אדם שבחר להישמע לאלוהים
בימיה האפלים של שנת 1937, כאשר אידיאולוגיות מאידיאולוגיות שונות גרמו למתיחות בארצות אירופה רבות, ניצבו המשיחיים בפני בחירות קשות. למי יישמעו, לאלוהים או לבני אדם? (מעשי השליחים ה׳:29) צעירים בגיל צבא ידעו כי כניעה לאלוהים עלולה לעלות להם בחייהם.
אנטוניו גרגאיו היה צעיר ספרדי בן 19 שניצב בפני החלטה כגון זו. מלחמת האזרחים בספרד נמשכה מזה כשנה כאשר נקרא להתגייס לתנועה הלאומית, שבראשה עמד הגנרל פרנקו. שנה קודם לכן, נטבל אנטוניו כאחד מעדי־יהוה. הוא קרא את עצות המקרא לפיהן על משרתי אלוהים להיות ניטראליים, ואפילו לא ללמוד מלחמה (ישעיהו ב׳:4; יוחנן י״ז:16). מכיוון שלא רצה להתגייס לצבא ולהרוג את בני ארצו, ניסה אנטוניו לברוח לצרפת. אבל הוא נתפס ונלקח לבסיס צבאי בגַ’קָה, במחוז הוּאֵסְקָה, סמוך לגבול הצרפתי.
בית הדין הצבאי העמיד בפניו בחירה קשה מאוד: הילחם או שתוצא להורג. אנטוניו החליט להישמע לאלוהים. זמן קצר לפני הוצאתו להורג כתב אנטוניו לאמו ולאחותו, שלא היו עדות־יהוה, את המכתב שלהלן:
”עצרו אותי, ומבלי לאפשר לי לומר את דבריי גזרו עליי עונש מוות. זהו הלילה האחרון בחיי עלי אדמות. אל תהיו עצובות ואל תבכו... כי שמעתי בקול אלוהים. בכל מקרה, לא הפסדתי הרבה כי אם ירצה האל יהיו לי חיים חדשים וטובים יותר. ... אני מרגיש שליו בשעותיי האחרונות. קבלו חיבוק אחרון מהבן והאח שלכן שאוהב אתכן מאוד”.a
שלושה חיילים דיווחו כי בדרכו להוצאה להורג, שר אנטוניו שירי תהילה ליהוה. הקרבות מעין אלה אינן נעלמות מאלוהים או מבנו. אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שמשיחיים נאמנים כמו אנטוניו יזכו לגמולם בתחיית המתים (יוחנן ה׳:28, 29).
[הערת שוליים]
a מכתבו של אנטוניו נשמר במשך עשרות שנים בארכיבי הצבא הספרדי, ומעולם לא הגיע לידי אמו.