קדחת דֶנגֶה — הכל בגלל עקיצה קטנה
מאת כתב עורו! בפיליפינים
איש אינו מבחין ביתוש הנוחת על זרועה החשופה של הילדה. החרק מנקב חיש מהר את עורה ומוצץ מדמה. עוברות כמה דקות, והאֵם קולטת במבט חטוף את היתוש. חבטה מהירה נשמעת, והיתוש איננו עוד. האם זה סוף הסיפור? לא בטוח. היתוש איננו, אבל פלישתו הקצרצרה לזרם הדם של הילדה החדירה לגופה אורגניזמים לא־רצויים, מחוללי מחלות.
לאחר כשבועיים הילדה מצוננת, יש לה כאב ראש, כאב מאחורי העיניים, כאב מִפרקים עז וחום גבוה. המחלה מחמירה ועל עור הילדה מופיעה פריחה אדמדמה. היא מרגישה עייפות. הילדה לקתה בדֶנְגֶה, קדחת המועברת בעקיצת יתוש.
מכל מקום, במיוחד אם סבלה הילדה בעבר ממחלת הדנגה, עלולה להתפתח אצלה הצורה החמורה יותר של המחלה — קדחת דנגה הֶמוֹרַגית (DHF). במקרה זה נימי הדם נפגעים והתוצאה היא שטפי דם תת־עוריים. לעתים מלוּוה המחלה דימומים פנימיים. ללא טיפול נכון, עלול החולה ללקות בהלם קשה ובאי־ספיקת מערכת מחזור הדם, המביאים למוות מהיר.
מהי בדיוק מחלת דנגה? היכולה היא לפגוע בך? כיצד תתגוננו אתה ומשפחתך מפניה? הבה נראה.
מהי קדחת דנגה?
קדחת דנגה, הנקראת גם קדחת שוברת עצמות, היא אחת המחלות המועברות בעקיצת יתוש. הגורם הממשי למחלה הוא נגיף. היתוש הנגוע (יתוש שעקץ אדם נגוע) נושא את הנגיף בבלוטות הרוק. בעת עקיצת האדם ומציצת דמו, חודר הנגיף לגופו.
קיימים ארבעה זנים של נגיף הדנגה. הידבקות באחד מהם אינה מחסנת משלושת האחרים. אם אדם שנדבק בעבר נעקץ על־ידי יתוש הנושא זן אחר של המחלה, התוצאה עלולה להיות DHF.
קבוצת הסיכון: ”שתי חמישיות מאוכלוסיית העולם”
לדברי ארגון הבריאות העולמי, מאיימת קדחת הדנגה על 5.2 מיליארד איש, ”שתי חמישיות מאוכלוסיית העולם”. אסיה־וויק מוסר: ”יותר ממאה מדינות טרופיות וסוב־טרופיות דיווחו על התפרצויות המחלה, ומדי שנה מתקבלים דיווחים על עשרות מיליוני מקרים, כש־95% מהחולים הם ילדים”.
לא ברור מתי התגלתה קדחת הדנגה. ידוע על דיווח בדבר ”קדחת הברך” בקהיר ב־1779, וייתכן שמדובר בעצם בדנגה. מאז ואילך התקבלו דיווחים מכל העולם על דנגה. למחלה נודעת השפעה ניכרת על בריאות האדם במיוחד מימי מלחמת העולם השנייה, החל מדרום מזרח אסיה. סוגים שונים של הנגיף החלו מתפשטים, וכך התפתח הדפוס המסוכן יותר של המחלה, המלוּוה שטפי דם. פרסום שיצא לאור מטעם ארגון הבריאות העולמי אומר: ”ההתפרצות הממשית המוכרת הראשונה של הקדחת ההמורגית באסיה התרחשה במנילה ב־1954”. ארצות נוספות הצטרפו, והבולטות שבהן הן תאילנד, וייטנאם, מלזיה ושכנותיהן. אחוז מקרי המוות בהתפרצויות ראשונות אלה בדרום מזרח אסיה נע בין 10 ל־50. אך ככל שלמד האדם להכיר את המחלה, ירד שיעור התמותה.
