לאן עפים הנשרים לארוחות דגים
הם באים באלפיהם, לבושים יפה לארוחה, עפים מכל רחבי אלסקה, קולומביה הבריטית ומדינת וושינגטון הרחוקה. עופות מרשימים ביותר, המתבלטים בראשם הלבן ובאברות־הזנב הראוותניות הלבנות, שמתפרשות להאטת מעופם לקראת נחיתה. צבע גופם חום כהה ומשקלו נע בסביבות 6 קילוגרמים. הנקבות גדולות במקצת מהזכרים. הם דואים במהירות של 50 קילומטר בשעה עם מוטות־כנפיים שאורכן נע בין 8.1 ל־4.2 מטרים — אך אם עיניהם החדות מאתרות דג מטווח של קילומטר וחצי, הם מסוגלים לצלול לעברו במהירות של 160 קילומטר בשעה ולמשות אותו מהים!
אלא שעבור סעודה חגיגית בנהר צ׳ילקט אין להם צורך במעופי ראווה. דגי הסלמון אינם הולכים לשום מקום. הם פרושים לנגד עיניהם בשפע, רק ממתינים להיאכל. כל החגיגות הללו נערכות לכבודם בזכות ”השמורה האלסקית לנשרים קירחים בנהר צ׳ילקט”, אשר הוקמה בשנת 1982 על־ידי מדינת אלסקה ”כדי לשַמר ולהנציח את הריכוז הגבוה ביותר בעולם של נשרים קירחים ואת סביבתם הטבעית החיונית לקיומם”.
השמורה משתרעת על־פני 000,200 דונם של שטחי הנהרות צ׳ילקט, קְלִיהַנִי וצירקוּ וכוללת אך ורק אזורים החיוניים למחייתם של הנשרים. האיזור המיוחד שבו אלפי הנשרים מתרכזים ושבו המבקרים מתקהלים לצפות בהם הוא קטע בן 8 קילומטרים לאורך נהר צ׳ילקט, הגובל בכביש המהיר הֵינז, בין עיירת הינז לעיירת קלוּאַן.
עלון ממשלתי, המכונה ”השמורה האלסקית לנשרים קירחים בנהר צ׳ילקט”, מסביר כיצד קטע זה בן 8 קילומטרים לאורך הנהר מסוגל להגיש מעדני סלמון לנשרים.
”תופעת הטבע הגורמת לכך שמי נהר צ׳ילקט אינם קופאים לאורך 8 קילומטרים בחודשי הקיפאון נקראת ”מאגר מניפת הסחף”. מניפת צירקו, שהיא הצטברות דמויית־מניפה של חצץ, אבני סלע, חול וסחופת קרחונים במפגש הנהרות צירקו, קליהני וצ׳ילקט משמשת כמאגר מים גדול”.
בדרך־כלל, נהר שזרימתו מואטת לפני הישפכו למאגר מים אחר, משאיר אחריו סחופת היוצרת דלתא, אך לא נוצר מאגר מים. אולם בנקודה שבה נהר צירקו נשפך לנהר צ׳ילקט, שברים גיאולוגיים ופעולות הקרחונים יצרו אגן גדול שעומקו יותר מ־230 מטר מתחת לפני הים. משנסוגו הקרחונים, נותרו משקעים והנהרות הוסיפו חול ומשקעי חצץ עד שלבסוף הצטברו על קרקעית האגן משקעים לא דחוסים ונקבוביים בעובי 230 מטר.
בעלון נאמר, כי בעונת האביב החמה, בקיץ ובראשית הסתיו, מי שלג ומי קרחונים נשפכים למניפת הסחף. אל המניפה זורמים מים מהר יותר מכפי שהיא יכולה להזרים החוצה, ומתוך כך נוצר מאגר מים עצום. עלון השמורה מוסיף ואומר: ”בבוא החורף, מתפתח מזג־אוויר קר ומי הנהרות שמסביב קופאים. אך המים שבמאגר הגדול שומרים על טמפרטורה הגבוהה ב־5 עד 10 מעלות צלסיוס מטמפרטורת המים שמסביב. מים חמים יותר אלו ’מחלחלים’ לתוך נהר צ׳ילקט ומונעים את קפיאתו.
”חמישה מינים של דגי סלמון משריצים בנחלים אלו ובפלגים סמוכים אחרים. נדידת דגי הסלמון במעלה הנהרות מתחילה בקיץ וממשיכה עד שלהי הסתיו או ראשית החורף. דגי הסלמון מתים זמן קצר לאחר ההשרצה ואותם דגים מתים מהווים כמויות גדולות של מזון עבור הנשרים”.
סעודת הסלמון מתחילה באוקטובר ותמה בפברואר, וכעבור זמן קצר מתחילים הנשרים להתפזר באלפיהם הרחק אל כל חבלי הארץ שמסביב. מכל מקום, יש 200 עד 400 נשרים שהשמורה היא ביתם בכל ימות השנה. מלבד דגים, מזונם מועשר בעופות מים, ביונקים קטנים ובבשר נבלות.
חיזורים מרתקים, נישואין ממושכים
הקשר בין בני־הזוג נמשך כל החיים — תוחלת חייהם יכולה להגיע ל־40 שנה — אך על־פי־רוב הם ביחד רק בעונת הקינון. החיזורים מתחילים בחודש אפריל ולדברי העלון Eagles—The Alaska Chilkat Bald Eagle Preserve (נשרים — השמורה האלסקית לנשרים קירחים בנהר צ׳ילקט) הם ”עשויים לכלול תצוגות חיזור מרהיבות, שבהן הנשרים צוללים עם ציפורניים מחוברות תוך כדי סלטות באוויר”. כל זה וגם יד ביד? נשמע רומנטי ביותר!
