האם קץ העולם שנחזה ממשמש ובא?
כתב־העת דטרויט פְרי פּרֵס מ־6 בפברואר 1994 ציין: ”עם תחילת העידן הגרעיני, הפכו חלומות אפוקליפטיים לאובססיה. לאחר שריפת הירושימה עד עפר ב־6 באוגוסט 1945, היה ברור לכל: כעת העולם באמת יכול להיחרב!”
בדצמבר אשתקד, אמר צ׳רלס ב. סטרוזיֶיר, פסיכואנליטיקאי ופרופסור להיסטוריה בניו־יורק: ”איננו זקוקים עוד למשוררים שיאמרו לנו כי הכל יכול להסתיים במפץ פתאומי, או בקול ענות חלושה או בייסורי האיידס”. למעשה, הוא מוסיף: ”כיום יש צורך בדמיון פורה כדי לא לחשוב על קץ האנושות”.
הואיל וישוע לימד שהעולם יחרב, האם נוכל לקבוע מדבריו שהקץ אכן קרוב?
הקץ — מתי?
תלמידיו של ישוע ביקשו ממנו ”אות” כדי לדעת מתי יקיץ הקץ על העולם או על סדר־הדברים הנוכחי. ”מתי יהיה הדבר הזה”, שאלו, ”ומה הוא אות נוכחותך וסיום סדר־הדברים?” (מתי כ״ד:3, ע״ח) ביכולתך לבדוק את ה”אות” שנתן ישוע כמענה לשאלתם. הוא מופיע בכתבי־הקודש, בספר מתי פרק כ״ד, במרקוס פרק י״ג ובלוקס פרק כ״א. לפניך חלק מן האירועים המרכזיים המרכיבים את האות:
מלחמות גדולות: ”גוי יקום על גוי וממלכה על ממלכה” (מתי כ״ד:7). ללא ספק, היינו עדים להתגשמות חלק זה של האות: ”מלחמת־העולם הראשונה [שפרצה בשנת 1914] היתה המלחמה ’הכוללנית’ הראשונה”, ציין היסטוריון אחד. אולם, מלחמת־העולם השנייה, שתבעה קרוב ל־50 מיליון קורבנות, היתה פי כמה וכמה קשה יותר. מלחמות ממשיכות להמיט חורבן על העולם.
רעב: ’ויהיה רעב’ (מתי כ״ד:7). לאחר מלחמת־העולם הראשונה היה רעב קשה, ומאז המשיך להשתולל הרעב בחלקים רבים של כדור־הארץ. אפילו במדינות עשירות למדי, פושים הרעב והתת־תזונה.
רעידות־אדמה עזות: ”ותהיינה רעידות־אדמה” (לוקס כ״א:11). תן דעתך למקצת הרעשים הגדולים: סין, 1920, 000,200 הרוגים; יפן, 1923, 000,143 נספים; פרו, 1970, 800,66 הרוגים; סין, 1976, 000,240 (לדעת אחרים, 000,800) הרוגים. מומחה לתכנון מבנים העמידים בפני רעידות־אדמה כינה את הרעש שפקד את סין בשנת 1976, ”רעידת־האדמה הגדולה ביותר בתולדות האנושות”.
מחלות: ”ובמָקום אחַר מקום מגיפות” (לוקס כ״א:11, ע״ח). מייד עם תום מלחמת־העולם הראשונה, מתו כ21 מיליון איש מהשפעת הספרדית. כתב־העת סיינס דייג׳סט מדווח: ”מעולם לא התפשט המוות בצורה חמורה ומהירה יותר”. מאז, מחלות־לב, סרטן, איידס ותחלואים רבים אחרים חיסלו מאות מיליוני בני־אדם.
פשע: ”תרבה ההפקרות” (מתי כ״ד:12). במדינות רבות הפשע יצא מכלל שליטה. רצח, שוד, אונס, טרור, שחיתות — יום יום אנו שומעים על הפשעים הללו או חווים אותם על בשרנו.
נבואות מקראיות אחרות חזו אף הן תנאים שישררו באחרית הימים. לדוגמה, בספר ההתגלות מתואר החזון בדבר דהירת ארבעה פרשים (ההתגלות ו׳:1–8). הפרש הראשון מסמל את ישוע עצמו בתור מלך כובש. שאר הפרשים וסוסיהם מסמלים התרחשויות בכדור־הארץ, המצביעות על תחילת שלטונו של ישוע: מלחמות, רעב ומוות בטרם־עת מגורמים שונים.
נבואות מקראיות אחרות מתארות את הגישות והמצבים שירווחו ב”אחרית הימים”. שים לב למה שכתב אחד משליחי ישוע. כשתקרא את הנבואה, שאל את עצמך: האין זה מתאר במדויק את הזמנים הקשים של ימינו?
”באחרית הימים”, כתב השליח, ”יבואו זמנים קשים, כי יהיו האנשים אוהבי עצמם, אוהבי כסף, גאוותנים, שחצנים, מגדפים, ממרים את פי הוריהם, כפויי טובה, חסרי קדושה, קשוחי לב, בלתי מתרצים, מלשינים, הוללים, אכזרים, שונאי טוב, בוגדים, פוחזים, יהירים, אוהבים תענוגות יותר משהם אוהבים את אלוהים, לכאורה בעלי יראת שמים, אך כופרים בתוקפה” (טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5).
