החיפוש אחר גן־עדן נטול בעיות

‏”‏אנחנו בסך הכל מעוניינים ליצור אורח חיים בטוח,‏ אולי בסגנון שמרני,‏ שבו אנשים ידאגו זה לזה”‏,‏ הסביר זוג בריטי.‏ הם החליטו לחפש אי טרופי דמוי גן־עדן,‏ ולייסד בו חברה שתחיה יחדיו בשלום.‏ אין ספק שאינך מתקשה להזדהות עימם.‏ וכי מי לא היה קופץ על ההזדמנות לחיות בגן־עדן נטול בעיות?‏

התבודדות — האם זו הדרך?‏

רבים מבין מחפשי גן־העדן מוקסמים מן הרעיון לחיות באי,‏ משום שההתבודדות מקנה מידה מסוימת של ביטחון.‏ יש שבחרו באיים השוכנים באוקיינוס השקט אל מול חופי פנמה,‏ או באיים הקריביים,‏ כדוגמת האיים שבקרבת בֶּלִיז.‏ אחרים תרים אחר מקומות אידיאליים באוקיינוס ההודי — איי סיישל,‏ למשל.‏

קשה לעלות על הדעת את התכנון והארגון הדרושים לכינון חברה מבודדת.‏ גם אם לא יהיה מחסור בכסף,‏ קיימים חוקים ממשלתיים העלולים להגביל את האפשרות לרכוש קרקע במהירות.‏ אך נניח שתמצא אי טרופי אידיאלי,‏ האם תהיה מאושר בו?‏ האם יהיה זה גן־עדן נטול בעיות?‏

האוכלוסייה באיים המרוחקים שמסביב לחופיה של בריטניה הולכת וגדלה.‏ התושבים החדשים הם בעיקר אנשים החפצים ליהנות מן הבדידות והשלווה.‏ אדם שחי בגפו באי איאורסָה,‏ אי בקרבת חופה המערבי של סקוטלנד,‏ כ־000,‏1 דונם שטחו,‏ טוען שמעולם לא חש בודד.‏ הטיפול במאה כבשיו תובע ממנו זמן רב.‏ אחרים לעומתו,‏ שביקשו לפרוש מן החברה,‏ סבלו תוך זמן קצר מן הבדידות שגזרו על עצמם.‏ נמסר כי היו שניסו להתאבד והיה צורך לחלצם מן המקום.‏

לרבים נדמה שמי שחי באי טרופי אידיאלי חי בגן־עדן.‏ הם כמהים לחיות באקלים נעים,‏ חמים ויציב יחסית.‏ אלא שהחשש מפני התחממות כדור־הארץ ומפני עליית מפלס הים שחלה בעקבותיה מדאיג תושבי איים רבים.‏ תושבי איי טוקֶלַאוּ,‏ איי אלמוגים טבעתיים נמוכים במערב האוקיינוס השקט וכן גם תושבי איי מלדיב באוקיינוס ההודי,‏ שבגיאות גבוהה בולטים לכל היותר ב־8.‏1 מטרים מעל פני הים,‏ מודאגים לא פחות.‏

קרוב ל־40 ממשלות של איים קטנים הקימו יחדיו פדרציה מיוחדת לגייס תמיכה במאבקם בבעיה.‏ תושבי האיים הקטנים נהנים בדרך־כלל מתוחלת חיים ארוכה יותר ותמותת התינוקות שם נמוכה,‏ אך הם עדיין מתמודדים עם בעיות סביבתיות קשות.‏ יש איים שכלכלתם ניזוקה עקב כתמי נפט וזיהום הים.‏ איים אחרים הפכו למזבלות לקליטת פסולת רעילה ממדינות גדולות.‏

עצם העובדה שהאיים הם חוף מבטחים עבור מי שמחפשים חיי גן־עדן מהווה סכנה בפני עצמה.‏ הכיצד?‏ נהירת התיירים לחופי איים שטופי שמש מולידה צפיפות יתר,‏ והמשאבים המצומצמים מידלדלים.‏ התיירים גם מחריפים את בעיית הזיהום.‏ למשל,‏ מדי שנה נופשים באיים הקריביים 20 מיליון איש,‏ ורק עשירית ממי השופכין מטופלים.‏

כך גם במקומות אקזוטיים אחרים.‏ ראה לדוגמה את המצב בגואה,‏ מדינה בחופה המערבי של הודו.‏ ”‏המוני התיירים ’‏מרעילים את גן־העדן’‏”‏ קונן העיתון אינדיפנדנט און סנדיי של לונדון.‏ על־פי אומדנים רשמיים,‏ עלה מספר התיירים שם מ־000,‏10 ב־1972 ליותר ממיליון בשנות ה־90 המוקדמות.‏ יש הטוענים שהאקולוגיה השברירית של גואה ותרבותה הייחודית נתונות בסכנה בשל חמדנותם של בעלי מלונות,‏ המעוניינים לנצל את זרם התיירים לעשיית רווחים.‏ דו״ח מטעם ממשלת הודו מאשר שהוקמו על החופים בתי־מלון בניגוד לחוק.‏ החול נגזל,‏ העצים נכרתים והדיונות נהרסות.‏ את מי השופכין מזרימים לחופים או לשדות אורז,‏ וכתוצאה מכך הזיהום מתפשט.‏