בשמורה נצפו תשעים וארבעה קנים. בדרך־כלל, ביצה עד שלוש ביצים בוקעות בין סוף מאי לתחילת יוני לאחר תקופת דגירה בת 34 או 35 יום. הגוזלים עוזבים את הקן בחודש ספטמבר ונאלצים להסתפק בנוצות שצבען חום לבן. הם יתהדרו בראש ובזנב לבנים רק לאחר שימלאו להם ארבע או חמש שנים!
העלון נותן גם קצת רקע על מלחמת ההישרדות של הנשרים ומייעץ למבקרים כיצד ליהנות מהשמורה בבטחה:
”השמורה האלסקית לנשרים קירחים בנהר צ׳ילקט חולשת על 000,200 דונם המוקדשים להגנת הנשרים. אך הנשרים לא תמיד היו מוגנים; בעבר ציידים שכירים היו רשאים לצוד אותם. בשל דיווחים על תאבונם העז של הנשרים לדגי סלמון חיים ולבעלי־חיים קטנים, הרשות המחוקקת הטריטוריאלית של אלסקה קבעה ב־1917 תשלום תמורת לכידת נשרים. חיילים לשעבר ממבצר וויליאם ה. סיוּאֶרד בהינז יודעים לספר כיצד קיבלו תוספת של דולר אחד (בהמשך עלה הסכום ל־2 דולרים) למשכורתם הצבאית הזעומה עבור זוג רגלי־נשר.
”חקירות שנערכו מאוחר יותר גילו, כי הנזק שהנשרים מסבים ללהקות דגי הסלמון נופח מעבר לממדים הנכונים, ובשנת 1953 בוטל התשלום. עד אותה עת, נורו למוות יותר מ־000,128 נשרים עבור התשלום. על־פי אומדנים, אוכלוסיית הנשרים בדרום־מזרח אלסקה בשנות ה־40, כשהתשלום היה עדיין בתוקף, היתה מחצית מאוכלוסיית הנשרים בשנות ה־70.
”כאשר הוענק לאלסקה מעמד של מדינה בשנת 1959, זכה הנשר הקירח להגנה פדרלית על־פי חוק הנשרים הקירחים של שנת 1940. הריגת נשר היא עבירה פדרלית, ואחזקת נשרים מתים או חיים או כל חלק מגופם (כולל נוצות!), להוציא מקרים ספציפיים, היא הפרת החוק.
”בשנת 1972, הרשות המחוקקת של מדינת אלסקה הקימה את שמורת הסביבה הטבעית של נהר הצ׳ילקט, בפיקוחה של המחלקה האלסקית לדגים ולציד, להגן על ריכוז הנשרים הראשי. שטחים נרחבים בסביבתם הטבעית של הנשרים נותרו ללא הגנה, ומאבק ארוך ולעתים מר ניטש בין שוחרי איכות הסביבה לבין הגורמים התומכים בפיתוח האיזור בסוגיות הנוגעות לשימוש בשטח האדמה של עמק צ׳ילקט. לאחר מחקר אינטנסיבי שערכה ’החברה הלאומית אודובון’ ומחקר המשאבים שבהינז/קלואן במימון הממשלה, חוטבי עצים, דייגים, שוחרי איכות הסביבה, אנשי עסקים ופוליטיקאים מקומיים הגיעו לבסוף לפשרה. בשנת 1982, הרשות המחוקקת של המדינה עיגנה את הפשרה בחוק שהביא להקמת השמורה האלסקית לנשרים קירחים בנהר צ׳ילקט בת 000,200 דונם.
”כריתת עצים וכרייה בשמורה אסורות, אך ניצול מסורתי של השטח, כגון קטיפת תותים, דיג וציד מותר בחוק. השמורה מנוהלת בידי המחלקה לגנים לאומיים של אלסקה בסיועם של 12 חברי ועדה מייעצת המורכבת מתושבים מקומיים, פקידי ממשל וכן ביולוג.
”הוויכוח סביב השאלה כיצד לנצל את המשאבים הטבעיים של העמק מבלי לפגוע בסביבה נמשך, וסוגיות בעניין ניצול האדמה עדיין עלולות להצית סכסוכים בעמק צ׳ילקט. מכל מקום, התושבים המקומיים גאים על כך שהושג פתרון להגנת הנשרים באיזור”.
עבור המבקרים באתר, האיזור הראשי לצפייה בנשרים הוא לאורך הכביש המהיר הינז המקביל לנהר צ׳ילקט ולשם כך הוקמו במקום נקודות־תצפית.
[מפה בעמוד 14]
נהר צ׳ילקט נהר צ׳ילקוּט
נהר קליהני קלוּאן
איזור לצפייה בנשרים
(מניפת הסחף)
▴
▴
הכביש המהיר הינז
נהר צירקו ▾ אגם צ׳ילקוט
אגם צ׳ילקט ▾
נהר צ׳ילקט ▾ מפרצון לוּטָק
נהר טקהין ▾
הינז
[שלמי תודה]
.Mountain High Maps™ copyright © 1993 Digital Wisdom, Inc
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 16]
נשרים קירחים בעמ’ 14–16: Alaska Division of Tourism