השגת הבנה טובה יותר

‏”‏לא הייתי אומרת שזו אחת התקופות הנעימות ביותר בחיי האשה”‏,‏ הודתה אשה אחת שגיל המעבר כבר היה מאחוריה,‏ ”‏אך אני סבורה שניתן ללמוד מכך.‏ למדתי להכיר במגבלותיי.‏ אם גופי זקוק לקצת יותר טיפול ומנוחה,‏ אני מקשיבה לו ומעניקה לו את הכבוד הראוי לו”‏.‏

על־פי סקר שנערך על נשים ושפורסם בכתב־העת רופא המשפחה הקנדי עולה,‏ כי הדבר הגרוע ביותר בגיל המעבר הוא ”‏אי־ידיעת הצפוי”‏.‏ אולם,‏ נשים שלמדו להבין,‏ כי גיל המעבר אינו אלא שינוי טבעי,‏ חשו ”‏פחות חרדה,‏ דיכאון ועצבנות ויותר אופטימיות לגבי חייהן”‏.‏

מהו גיל המעבר?‏

המילון האוניברסיטאי החדש (‏מהדורה תשיעית)‏ מאת וובסטר מגדיר את גיל המעבר בזה הלשון:‏ ”‏התקופה שבה חלה הפסקה טבעית של הווסת,‏ לרוב בין הגילים 45 ו־50”‏.‏ גיל המעבר מוגדר שרירותית גם כהפסקה מוחלטת של מחזור הווסת.‏

אצל מספר נשים,‏ הפסקת הווסת באה בפתאומיות;‏ מחזור אחד חולף ואחר אינו מופיע לעולם.‏ אצל אחרות,‏ המחזור נעשה בלתי סדיר ומופיע בהפסקות של שלושה שבועות עד מספר חודשים.‏ אם חולפת שנה שלמה ללא מחזור,‏ ניתן להסיק בוודאות כי גיל המעבר החל אצל האשה למן המחזור האחרון.‏

מדוע ומתי קורה הדבר

נטייה תורשתית,‏ חולי,‏ לחץ,‏ תרופות וניתוחים,‏ עשויים להשפיע על מועד ההתרחשות.‏ בצפון־אמריקה,‏ הגיל הממוצע של תחילת תקופת המעבר הוא 51 בקירוב.‏ מועד הופעתה נע לרוב בין שנות ה־40 המוקדמות לחיים ובין אמצע שנות ה־50,‏ ובמקרים נדירים מוקדם או מאוחר יותר.‏ נתונים סטטיסטיים מצביעים על כך,‏ שנשים מעשנות נוטות להגיע לגיל המעבר בשלב מוקדם בחייהן,‏ ונשים הסובלות מעודף משקל נוטות להגיע אליו בשלב מאוחר יותר.‏

מיום הלידה,‏ שַחֲלות האשה מכילות את כל הביציות שיהיו לה אי־פעם,‏ ומספרן מגיע לכמה מאות אלפים.‏ בכל אחד ממחזורי הווסת,‏ מבשילות 20 עד 1000 ביציות.‏ לאחר מכן,‏ ביצית אחת או לעתים יותר,‏ משתחררות מהשחלה ומוכנות להפריה.‏ שאר הביציות הבשלות מתנוונות.‏ בד־בבד עם תהליך הבשלת הביצית,‏ רמות ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון עולות ויורדות בקביעות.‏

כאשר אשה נמצאת בשנות השלושים המאוחרות לחייה,‏ רמות האסטרוגן והפרוגסטרון יורדות בהדרגה או באורח בלתי סדיר,‏ וייתכן שלא בכל מחזור תשתחרר ביצית.‏ המחזורים החודשיים יהפכו לפחות סדירים ויופיעו בהפסקות גדולות יותר;‏ הווסת משנה את צורתה ונעשית דלילה או שופעת יותר.‏ לבסוף,‏ הביציות חדלות להשתחרר,‏ ומחזורי הווסת נפסקים.‏

המחזור האחרון הוא סיומו של תהליך של שינויים ברמות ההורמונים ובתפקוד השחלות,‏ העשוי להימשך עשר שנים.‏ מכל מקום,‏ השחלות ממשיכות לייצר כמויות קטנות של אסטרוגן במשך 10 עד 20 שנה לאחר גיל המעבר.‏ בלוטות יותרת־הכליה ותאי שומן מפיקים אף הם אסטרוגן.‏

שינויים משמעותיים בחיים

ירידה ברמת האסטרוגן נותנת את אותותיה ברקמות הרגישות לאסטרוגן או באלה התלויות בו.‏ מניחים כי גלי החום נובעים מהשפעות הורמונליות על חלק במוח שאחראי על ויסותה של טמפרטורת הגוף.‏ המנגנון המדויק אינו ידוע,‏ אולם נראה כי וסת־החום של הגוף מתכוונן כלפי מטה,‏ כך שטמפרטורות שבעבר היו נוחות הופכות לפתע לגבוהות מדי,‏ והגוף מתחיל להסמיק ולהזיע כדי להתקרר.‏

בספרה גיל המעבר של האשה מציינת גייל שִיהִי:‏ ”‏מחצית מכל הנשים הסובלות מגלי חום יתחילו לחוש בהם בעוד המחזור שלהן תקין,‏ אפילו כבר בגיל ארבעים.‏ מחקרים מראים שרוב הנשים סובלות מגלי חום במשך שנתיים.‏ רבע מן הנשים סובלות מהם חמש שנים.‏ ואצל 10 אחוזים הם יתמידו עד סוף חייהן”‏.‏

