מדוע המוסיקה משפיעה עלינו

מוסיקה ושפה מייחדות את האדם.‏ קשה לתאר את העולם בלעדיהן.‏ ”‏המוסיקה והשפה כאחת מאפיינות את המין האנושי ונראה שהן אוניברסליות‏”‏,‏ נאמר בספר נפש מוסיקלית (‏The Musical Mind)‏.‏ הללו היבטים של הצורך שלנו לתקשר.‏ ניתן לומר שכפי שנכון לגבי שפה,‏ כאשר המוסיקה ”‏מדברת”‏ רגשותינו ”‏מאזינים”‏.‏

מדוע וכיצד מדברת המוסיקה אל הרגשות?‏ כדי להשיב על שאלה זו עלינו להביא בחשבון:‏ (‏א)‏ את האלמנטים המוסיקליים וכיצד מוחנו מעבד אותם;‏ (‏ב)‏ את המבנה הנפשי והרקע התרבותי שלנו,‏ שמגבשים את תגובתנו למוסיקה;‏ (‏ג)‏ את השפה,‏ העשויה גם היא להשפיע על תגובתנו.‏

האלמנטים המוסיקליים

מאפייניה השונים של המוסיקה נקראים לעתים ”‏אלמנטים מוסיקליים”‏.‏ באלמנטים הללו נכלל הטון,‏ או גוֶון הצליל של הכלי.‏ למשל,‏ הקרן הצרפתית תוארה כ”‏נוּגה”‏ או כבדה והצליל שהיא משמיעה די שונה מהחצוצרה ה”‏יהירה”‏.‏ שתיהן מאותה משפחה או קבוצה של כלי נשיפה,‏ וניתן להפיק מהן צלילים עיליים או הרמוניים בדרגות עוצמה שונות.‏ תכונה זו מקנה לכל כלי נגינה את ‏”‏הקול”‏ המיוחד לו.‏ מלחינים מנצלים תכונות אלה כדי ליצור אפקטים קוליים מסוימים שיעוררו את רגשות המאזינים.‏

קרוב לוודאי שאחד האלמנטים הראשונים המוכרים לנו הוא הקצב — אולי כבר מהעת שהיינו ברחם אמנו והקשבנו להלמות לבה.‏ אומרים שהתגובה לקצב המוסיקלי עשויה להיות מושפעת בתת־מודע מפעימות הלב שלנו או אף מנשימתנו.‏ מכאן שאין זו יד המקרה שרוב האנשים מעדיפים טֶמפּוֹ,‏ או מקצבים,‏ שנעים בין 70 ל־100 פעימות בדקה — טווח השווה לקצב פעימות הלב של מבוגר בריא.‏ כך לפחות טוען כתב־העת כושר תפיסתי ומוטורי (‏Perceptual and Motor Skills)‏.‏

ניתן להבחין בגיוון המוסיקלי העצום שמפיקים אלמנטים אלה כאשר מביאים בחשבון את קשת הכלים ואת הצלילים והמנגינות המופקים מהם.‏ צליליו הנוגעים ללב של הבַּסוֹן בפרק השני של הקונצ׳רטו של מוצארט לבַּסוֹן עשוי לעורר תחושות ורגשות עזים.‏ צלילו הנוגה והערב של חליל השַקוּהצ׳י נוגע ללב.‏ צליליו הצרודים של סקסופון הטנור מותירים את חותמו של הבלוּז בנפשם של רבים.‏ האוּמפּה שמשמיעה הטוּבָּה בתזמורת גרמנית גורמת על פי רוב להתרוממות הרוח.‏ המוסיקה העליזה שמשמיעים הכינורות בוואלסים של שטראוס מעוררים ברבים את הרצון לחולל ברחבת הריקודים.‏ השפעה זו נוצרת משום ש”‏המוסיקה מדברת אל האדם כולו”‏,‏ אומר קלייב א.‏ רובינס מהמרכז לתראפיה בעזרת מוסיקה על שם נורדוף־רובינס בניו־יורק.‏

הרמוניה,‏ דִיסקוֹרד ומנגינה

הרמוניה מפיקה צלילים ערבים לאוזן,‏ בעוד שבדִיסקוֹרד נשמעים צלילים צורמניים.‏ הידעת שאלמנטים אלה משלימים זה את זה בכמה סוגי מוסיקה?‏ ביצירה מוסיקלית שנשמעת הרמונית קרוב לוודאי שיש יותר דִיסקוֹרד משאתה מעלה על דעתך.‏ פעולת הגומלין הבלתי פוסקת שבין הרמוניה ודִיסקוֹרד יוצרת תנודות של עלייה במתח,‏ שהינן על פי רוב בלתי מורגשות,‏ ואת המתח אנו פורקים ברגשותינו.‏ רעד עדין זה של רגשותינו מרגיע,‏ בשעה שמוסיקה צורמנית מורטת עצבים ומעוררת תחושת אי־נוחות,‏ בדומה לקול שריטה של ציפורניים על לוח.‏ מצד שני,‏ מוסיקה המבוססת על הרמוניה בלבד עלולה לשעמם.‏