משנות ה־60’ רפיון ביישום התוכניות להדברת היתושים הנושאים את הנגיף הביא לידי עלייה ניכרת במספר חולי הדנגה. עם התפשטות הדנגה, נפוצה גם הקדחת ההמורגית. רק ב־9 מדינות היתה הקדחת מגיפתית לפני 1970, אך עד 1995 גדל מספרן ל־41. ארגון הבריאות העולמי מעריך, שמדי שנה 000,500 מן הלוקים בצורה ההמורגית של המחלה זקוקים לאשפוז.
המחלה אינה מוכרת כל כך מחוץ לאזורים הטרופיים. עם זאת, תיירים שטיילו באזורים נגועים לקו במחלה ונשאו אותה לארצם. למשל, לקראת סוף שנת 1996 מסר ניו־יורק טיימס על חולי דנגה בארצות הברית — במסצ׳וּסטס, בניו־יורק, באורגון ובטכסס.
הסכנות הייחודיות ל־DHF
כאמור, DHF הוא זן מסכן חיים של קדחת הדנגה. אחת מסכנות ה־DHF היא שאנשים אינם מבחינים בחומרת מצבם של החולים בה. רבים חושבים בטעות שזו שפעת. אולם, הזנחה תביא להרעה במצב. רמת טסיות הדם תצנח, יתחילו דימומים (פנימיים או דימום מן החניכיים, האף או העור) ולחץ הדם יֵרד. החולה עלול להתמוטט. עד שהמשפחה תופסת את חומרת המצב, החולה כבר בהלם. הם מבהילים אותו לבית־חולים. שם מגלים הרופאים שהוא סובל מאי־ספיקת מערכת מחזור הדם. המצב קריטי והם מורים על טיפול תוך ורידי להחזרת נוזלים.
כיצד תגן על משפחתך
כיצד ניתן לצמצם את השפעות המחלה? אם המשפחה חיה באיזור שבו הדנגה נפוץ, ואחד מבני המשפחה סובל חום גבוה שנמשך יותר מיום, כדאי שהמשפחה תיוועץ ברופא. יש לעשות כן במיוחד אם מבחינים בתסמיני דנגה נוספים, כמו פריחה, כאבי שרירים ומפרקים או כאב מאחורי העיניים.
הרופא יעשה אולי בדיקת דם. הטיפול בקדחת דנגה שאינה מלווה בדימום הנו פשוט. אבל אם הבדיקות מגלות DHF, הרופא ימליץ, קרוב לוודאי, על טיפול קפדני בנוזלים. הטיפול עשוי לכלול תמיסות רהידרציה לשתייה, המשמשות בדרך כלל לטיפול בשלשול, ובמקרים קשים יותר יכלול הטיפול עירוי תמיסת רינגר, תמיסות מלח וכדומה, להחזרת נוזלים לגוף. במקרי הלם, הרופא יכול לרשום תרופות להעלאת לחץ הדם ורמת טסיות הדם.
אם הדימום חמור, הרופאים נוטים להמליץ על עירוי דם. חלקם ממהרים להמליץ על עירוי, מבלי לשקול את שאר האפשרויות. אולם, לא זו בלבד שעירוי דם מנוגד לחוקי אלוהים, הוא גם בדרך כלל מיותר (מעשי־השליחים ט״ו:29). הניסיון מלמד שטיפול קפדני באמצעות נוזלים המוחדרים למחזור הדם משלביה הראשונים של המחלה הוא הגורם המכריע בהחלמה. שיתוף פעולה בין החולה לרופא יעזור למנוע עימותים על רקע שאלת עירויי הדם. יש בזה כדי להדגיש עד כמה חשוב לנקוט פעולה מהר כשיש חשש ל־DHF. (ראה מסגרת ”מה הם התסמינים?”)
צעדי מנע
הנשא העיקרי של וירוס הדנגה הוא יתוש האֶדֶס (Aedes aegypti). הוא נפוץ באזורים הטרופיים והסוב־טרופיים. (ראה מפה.) יתושי האֶדֶס מתרבים במהירות באזורים המאוכלסים בצפיפות. הדברת היתוש היא אחד הצעדים העיקריים במניעת המחלה.
הדברת היתוש בכל רחבי העולם אינה משימה פשוטה. למרות זאת, יש באפשרותך להקטין את הסיכון להיעקץ בסביבת ביתך. נקבת היתוש מטילה ביצים במים. הזחל יכול להתפתח בכל כלי קיבול שעומדים בו מים במשך כשבוע, כמו למשל צמיג זרוק, קופסאות שימורים, בקבוקים או קליפות קוקוס שהושלכו. יש להיפטר מכלי קיבול אלה, המהווים מקומות רבייה ליתושים. כמו־כן, מומלץ להניח דליים וסירות הפוך. יש לסלק מים עומדים ממרזבים. מעניין לציין, שמסיבה זו הורה משרד הבריאות בפיליפינים בתחילת שנת הלימודים 98/1997 שלא לשים עציצים בכיתות לימוד.
