קרקטואה — בחזרה אל אתר האסון

מאת כתב עורו!‏ באינדונסיה

חוף קריטה נראה מקום כה שליו.‏ דבר ממראהו אינו מרמז על עברו מוכה האסון.‏ הוא נראה כאתר־נופש רוגע באי יווה,‏ כ־150 קילומטר מערבית לעיר גַ’‏קַרְטָה וממוקם במיצר סוּנְדָה,‏ המפריד בין האיים האינדונסיים יווה וסוּמַטְרָה.‏ הצפיפות ופקקי התנועה של ג׳קרטה נראים רחוקים מאוד והאווירה משרה תחושת שלווה ונינוחות.‏ בתי הילידים ניצבים בביטחה סמוך לשפת הים.‏

אולם,‏ שמו — חוף קָרִיטָה — הינו רמז דק לעברו הסוער.‏ ”‏קריטה”‏ היא מלה אינדונסית שמשמעה ”‏סיפור”‏,‏ ומקום זה,‏ בדומה לרבים אחרים באיזור,‏ הינו למעשה מאגר של סיפורים טרגיים — שמקורם באסון טבע נורא שפקד את האיזור והורגש ברחבי העולם כולו.‏

כשמביטים מחוף קריטה לעבר המים הכחולים והשקטים של מיצר סונדה,‏ ניתן לראות קבוצת איים קטנים.‏ מאחד מהם — אָנַק־קרקטואה (‏ילדו של קרקטואה)‏ — עדיין מיתַמר עשן.‏ צליל שמו מבשר־הרעה מהווה תזכורת ל”‏אביו”‏ הזועם,‏ הר־קרקטואה,‏ שרובו נעלם מתחת למימי מיצר סונדה לאחר שהתפרץ בפיצוץ העז ביותר שידעה ההיסטוריה בת־זמננו,‏ ב־27 באוגוסט 1883.‏

היינו קבוצה בת 17 איש,‏ שיצאה מחוף קריטה כדי לבקר בקבוצת האיים.‏ שכרנו סירה על־מנת לערוך את המסע בן 40 הקילומטרים לאורך המיצר.‏ כשחוף יווה נעלם מעינינו אל בינות לערפל,‏ הרהרתי בעברו הסוער של קרקטואה.‏

ההיסטוריה הסוערת של קרקטואה

כיום,‏ קרקטואה מתייחס לקבוצה של ארבעה איים:‏ רָקַטַה,‏ פאנג׳נג וסֵרטונג,‏ כשאנק־קרקטואה הצעיר ניצב בתווך.‏ במשך זמן רב היה רקטה מוקד לפעילות וולקנית.‏ לפני מספר מאות גדל הוא באופן ניכר,‏ כאשר שני קונוסים געשיים נוספים הגיחו מהים מקרבת מקום ובהדרגה התמזגו עם רקטה ויצרו את הר־קרקטואה האכזר.‏ למרבה השמחה,‏ נראה שכל הפעילות הזאת הותירה את האי בלתי מיושב.‏

על אף הדיווחים על התפרצות מתונה שאירעה ב־1680 ושהרסה את כל הצמחייה,‏ הרי שעד 1883 כוסה שוב קרקטואה בצמחייה טרופית עבותה.‏ אולם,‏ ב־20 במאי 1883,‏ התעורר האי לחיים והרעים בקולו תוך התפוצצויות ופליטת אבני־ספוג,‏ אפר וענני קיטור.‏ קולות הרעם נמשכו במרוצת יוני ויולי.‏ עד לאמצע אוגוסט,‏ כל שלושת לועות הרי־הגעש הגדולים החלו לפלוט מקרבם זרם עז של אדים,‏ אבק,‏ אבני־ספוג ואפר.‏ אוניות שעברו במיצר נאלצו לפלס דרכן בין כמויות אדירות של אבני־ ספוג,‏ בעוד אפר מומטר על סיפונן.‏

בעודנו שטים באותם מים ממש,‏ הדבר היחיד שנחת על סיפוננו היו דגי דאון מזדמנים,‏ שלא יכלו לדלג את כל המרחק מעל הסירה.‏ קשה היה לדמיין את הימים שבהם קדרות והרס כה רבים ריחפו מעל למים רוגעים אלה.‏ אולם השואה היתה רק בראשיתה.‏

