ניתוח המריבה
היא צריכה לתת דרור לרגשותיה. הוא מעוניין למצוא פתרונות. מיליוני המריבות בחיי־הנישואין לבשו ופשטו צורות שונות במהלך השנים, אך תדירות נסבו על מספר נושאים יסודיים בשינויים קלים. הבנת נקודת־המבט של בן־זוגך או סגנון־דיבורו, השונים משלך, עשויה לסייע בהפיכת דליקות־יער אלה לגחלים לוחשות באח ביתה של משפחה מאושרת.
”אל תנהלי את חיי!”
הסטריאוטיפ של אשה שתלטנית ומציקנית עשוי להתאים במקרים רבים, שבהם מוצא הבעל שעצות, דרישות ודברי־ביקורת סוגרים עליו מכל עבר. המקרא מכיר בקיומם של רגשות מעין אלה, באומרו: ”דלף טורד מדייני אשה” (משלי י״ט:13). יתכן שאשה תבקש מבעלה בקשה מסוימת, אך הוא שותק ומסרב למלא את בקשתה מסיבות השמורות עימו. בסוברה כי לא שמע את דבריה, הפעם היא חוזרת עליהם ומורה לו מה עליו לעשות. הוא ממשיך לעמוד בסירובו. האם אלה אשה מציקנית ובעל שאשתו רודה בו? או שמא שני אנשים שפשוט אינם מצליחים להבהיר את עצמם?
מנקודת־המבט של האשה העצות שהיא משיאה לבעלה הינן הביטוי הגדול ביותר לאהבתה. אולם, הבעל רואה בעצות אלה ניסיון מצידה לנהל את חייו ורמז לכך שהוא לא־יוצלח. ”אל תשכח את התיק שלך”, מבחינתה היא קריאה המגלה דאגה, המוודאת שלקח את כל הדרוש לו. הדבר מזכיר לו את אמו, שנהגה לקרוא אחריו בצאתו לבית־הספר: ”לקחת את האוכל?”
רעייה מותשת עשויה לומר בעדינות, ”אתה רוצה שנאכל בחוץ הערב?” בהתכוונה למעשה, ”אולי תיקח אותי לאכול בחוץ? אני עייפה מכדי לבשל”. אך, בעלה המסור עשוי לנצל את ההזדמנות כדי לשבח את מטעמיה, ולהישבע שהוא מעדיף אותם על כל אוכל אחר. יתכן שיחשוב, ’היא מנסה לתמרן אותי!’ בעוד האשה עלולה להתרעם ולומר בלבה, ’מדוע עלי לבקש בכלל?’
”אינך אוהב אותי!”
”כיצד היא מעלה זאת על דעתה?” זעק בעל מתוסכל ונבוך. ”אני עובד, דואג לפרנסה ואפילו מביא לה פרחים מדי פעם!”
בשעה שכל בני־האדם זקוקים לתחושה שהם אהובים, האשה זקוקה במיוחד לחיזוקים חוזרים ונשנים. אפשר שהיא לא תבטא זאת בקול רם, אך בתוך תוכה תחוש שהיא נטל לא רצוי, בעיקר כאשר זמנית, עקב המחזור החודשי שלה היא חשה מדוכאת. במקרים כאלה, הבעל עלול לפרוש מהמקום, בחושבו שהיא זקוקה למעט פרטיות. היא עלולה לפרש את חוסר הקירבה שלו כ’אשר יגורתי בא לי’ — הוא חדל לאהוב אותה. היא עלולה להצליף בו בלשונה תוך ניסיון לכפות עליו לאהוב אותה ולתמוך בה.
”יקירי, קרה משהו?”
כאשר מתעוררת בעיה לוחצת, הבעל עשוי לבקש לעצמו מקום שקט, שבו יוכל להרהר בה. האינטואיציה של האשה תורה לה על מתיחות כלשהי, ותגובתה הטבעית תהיה ניסיון לגרום לו לפתוח את סגור לבו בפניה. אף־על־פי שמאחורי מאמציה עומדות כוונות טובות, אפשר שהבעל יראה בכך חדירה לתחום הפרט ויחוש מושפל. בעוד הוא פורש כדי לשקול את הבעיה, הוא מבחין באשתו הנאמנה שאינה מרפה ממנו. הוא שומע קול אוהב זה השואל ללא הרף: ”יקירי, האם הכל אצלך כשורה? קרה משהו? ספר לי”.