איים נטולי פשע?‏

הפשע אט אט הולך ומתפשט ופוגע בשמם הטוב של המקומות השלווים ביותר.‏ מן האי הקריבי הקטנטן,‏ ברבודה,‏ התקבלה ידיעה שכותרתה ”‏טבח בגן־עדן”‏.‏ נמסר על רצח מחריד של ארבעה בני־אדם ביאכטה מפוארת שעגנה סמוך לחוף.‏ מקרים מעין זה מגבירים את החרדה מפני התפשטות הפשע באיזור כולו.‏

‏”‏מלחמת כנופיות ב’‏גן־עדן’‏ בגלל סמים”‏.‏ כותרת זו התנוססה בעיתון סנדיי טיימס של לונדון בהתייחסו למדינה במרכז אמריקה.‏ עורך מקומי קונן על העובדה שהשלום התמוסס לחלוטין.‏ הוא אמר:‏ ”‏היום זהו דבר שבשגרה לקום בבוקר ולמצוא ילד בן 16 שוכב בשלולית דם ברחוב”‏.‏

כל מי שכוונתם ליצור חברה גן־עדנית מעוניינים שיחברו אליהם אנשים החפצים לחיות חיי שלווה.‏ אך מה קורה במציאות?‏ במקרה של הזוג הבריטי,‏ שהוזכר בתחילת המאמר,‏ צצו חילוקי דעות.‏ מבין המועמדים שעמדו להצטרף אליהם לפרויקט,‏ היו שרצו להרוויח כסף מכל הסיפור.‏ ”‏אין לנו עניין במנהיגים”‏,‏ אמר מקדם הרעיון.‏ ”‏הכוונה היא לרכז את משאבינו למימוש התוכנית.‏ זו תהיה חברה אוטופית”‏.‏ פרויקט זה אינו הראשון מסוגו.‏ (‏ראה מסגרת ”‏ניסיונות לכונן חברות גן־עדניות”‏.‏)‏

יש הסבורים שאם יזכו בלוטו יתגשם חלומם לחיות בגן־עדן.‏ אלא שרק לעתים נדירות נופל האושר בחלקם של מי שהתעשרו בזכות הלוטו.‏ בפברואר 1995,‏ דיווח העיתון סנדיי טיימס על אדם שזכה בלוטו בסכום שהיה אותה עת חסר תקדים.‏ נאמר כי התלקחו במשפחתו מריבות מרות והזכייה לא הביאה להם מאומה מלבד ”‏תרעומת,‏ סכסוכים ואכזבות”‏.‏ אין זה מקרה נדיר.‏

העיתונאי ברנרד לווין מדבר במחקרו בנושא החיפוש אחר האוטופיה על ”‏החלום להתעשר במהירות”‏.‏ הוא טוען:‏ ”‏חלומות רבים מסתיימים בסיוט.‏ יש כל כך הרבה סיפורים מן החיים על אנשים שהתעשרו בין־לילה,‏ לאסונם (‏כולל התאבדויות)‏,‏ שלא ניתן לבטל אותם כלאחר יד ולומר שמדובר בצירוף מקרים”‏.‏

מה באשר לכתות יום הדין?‏

תוכניות אחרות לייסוד גן־עדן נודעו בנימתן המבשרת רעות.‏ בשנת 1993,‏ צרו אנשי החוק בוואקו,‏ טקסס,‏ על החווה של כת הדווידאים.‏ בדיווחו על כך דיבר אחד העיתונים על ”‏השילוב הרגיש שבין כלי־נשק,‏ שטיפות מוח ונביא יום הדין”‏ — שילוב אשר הסתיים באסון.‏ לצערנו,‏ קרו עוד מקרים דומים.‏

חסידיו של בַּגוואן שְרִי ראג׳ניש,‏ מנהיג רוחני הודי,‏ הקימו חברה שיתופית במדינת אורגון.‏ הם פגעו ברגשות המוסר של שכניהם.‏ שפע הנכסים של מנהיגם והתנהגותם המינית העלו חשדות באמיתות טענתם,‏ שמטרתם להקים ”‏נווה מדבר יפהפה”‏.‏

כתות רבות,‏ בהנהגת אנשים המשתעשעים בתקווה לחיות בגן־עדן,‏ תובעות מחבריהן לקיים טקסים מוזרים,‏ הגוררים לעתים עימותים אלימים.‏ העיתונאי איאן ברודי מסביר:‏ ”‏הכתות מציעות מקלט וחברה מאורגנת לבודדים או למי שמתקשים להתמודד עם לחצי החיים בעולם המציאות”‏.‏ מכל מקום,‏ דבריו מעידים שרבים משתוקקים לחיות בגן־עדן.‏