מנגינה מוגדרת כרצף של צלילים בודדים הקשורים זה לזה והיוצרים יחד יחידה מוסיקלית.‏ לפי מספר מקורות בני־סמכא,‏ המילה ”‏מלודי”‏ באנגלית מקורה במילה היוונית מלוס שמשמעה ”‏שיר”‏.‏ ”‏מנגינה”‏ מוגדרת במילונים כמוסיקה ערבה לאוזן,‏ כנעימה.‏

אולם לא כל רצף צלילים יוצר מנגינה ערבה.‏ לדוגמה,‏ מרווחים ארוכים ותכופים בין סדרת תווים יוצרים מוסיקה דרמטית ולאו דווקא נעימה.‏ לעומת זאת,‏ סדרת תווים שביניהם מרווחים ארוכים ספורים יכולה ליצור מוסיקה נעימה.‏ השילובים השונים של התווים ומרווחי הזמן ביניהם קובעים את אופי המנגינה — עצובה או שמחה.‏ כמו ההרמוניה,‏ המנגינה יוצרת מתח ומפיגה אותו,‏ ומשפיעה על רגשותינו בשל העלייה והירידה בגובה הצלילים — כלומר,‏ תווים גבוהים או נמוכים.‏

כאשר משלבים את כל האלמנטים יש בהם עוצמה שבכוחה לעורר את רגשותינו או להרגיעם.‏ הסיבה לכך נעוצה בדרכים השונות שבהן מוחנו קולט ומעבד את המוסיקה.‏

המוסיקה והמוח

יש טוענים שהשפה וההיגיון מעובדים בעיקר בחציו השמאלי של המוח,‏ בעוד שהמוסיקה מעובדת בחציו הימני,‏ הקשור משמעותית לרגשות ולתחושות.‏ בין שיש אמת בדבר ובין שלא,‏ ברור שהמוסיקה מעוררת במאזינים תגובות ספונטניות.‏ כתב־העת כושר תפיסתי ומוטורי מתאר זאת כך:‏ ”‏למוסיקה הכוח לעורר רגשות ותחושות במהירות וביעילות.‏ תיאור שיידרשו לו משפטים רבים בספר.‏.‏.‏ ניתן לא אחת להביע מוסיקלית במשקל או באקורד אחד”‏.‏

באשר לפעולת הגומלין שבין הראייה והשמיעה והתגובות שהן מעוררות,‏ בספר מוסיקה ונפש מופיעה ההערה המעניינת הבאה:‏ ”‏הקשר בין שמיעה והתעוררות רגשית,‏ חזק מהקשר בין ראייה והתעוררות רגשית.‏ .‏.‏.‏ המראה של חיה פצועה או של אדם סובל עלול לעורר בצופה תגובה רגשית מועטה.‏ אבל מייד כאשר תישמע צעקה,‏ הוא יתרגש מאוד”‏.‏

מוסיקה,‏ מילים ואתה

לטענת אסכולה אחת,‏ הגוון הרגשי של יצירה מוסיקלית נתפס בצורה דומה אצל מאזינים שונים.‏ לעומתה טוענת אסכולה אחרת,‏ שהתגובה למנגינה או לשיר היא תוצר של מצב רוחו של השומע באותו רגע או של ניסיון חייו.‏ דוגמה לכך היא כאשר מישהו אבֵל על יקירו והוא שומע שיר מסוים,‏ אולי בבית תפילה.‏ השיר יעלה זיכרונות וישרה על האבל עצבות או אף יגרום לדמעות להיקוות בעיניו.‏ אחרים שלא עברו זאת ישירו אותו השיר בלב שמח.‏

תן דעתך לתיאור של הקרן הצרפתית והחצוצרה שהובא קודם.‏ אפשר שהקרן הצרפתית לא נשמעת לך ”‏נוּגה”‏,‏ אלא רועשת ועליזה או שובבה,‏ והחצוצרה גורמת לך לשקוע בהרהורים.‏ בתוך תוכנו קיים מעיין ייחודי של רגשות שמתפרצים בהשפעת המוסיקה — ואנו מגיבים אליה בדרכנו אנו.‏

