הִבטיחו וקִיימו!
אנטוניו, הלומד בכיתה י״ב, רצה לספר על אמונתו לבני כיתתו. לכן הציע למורה להיסטוריה להקרין את סרט הווידיאו עדי־יהוה עומדים איתן לנוכח המתקפה הנאצית. המורה היתה ספקנית, אך בכל זאת הסכימה ואמרה שתקרין את הסרט למחרת.
”בהתחלה”, מספר אנטוניו, ”הביטה המורה בסרט בארשת מתנשאת, אבל כשהבינה שהיסטוריונים מכובדים מספרים על תולדות עדי־יהוה במחנות הריכוז, צפתה בריכוז רב. בסוף היא אפילו הודתה לי שהצעתי להקרין את הסרט”.
בשיעור שאחרי כן, ניסתה המורה לתאר את פעילותם של הבּיבֶּלפורשֶר (’דורשי המקרא’) בגרמניה, הידועים כיום בשם עדי־יהוה, אך הבינה שעדיף לתת לאנטוניו לעשות זאת. אנטוניו סיפר על תרומתם של עדי־יהוה לחברה ועל כמה מעיקרי האמונה שלהם. בסיום דבריו אמר: ”ברור שאנשים לא יפיקו תועלת מן המסר החשוב שבפינו, אם לא יקשיבו לנו, אם יטרקו לנו את הדלת בפנים או אם לא יקראו את הספרות שלנו”.
כל הכיתה הסכימה עם דבריו, והמורה הציעה שכל אחד מבני הכיתה יבטיח להקשיב לעדים ולקבל מהם ספרות בהזדמנות הראשונה שתהיה לו. רבות עוד דובר בכיתה על סרט הוודיאו. תוכל לתאר לך כמה שמח אנטוניו כעבור כמה ימים, כשראה חלק מבני כיתתו מגיעים לבית־הספר ובידם פרסומים של חברת המצפה, וכששמע שהם אומרים בחיוך: ”אתה רואה, הבטחתי וקיימתי!”