נבואה חשובה נוספת בנוגע לקץ העולם היא הנבואה המבטיחה כי אלוהים ’ישחית את משחיתי הארץ’ (ההתגלות י״א:18). בדורות הקודמים, לא היתה לבני־אדם היכולת הטכנולוגית להשחית את כדור־הארץ, אך לא כן כעת. כיום, טכנולוגיות חדשות ממלאות תפקיד מרכזי בזיהום הסביבה. בנובמבר 1992, הופיעו בעיתונים כותרות כגון זו: ”מדענים בכירים מזהירים מפני החרבת כדור־הארץ”.
הבחן בנבואות אמת
ללא ספק, כל הדברים שהמקרא ניבא באשר ל”עת קץ” או ל”סיום סדר־הדברים”, מתרחשים עתה. אנו רואים נבואות אמת בהתגשמותן, וחיוני שניתן דעתנו עליהן. ישוע הראה זאת כשתיאר את המצב ששרר בימי נוח, ”מטיף הצדק”, זמן קצר לפני שהעולם ההוא הושמד (פטרוס ב׳. ב׳:5).
ישוע הסביר: ”כמו שבימים קודם למבול היו אוכלים ושותים ומתחתנים עד היום שנכנס נוח לתיבה ולא שמו לב עד שבא המבול וסחף את הכל, כך יהיה גם בואו של בן־האדם” (מתי כ״ד:38, 39, ע״ח). כאשר מתעלמים מנבואות אמת, התוצאות הן הרות־אסון.
ייתכן שתאמר, ’כן, אני מאמין בנבואות אלו; הקץ יבוא ביום מן הימים, אך היום עוד רחוק’. אולם, האם אתה בטוח? האין עליך לשים לב לאזהרה כעת?
אזהרות שיש לשעות אליהן
כמובן, אזהרות מסוימות הן חסרות שחר, ויהא זה אווילי לתת עליהן את הדעת. אך אין זה הדין לגבי אחרות. רק מכיוון שרבים, לרבות אישים בולטים בחברה, מקלים ראש באזהרה כלשהי, אין זו סיבה להתעלם ממנה. תן דעתך לדוגמה הבאה.
היה זה מרס 1902, ובאי הקריבי היפהפה מרטיניק התעורר הר־הגעש מוֹן פֶּלֶה מתרדמתו. בחודש אפריל, נפלטו מלוע ההר עשן, אפר ושברי סלעים בלוויית אדים בעלי ריח חריף. תושבי העיר סן־פייר, השוכנת 8 ק״מ משם, החלו לחשוש. ”העיר מכוסה אפר”, כתב אחד התושבים. ”רבים חייבים להשתמש במפיות לחות כדי להתגונן מפני האדים החזקים”.
בתחילת חודש מאי, גברה הפעילות הוולקנית. בעיתון מקומי נאמר: ”מטרי האפר אינם נפסקים... הכרכרות חדלו להישמע ברחובות. נתעמעם קולם של הגלגלים”. החום היה מחניק.
אזי, ב־5 במאי, שחרר הר־הגעש זרם של חומר לוהט, אשר גרם למותם של עשרות אנשים שניצבו בדרכו. מה אמרו ראשי העיר?
קציר קני־הסוכר היה קרוב, ואנשי העסקים הרגיעו את הציבור שלא נשקפת להם כל סכנה של ממש. גם הפוליטיקאים, שמחשבותיהם היו נתונות לבחירות המתקרבות ב־10 במאי, לא היו מעוניינים שהאנשים יברחו. לכן גם הם ניסו להפיג את חששות הציבור. יתרה מזו, הכמורה שיתפה פעולה עם המגזר העסקי והפוליטי ושכנעה את באי הכנסייה שלא לעזוב.
ואז קרה הדבר. ב־8 במאי, סמוך לשעה 8 בבוקר, התפוצץ הר־הגעש מון פלה ברעם אדיר. ענני ענק שחורים בעלי חום עצום נעו מטה לכיוון סן־פייר במהירות בל תיאמן. בן־רגע, אלפים איבדו את חייהם מהגזים הלוהטים. כל תושבי סן־פייר — כ־000,30 איש ומעלה — נספו. הניצול היחיד היה אסיר צעיר, שהיה כלוא בתא־מאסר בתחתית בית־הכלא.
המצב כיום
גם כיום, רבים מקלים ראש בראיות לכך שנבואות המקרא מתגשמות. הם ממאנים לשים לב להוכחות שקץ סדר־הדברים קרוב, הוכחות שיש בהן כדי לשכנע כל אדם שקול בדעתו. אולם, המקרא גם חזה מראש את גישתם, באומרו: ”באחרית הימים יבואו לצים המתהלכים לפי מאווייהם האישיים ויתלוצצו לאמור: ’איפה בואו המובטח? הרי מאז שמתו האבות הכל ממשיך כמו שהיה מראשית הבריאה!’” (פטרוס ב׳. ג׳:3, 4).
אך הלצים של ימינו טועים. העובדה היא, שדברים אכן השתנו. נבואות המקרא מתגשמות. ישנן הוכחות חותכות לכך שהקץ קרוב.
מן התבונה אפוא שלא תדחה פעולה מצילת־חיים. אך מה עליך לעשות?
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 10]
U.S. National Archives photo
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 10]
WHO/E. Hooper
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 11]
WHO photo by W. Cutting