המוסיקה מקשרת את המילים או הרעיונות עם הרגשות.‏ לכן נדיר שפרסומות בטלוויזיה או ברדיו משודרות ללא ליווי מוסיקלי.‏ לעתים כמעט שאין למילים משמעות הגיונית.‏ אולם עם מוסיקת רקע מתאימה,‏ הפרסומת מנגנת על רגשותיו של קהל המאזינים.‏ עד כמה נכון הדבר שמטרת רוב הפרסומות היא שהקנייה תתבצע כאקט רגשי,‏ ולאו דווקא הגיוני!‏

בשעה שלעולם הפרסום יש לפעמים השפעה בלתי רצויה על כיסו של הצרכן,‏ לכוחן של מילות השירים והמוסיקה היבט שלילי בהרבה.‏ בכתב־העת לנוער וגיל ההתבגרות (‏Journal of Youth and Adolescence)‏ נאמר,‏ שדרך המילים שחוזרות על עצמן שוב ושוב מחברי השירים מלמדים את הנוער לזלזל בדעות הזולת ו”‏להיות עקשן”‏.‏ לפי מקור נוסף,‏ המסר שמביעות ”‏המילים הווכחניות של ה’‏ראפ’‏ .‏.‏.‏ המתארות תיאורים חיים יותר מהמילים של ה’‏הבי מטל’‏”‏,‏ עלול לחלחל לנפש המאזין ולהביאו להתנהגות אנטי־חברתית.‏

הניתן למנוע את התגובות השליליות אם מקשיבים למוסיקה ומתעלמים מהמילים?‏ יש להודות שבמקרים רבים קשה לשמוע את המילים של ה’‏הבי מטל’‏ וה’‏ראפ’‏.‏ הן נשמעות לעתים כמלמול לא ברור על רקע המוסיקה הרועשת.‏ אך עם המילים או בלעדיהן,‏ המסר עדיין מובע בקצב ובמנגינה החוזרים על עצמם!‏

הכיצד?‏ לפעמים די בשם היצירה כדי לגרום לאדם לצייר בדמיונו תמונה מסוימת.‏ יתרה מזו,‏ סוג המוסיקה כשלעצמו מביע לעתים את המסר.‏ ומהו המסר?‏ כתב־עת לנוער מציין:‏ ”‏הוא נשמע כדימויים של כוח,‏ און וכיבוש מיני”‏.‏ ובכתב־עת אחר נאמר:‏ ”‏הנושאים העיקריים.‏.‏.‏ הם מרד קיצוני,‏ אלימות,‏ צריכת סמים ושתייה מופרזת,‏ הפקרות מינית,‏ סטיות ופולחן השטן”‏.‏

יש צעירים שיאמרו שגם אם זה נכון,‏ הם אינם מושפעים לרעה.‏ הם יטענו שמוסיקה כזו מועילה משום שהיא עוזרת להם ’‏למצוא את עצמם’‏.‏ האומנם?‏ כתב־העת לנוער וגיל ההתבגרות מציין:‏ ”‏נושאי השירים של ה’‏הבי מטל’‏ שעימם מזדהים נערים מביעים זעם,‏ עוינות וכוח ומתקבלים בברכה בסוף היום במיוחד אצל נערים בעלי הישגים נמוכים לאחר יום לימודים שבו נאמר להם שאינם עומדים בדרישות”‏.‏ הוא מוסיף ואומר:‏ ”‏האירוניה או הדבר התמוה הוא שהחיפוש של בני העשרֵה אחר העצמי הבטוח והאמין יותר כרוך במדיה ציבורית משותפת.‏ במקום לחוות לבד חוויות ייחודיות באמת,‏ בני העשרֵה מבקשים לעצמם תדמית מוכנה שמספק עולם הפרסום”‏.‏ במילים אחרות,‏ מישהו אחר אומר לצעירים אלה על מה לחשוב וכיצד להרגיש.‏

הבה נבחן קונצרטי רוק.‏ כיצד הם משפיעים על ההמונים הפוקדים אותם?‏ הספר מוסיקה ונפש משיב על כך:‏ ”‏אין ספק בדבר,‏ שאם מלהיטים את רגשות ההמונים ומוודאים שהרגשות האלה יתגברו ביחד ולא לחוד,‏ המוסיקה מסוגלת לגרום במידה רבה לאובדן השיפוט הביקורתי ולכניעה עיוורת לרגשות הרגע,‏ ואלה הן תופעות מסוכנות האופייניות להתנהגות המונים”‏.‏ מראות של הפקרות פרועה בקונצרטי רוק מדגימים את אמיתות הצהרה זו.‏

אם כן,‏ כדי למנוע את טומאת השכל והלב,‏ עלינו להיות בררניים ביותר במוסיקה שאנו בוחרים לשמוע.‏ כיצד נוכל לעשות זאת?‏ המאמר המסכם ישיב על שאלה זו.‏

‏[‏תמונה בעמוד 7]‏

המוסיקה גורמת לעתים למאזינים לרצות לרקוד