היא התקרבה לסופה ב־26 באוגוסט,‏ כאשר מספר התפוצצויות אירעו בזו אחר זו ברעש גדול ומתמשך.‏ לבסוף,‏ ב־27 באוגוסט,‏ הרעידו את הר־הגעש ארבעה התפרצויות אדירות — ב־30:‏5,‏ 44:‏6,‏ 02:‏10 ו־52:‏10.‏ ההתפרצות השלישית והגדולה מכולן עלתה בעוצמתה בהרבה על זו שאירעה בהירושימה ועל כל ההתפוצצויות האטומיות שהתרחשו לאחר מכן.‏ למעשה,‏ יש אומרים שהיתה בעוצמה של 000,‏100 פצצות מימן.‏ היא נשמעה באוסטרליה,‏ במינמה וברודריגס,‏ אי הנמצא במרחק 000,‏5 קילומטר משם באוקיינוס ההודי.‏ גלי הלחץ באטמוספירה הקיפו את כדור־הארץ שבע וחצי פעמים,‏ עד שדעכו.‏ ספינות ניטלטלו מהגלים הסיסמיים הדועכים אפילו בתעלת למנש.‏

ענן אפר היתמר לגובה של כ־80 קילומטר והתפשט כפטריה.‏ אפילה אפפה את האיזור כולו משך יומיים וחצי.‏ בצטטו את חברת הביטוח לוידס של לונדון,‏ הזהיר ניו־יורק טיימס מה־30 באוגוסט 1883 את כל האוניות לבל ייכנסו למיצר סונדה.‏ היה מסוכן לשוט שם,‏ משום שכל המגדלורים ”‏נעלמו”‏.‏ האבק שנפלט מהר־הגעש נישא לאטמוספירה,‏ ומשם הפיצו אותו זרמי אוויר סביב כדור־הארץ בתוך שבועות.‏ אחת התוצאות היתה שבמשך שנה או שנתיים היו זריחות ושקיעות זוהרות,‏ הילות־אור סביב השמש ותופעות אטמוספיריות אחרות.‏

הרס החי והצומח

ההתפוצצות גרמה נחשולים סיסמיים ענקיים,‏ הקרויים צוּנַמִי,‏ שהתנשאו לגובה 15 מטר בים הפתוח.‏ סבורים שגל אחד שהציף את המפרץ הצר והגיע לעיר מֶרַק שביווה,‏ יצר חומת מים אדירה שהתנשאה לגובה 40 מטר.‏ הוא התנפץ אל העיר,‏ בהורסו אותה כליל.‏ מספר ערים נוספות לאורך חופי יווה וסומטרה נידונו לגורל דומה.‏ כ־000,‏37 איש טבעו באותו יום בנחשולי הצונמי.‏ אוניית־מלחמה אחת נמצאה תקועה שלושה קילומטרים בתוך היבשה!‏

מה בדיוק אירע?‏ הר־קרקטואה הנורא פלט מקרבו כ־20 קילומטרים מעוקבים של שפוכת,‏ ברוקנו את מאגרו הענק התת־קרקעי ממגמה.‏ המאגר הריק התמוטט,‏ בגורמו בכך לשני שלישים של האי לשקוע בים.‏ יבשה שהיתה בגובה 300 מטר מעל פני־הים,‏ שקעה בעומק 300 מטר מתחת לפני־הים.‏ חציו של קונוס הר־הגעש הגבוה ביותר,‏ רקטה,‏ נותר על תלו.‏

מה שנותר מרקטה,‏ יחד עם האיים פאנג׳נג וסרטונג,‏ נתכסה ב־30 מטר של אפר לוהט ומעוקר.‏ נראה היה שכל החיים באי הושמדו.‏ כאשר נערכה במקום בדיקה מקץ תשעה חודשים,‏ נמצא רק עכביש זעיר שטווה קורים.‏ בשנים שלאחר מכן,‏ הפך קרקטואה למעין מעבדת מחקר כשמדענים מתעדים את שיבתם לחיים של שלושת האיים.‏ היבשה היחידה שממנה יכולים היו לנבוע חיים נמצאה במרחק 40 קילומטר משם.‏

לפני 60 שנה בקירוב,‏ קונוס געש חדש פרץ מן הים במרכזם של שלושת האיים.‏ היה זה ’‏ילדו’‏ של קרקטואה (‏אנק־קרקטואה)‏,‏ שהמשיך להתפרץ ולגדול עם חלוף השנים.‏ כיום,‏ גובהו 200 מטר ורוחבו שני קילומטרים — והוא עדיין פעיל מאוד!‏ היה זה אותו ילד ’‏עצבני’‏ שביקרנו תחילה.‏