בתקופה זו שבחיי האשה,‏ רקמות הנרתיק נעשות דקות יותר ולחלוחיותן קטנה בשל הירידה ברמות האסטרוגן.‏ סימפטומים נוספים המופיעים אצל האשה,‏ אומרת גייל שיהי,‏ עשויים לכלול ”‏זיעת לילה,‏ נדודי שינה,‏ קשיי התאפקות,‏ התנפחות פתאומית של היקף המותניים,‏ דופק מהיר,‏ בכי חסר סיבה,‏ התפרצויות זעם,‏ מיגרנות,‏ גרדת בעור,‏ [‏וכן]‏ חורים בזיכרון”‏.‏

התקפי דיכאון

האם הירידה באסטרוגן גורמת לדיכאון?‏ ויכוחים רבים ניטשו סביב שאלה זו.‏ נראה כי אצל מספר נשים,‏ כגון אלו שסבלו ממצבי־רוח מתחלפים לפני המחזור החודשי ואלו שסבלו מחוסר שינה עקב הזעה בלילה,‏ התשובה חיובית.‏ דומה שנשים בקבוצה זו רגישות מאוד להשפעות הרגשיות של התנודות ההורמונליות.‏ לדברי גייל שיהי,‏ נשים כאלה בדרך־כלל ”‏מרגישות הקלה רבה כשהן מגיעות לתקופה שלאחר המנופאוזה [‏גיל המעבר]‏”‏,‏ כשרמות ההורמונים מתייצבות.‏

קרוב לוודאי שסימפטומים קשים יותר יופיעו בקרב נשים שאצלן הווסת נפסקה בפתאומיות עקב הקרנות,‏ כימותרפיה או כריתת שתי השחלות.‏ טיפולים אלו עלולים לגרום לירידה פתאומית ברמת האסטרוגן ובעקבותיה להתפרצות של סימפטומי גיל המעבר.‏ במקרים אלו,‏ ייתכן שהרופא ימליץ על טיפול הורמונלי תחליפי באמצעות תרופות,‏ וזאת בהתאם למצבה הבריאותי של האשה.‏

סוגי הסימפטומים וחומרתם משתנים במידה ניכרת מאשה אחת לרעותה,‏ אפילו בין קרובות־משפחה.‏ הסיבה לכך היא,‏ שאצל כל אשה רמות ההורמונים שונות והן פוחתות בשיעורים שונים.‏ זאת ועוד,‏ כל אשה מגיעה לגיל המעבר עם מטען שונה של רגשות,‏ מתחים,‏ כושר עמידה וציפיות.‏

תדירות,‏ בגיל המעבר צצות בחיי האשה נסיבות מלחיצות נוספות,‏ כגון דאגה להורים קשישים,‏ הצטרפות לשוק העבודה,‏ הילדים גדלים ועוזבים את הבית וכן שינויים אחרים של גיל־העמידה.‏ לחצים אלו עלולים להוביל לסימפטומים פיסיים ורגשיים הכוללים שכחה,‏ חוסר ריכוז,‏ חרדה,‏ עצבנות ודיכאון וניתן לייחסם בטעות לגיל המעבר.‏

שלב בחיים

אין בגיל המעבר כדי להעיד על קץ חייה היצרניים של האשה — אלא על סוף תקופת פוריותה.‏ לאחר המחזור החודשי האחרון,‏ מצבי־הרוח של האשה על־פי־רוב יציבים יותר וכבר אינם משתנים עקב מחזורים הורמונליים חודשיים.‏

הגם שהתמקדנו בהפסקת המחזור,‏ שכן זהו שינוי בולט,‏ הדבר מהווה אך ורק סימן לתהליך המעבר שבאשה,‏ לכך שתמה תקופת פוריותה בחיים.‏ בגרות מינית,‏ היריון ולידה מהווים אף הם תקופות מעבר המלוות בשינויים רגשיים,‏ פיסיים והורמונליים.‏ לפיכך,‏ גיל המעבר הוא הפעם האחרונה,‏ אך לא היחידה,‏ שבה מתחוללים שינויים הורמונליים בחיי האשה.‏

מכאן,‏ שגיל המעבר הוא שלב בחיים.‏ ”‏אולי”‏,‏ כתבה העורכת הראשית לשעבר של Journal of the American Medical Women’s Association (‏כתב־העת של האגודה הרפואית האמריקנית לנשים)‏,‏ ”‏אנשים יחדלו לראות בגיל המעבר משבר או אפילו ’‏המעבר’‏ בהא־הידיעה ויתייחסו אליו בצורה הולמת יותר כאל ’‏מעבר נוסף’‏”‏.‏

הספר Women Coming of Age (‏נשים המגיעות לבגרות)‏ משרה ביטחון ואומר,‏ שסופה של תקופת הפוריות של האשה ”‏הוא טבעי ובלתי נמנע כפי שנכון היה לגבי ראשיתה.‏ גיל המעבר הוא למעשה עדות למצב בריאותי תקין — עדות לכך שהשעון הפנימי פועל כשורה”‏.‏

מכל מקום,‏ מה ניתן לעשות כדי להפוך את המעבר לחלק ככל האפשר?‏ וכיצד יכולים הבעל ושאר בני המשפחה לגלות תמיכה בתקופת מעבר זו בחיים?‏ נושאים אלו יִדונו במאמר הבא.‏

‏[‏תמונה בעמוד 16]‏

תדירות,‏ בגיל המעבר צצות בחיי האשה נסיבות מלחיצות נוספות,‏ כגון דאגה להורים קשישים