מנקודת המבט המקראית
האם אסור לאכול בשר?
”הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על־פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי־עץ זורע זרע. יהיה לכם לאוכלה” (בראשית א׳:29).
סוג׳אטה בת ה־18, ממשפחה הינדית צמחונית, לא התקשתה לתמוך בצו זה שציווה אלוהים על האדם הראשון. היא שאלה: ”אז למה הורגים בעלי־חיים ואוכלים את בשרם כשיש כל־כך הרבה דברים אחרים לאכול?”
שאלה זו מטרידה רבים בעולם כולו. מאות מיליוני אנשים במזרח הרחוק אינם אוכלים בשר. מספר הצמחונים במערב הולך וגדל. בארצות־הברית, כ־4.12 מיליון איש טוענים שהם צמחונים — עלייה של כ־3 מיליון בעשר שנים.
מדוע הרבה אנשים מעדיפים להימנע מאכילת בשר? מהי הגישה הנכונה כלפי חייהם של בעלי־חיים? האם אכילת בשר מעידה על זלזול בחיים? לאור הכתוב בבראשית א׳:29, האם אסור לאכול בשר? תחילה, הבה נראה מאילו טעמים יש המדירים עצמם מאכילת בשר.
מדוע אין הם אוכלים בשר?
סוג׳אטה נמנעת מאכילת בשר בגלל אמונתה הדתית. ”גדלתי כהינדית, והאמנתי בגלגול נשמות”, היא מסבירה. ”מאחר שנשמת האדם עשויה לחזור בגוף בעל־חיים, בעיניי בעלי־החיים שווים לי. לכן, נראה לי שאסור להורגם למטרות אכילה”. גם דתות אחרות מצדדות בצמחונות.
מלבד אמונות דתיות קיימים גורמים נוספים המכתיבים לאדם הרגלי אכילה. ד״ר ניל ברנרד, למשל, אומר בתוקף: ”אנשים אוכלים בשר מתוך הרגל או מתוך בורות”. עמדתו החריפה מבוססת על דעותיו בנושא הסיכונים בארצות־הברית מסתמנת עלייה במספר הצמחונים, בעיקר בקרב בני־הנוער. אחת הסיבות היא הדאגה לבעלי־חיים. ”ילדים אוהבים חיות”, אומרת טרייסי ריימן מן ”האגודה למען יחס אתי לבעלי־חיים” (People for the Ethical Treatment of Animals). ”כשמתברר להם מה קורה לבעלי־החיים לפני שהורגים אותם למטרות אכילה, מתעצמת בהם תחושת החמלה והרחמים”.
יתרה מזו, שוחרי איכות סביבה רבים מבינים שדרושים הרבה משאבים טבעיים לגידול בעלי־חיים לצורכי מזון. למשל, להפקת קילוגרם אחד של בשר בקר נחוצים 300,3 ליטר מים ו־100,3 ליטר מים לקילוגרם עוף. יש שנמנעים מסיבה זו מאכילת בשר.
מה לגביך? האם עליך להימנע מאכילת בשר? בטרם תשיב על השאלה, תן דעתך לנקודת מבט נוספת. בתהלים נ׳:10, 11 אומר יהוה אלוהים, בורא הכל: ”כי לי כל חַיְתו־יער, בהמות בהררי־אלף. ידעתי כל עוף הרים, וזיז שָׂדי עימדי”. מאחר שכל בעלי־החיים שייכים לאלוהים, חשוב להבין מה דעתו של הבורא על חייהם ועל אכילת בשרם.
האם אסור להרוג בעלי־חיים?
יש המאמינים, כמו סוג׳אטה, שבעלי־החיים שווים לאדם ומשוכנעים לחלוטין שאסור להרוג בעלי־חיים מכל סיבה שהיא — כל שכן למטרות אכילה. למרות זאת, מכתבי־הקודש עולה, שבעיני אלוהים יש הבדל בין ערך חייהם של בעלי־חיים לבין ערך חיי אדם, ומותר להרוג בעלי־חיים מסיבות שונות. למשל, אם בעל־חיים בישראל סיכן את חייו של אדם או את חיי מקנהו, מותר היה להורגו (שמות כ״א:28, 29; שמואל א׳. י״ז:34–36).