אם בן ביתך נדבק בדנגה, הגן עליו מעקיצות יתוש נוספות, כדי שהמחלה לא תועבר לאחרים. בית שפתחיו מוגנים היטב ברשתות או בית ממוזג יכולים לשמש הגנה.
מה באשר לחיסון? עדיין לא פותח תרכיב מתאים. החוקרים עמלים לפתח חיסון, אך העניין מסובך מכיוון שתרכיב המספק הגנה מלאה דורש חיסון בפני ארבעת סוגי הדנגה. חיסון היעיל רק לסוג אחד עלול להגדיל את הסיכויים לחלות ב־DHF. החוקרים מקווים שחיסון יעיל יהיה בנמצא בעוד חמש עד עשר שנים.
יש חוקרים המנסים טקטיקה אחרת. באמצעות הנדסה גנטית, הם מקווים שיצליחו למנוע את התרבות נגיף הדנגה ברוק היתוש. אם זה יצליח, היתושים שיעברו את התהליך יורישו לצאצאיהם חסינות בפני דנגה. אומנם הושגה התקדמות מה, אך ימים יגידו עד כמה מוצלחת תהיה השיטה.
נכון להיום, חיסולה המוחלט של קדחת הדנגה אינו נראה אפשרי. עם זאת, אמצעי זהירות מעשיים יעזרו לך וליקיריך להימנע מהסיבוכים מסכני החיים של הדנגה — קדחת הנגרמת מעקיצה.
[תיבה בעמוד 16]
מה הם התסמינים?
תסמינים משותפים לקדחת הדנגה ולקדחת הדנגה ההמורגית (DHF)
• חום גבוה פתאומי
• כאב ראש חזקa
• כאב מאחורי העיניים
• כאבי מפרקים ושרירים
• התנפחות בלוטות הלימפה
• פריחה
• תשישות
תסמינים האופייניים יותר ל־DHF
• התמוטטות פתאומית
• שטף דם תת־עורי
• דימום
• עור קר, לח ודביק
• חוסר מנוחה
• הלם ודופק איטי (תסמונת הלם הדנגה)
אם הבחנת בתסמינים, פנה מייד לרופא. הסכנה גבוהה במיוחד אצל ילדים
[הערת שוליים]
a המומחים אומרים שאין ליטול אספירין במצב זה, כי הוא עלול להחריף את הדימום.
[תיבה בעמוד 17]
עצות למטיילים
מדי פעם נדבקים תיירים המטיילים באזורים טרופיים בדנגה. ההידבקות בקדחת הדנגה ההמורגית נדירה בהרבה, משום שעל־פי־רוב צורה קשה יותר זו של המחלה תוקפת רק את מי שחלה בעבר בדנגה. להלן הצעות לבטיחות המטיילים:
• ליבשו חולצות עם שרוולים ארוכים ומכנסיים ארוכים
• השתמשו בדוחי יתושים
• אל תיכנסו לאזורים צפופי אוכלוסין
• הקפידו ללון במקומות שבהם ניתן לסגור את החלונות ולמנוע כניסת יתושים
• אם חליתם בקדחת לאחר שובכם, אימרו לרופא היכן טיילתם
[מפה/תמונה בעמוד 17]
אזורים שנרשמו בהם לאחרונה מקרי דנגה
אזורים שקיימת בהם סכנה למגיפת דנגה
תחומי מחייתו של ה”אֶדֶס”, היתוש המעביר את מחלת הדנגה
[שלמי תודה]
מקור: 1997 ,Centers For Disease Control and Prevention
Dr. Leonard E. Munstermann/Fran Heyl Associates, NYC ©
[תמונות בעמוד 18]
מקומות רבייה אפשריים: (1) צמיגים זרוקים (2) מרזבים (3) עציצים (4) דליים ומכלים למיניהם (5) קופסאות שימורים זרוקות (6) חביות
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 15]
Dr. Leonard E. Munstermann/Fran Heyl Associates, NYC ©