ביקור אצל ילדו של קרקטואה ושכניו

התקרבנו לחוף אנק־קרקטואה,‏ ובמידת־מה של קושי טיפסנו מן הסירה אל החולות השחורים והבוהקים של החוף.‏ קצהו המזרחי של האי עטה כולו עצי קָזוּאָרִינָה,‏ שמקצתם בעלי גזע שקוטרו עשוי להגיע ל־60 סנטימטר.‏ היה שם מגוון מפתיע של צמחים ופרחים נוספים.‏ סוגים רבים של ציפורים התעופפו להן בין העצים ועטלפים נתלו במהופך על עץ תאנה.‏ לטאות נסו בחיפזון בין השיחים.‏ החלק המיוער של האי שב לחיות,‏ כשהוא שוקק חרקים ופרפרים.‏

אולם,‏ לידתו מחדש של אנק־קרקטואה הופרעה על־ידי מספר רב של התפרצויות שאירעו במשך השנים;‏ הצמחייה עדיין מכסה רק 5 אחוזים של האי.‏ בעודנו משרכים דרכנו אל בינות לאפר השחור והעמוק לעבר פיסגת הר־הגעש,‏ נגלה לעינינו מגוון צמחים שכבר החלו לצמוח במדרונות עקרים אלה,‏ כשהם מטפסים מעלה עד שההתפרצות הבאה תאלצם לסגת.‏

אדים דלפו מבקיעים בצדו של הר־הגעש.‏ במבט מקצה לוע הר־הגעש אל התופת שלמטה,‏ יכולנו לראות ישירות את תסיסתו של ילד לוהט זה.‏ לא היה קשה לדמיין את הלוחות הענקיים של קרום כדור־הארץ נלחצים זה אל זה הרחק בתחתית מיצר סונדה,‏ בהופכם מקום זה לאיזור הוולקני הפעיל ביותר בעולם.‏

הייעור הטבעי התקדם בהתמדה רבה יותר בסרטונג,‏ ברקטה ובפאנג׳נג,‏ האיים הקרובים המקיפים את אנק־קרקטואה.‏ לא אירעו בהם התפרצויות כלשהן,‏ מאז אותה התפוצצות בלתי נשכחת ב־1883.‏ בתקופה של מעט יותר ממאה שנה,‏ הם התאוששו והתחדשו,‏ הפכו שוב לאיים שלווים עתירי צמחייה טרופית.‏ למעשה,‏ 20 עד 40 שנה לאחר ההתפרצות,‏ איים אלה כבר יוערו מחדש והיוו משכן למגוון רב של ציפורים,‏ לטאות,‏ נחשים,‏ עטלפים וחרקים.‏ התעוררותם לחיים התקדמה מאז בקצב מהיר.‏

האם צורות חיים אחדות שרדו מהחום הנורא והאפר שניתך מקרקטואה?‏ בוטנאים וזואולוגים רבים סבורים שלא,‏ אף־על־פי שאחדים מפקפקים במסקנה זו.‏ ההנחה הכללית היא שציפורים נושאות זרעים ושפוכת מנהרות מוצפים בסומטרה וביווה,‏ נשאו עימם את גל התחדשות החי והצומח.‏

בעוד סירתנו עוזבת את המים הכחולים והרוגעים של קבוצת האיים ופנינו מועדות חזרה ליווה,‏ לא יכולתי שלא להרהר בכושרו המופלא של כוכב־הלכת שלנו להתאושש.‏ כאשר מניחים לו,‏ כדור־הארץ יכול לשקם עצמו.‏ מחשבה זו ניחמה אותי,‏ בעיקר לנוכח העובדה שהאנושות מנחיתה ממש עתה על כדור־הארץ אסון כלל־עולמי.‏ התפרצותו האדירה של קרקטואה מתגמדת לעומת הנזק ההדרגתי שמסב לו האדם.‏ אך,‏ כאשר יחדל מכך — והוא אכן יחדל — כדור־הארץ יחלים.‏ בעודנו מתנהלים לאיטנו על גלי התכלת של מיצר סונדה,‏ הבטתי לאחור לעבר האי הירוק,‏ שניעור שוב לחיים לאחר גוויעת קרקטואה.‏ כדור־הארץ אכן מסוגל להשתקם.‏ מה נפלא יהא זה לראות את הדבר מתרחש בקנה־מידה עולמי!‏ (‏ישעיהו ל״ה:‏1–7;‏ ההתגלות י״א:‏18‏)‏.‏

‏[‏תמונה בעמוד 27]‏

אנק־קרקטואה ברקע