מקדמת דנא ראה אלוהים בעין יפה הקרבת קורבנות בעלי־חיים לצורכי פולחן (בראשית ד׳:2–5; ח׳:20, 21). הוא ציווה על בני־ישראל לחגוג מדי שנה את חג הפסח, לזכר יציאת מצרים, שבו הקריבו שיִים או עזים ואכלו את בשרם (שמות י״ב:3–9). על־פי תורת משה, היו מקרים אחרים שבהם הוקרבו קורבנות בעלי־חיים.
אשה בת 70 קראה את המקרא לראשונה בחייה והתקשתה לעכל את המושג של קורבנות בעלי־חיים. אך ככל שהעמיקה חקר במקרא הבינה, שהקורבנות שביקש אלוהים לא היו לשווא. הם הצביעו על קורבנו של ישוע המשיח, שנועד לתת בסיס חוקי לסליחת חטאים (עברים ח׳:3–5; י׳:1–10; יוחנן א׳. ב׳:1, 2). לא אחת שימשו הקורבנות כמאכל לכוהנים ולעתים גם כמאכל למקריבי הקורבנות עצמם (ויקרא ז׳:11–21; י״ט:5–8). אלוהים, בורא כל חי, רשאי היה לקבוע סידור זה למטרה מסוימת. כמובן, מאז מות ישוע, לא נדרשו עוד קורבנות בעלי־חיים במסגרת עבודת אלוהים (קולוסים ב׳:13–17; עברים י׳:1–12).
בעלי־חיים לאכילה
ומה באשר להריגת בעלי־חיים לצורכי אכילה? אמת, האדם היה בראשית דרכו צמחוני. אך ברבות הימים הרשה יהוה לאדם לאכול גם בשר בעלי־חיים. לפני כ־000,4 שנה — בימי נוח הצדיק — הביא יהוה מבול כלל עולמי ושם קץ לרֶשע ששרר אז בעולם. נוח, משפחתו ובעלי־החיים שהוכנסו לתיבה ניצלו מן המבול. לאחר צאתם מן התיבה, אמר יהוה לראשונה: ”כל רמש אשר הוא חי, לכם יהיה לאוכלה. כירק עשב נתתי לכם את כל” (בראשית ט׳:3). במקביל לכך קבע אלוהים: ”שופך דם האדם, באדם דמו יישפך, כי בצלם אלוהים עשה את האדם” (בראשית ט׳:6). ברור אפוא, שאלוהים לא ראה בבעלי־החיים שווי ערך לבני־אדם.
למעשה, סוג׳אטה גיבשה את דעתה על בעלי־החיים על סמך אמונתה בגלגול נשמות. בעניין זה המקרא מסביר, שבני־האדם ובעלי־החיים נפשות המה, אם כי הנפש אינה בת אלמוות (בראשית ב׳:7; יחזקאל י״ח:4, 20; מעשי־השליחים ג׳:23; ההתגלות ט״ז:3). בתור נפשות, הן בני־האדם והן בעלי־החיים מתים וחדלים להתקיים (קהלת ג׳:19, 20). אלא שלאדם, להבדיל מן החיה, שמורה התקווה הנפלאה לקום לתחייה בעולמו החדש של אלוהיםa (לוקס כ״ג:43; מעשי־השליחים כ״ד:15). גם נקודה זו מלמדת, שבעלי־החיים אינם שווים לאדם.
”אז למה נעשה השינוי בתזונה?” שאלה סוג׳אטה. סביר להניח שבעקבות המבול נוצר שינוי קיצוני באקלים כדור־הארץ. ייתכן שיהוה הוסיף את הבשר למזון האדם כי צפה שבדורות הבאים יהיו שיחיו באזורים שתנובת אדמתם תהא דלה. המקרא אינו דן בנושא. אך סוג׳אטה הבינה שבורא כל חי זכאי לחולל שינויים.
