה קלה כגון ’אהה’ או ’כן’, משום שהוא קולט מידע. אולם, אם הוא חולק על דעתו של בן־שיחו, יתכן שלא יהסס לומר זאת, בייחוד כשמדובר בידיד. הדבר מוכיח, שהוא מגלה עניין בדברים שיש לחברו לומר ושהוא בוחן את כל האפשרויות.
כאשר יוסי נתקל בבעיה, הוא מעדיף למצוא פתרון בעצמו. לכן, הוא עשוי לפרוש ולהתנתק מכל הסובב אותו. יתכן שיעסוק בדבר אחר כדי להירגע ולהסיח את דעתו לזמן־מה מן הדילמה שעומדת בפניו. הוא ידון בה עם אחרים רק אם יזדקק לעצה.
כאשר אדם פונה ליוסי ומתנה בפניו את צרותיו, כפי שעשה אהוד, יוסי מבין כי מתפקידו לסייע לו, ונזהר שלא לגרום לחברו לחוש אוזלת־יד. בדרך־כלל, בנוסף לעצה שהוא נותן, הוא חושף גם כמה מהבעיות שלו, כדי שחברו לא יחוש בודד במערכה.
יוסי אוהב להשתתף בפעילויות יחד עם חברים. לדידו, הידידות משמעה עשיית דברים בצוותא.
עבור יוסי, ’ביתו הוא מבצרו’, מקום מפלט מכל הסובב אותו, שבו אין הוא צריך לדבר כדי להוכיח את עצמו, ובו הוא מקובל, בוטחים בו, הוא אהוב וזוכה להערכה. עם זאת, לעתים יוסי חש כי הוא זקוק לפרטיות. יתכן שהדבר אינו קשור כלל לסיגל או למשהו שעשתה. הוא פשוט זקוק למעט זמן לעצמו. קשה ליוסי לחשוף את פחדיו, את חוסר־הביטחון שלו ואת כאביו, בפני רעייתו. אין הוא רוצה להדאיג אותה. תפקידו הוא לדאוג לה ולהגן עליה, וחשוב לו שסיגל תבטח בו שיעשה כן. בעוד שיוסי מעוניין בתמיכה, אין הוא זקוק לרחמים. רחמים גורמים לו לחוש אוזלת־יד, חסר־ערך.
מנקודת־מבטה של אשה
סיגל רואה עצמה כפרט בתוך עולם של קשרים חברתיים. לדידה, יצירת מערכות־יחסים וחיזוק העבותות שבהן, חשובים מאוד. ההידברות היא דרך חשובה להשיג קירבה ולשמור עליה.
תלות אינה זרה לאופייה של סיגל. היא חשה נאהבת, כאשר יוסי שואל לדעתה בטרם הוא מגיע להחלטה, אם כי היא רוצה שהוא יטול לידיו את הראשות. כאשר עליה להחליט, היא אוהבת להיוועץ בבעלה, לאו־דווקא כדי שיאמר לה כיצד לנהוג, אלא כדי לגלות כלפיו אמון וקירבה.
קשה מאוד לסיגל לדבר גלויות ולומר שהיא זקוקה לדבר־מה. אין היא מעוניינת להציק ליוסי או לגרום לו לחוש שהיא אינה מאושרת. לעומת זאת, היא ממתינה שיבחין בתחושותיה או רומזת לו רמזים דקים.
כשסיגל משוחחת, פרטים קטנים מסקרנים אותה והיא שואלת שאלות רבות. עבורה זה אך טבעי, בשל רגישותה והתעניינותה העזה באנשים ובמערכות־יחסים.
כשסיגל מקשיבה, היא קוטעת את דבריו של בן־שיחה בהערות ביניים, בניד ראש או בשאלות, המראים שהיא עוקבת בדריכות אחר הנאמר ומגלה עניין בדברים שיש לבן או לבת־שיחה לומר.
היא מתאמצת לגלות אינטואיציה באשר לצורכי הזולת. דרך נפלאה, שבה היא מגלה אהבה, היא בהגשת עזרה אף מבלי שתתבקש. היא במיוחד חפצה לעזור לבעלה להתפתח ולהשתפר.
כאשר מתעוררת בעיה אצל סיגל, היא עלולה לחוש שקשה לה להתמודד עם המצב. היא חייבת לשוחח על כך, לא רק כדי לחפש פתרון לבעיה, אלא כדי לפרוק את מטען רגשותיה. חיוני שתחוש, שיש מי שמבין ללבה ודואג לה. כאשר היא שרויה בסערת־רגשות, סיגל יוצאת בהצהרות דרמטיות כוללניות. באומרה ”לעולם אינך מקשיב לי!”, אין היא מתכוונת לכך פשוטו כמשמעו.
חברת־הילדות הטובה ביותר של סיגל לא היתה זו שאיתה עשתה דברים בצוותא, אלא זו שעימה שוחחה על הכל. לכן, בהינשאה, יש לה עניין רב יותר במאזין המגלה הזדהות, שעימו תוכל לחלוק את רגשותיה, מאשר בפעילויות מחוץ לבית.