גן־עדן נטול בעיות

דומה שרשימת הבעיות אינסופית:‏ זיהום,‏ פשע,‏ סמים,‏ צפיפות אוכלוסין,‏ סכסוכים אתניים,‏ תהפוכות פוליטיות — וזאת מבלי להתייחס לבעיות המשותפות לכל בני־האדם,‏ מחלות ומוות.‏ המסקנה המתבקשת היא שאין בשום מקום עלי־אדמות גן־עדן נטול בעיות לחלוטין.‏ ברנרד לווין אומר:‏ ”‏יש ציון שלילי בגיליון הציונים של האנושות,‏ ונראה שהוא שם משחר ההיסטוריה.‏ הוא בא לידי ביטוי באי־יכולתו של האדם לחיות באושר עם יותר מקומץ אנשים אחרים”‏.‏

אף־על־פי־כן,‏ גן־עדן כלל עולמי נטול בעיות בוא יבוא.‏ כוח על־אנושי ערב לכך שגן־עדן זה יתקיים לעד.‏ למעשה,‏ יותר מחמישה מיליון איש עמלים כבר עתה כשלנגד עיניהם מטרה זו,‏ והם נהנים מאחדות יקרת ערך.‏ קיימת בקרבם סביבה נטולת בעיות יחסית.‏ היכן תוכל למוצאם?‏ כיצד תוכל ליהנות גם אתה מאותה תקווה ומאותן ברכות?‏ כמה זמן ישרור גן־עדן זה הממשמש ובא?‏

‏[‏תיבה בעמוד 6]‏

ניסיונות לכונן חברות גן־עדניות

הסוציולוג הצרפתי,‏ אֶטְייֶן קָבֶּה (‏1788–1856)‏,‏ ו־280 איש עימו הקימו בתחילת המאה ה־19 התיישבות שיתופית בנוֹבוּ שבמדינת אילינוי,‏ למימוש האידיאלים שנהגו במוחו.‏ אך כעבור שמונה שנים נתגלעו חילוקי דעות בין חברי הקבוצה והיא התפרקה.‏ כך קרה לקבוצות דומות במדינת אַיוֹוָה ובקליפורניה.‏

צרפתי נוסף,‏ שַרְל פוֹרייֶה (‏1772–1837)‏,‏ הגה את הרעיון להקים חברה חקלאית שיתופית,‏ שחבריה ימלאו תפקידים שונים בתורנות.‏ כל אחד יתוגמל בהתאם להצלחת הקבוצה בכללותה.‏ אלא שחברות שנוסדו על בסיס קווים אלו,‏ הן בצרפת והן בארצות־הברית,‏ לא ארכו ימים.‏

באותה תקופה בערך,‏ הציע רוברט אוֹוֶן (‏1771–1858)‏,‏ רפורמטור חברתי מוֵוילס,‏ להקים כפרים שיתופיים,‏ שבהם יחיו יחדיו מאות בני־אדם ויהיו להם מטבח משותף וחדרי אוכל משותפים.‏ כל משפחה תחיה בדירה משלה ותטפל בילדיה עד הגיעם לגיל שלוש.‏ אחר כך,‏ יועבר טיפולם לידי הקהילה כולה.‏ תוכניותיו של אוֹוֶן נכשלו,‏ וחלק ניכר מהונו ירד לטמיון.‏

ג׳ון נויז (‏1811–1886)‏ הקים את מה שמכנה האנציקלופדיה בריטניקה החדשה ”‏החברה האוטופית המוצלחת ביותר שנוסדה בארצות־הברית”‏.‏ חסידיו ויתרו על נישואין מונוגמיים והתירו חיי מין חופשיים.‏ די היה בהסכמה הדדית.‏ נויז נעצר באשמת ניאוף.‏

העיתון סנדיי טיימס של לונדון מדווח על ניסיון שנעשה לאחרונה להקמת חברה אוטופית.‏ הוקמה במרכז אמריקה לֶסֶה פֶר סִיטִי,‏ מעין ”‏אוטופיה קפיטליסטית”‏.‏ לצורך הקמת הפרויקט נדרשו משקיעים.‏ הסיכוי לחיות ב”‏עיר פלאית במאה ה־21”‏ קסם למחפשי גן־העדן.‏ הללו התבקשו לשלוח 000,‏5 דולר ולהצטרף למכירות בשיטת הפירמידה,‏ כלומר לחפש אנשים החושבים כמוהם,‏ אשר יהיו מוכנים להשקיע את כספם.‏ על־פי דיווחים,‏ יספיק הכסף אך ורק לכיסוי הוצאות כרטיס הטיסה לאתר כדי לראותו,‏ ”‏בתנאי שתהיה מדינה שתקצה שטח בנייה,‏ ובתנאי שיבנו עליו בית־מלון קטן”‏,‏ ציין העיתון.‏ אין תקווה של ממש שיקום שם ”‏גן־עדן”‏.‏

‏[‏תמונה בעמוד 7]‏

מחפשי גן־עדן רבים מוקסמים מן החיים באיים.‏ אך הפשע השורר בם היום פוגע בשמם הטוב של האזורים השלווים ביותר