כבוד לחייהם של בעלי־החיים
בכל אופן, סוג׳אטה הוסיפה ושאלה, ’האין עלינו לכל הפחות לכבד את חייהם של בעלי־החיים?’ כן, בהחלט. ובורא הכל הסביר לנו כיצד ניתן לעשות כן. ”אך בשר בנפשו, דמו, לא תאכלו” ציווה בבראשית ט׳:4. מדוע נאסר לאכול דם? ”כי נפש [כלומר, החיים של] הבשר בדם הוא”, אומר המקרא (ויקרא י״ז:10, 11). יהוה קבע: ’את דם החיה השחוטה, תשפכנו כמים על הארץ’ (דברים י״ב:16, 24).
אין בזה לומר שעל בסיס הרשות לאכול בשר מותר לשפוך דם בעלי־חיים לשווא כדי לחוות את הריגוש שבציד או כדי להפגין יכולת אישית מרשימה. כך כנראה עשה נמרוד. במקרא נאמר שהיה ”גיבור ציד לפני יהוה”, כלומר, נגד אלוהים (בראשית י׳:9). גם היום ניתן בנקל להתפתות לריגושים המתלווים לציד בעלי־חיים ולהריגתם. אולם גישה זו מעידה על זלזול משווע בחייהם של בעלי־החיים, למורת רוחו של אלוהים.b
צער בעלי־חיים
יש צמחונים המוטרדים מן הטיפול שניתן לבעלי־החיים בתעשיית הבשר המודרנית. ”בעסקי החקלאות אין כמעט שום התחשבות באינסטינקטים הטבעיים של בעלי־החיים”, אומר המדריך לצמחוני (The Vegetarian Handbook). ”היום מגדלים את בעלי־החיים במבנים סגורים ומחרידים, בסביבה שאינה טבעית להם”, מציין הספר, ”והם מנוצלים במידה חסרת תקדים”.
אלוהים אומנם מרשה לאכול בשר בעלי־חיים, אך ההתעללות בהם אינה לרוחו. ”יודע [דואג] צדיק נפש בהמתו”, אומר המקרא במשלי י״ב:10. כמו־כן, תורת משה ציוותה להתחשב בבהמות (שמות כ״ג:4, 5; דברים כ״ב:10; כ״ה:4).
האם על המשיחי להיות צמחוני?
ההחלטה אם להיות צמחוני — או להישאר צמחוני — היא החלטה אישית. אדם בוחר אולי לאמץ דיאטה צמחונית מטעמים בריאותיים, כלכליים, אקולוגיים או מתוך צער בעלי־חיים. אך עליו להבין שזהו תפריט אחד מני רבים. אל לו למתוח ביקורת על מי שאוכלים בשר, ואל למי שאוכלים בשר לבוז לצמחוני. אכילת בשר או הינזרות מבשר אינן משפרות את אישיות האדם (רומים י״ד:1–17). יתרה מזו, אל לנושא האוכל לעמוד בראש מעיינינו. ”לא על־הלחם לבדו יחיה האדם”, אמר ישוע, ”כי על־כל־מוצא פי־יהוה” (מתי ד׳:4).
ובאשר להתעללות בבעלי־חיים והשחתת משאבי כדור־הארץ, יהוה מבטיח לשים קץ לסדר־דברים מושחת וחמדני זה ולכונן במקומו עולם חדש (תהלים ל״ז:10, 11; מתי ו׳:9, 10; פטרוס ב׳. ג׳:13). בעולם החדש, ישרור שלום אין קץ בין האדם לבין בעלי־החיים, ויהוה ’ישביע לכל חי רצון’ (תהלים קמ״ה:16; ישעיהו ס״ה:25).
[הערות שוליים]
a ראה עורו! מ־22 ביוני 1997, עמודים 3–13 (אנג׳).
b ראה המצפה מ־15 במאי 1997, עמודים 3–8. יצא לאור מטעם חברת המצפה לכתבי־קודש ועלונים.
ראה המצפה מ־15 במאי 1990, עמודים 30, 31 (אנג׳).
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 19]
Punch