הבית הוא מקום בו סיגל יכולה להתבטא מבלי שישפטו אותה. אין היא מהססת לחשוף את פחדיה ולתנות את צרותיה בפני יוסי. אם היא זקוקה לעזרה, אין היא מתביישת להודות בכך, משום שהיא בטוחה שבעלה יעמוד לצידה לכשתזדקק לו, ושהוא מאזין לה בשל דאגתו הכנה.
לרוב, סיגל חשה אהובה ובטוחה בנישואיה. אולם לעתים, ללא כל סיבה נראית לעין, היא מתחילה לחוש חסרת־ביטחון ובלתי־אהובה, והיא זקוקה נואשות לדברי עידוד ולידידות.
אכן, יוסי וסיגל, המשלימים איש את רעהו, שונים בתכלית. ההבדלים ביניהם משמשים קרקע פוריה לאי־הבנות חמורות, אף־על־פי שלכל אחד מהם ודאי רצון עז לגלות אהבה לאחר ולתמוך בו. אילו יכולנו לשמוע את הצד של כל אחד מהם במקרה לעיל, מה היו הם עשויים לומר?
מנקודת־מבטם האישית
”ברגע שנכנסתי הביתה, הבנתי שסיגל מוטרדת”, יוסי עשוי היה לומר. ”הנחתי שכאשר היא תהיה מוכנה, תספר לי את הסיבה לכך. הבעיה לא נראתה לי כה חמורה. חשבתי שאם רק אעזור לה להבין, שהיא אינה צריכה לדאוג ושהפתרון לבעיה פשוט, אזי יוקל לה. נפגעתי קשות, שלאחר שהאזנתי לה, היא אמרה ’לעולם אינך מקשיב לי!’ חשתי כאילו היא מאשימה אותי בכל התסכול שלה!”
”כל היום היה סיוט ארוך ומתמשך”, היתה מסבירה סיגל. ”ידעתי שאין זו אשמתו של יוסי. אך, כשהוא נכנס הביתה כה עליז, הרגשתי שהוא מתעלם מן העובדה שמשהו מטריד אותי. מדוע הוא לא שאל אותי מה אירע? כאשר סיפרתי לו את הבעיה, תשובתו היתה, במילים אחרות, שאני משתטה ושהעניין פעוט. במקום לומר שהוא מבין ללבי, יוסי, ’בעל הפתרונים’, מצא מוצא לבעיה שלי. לא ביקשתי פתרונות, רציתי באהדתו!”
על אף בקיעים זמניים אלה, יוסי וסיגל אוהבים זה את זה מאוד. איזו הבנה תסייע להם לבטא אהבה זו בבירור?
ראיית הדברים מנקודת־המבט של בן־הזוג
יוסי חש שהוא יחדור לפרטיותה של סיגל אם ישאל אותה מה אירע, לכן באופן טבעי הוא עשה עבורה מה שהיה רוצה שאחרים יעשו עבורו. הוא חיכה שהיא תפתח את סגור לבה בפניו. עתה, סיגל היתה מוטרדת לא רק בשל הבעיה, אלא גם משום שנראה היה לה כי יוסי מתעלם מתחינתה האילמת לתמיכה. היא לא ראתה בשתיקתו מחווה עדינה של כבוד — אלא חוסר אכפתיות. כשסיגל פתחה לבסוף בדברים, יוסי האזין מבלי לקטוע את שטף דיבורה. היא, לעומת זאת, חשה שאין הוא מטה אוזן לרגשותיה. אזי הציע לה מוצא ולא אהדה. היה זה כאילו אמר לה: ’אין כל ערך לרגשותייך; תגובתך מוגזמת. את רואה כמה קל לפתור בעיה פעוטה זו?’
מה שונים היו פני הדברים אילו כל אחד מהם היה רואה אותם מנקודת־מבטו של האחר! השתלשלות העניינים היתה עשויה להיות כדלקמן:
יוסי מגיע הביתה ומוצא שסיגל מוטרדת. ”האם קרה משהו, יקירתי?” הוא שואל ברכות. דמעות פורצות מעיניה, והמילים זורמות מאליהן. סיגל לא אומרת ”הכל באשמתך!” או רומזת על כך שאין די במה שיוסי עושה למענה. יוסי מחבק אותה ומקשיב בסבלנות. לאחר שהיא מסיימת את דבריה, הוא אומר: ”אני מצטער שאת סובלת. אני יכול להבין מדוע את כה מוטרדת”. סיגל משיבה: ”אני כל כך מודה לך על שהקשבת לי. אני מרגישה הרבה יותר טוב ביודעי שאתה מבין ללבי”.
למרבה הצער, במקום ליישר את ההדורים, זוגות רבים פשוט מבכרים לשים קץ לנישואיהם על־ידי גירושין. חוסר־תקשורת הוא בן־הבליעל הממיט חורבן על בתים רבים. ויכוחים והתפרצויות מזעזעים את אושיות הנישואין. כיצד מתרחש הדבר? המאמר הבא מספר כיצד מתרחש הדבר וכיצד ניתן להימנע מכך.