אם הוא לא ישיב לה, יתכן שאשתו תחוש פגועה. כאשר היא נתקלת בבעיה, היא מרגישה צורך לספר לו עליה. אך, הגבר שהיא אוהבת מסרב לחלוק עימה את רגשותיו. ”כנראה שהוא חדל לאהוב אותי”, עלולה היא להסיק. לכן, כאשר הגבר, שכלל אינו חושד במתרחש, מגיח מה’עולם’ בו היה שקוע, מרוצה מהפתרון שמצא, אין זו בת־זוגו המודאגת והאוהבת שהותיר מאחור, אלא רעיה הרוגזת על שהתעלם ממנה והנכונה לקרב.
”לעולם אינך מקשיב לי!”
ההאשמה נראית לו מגוחכת. מבחינתו, הוא אינו עושה דבר מלבד להקשיב. אך, כאשר אשתו מדברת יש לה תחושה ברורה, שאת דבריה בודק ומנתח בקפידה מחשב הפותר בעיה במתמטיקה. חשדותיה מתאמתים, כאשר הוא קוטע את דבריה ואומר: ”ובכן, מדוע שלא ...?”
כאשר האשה פונה לבעלה בבעיה כלשהי, לרוב אין היא מאשימה אותו ואף אינה מבקשת פתרון. כל רצונה הוא אוזן קשבת, אשר תאזין לא רק לעובדות היבשות, אלא לרגשותיה בעניין. אם כן, היא אינה מעוניינת בעצה, אלא באישור לכך שרגשותיה מוצדקים. זו הסיבה, שבעלים רבים בעלי כוונות טובות הציתו חבית חומר־נפץ, כאשר כל שאמרו היה: ”יקירה, אינך צריכה לחוש כך. זה לא כל־כך נורא”.
לעתים קרובות, אנשים מצפים שבני־זוגם יקראו את מחשבותיהם. ”אנו נשואים 25 שנה”, אמר בעל אחד. ”אם עד היום היא אינה יודעת למה אני זקוק, אין זה אלא משום שכלל לא איכפת לה או שהיא אינה שמה לב”. מחבר אחד ציין בספרו על מערכת־היחסים במסגרת הנישואין: ”כאשר בני־הזוג אינם מספרים זה לזה על הדברים שלהם הם זקוקים, וללא הרף מותחים ביקורת איש על רעהו על שהם ’מחמיצים את הרכבת’ בכל הקשור אליהם, אין תימה בכך שרוח של האהבה ושל שיתוף־הפעולה נעלמת. במקומם מגיח... מאבק־כוח, שבו כל אחד מבני־הזוג מנסה לכפות על השני למלא את צרכיו”.
”אינך אחראי כלל!”
יתכן שהאשה לא תאמר זאת במפורש לבעלה, אך טון קולה ישקף זאת בבירור. ניתן לראות את השאלה ”מדוע איחרת כל־כך?” כבקשה לקבלת מידע. אך סביר מאוד להניח, שמבטה המאשים והיד המונחת על המותן אומרים לבעלה: ”ילד קטן וחסר־אחריות שכמותך, הדאגת אותי. מדוע לא טלפנת? אתה כה חסר־התחשבות! ארוחת־הערב כבר קרה!”
היא צודקת, כמובן, באשר לארוחת־הערב. אך, אם פורצת מריבה, האם גם יחסיהם עומדים בסכנה? ”מרבית המריבות אינן פורצות בשל חוסר־הסכמה בין שני אנשים, אלא משום שהבעל חש שאשתו חולקת על דעתו או שאינה שבעת־רצון מאופן דיבורו אליה”, מציין ד״ר ג׳ון גריי.
יש המחזיקים בדעה, שהבית הוא מקום בו יכול האדם לתת דרור ללשונו. אך, איש־שיחה טוב יבקש להגיע לידי הסכמה ולהשכין שלום, תוך התחשבות ברגשות מאזינו. מבחינות מסוימות נוכל להשוות שיחה מעין זו לכוס מי־קרח, שאתה יכול להגיש לבן־זוגך, או להשליך בפניו. ניתן לומר כי ההבדל כולו נעוץ באופן שבו הדברים נאמרים.
התוצאה של יִישום דברי קולוסים ג׳:12–14 תהיה קץ למריבות ויסוד לבית מאושר: ”ליבשו חמלה ורחמים ונדיבות לב, נמיכות־רוח וענווה ואורך־אפיים. נהגו בסבלנות איש עם רעהו, וסילחו זה לזה כאשר למישהו טענה על רעהו. כשם שהאדון סלח לכם, כן סילחו גם אתם. מעל לכל אלה תשרור האהבה, שהיא קשר השלימות”.
[תמונה בעמוד 8]
הוא מסנגר על העובדות, היא מסנגרת על הרגשות